רד בול רייסינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו הקבוצה
דיוויד קולטהארד, הנהג הראשון של רד בול רייסינג

רד בול רייסינג (אנגלית: Red Bull Racing) היא קבוצת פורמולה 1 הממוקמת במילטון קיינס, אנגליה, אך הקבוצה מחזיקה ברישיון אוסטרי.

הקבוצה נמצאת בבעלות חברת משקאות האנרגיה רד בול, ביחד עם קבוצת טורו רוסו. הקבוצה זכתה בארבעה תוארי אליפות הקבוצות בין 2010 ל-2013, והייתה הקבוצה הראשונה בעלת רישיון אוסטרי שזכתה בתואר זה. בשנים אלו זכתה גם בתואר אליפות הנהגים של המפעל, בזכות נהג המרוצים סבסטיאן פטל. מאז הקמתה עומד בראש הקבוצה כריסטיאן הורנר. בשנת 2014 הצטרף לקבוצה דניאל ריקרדו כנהג שני לצדו של פטל, אך שנה לאחר מכן פרש פטל ועבר לקבוצת פרארי. במהלך עונת 2016 צורף לקבוצה מקס ורסטאפן בן ה-18, שניצח את המירוץ הראשון בו השתתף במדי הקבוצה והפך למנצח הצעיר בתולדות האליפות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005-2009: תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת רד בול ריסיינג החלה את דרכה כקבוצת סטיוארט גרנד פרי בשנת 1997. בשנת 1999 מכר הבעלים ג'קי סטוארט את הקבוצה לחברת פורד והיא החליטה למתג את הקבוצה מחדש כקבוצת יגואר רייסינג. לאחר כחמש שנים הציעה פורד את הקבוצה למכירה. ב-15 בנובמבר 2004, היום האחרון למכירה, הגישה חברת המשקאות רד בול את הצעתה לקניית הקבוצה. לפי מקורות שונים, ביקשה חברת פורד דולר בודד לקניית הקבוצה, בתנאי שיושקעו 400 מיליון דולר במהלך שלוש עונות גרנד פרי. הקבוצה המשיכה להשתמש במנועי חברת קוסוורת' ושמה של החברה השתנה. לניהול הקבוצה התמנה כריסטיאן הורנר, והנהגים דיוויד קולטהארד וכריסטיאן קליין מונו לנהגים הראשיים. על פי התכנון ויטנטוניו ליוצ'י אמור היה להתחלק עם קליין במירוצים ולהתחלף כל ארבעה מירוצים, אך בסופו של דבר השתתף רק בארבעה מירוצים במהלך כל העונה. במהלך המירוצים שנערכו בארצות הברית ובקנדה שיתפה הקבוצה, כנהג שלישי, את סקוט ספיד האמריקאי. השיתוף של ספיד נבע מתוך מחשבה שיווקית ומתוך רצון לחזק את זהות המותג במדינות המארחות.

עונת הבכורה עלתה על הציפיות - הקבוצה סיימה במקום השישי באליפות היצרנים לאחר שהשיגה 34 נקודות, יותר ממה שהשיגה קבוצת יגואר בשתי העונות הקודמות ביחד. פתיחת פורמולה 1 עונת 2006 הייתה מאכזבת ולוותה בתקלות טכניות רבות שאילצו את נהגי הקבוצה לפרוש שוב ושוב במהלך המירוצים. בגרנד פרי של מונאקו, המירוץ השביעי בעונה, סיים קולטהארד במקום השלישי והשיג את הפודיום הראשון בתולדות הקבוצה. בסיום העונה צברה הקבוצה רק 16 נקודות, 14 מתוכן הושגו על ידי קולטהארד בעוד קליין צבר רק 2 נקודות. בשלושת מירוצי העונה הוחלף קליין על ידי רוברט דורבונס ההולנדי ובסיומה שוחרר מהקבוצה ובמקומו הוחתם מארק וובר.

וובר וקולטהארד היו צמד הנהגים במשך שתי עונות, בהם לא הגיעה הקבוצה להישגים מיוחדים. בסיום עונת 2008 הודיע קולטהארד על פרישה ובמקומו הוחתם סבסטיאן פטל, נהגה של קבוצת הבת, טורו רוסו. עונת 2009 הייתה עונת הזינוק של הקבוצה לצמרת. במירוץ השלישי בעונה, שהתקיים בסין זינק פטל מהפול פוזישן בעוד וובר זינק מהמקום השלישי. את המירוץ סיים פטל כמנצח, הניצחון הראשון בתולדות הקבוצה וובר סיים במקום השני[1]. שלושה חודשים לאחר מכן השיג וובר את ניצחון הבכורה בקריירה שלו[2]. במהלך העונה השיגו נהגי הקבוצה שישה נצחונות ועשרה פודיומים ובסיומה התמקמה הקבוצה במקום השני באליפות היצרנים בפער של פחות מעשרים נקודות מפרארי המובילה ויותר משמונים נקודות ממקלארן שסיימה במקום השלישי.

2010-2013: שנות האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבסטיאן פטל ומארק וובר במכוניות רד בול רייסינג בגרנד פרי של מלזיה, 2013

לאורך כל עונת 2010 התנהל קרב צמוד על תואר האליפות בו לקחו חלק צמד נהגי רד בול, פרננדו אלונסו מפרארי ולואיס המילטון ממקלארן. פטל ווובר זינקו מהפול פוזישן בחמישה עשר מתוך תשע מירוצים בעונה, אך ניצחו רק בתשעה. חמישה מירוצים לסיום העונה הוביל וובר את טבלת אליפות הנהגים ואילו פטל היה במקום החמישי. בשלב זה הובילה הקבוצה באליפות היצרנים בפער של שלוש נקודות ממקלארן. לפני המירוץ האחרון בעונה כבר הבטיחה הקבוצה את זכייתה באליפות היצרנים, אך את אליפות הנהגים הוביל פרננדו אלונסו, כאשר וובר ופטל התמקמו אחריו. למרות התחלה לא טובה הצליח פטל לנצח את המירוץ והפך לנהג הצעיר ביותר בתולדות האליפות שזוכה בתואר והקבוצה רשמה זכייה ראשונה באליפות היצרנים והנהגים[3]. לאחר הזכייה באליפות החתימה רד בול את פטל על חוזה לארבע עונות נוספות, עד לסיום עונת 2014[4].

בעונה שלאחר הזכייה באליפות הצליחה הקבוצה לשחזר את ההישג וזכתה שוב באליפות היצרנים ובאליפות הנהגים. אך הפעם התארים הובטחו לפני סיום העונה - פטל קבע שיא חדש כשהשיג 15 פודיומים בעונה[5], ניצח 11 מירוצים והבטיח את הזכייה בתואר ארבעה מירוצים לפני תום העונה[6]. וובר השיג תשעה פודיומים במהלך העונה והוסיף ניצחון במירוץ סיום העונה וסיים במקום השלישי באליפות הנהגים[7]. בדומה לאליפות הראשונה, גם הזכייה השלישית הוכרעה רק במחזור האחרון[8]. רצף האליפויות נמשך גם בעונת 2013, לאחר שפטל סיים את העונה עם תשעה נצחונות רצופים ושלוש עשרה נצחונות בסך הכל[9]. למרות ההצלחה הקבוצתית, היחסים בין נהגי הקבוצה התעררו בעקבות עקיפה מסוכנת שביצע פטל על וובר בגרנד פרי מלזיה במירוץ השני בעונה[10]. בעקבות היחסים העכורים הודיע וובר על פרישה בסיום העונה[11] ואת מקומו תפס דניאל ריקרדו, שנהג עד אז עבור קבוצת הבת, טורו רוסו[12].

2014-הווה: בנייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2014 נקבעו שורה של שינויים טכנולוגיים במבנה הרכבים, כאשר הבולט בהם הוא הקטנת המנועים. קבוצת רד בול התקשתה להתמודד עם השינויים והעונה התנהלה בשליטה כמעט מוחלטת של נהגי קבוצת מרצדס. ריקרדו רשם עונה אישית מוצלחת כשהצליח לנצח שלושה מירוצים והגיע עוד חמש פעמים לפודיום במהלך העונה. אך פטל לא הצליח לשחזר את הישגיו וסיים את העונה ללא ניצחון. במהלך חודש אוקטובר הודיע פטל על מעבר לקבוצת פרארי ואת מקומו תפס דניאל קוויט, גם הוא נהג שצמח בקבוצת טורו רוסו[13]. אחרי מספר שנים בהם הייתה הקבוצה במקום הראשון או השני באליפות היצרנים את עונת 2015 סיימה רק במקום הרביעי. צמד הנהגים פתח גם את עונת 2016, אך לאחר ארבעה מירוצים בלבד הועבר קוויט לקבוצת טורו רוסו ובמקומו הוחתם בקבוצה מקס ורסטאפן בן ה-18. השינוי בנהגים הוביל לתוצאות מיידיות. במירוצו הראשון בקבוצה השיג ורסטאפן ניצחון, שהפך אותו למנצח הצעיר בתולדות האליפות[14]. מירוץ לאחר מכן היה זה ריקרדו ,שלראשונה בקריירה, ניצח במקצה דירוג וזינק מהפול פוזישן[15].

מנועים וצמיגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת עשתה הקבוצה שימוש במנועי קוסוורת' מתוך רצון לשמור על ההמשכיות ולהשתמש באותם מנועים בהם השתמשה קבוצת יגואר. כמו כן המשיכה הקבוצה לעשות שימוש בצמיגי מישלן. לאחר שנה עברה החברה להשתמש במנועים מתוצרת פרארי.רד בול המשיכה לעשות שימוש בצמיגי מישלן, למרות בשונה מהקבוצה האיטלקית שעשתה שימוש בצמיגים מתוצרת ברידג'סטון. בשנת 2007 שונו התקנות בנוגע למנועים והקבוצה חתמה על חוזה לשיתוף פעולה עם רנו לאספקת המנועים החדשים לקבוצה ולקבוצת הבת טורו רוסו[16]. במקביל עברה לעשות שימוש בצמיגי ברידג'סטון. לאחר תשע עונות של שיתוף פעולה הודיעה הקבוצה כי החל מעונת 2016 תפסיק את שיתוף הפעולה עם רנו ועברה לרכוש מנועים מחברת טאג-הוייר. למעשה גם מנועים אלו הם מתוצרת רנו, אך המיתוג החדש איפשר לקבוצה לבצע שינויים במנוע ולהגביר את עוצמתו[17].

הישגים לפי עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם מספר נהגים נקודות מיקום
2005 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 14.
15.
15.
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דיוויד קולטהארד
אוסטריהFlag of Austria.svg כריסטיאן קליין
איטליהFlag of Italy.svg ויטנטוניו ליוצ'י
34 7
2006 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 14.
15.
15.
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דיוויד קולטהארד
אוסטריהFlag of Austria.svg כריסטיאן קליין
הולנדFlag of the Netherlands.svg רוברט דורבונס
16 7
2007 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 14.
15.
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דיוויד קולטהארד
אוסטרליהFlag of Australia.svg מארק וובר
24 5
2008 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 9.
10.
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דיוויד קולטהארד
אוסטרליהFlag of Australia.svg מארק וובר
29 7
2009 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 14.
15.
אוסטרליהFlag of Australia.svg מארק וובר
גרמניהFlag of Germany.svg סבסטיאן פטל
153.5 2
2010 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 5.
6.
גרמניהFlag of Germany.svg סבסטיאן פטל
אוסטרליהFlag of Australia.svg מארק וובר
498 1
2011 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 1.
2.
גרמניהFlag of Germany.svg סבסטיאן פטל
אוסטרליהFlag of Australia.svg מארק וובר
650 1
2012 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 1.
2.
גרמניהFlag of Germany.svg סבסטיאן פטל
אוסטרליהFlag of Australia.svg מארק וובר
460 1
2013 אוסטריהFlag of Austria.svg אינפיניטי רד בול רייסינג 1.
2.
גרמניהFlag of Germany.svg סבסטיאן פטל
אוסטרליהFlag of Australia.svg מארק וובר
596 1
2014 אוסטריהFlag of Austria.svg אינפיניטי רד בול רייסינג 1.
3.
גרמניהFlag of Germany.svg סבסטיאן פטל
אוסטרליהFlag of Australia.svg דניאל ריקרדו
405 2
2015 אוסטריהFlag of Austria.svg אינפיניטי רד בול רייסינג 3.
26.
אוסטרליהFlag of Australia.svg דניאל ריקרדו
רוסיהFlag of Russia.svg דניאל קוויט
187 4
2016 אוסטריהFlag of Austria.svg רד בול רייסינג 3.
26.
33.
אוסטרליהFlag of Australia.svg דניאל ריקרדו
רוסיהFlag of Russia.svg דניאל קוויט
הולנדFlag of the Netherlands.svg מקס ורסטאפן
223 [א]3
  1. ^ עונה טרם הסתיימה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רד בול רייסינג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vettel seals first Red Bull win, BBC.co.uk, 19 April 2009
  2. ^ Webber battles to maiden F1 win, BBC.co.uk, 12 July 2009
  3. ^ רז אמיר, פטל אלוף העולם אחרי ניצחון ענק באבו דאבי, one‏, 14 בנובמבר 2010
  4. ^ ירון אדרי, פורמולה 1: ווטל חתם עם רד בול עד 2014, וואלה, 16 במרץ 2011
  5. ^ סבסטיאן פטל שבר את השיא של נייג'ל מנסל: 15 פול פוזישנים בשנה, וואלה, 26 בנובמבר 2011
  6. ^ סבסטיאן פטל שוב זכה באליפות העולם בפורמולה 1, וואלה, 9 באוקטובר 2011
  7. ^ מארק וובר ניצח במירוץ סיום העונה, וואלה, 27 בנובמבר 2011
  8. ^ בתום דרמה, סבסטיאן פטל שוב אלוף העולם, וואלה, 25 בנובמבר 2012
  9. ^ פטל סיים את העונה עם השוואת שני שיאים, וואלה, 24 בנובמבר 2013
  10. ^ מארק וובר זעם: "סבסטיאן פטל הפר הוראות מפורשות", וואלה, 24 במרץ 2014
  11. ^ מארק וובר יעזוב את הפורמולה 1 בסוף השנה, ספורט 5, 27 ביוני 2013
  12. ^ Red Bull to confirm Daniel Ricciardo as Mark Webber's replacement for 2014 season?, Skysport.com, 19 August 2013
  13. ^ סבסטיאן פטל עובר מרד בול לפרארי, וואלה, 4 באוקטובר 2014
  14. ^ מקס פרסטאפן בן ה-18 עשה היסטוריה בגרנד פרי הספרדי, וואלה, 15 במאי 2016
  15. ^ דניאל ריקיארדו יזנק מהפול פוזישן במונטה קרלו, וואלה, 28 במאי 2016
  16. ^ Renault engines for RBR - Ferrari engines for STR, GPUpdate.net, 31 October 2006
  17. ^ Red Bull secures F1 engine deal for 2016 season, Christian Horner confirms, ABC.net.au, 29 November 2015