הבחירות לראשות העבודה (1974)
| |||||||||||
| הבחירות לראשות העבודה | |||||||||||
| 22 באפריל 1974 | |||||||||||
_(cropped).jpg)
|
_-_Labor_Party_Convention_(1)_(cropped).jpg)
| ||||||||||
| מועמד | יצחק רבין | שמעון פרס | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מספר הקולות | 298 | 254 | |||||||||
| אחוזים | 53.41% | 45.52% | |||||||||
| הזוכה: יצחק רבין | |||||||||||
בחירות מקדימות לראשות מפלגת העבודה נערכו ב-22 באפריל 1974 במרכז המפלגה, זמן קצר לאחר התפטרותה של ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר. יצחק רבין, שר העבודה, גבר על שר ההסברה שמעון פרס והקים את ממשלת ישראל השבע עשרה. התפטרותו של רבין מראשות הממשלה בדצמבר 1976 הובילה להתמודדות נוספת על ראשות המפלגה, בפברואר 1977. רבין שוב גבר על פרס, אך נאלץ להתפטר מראשות המפלגה זמן קצר לאחר מכן בשל פרשת חשבון הדולרים. זו הייתה ההתמודדות הראשונה מתוך ארבע בין רבין לפרס על ראשות המפלגה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפעם הקודמת בה בחרה מפלגת העבודה מנהיג הייתה במרץ 1969, לאחר מותו של ראש הממשלה ויושב ראש המפלגה לוי אשכול. בהצבעה שנערכה במרכז המפלגה הייתה גולדה מאיר המועמדת היחידה והיא זכתה לתמיכתם של 287 חברי מרכז ללא מתנגדים. 45 חברי מרכז, רובם אנשי חטיבת רפ"י, נמנעו.[1] מאיר התמנתה לראש הממשלה והובילה את המערך לניצחון בבחירות לכנסת השביעית שנערכו באוקטובר 1969.
הבחירות לכנסת השמינית נערכו ב-31 בדצמבר 1973, לאחר שנדחו בשל פרוץ מלחמת יום הכיפורים. המערך שמרה על מעמדה כמפלגה הגדולה ביותר בכנסת וגולדה מאיר הקימה את ממשלת ישראל השש עשרה עם המפלגה הדתית-לאומית והמפלגה הליברלית העצמאית.
ב-1 באפריל 1974 הוגש דו"ח ביניים של ועדת אגרנט, שבחנה את כשלי מלחמת יום הכיפורים. הוועדה לא הטילה אחריות על הדרג הפוליטי, אך ב-10 באפריל התפטרה גולדה מתפקידה בשל לחץ ציבורי ולחצים פנימיים בתוך המפלגה.
לאחר התפטרותה של גולדה מאיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת בחירת מנהיג חדש למפלגה הוקמה "וועדת החמישה" שריכזה את שמות המועמדים. החמישה היו: שר השיכון יהושע ריבנוביץ' וחברי הכנסת משה ברעם, אברהם גיבלבר, אהרן ידלין, וגד יעקבי. הוועדה התכנסה לראשונה ב-17 באפריל ובישיבתה הראשונה הוזכרו שמותיהם של אבא אבן, יוסף אלמוגי, פנחס ספיר, שמעון פרס, חיים צדוק ויצחק רבין.[2] הוועדה החליטה כי במידה ויהיו יותר משני מועמדים, ואיש מביניהם לא יקבל 50% מהקולות, יתקים סיבוב הצבעה שני בו ישתתפו שני המועמדים שקיבלו את מירב הקולות בסיבוב הראשון.
ימים ספורים לפני ההצבעה במרכז המפלגה הודיעו אלמוגי, ספיר וצדוק כי הם לא יציגו את מועמדותם. לעומתם הודיע פרס כי הוא נכנס למירוץ ויופיע כמועמד, גם אם ספיר יציג את מועמדותו.[3][4] אבא אבן הביע את תמיכתו בספיר, אך הוא ביטל נסיעה מתוכננת לבריטניה בכדי להשתתף בדיונים במרכז המפלגה. נראה היה שהוא מתכוון להתמודד בעצמו במידה וספיר לא יציג את מועמדותו.[5]
שר האוצר פנחס ספיר, ממנהיגיה הוותיקים של המפלגה, נחשב למועמד טבעי לרשת את גולדה. במפלגה העריכו שגולדה בעצמה תתמוך במועמדותו של ספיר.[5] בימים שלאחר התפטרותה של גולדה נפגש ספיר עם בכירים במפלגה, ראשי ערים וראשי מועצות פועלים שהפצירו בו להציג את מועמדותו. ספיר הצהיר כי הוא איננו מעוניין בראשות הממשלה אך עד הרגע האחרון נעשו ניסיונות לגרום לו לחזור בו מהחלטתו. ביום שבת, 20 באפריל קיים ספיר פגישות עם חברי מפלגה בביתו בכפר סבא ובבית מרכז מפלגת העבודה. ספיר חזר על סירובו להציג את מועמדותו והודיע כי הוא תומך ביצחק רבין, בעיקר בשל העובדה שרבין לא היה חבר בממשלה הקודמת שנשאה באחריות למלחמת יום הכיפורים. רבין אמר בתגובה כי יכריז על מועמדותו רק לאחר שייפגש עם גולדה מאיר.[6][7] מאיר הודיעה שלא תתערב בבחירות והיא לא נכחה בהצבעה במרכז.
על מועמדותו של רבין העיב פרסום תזכיר ויצמן, בו טען עזר ויצמן, שהיה סגן הרמטכ"ל של רבין בתקופת ההמתנה, כי לפני מלחמת ששת הימים קרס רבין בשל לחץ נפשי והציע לויצמן להתמנות לרמטכ"ל במקומו. לטענתו של ויצמן, ד"ר אליהו גילון, קצין רפואה ראשי, נתן לרבין זריקת הרגעה והוצע לדווח לראש הממשלה אשכול כי רבין סובל מהרעלת ניקוטין. במעריב נכתב ב-22 באפריל כי התזכיר נכתב על-ידי ויצמן עוד בנובמבר 1967 לבקשתו של חיים ישראלי, עוזרו של שר הביטחון משה דיין.[8] חבר הכנסת אביעד יפה, שהיה ראש לשכתו של אשכול באותה תקופה אמר כי רבין נעדר במשך יומיים אך חזר לתפקוד מלא. עוד אמר יפה כי עזר ויצמן אמר לו שאם אי פעם יהיה רבין מועמדות לראשות הממשלה הוא יפרסם עליו דבר מה.[9] מספר בכירים במערכת הפוליטית והצבאית ביקרו בחריפות את תזכיר ויצמן. חבר הכנסת יוסי שריד, שר התחבורה אהרן יריב, שהיה ראש אגף מודיעין במלחמת ששת הימים והאלוף במילואים ישראל טל האשימו את ויצמן בניסיון לרצח אופי למטרות פוליטיות. חבר הכנסת והאלוף במילואים אריאל שרון גיבה את רבין באומרו כי הצבא שניצח במלחמת ששת הימים היה הצבא שרבין בנה ופיקד עליו.[10]
מפלגת העבודה הורכבה אז משלוש חטיבות מרכזיות. חטיבת מפא"י ושתי חטיבות של המפלגות שהתאחדו איתה, אחדות העבודה ורפ"י. לקראת ההצבעה במרכז העריכו כי ברבין יתמכו רוב חברי חטיבת מפא"י, הרוב באיחוד הקבוצות והקיבוצים, רוב חטיבת אחדות העבודה, ובפרס יתמכו רוב חטיבת רפ"י ומיעוט בתוך מפא"י.[11]
במקביל להתמודדות על ההנהגה היו קולות במפלגה שקראו להקדים את הבחירות לכנסת. ב-16 באפריל התקיימה ישיבה של לשכת העבודה וסיעתה בכנסת. אהרן ידלין ועוד מספר בכירים במפא"י קראו לנסות להקים ממשלה יציבה ומנגד בכירים באחדות העבודה, רפ"י ופנחס ספיר קראו לקיים בכירות לאלתר. בישיבה התקבלה ברוב של 31 מול 13 הצעתו של אהרן ידלין לכנס את מרכז המפלגה בכדי לבחור מועמד לראשות הממשלה ולנסות להרכיב ממשלה שתקבל את אמון הכנסת.[12]
בהצבעה שנערכה במרכז המפלגה ב-21 באפריל הוחלט ברוב של 283 תומכים מול 170 מתנגדים לנסות להרכיב ממשלה חדשה לאלתר מבלי לפזר את הכנסת.[13] התומכים בהחלטה היו בעיקר אנשי מפא"י ואילו רובם של המתנגדים היו חברי אחדות העבודה ורפ"י. רבין בעצמו תמך בהחלטה ופרס נמנע. פנחס ספיר נמנע בהצבעה ובנאום שנשא הזהיר כי ייתכן והמועמד שייבחר לא יצליח להרכיב ממשלה. אבא אבן ביקר בחריפות את ספיר וטען כי הסתלקותו המאוחרת מהמירוץ לא איפשרה לאחרים לגבש את מועמדותם.
תוצאות ההצבעה במרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני ההצבעה, שהתקיימה באולם "אהל" בבית ארלוזורוב, הוצגה מועמדותו של רבין על-ידי פנחס ספיר, מאיר זרמי ועוזי ברעם. מועמדותו של פרס הוצגה על-ידי יצחק נבון, מיכה חריש ואלוף-משנה במילואים ישראל גרנית.[14]
מבין 611 בעלי זכות בחירה השתתפו 558 שהם כ-91% מבעלי זכות הבחירה. רבין נבחר ליו"ר המפלגה עם כ-53% מהקולות.
| המועמד | קולות | |
|---|---|---|
| מספר | אחוזים | |
| יצחק רבין | 298 | 53.41% |
| שמעון פרס | 254 | 45.52% |
| פתקים לבנים | 6 | 1.07% |
| סה"כ קולות | 558 | 100.00% |
לאחר ההצבעה במרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר למחרת ההצעה נפגשה משלחת של המערך עם נשיא המדינה אפרים קציר והציע לו להטיל את הרכבת הממשלה על רבין.[15] רבין הקים את ממשלת ישראל השבע עשרה שהחלה לכהן ביוני 1974. בדצמבר 1976 התפטר רבין מראשות הממשלה והבחירות הוקדמו למאי 1977. התפתחות זו הובילה להתמודדות נוספת בין רבין לפרס על ראשות המפלגה. בבחירות שנערכו במסגרת וועידת המפלגה בפברואר 1977 שוב גבר רבין על פרס. זמן קצר לאחר מכן התפטר רבין מראשות המפלגה בשל פרשת חשבון הדולרים. פרס נבחר להנהיג את המפלגה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית שהסתיימו בניצחון הליכוד ומעברה של מפלגת העבודה לאופוזיציה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מ. מייזלס, ג. מאיר: אני הולגת לתפקיד באימה ופיקפוקים, מעריב 9 במרץ, 1969, עמ' 2
- ^ דניאל דגן, "ספיר אמור לנו 'כן'" - מוסיפים ראשי מפא"י לבקש משר האוצר, מעריב, 18 באפריל 1974
- ^ דניאל דגן, צדוק הודיע באורח סופי כי לא יהיה מועמד לראשות הממשלה, מעריב, 19 באפריל 1974
- ^ חגי אשר, פרס, רבין ואבן בוחנים מידת התמיכה במועמדותם, דבר, 18 באפריל 1974
- ^ 1 2 יצחק שור, גולדה תציע את ספיר כמועמד - ספיר יציע שרה"מ תוסיף לכהן עד הבחירות, על המשמר, 18 באפריל 1974
- ^ רפל בנקלר, ספיר הודיע על תמיכתו ברבין, על המשמר, 21 באפריל 1974
- ^ דניאל דגן, פרס מחכה לרבין בהתמודדות המכריעה על ראשות הממשלה, מעריב, 21 באפריל 1974
- ^ תזכיר ויצמן על יצחק רבין הוזמן ע"י עוזרו של מ. דיין, מעריב, 22 באפריל 1974
- ^ צבי לביא, "רבין נעדר משך יומיים אך חזר בכושר מלא", מעריב, 23 באפריל 1974
- ^ יונה שמשי ודן פתיר, תגובות חריפות על טענות וייצמן שרבין הגיע למשבר ערב מלחמת ששת הימים, דבר, 22 באפריל 1974
- ^ דניאל דגן, צפוי רוב לרבין במרכז מפלגת העבודה, מעריב, 22 באפריל 1974
- ^ רפל בנקלר, מרכז "עבודה" יכונס ביום א׳ לבחור מועמד לראש־ממשלה, על המשמר, 17 באפריל 1974
- ^ דניאל דגן, מרכז ה"עבודה" יבחר במושבו הערב מועמד לראשות הממשלה, מעריב, 22 באפריל 1974
- ^ דן פתיר, משלחת המערך תציע היום לנשיא להטיל על רבין הרכבת הממשלה, דבר, 23 באפריל 1974
- ^ דן פתיר, הנשיא יטיל על רבין להקים ממשלה: המו"מ - בשבוע הבא, דבר, 24 באפריל 1974
| הבחירות המקדימות במפלגת העבודה הישראלית | ||
|---|---|---|
|
