פרשת חשבון הדולרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת חשבון הדולרים היא כינוי לעבירה על הוראות הפיקוח על מטבע בידי ראש הממשלה יצחק רבין ואשתו, שהובילה לפרישתו של רבין מהמועמדות לראשות הממשלה מטעם המערך השני בשנת 1977, בעקבות המלצת היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק.

הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה החלה כאשר פרסם העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ", ב-15 במרץ 1977, שלאה רבין, רעייתו של ראש הממשלה יצחק רבין, מחזיקה חשבון דולרים בבנק "National Bank" שבארצות הברית, בניגוד להוראות הפיקוח על מטבע זר שהיו בישראל באותה עת. קיומו של החשבון הודלף על ידי יורם סתר, קצין הביטחון של שגרירות ישראל בוושינגטון[1], לאחר שבביקור בבנק סיפרה אחת הפקידות שהיא זכתה לביקור של לאה רבין אשת ראש הממשלה[2].

למעשה היו שני חשבונות שנפתחו כחוק בעת שיצחק רבין כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית ונשאו את שם שני בני הזוג. הממונה ("סרוגייט" בלשון הבנק) עליו היה פרופ' דוד נחמנסון, דודה של לאה שהתגורר בניו יורק, שאף נהג להשמיד את מסמכי החשבון שנשלחו אליו מהבנק. החוק הישראלי חייב את סגירת החשבון עם סוף הכהונה כשגריר (בשנת 1973), אולם בני הזוג המשיכו להחזיק בחשבון. בני הזוג טענו בתחילה כי מדובר בסכום זעיר, אולם לדברי מרגלית הבנק מסר נתונים הסותרים טענה זו. מאוחר יותר פרסם הניו יורק טיימס כי החשבון כלל 90 אלף דולרים שקיבל רבין עבור הרצאות בעת שכיהן כשגריר.

בתחילה, בהתאם להצהרה של לאה רבין שבחשבון היו רק כ-2000 דולר, טופל העניין על ידי המפקח על מטבע חוץ, שהיה אמור להטיל קנס מנהלי, ללא העמדה לדין[3]. ועדת הכופר אכן החליטה על הטלת קנס מנהלי, גם לאחר שהתברר שבחשבון היו, כאשר נחשף, כעשרים אלף דולר. ועדת הכופר הביאה תקדימים שבהם הוטל כופר גם במקרים שבהם דובר על סכום גבוה משמעותית מ-5000 דולר, כאשר בעלי החשבון היו חולים במחלה קשה וכדומה. היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק סבר שאין במקרה של רבין דמיון למקרים החריגים בהם הוטל כופר, אמר שהטלת כופר במקרה זה תפגע בשוויון מפני החוק והזהיר מקושי להגן על החלטת ועדת הכופר במשרד האוצר בפני הציבור ובבג"ץ. על כן, ביקש ברק להעמיד לדין את לאה רבין. יהושע תדמור כתב ב"דבר" שברק חלק על "ועדת הכופר" וטען שלא היו בידיה עדויות או פרטים על חלקו של רבין בחשבון. לכן אמר שאם רבין ימסור עדות משכנעת שלא היה לו חלק פעיל בחשבון ייתכן שבכך היה מסתיים חלקו בפרשה[4]. רבין העדיף להדגיש לאורך הפרשה כי הוא שותף מלא בחשבון, ובעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, הודיע על פרישה ממועמדות לראשות הממשלה[5][6]. בעקבות זאת ברק החליט להימנע מהמשך החקירה בעניין של יצחק רבין והיקף ידיעתו על חשבון הדולרים ונימק זאת: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת."[7] בתקשורת נטען שברק העמיד את ההתפטרות כדרישה לאי העמדה לדין של יצחק רבין, אולם ברק מכחיש זאת[8]. לימים טען אהרן ברק ששר האוצר, יהושע רבינוביץ, ביקש להטיל כופר ובכך למנוע את העמדתו של יצחק רבין לדין. בעת הפרשה ברק אמר שהוא בעצמו יעתור לבג"ץ נגד מהלך כזה[8].

היו שביקרו את החלטתו של ברק ואמרו שהיה עליו לקחת בחשבון את הפגיעה הציבורית ברבין, ושהקנס שהוסכם עליו היה גבוה מהקנס הצפוי בבית המשפט. ארווין שמרון אמר שברק במבחן בוזגלו בכך שרבין נענש יותר מדי[9]. מאידך, היו שראו בהחלטה צעד בלתי נמנע בגלל האווירה הציבורית, וכמהלך שיאפשר לרבין לשוב בעתיד לקדמת הזירה הפוליטית[10]. חגי סגל כתב שרבין התפטר גם משום שלא היה לו מה להפסיד, הפופולריות שלו הייתה נמוכה, הליכוד החל לעסוק בתעמולת הבחירות בפרשה ובפרשיות שחיתות נוספות הקשורות במפלגת העבודה ורבים העריכו שקרב מהפך פוליטי[11].

השפעה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה עת עמד רבין בראש ממשלת מעבר, לאחר שהתפטר בדצמבר 1976 עקב משבר קואליציוני. בעקבות ההתפטרות הוקדמו הבחירות לכנסת ל-17 במאי 1977. בהתמודדות הפנימית במרכז מפלגת העבודה שהתקיימה בפברואר ניצח רבין את שר הביטחון שמעון פרס ברוב קטן, ונבחר למועמד המערך לראשות הממשלה.

בעקבות פרסום הפרשה ובניגוד לאפשרות שהציג בפניו אהרן ברק, כי יעיד שלא היה יותר משותף רדום לניהול החשבון ובכך יוכל להמשיך לכהן בתפקידו[12], יצחק רבין "יצא לחופשה" מתפקידו כראש הממשלה (שכן לא יכול היה להתפטר מממשלת מעבר), פרש מהנהגת המערך (הוא הודיע על כך בשידור טלוויזיה ב־7 באפריל), ונתן לשמעון פרס להתייצב במקומו בראש הרשימה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית.

במשפט הוטל על לאה רבין קנס בסך 250 אלף לירות. השופט דב לוין קבע אז כי "הכספים במטבע זר הוחזקו על ידי הנאשמת ונעשה על-ידה שימוש בהם במשך ארבע שנים רצופות ובמגוון של דרכים, שכל אחת מהן היא פסולה כשלעצמה". רבין שילמה את הקנס במאי 1977 בעזרת הלוואה מבן דוד שלה ומידיד המשפחה[13].

בבחירות הפנה הציבור עורף למערך, והעניק את הניצחון לליכוד בראשות מנחם בגין.

לאה רבין לא סלחה לאהרן ברק, ובהלוויתו של יצחק רבין אף סירבה ללחוץ את ידו[14].

הפרסום בל'אקספרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1980 פרסם השבועון הצרפתי ל'אקספרס שרבין קיבל את הכספים לתשלום החוב מידי הקבלן בצלאל מזרחי. העיתון המשיך וציין שידיעה על כך הגיעה למחנה של שמעון פרס ומהווה עבורו נשק סודי בהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה[15]. מזרחי[16] ורבין הכחישו את הידיעה[17]. רבין הגיש תביעת דיבה נגד ל'אקספרס על הפרסום[18]. הצדדים הגיעו לפשרה: רבין הסיר את התביעה, ל'אקספרס הודה כי הפרסום היה שקרי ושילם את הוצאות המשפט. את הכסף שקיבל מהעיתון תרם רבין לארגון נכי צה"ל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מדליף "חשבון הדולרים" של לאה רבין - קצין הביטחון בשגרירות בוושינגטון, באתר וואלה! NEWS‏, 22 בינואר 2003
  2. ^ נחום ברנעכך זה התגלה, דבר, 16 במרץ 1977
  3. ^ יוסף פריאל, המפקח על מטבע חוץ: אטפל בלאה רבין כבכל אזרח אחר, דבר, 16 במרץ 1977; המשך
  4. ^ יהושע תדמור, עימות עקרוני בין היועמ"ש לאוצר, דבר, 10 באפריל 1977
  5. ^ רבין פורש מראשות רשימת המערך ולא יכהן כרה"מ, דבר, 8 באפריל 1977
  6. ^ זאב גלילי, אהרון ברק כמחולל "המפץ הגדול", 16 בדצמבר 2005
  7. ^ מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק, עו"ד יוסי דר.
  8. ^ 8.0 8.1 זאב סגל, אריאל בנדור, האדם הנאור - אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עושה חשבון נפש, באתר הארץ, 27 במאי 2009
  9. ^ יהושע תדמור, ברק מול רבין ובוזגלו, דבר, 15 באפריל 1977
  10. ^ ההתמודדות שנמנעה במפלגת העבודה, דבר, 10 באפריל 1977
  11. ^ חגי סגל, ‏יחי ההבדל הקטן, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2003
  12. ^ תיק לאה רבין לפרקליטות בקרוב, דבר, 10 באפריל 1977
  13. ^ רבין: דחיתי מאות פניות לסייע לי בתשלום הקנס, מעריב, 25 בנובמבר 1980
  14. ^ זאב סגל, אריאל בנדור, האדם הנאור | אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עושה חשבון נפש, באתר הארץ, 27 במאי 2009
  15. ^ אבי רז, הסיפור על מקור הכסף לתשלום הקנס מסתובב, מעריב, 23 בנובמבר 1980
  16. ^ נחום ברנעמזרחי: לא התבקשתי ולא תרמתי, דבר, 23 בנובמבר 1980
  17. ^ רבין: הידיעה בל'אקספרס כאילו בצלאל מזרחי שילם קנס אשתי - זדונית, דבר, 23 בנובמבר 1980
  18. ^ מפיצי ל'אקספרס: השבועון דיבר אמת, מעריב, 28 בדצמבר 1980