ישראל גרנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל גרנית
יצחק חופי
ישראל גרנית במחנה חצור (בסיס מודיעין) במלחמת העצמאות
לידה 1928 (בן 90 בערך)
בית שאן
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19461968
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
פוליטיקאי
חיילי מחלקת הג'יפים בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב בדרך מגבולות לחלוצה

ישראל (גרינקר) גרנית (נולד ב-1928) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף משנה, פיקד על "כוח גרנית" במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים ועל בית הספר לקצינים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנית נולד בביסאן (כיום בית שאן), בנם של יצחק ועדית גרינקר, גדל בנהלל ובקריית עמל, למד בבית הספר בסמ"ת בחיפה. ב-1946 הצטרף לארגון ההגנה בקריית טבעון. במלחמת העצמאות שירת כמפקד כיתה בקרב משמר העמק, במאי 1948 התגייס לפלמ"ח, עבר קורס מפקדי מחלקות ולחם כמפקד מחלקת ג'יפים בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב[1].

לאחר המלחמה שימש כמפקד סיירת גולני. גרנית סיים קורס מפקדי גדודים ב-1953, ובמאי 1954 פיקד על מבצע מודיעיני לאיסוף מידע באזור מפרץ אילת על יכולות מעבר ומסתור בין האי סנפיר לחוף סעודיה. הכוח בפיקודו הוסווה כדייגים על ספינה ובמהלכו עלתה על שרטון בחוף הסעודי, והלוחמים נאלצו להתפנות דרך האוויר על ידי מטוסי פייפר במבצע שזכה לכינוי מבצע שנונית.

ב-1956 יצא להשתלמות בצרפת וכשחזר מונה למפקד גדוד 266, גדוד טנקי AMX-13, עמו לחם בגזרת אבו עגילה וג'בל ליבני במלחמת סיני. לאחר המלחמה מונה למפקד גדוד 9, ולאחר מכן יצא ללימודי הנדסת תעשייה וניהול בטכניון ובסיומם מונה לסגן מפקד חטיבה 7 ובהמשך לראש מחלקת אימונים במחלקת ההדרכה של המטה הכללי.

במלחמת ששת הימים שירת כממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה אריאל שרון, פיקד על כח עצמאי שכונה "כח גרנית", שפעל במסגרת אוגדה 84 בפיקודו של ישראל טל. כח גרנית כלל 10 טנקי מגח, פלוגת סיור, פלוגת תול"רים, פלוגת הנדסה וסוללת מרגמות 120 מ"מ[2]. הכח פעל בגזרה הצפונית של סיני, משימתו הראשונה הייתה פריצת ציר בדרום מערך פתחת רפיח וריתוקו, חסימה לעבר ניצנה ופריצת שדה מוקשים כך שיתאפשר מעבר כח מחטיבת הצנחנים. לאחר השלמת המשימה הוכפף הכח לחטיבת הצנחנים בפיקודו של רפאל איתן ולאחר פציעתו של רפול, שב גרנית ליטול את הפיקוד על הכח ובהמשך הקרבות כבש את העיר קנטרה והגיע עד גדות תעלת סואץ.

לאחר המלחמה מונה למפקד בית הספר לקצינים, בתקופתו עבר בית הספר למצפה רמון. ב-1968 השתחרר משירות הקבע. במילואים פיקד על חטיבה 670. במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים ושירת כראש המטה באוגדה 252 תחת פיקודו של אלברט מנדלר, במהלך המלחמה הקים כוח ששוב זכה לכינוי "כח גרנית" ופיקד על החזית הדרומית בסיני. במהלך המלחמה נהרג בנו מיכה שהיה קצין מילואים בחיל השריון בקרב ההבקעה נגד מערכי האויב הסורי בציר קוניטרה-דמשק בכפר חאן-ארנבה.

גרנית הצטרף למפלגת העבודה, הקים בה את "חוג האינפורמציה" שבו השתתפו קצינים בשירות הסדיר והמילואים, בשנים 1969-1973 עמד בראש אגף הארגון במפלגת העבודה.[3] ב-1974 התמודד על תפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה אך הפסיד למאיר זרמי. ב-1975 מונה למנכ"ל חברת נתיבי איילון[4] וכיהן בתפקיד עד ספטמבר 1976. ב-1976 היה ממקימי ד"ש, הוא שובץ במקום ה-19 ברשימתה בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 ושימש ראש סיעתה בהסתדרות העובדים. לאחר התפרקותה של ד"ש נמנה עם פלג התנועה הדמוקרטית, בבחירות לכנסת העשירית שובץ במקום העשירי ברשימת מפלגת תל"ם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]