החצר האחורית של אמריקה
החצר האחורית של אמריקה (באנגלית: America's Backyard) הוא מושג שלעיתים קרובות נעשה בו שימוש בתחומי מדע המדינה ויחסים בין-לאומיים ביחס לאזור ההשפעה של ארצות הברית, האזורים בהם יש לה באופן מסורתי עליונות, בעיקר אמריקה הלטינית.
במידה זו או אחרת, מקביל מושג זה למונח הרוסי "חו"ל הקרוב" (ברוסית: ближнее зарубежье), שמתייחס למדינות מרכז אסיה שהיו תחת שלטון ברית המועצות.
לאחרונה, המושג שולט בתקשורת הפופולרית בהתייחס לאיומים על הביטחון הלאומי של ארצות הברית, יחד עם התרגילים הצבאיים הרוסיים והטרור במזרח התיכון, וזאת כדי להמחיש את הניגוד בין איומים אלו על שטחי המולדת של ארצות הברית עם החזיתות המסורתיות באירופה ובמזרח התיכון.
בהקשר שמנותק לחלוטין מהתחום הגאופוליטי, נעשה לעיתים שימוש במושג החצר האחורית של אמריקה בהתייחס לפארקים הלאומיים של ארצות הברית ולקרקעות ציבוריות בארצות הברית, וכן ל"לב הארץ" (Heartland) ברמה הכללית יותר.
טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"החצר האחורית" מול "חו"ל הקרוב"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהשראת השימוש במונח "החצר האחורית" שמתייחס לאזור הסובב את אזור מגוריו של אדם, או את שכונת מגוריו, המושג "החצר האחורית של אמריקה" מתייחס לאזור שבו ארצות הברית, כ"בעל הבית", טענה לזכות קניינית כלשהי, או ביקשה להגביל כל השפעה חיצונית בו. לעומת זאת, המונח "החצר האחורית של אמריקה" מתייחס לאזור שבו פעולות מצד גורמים עוינים או מעצמות מתחרות עלולות להיחשב למעשי התגרות.[1] למונח יש מכנים משותפים רבים עם המונח הרוסי "חו"ל הקרוב", שבו נעשה שימוש בעיקר בהתייחס למדינות ברית המועצות לשעבר. המונח "חו"ל הקרוב" מסמן ש"רוסיה [טוענת] לזכויות באזור שמתעלות מעל המוסכמות הדיפלומטיות המסורתיות".[2]
בין שני המושגים הללו קיימים הבדלים בכך שהמונח "חו"ל הקרוב" מתייחס לארצות שבעבר היו באיחוד פוליטי עם רוסיה עד להתפרקות ברית המועצות, ולאחר קבלת עצמאותן היו חלק של חבר המדינות, בעוד שלארצות אמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית, שנחשבות לחצר האחורית של אמריקה, מעולם לא היו קשרים פוליטיים עם ארצות הברית (למעט פנמה). בנוסף, במושג "החצר האחורית של אמריקה" נעשה גם שימוש בהקשר פנימי בהתייחס לפארקים הלאומיים של ארצות הברית ולשטחים פתוחים אחרים, בעוד שהמושג "חו"ל הקרוב" מתייחס אך ורק להקשרים גאופוליטיים, ולא בהקשר האמור של המונח האמריקאי.
שימושים נוספים במושג[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים שימושים נוספים למונח בהתייחס לשטחים ציבוריים וביטחון הפנים.
ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק משתמש גם הוא במונח "החצר האחורית של אמריקה" בהתייחס לקרקעות הציבוריות של אמריקה. לדוגמה, הפארקים הלאומיים, היערות, שמורת טבע ופארקים עירוניים. במכלול זה כלולים גם דרכי נוף ודרכים העוברות לצד נהרות, וכן אתרים היסטוריים.[3] הקרקעות הציבוריות או "החצר האחורית של אמריקה" בהקשר זה משתרעות על כשליש משטחה של ארצות הברית.
במונח "החצר האחורית של אמריקה" כמקום של ביטחון ושלווה, שלא כמו אזורי עימות במקומות אחרים, נעשה שימוש בהקשר לחלקים המרכזיים של ארצות הברית. לדוגמה, לאחר הפיגוע באוקלהומה סיטי, דיברו האמריקאים בגילוי לב על ההלם שלקו בו כשמתקפה כזאת יכולה להתרחש בעיר במרכז ארצות הברית ולא באחת הערים הידועות או המרכזים הפוליטיים או הכלכליים של הארץ, או מחוצה לה. רבים הביעו את הפתעתם שמעשה טרור שכזה התרחש ממש במרכז של ארצות הברית, "עמוק בתוך ליבה של אמריקה".[4] יותר מכך, המונח "החצר האחורית של אמריקה" הופיע לסירוגין עם המונח "לב הארץ" (heartland) בכתביהם של עיתונאים, סופרים, ותיקי מלחמה, ובלוגרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוקטרינת מונרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דוקטרינת מונרו
בראשית המאה ה-19 ניסו מושבות ספרדיות רבות באמריקה הלטינית לנצל את ההזדמנות של נפילת האימפריה הספרדית ועשו מאמצים להשיג את עצמאותן. אף על פי כן, בראשית שנות ה-20 של המאה ה-19, הייתה ספרד על סף השבת כוחה.[5] ארצות הברית ובריטניה הגדולה לא היו מעוניינות שספרד תשיב לעצמה את כוחה באמריקה הלטינית, שכן הן שאפו שמושבות אלו יהיו עצמאיות. עם קבלת העצמאות של המושבות הללו, הן יכלו לסחור עם ארצות הברית ועם בריטניה באופן שיועיל לכל הצדדים ולא יהיה מוגבל על ידי ספרד המרקנטיליסטית ששאפה להפיק רווחים לטובת כלכלת המולדת שלה על חשבון הדרום אמריקאים. לאור כל זאת, הציג הנשיא ג'יימס מונרו את הדוקטרינה הקרויה על שמו ב-2 בדצמבר 1823. בדוקטרינת מונרו הובהר שכל מאמץ עתידי של ארצות אירופה לרכוש לעצמן מושבות או להתערב בענייניהן של מדינות יבשת אמריקה יראו על ידי ארצות הברית של אמריקה כצעד תוקפני שיחייב התערבות של ארצות הברית, וקבע שחצי הכדור המערבי לא יהיה עוד שטח לקולוניזציה של ארצות אירופה, ושארצות הברית לא תתערב בנעשה במושבות אירופאיות קיימות ולא בעניינים הפנימיים של ארצות אירופה. בשל העובדה שארצות הברית לא הייתה ידועה אז כמעצמה, לא זכתה דוקטרינת מונרו להתייחסות רצינית ברמה הבינלאומית. על כל פנים, מאחר שבריטניה הגדולה הסכימה עם הדוקטרינה, אף אחת מהארצות לא קראה עליה תיגר.
המונח "החצר האחורית של אמריקה" נטבע במהלך תקופה זו בהתייחס לאמריקה הלטינית. ארצות הברית תמכה בעצמאותן של המושבות הספרדיות בשל העובדה שהן שאפו להרחיק את ספרד וארצות אירופאיות אחרות מחצי הכדור המערבי, הרחק מ"החצר האחורית של אמריקה".
גישה זו התבטאה ברכישת לואיזיאנה (מצרפת), רכישת אלסקה (מרוסיה), מלחמת 1812 (נגד בריטניה), מלחמת ספרד-ארצות הברית, אידאולוגיית המקל הגדול (Big stick ideology) ועוד.
אמריקה הלטינית כחצר האחורית של אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז ייסודה של ארצות הברית, יחסים בין-לאומיים היו חשובים מבחינה פוליטית להבטחת שלומה של הדמוקרטיה וכוח השפעתה של האומה המתפתחת. על רקע הקרבה של אמריקה הלטינית לארצות הברית, היבשת השכנה תויגה כ"חצר האחורית של אמריקה". בניסיון להרחיב את התפתחות כלכלתה, יישמה ממשלת ארצות הברית אסטרטגיות רבות כלפי אמריקה הלטינית, במיוחד במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, כולל במסגרת "ברית הקידמה" (Alliance for Progress).
הבחינה והניתוח של היחסים בין אמריקה הלטינית ובין ארצות הברית במהלך השנים התרחבו במהלך השנים האחרונות. הסרת החיסיון ממסמכים רשמיים שנוגעים לאמריקה הלטינית על ידי ממשלו של ביל קלינטון אפשרה למידע ציבורי נוסף בנושא להיחשף. כתוצאה מכך, נחשף הציבור בהדרגה למגוון רחב יותר של פרספקטיבה ומידע על החצר האחורית של אמריקה ועל תפקידה של ארצות הברית באמריקה הלטינית.
פרסומים פופולריים שיצאו לאחרונה חשפו מבט מפורט יותר על התפתחות היחסים בין ארצות הברית לבין אמריקה הלטינית. מהלך ההיסטוריה הוביל לחקירה כוללת על השאלה אם ארצות הברית צריכה להיחשב כשכן טוב או כ"זאב רע". המחקר הפופולרי ביותר הוא זה של גרייס ליווינגסטון, "החצר האחורית של אמריקה: ארצות הברית ואמריקה הלטינית מדוקטרינת מונרו ועד המלחמה העולמית בטרור", שמפרט את האסטרטגיה של ארצות הברית כלפי אמריקה הלטינית במהלך מחצית המאה האחרונה, ובמיוחד חושף את החולשות המהותיות שלה ואת הבורות והדעות הקדומות של קובעי המדיניות בארצות הברית.[6] אף על פי שליווינגסטון מודה בדעה קדומה שלילית, זו שמתמקדת בהיבטים השליליים של מדיניות ארצות הברית כלפי אמריקה הלטינית על חשבון המאמצים החיוביים, כמו ברית הקידמה, היא טוענת שיש לחשוף את האמת.
אף על פי שאמריקה הלטינית היא לא האזור העני ביותר בעולם, היא האזור שהכי סובל מחוסר שוויון. מבחינה היסטורית שלטה אליטה קטנה ברוב העושר בה. באופן מסורתי, התעסקה ארצות הברית עם אליטה זו, אף על פי שהיא הייתה מדכאת או ריאקציונרית, בשל העובדה שהיא שלטה על הממשלה ועל כלכלת השוק. ההמונים החלשים, היו לעיתים קרובות אנאלפביתים, לא דוברי ספרדית, וחיו על סף קיום כלכלי. עובדה אחרונה זו מסבירה את ההתפתחות הבלתי שוויונית של אמריקה הלטינית. ליווינגסטון סבורה שלמרות שבארצות הברית ובאירופה המהלך המהפכני או המלחמה היו לפעמים המבשר ההכרחי לשינוי, ממשלת ארצות הברית פעלה כמשקל נגד לרפורמה, והתייחסה למהפכים, למחאות ולמהפכות כאיום על היציבות ולכן גם על האינטרסים שלה.
על כל פנים, על תפקידה המסורתי של ארצות הברית כמעצמה ההגמונית היחידה ביבשת אמריקה נקרא תיגר על ידי קובה במהלך המלחמה הקרה (משבר הטילים בקובה) וכן במהלך המשבר המתחולל בשנים האחרונות בוונצואלה.
המזרח התיכון כחצר האחורית החדשה של אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר פרשנים אירופאים טענו שלמדיניות ארצות הברית במזרח התיכון יש (במתכוונן או שלא במתכוון) את ההשפעה להפיכת המזרח התיכון כ"חצר האחורית החדשה של אמריקה", מוקד חדש שבו ארצות הברית מנסה להאיץ את השפעתה על ההתפתחויות הפוליטיות באמצעות שינויי משטר ולחץ פוליטי שמזכיר את צעדיה באמריקה הלטינית בעבר.[7]
העיתונאי הבריטי מרטין ז'ק רואה במזרח התיכון כאזור שנמצא תחת אזור ההשפעה של ארצות הברית. אף על פי כן, על מהלך זה נקרא תיגר על ידי איראן, רוסיה וסין. יותר מכך, מאמציה של ארצות הברית להרחיב את השפעתה אל המזרח התיכון, במיוחד בהקשר של מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת עיראק ומלחמת אפגניסטן, כשלו והשיגו תוצאות הרות אסון.[7]
חצרות אחוריות של מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במונח "החצר האחורית" ובמונח "חו"ל הקרוב" נעשה יותר ויותר שימוש לתיאור אזורי ההשפעה הקרובים של מעצמות אחרות, כמו סין והודו.[8]
סין[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרום-מזרח אסיה נחשבה באופן מסורתי כחצר האחורית של סין, אך לאחרונה היא הורחבה לתחומי "חו"ל הקרוב" של רוסיה במרכז אסיה, ואף לחלקים של דרום אסיה עם הקמת מיזמי תשתיות במקומות כמו קזחסטן, אירן ופקיסטן. בזמנים מסוימים מרכז אסיה הייתה תחת אזור ההשפעה של סין, במיוחד בתקופת שושלת האן ושושלת טאנג.
צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
צרפת מקיימת יחסים עם מושבותיה לשעבר באפריקה שנחשבות ל"חצר האחורית של האומה" (pré carré). זהו חלק מהאידאולוגיה הקרויה Françafrique.[9][10]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Bernd Debusmann (2008-09-17). "The Russian bear in America's backyard: Bernd Debusmann". Reuters.
- ^ Vladislav Inozemtsev, The 'Near Abroad' – A Key Explanatory Concept In Russian Foreign Policy, MEMRI, January 7, 2021.
- ^ "Public Lands--America's Backyard". National Geographic Society. 1996–2010. Archived from the original on 5 April 2010.
- ^ Mathieu Deflem, The Globalization of Heartland Terror: International Dimensions of the Oklahoma City Bombing.
- ^ "Monroe Doctrine". Online Highway. 2010.
- ^ Livingstone, Grace (2009). America's backyard : the United States and Latin America from the Monroe Doctrine to the War on Terror. London; New York
- ^ 1 2 Alain Gresh (2007-11-03). "The United States' new backyard". Le Monde Diplomatique.
- ^ Almaty (2010-01-28). "China in Central Asia: Riches in the near abroad". The Economist. Archived from the original on 11 February 2010.
- ^ Noubel, Filip (5 February 2020). "'Françafrique': A term for a contested reality in Franco-African relations". Global Voices.
- ^ Fröhlich, Silja (3 August 2020). "Africa and France: An unfulfilled dream of independence?". Deutsche Welle.