היזק ראייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

היזק ראִייה הוא היזק אשר גורם אדם לחברו על ידי הסתכלות בשטחו הפרטי. ולדברי אבן האזל ההיזק הוא בכך שמונע מחבירו לעשות בחצר דברים של צנעה משום שירא שמא יסתכל בו[1]. ומניעת ההשתמשות נחשבת להיזק[2]. בהלכה ניתן לדרוש מהמזיק לחדול מהיזק זה.

יסוד הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסודו הוא מדין "הרחקת נזיקין"[3][4], כשם שאסור לאדם להניח ברשותו דבר שמזיק לחצר חבירו, כך אסור לאדם לעמוד ברשותו ולהסתכל בחצר חבירו. סוג היזק זה נקרא בתלמוד "גיריה דיליה", דהיינו עם הנחת המזיק בא ההיזק – מיד כשמסתכל בחצר חבירו, חבירו ניזק.

היזק ראייה שמיה היזק, או לאו שמיה היזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיני היזק ראייה נידונים בגמרא בפרק הראשון ("השותפין") במסכת בבא בתרא.

ישנה מחלוקת בגמרא האם היזק ראייה נחשב להיזק במקרה שמסתכל בחצר חבירו. להלכה נפסק שהיזק ראייה נחשב להיזק אפילו במסתכל בחצר חבירו[5].

מקרים בהם היזק ראייה נחשב להיזק לכוליה עלמא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המסתכל בביתו של אדם נחשב להיזק, משום שאדם עושה בביתו דברים צנועים[6].
  • היתה מחיצה ונפלה.
  • היזק מרבים – מהעוברים ושבים ברשות הרבים.
  • בגינה – מכיוון שאסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, שלא יזיקנו בעין הרע. אך הרמב"ם סובר שבגינה אין היזק ראייה כלל מכיוון שאדם לא דר שם, ואינו נוהג בה כמו בחצירו שעושה שם את צרכיו. ומה שכתוב בגמרא שאסור לאדם לעמוד וכו', אינו אלא דברי חסידות.

טעם האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא אינה מביאה טעם לאיסור היזק ראייה, אך ישנם שלשה טעמים בראשונים:

  • האדם יכול להזיק על ידי ראייתו בעין הרע.
  • צניעות.
  • לשון הרע[7].

בניית הכותל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנזק רגיל, מי שהזיק את חברו חייב לשלם ממון. מה שאין כן בהיזק ראייה, המזיק את חבירו לא חייב לשלם לו ממון, אך כותב הרא"ש שעצם קיומו של ההיזק מחייב מצד תקנת חכמים את שני הצדדים בבניית קיר בגובה ארבע אמות (כשני מטרים)[8], שיהווה מחיצה בין שתי החצרות וימנע את היזק הראייה. אך הרמב"ן סובר שחיוב בניית הכותל הוא "מעיקר הדין" משום איסור היזק ראייה.

חיוב בניית הכותל היא על שני הצדדים, ועל אף שיסוד דין היזק ראייה הוא מצד "הרחקת נזיקין", מכל מקום אין כאן חיוב רק על המזיק לבנות את הכותל מצד הרחקת נזיקין. והטעם לדבר מסביר ר' שמעון שקופ מכיוון שאין זה היזק ממשי כמו בניית בור בחצרי שמשפיעה על החצר הסמוכה אלא רק הסתכלות בעלמא.

החיוב על שני הצדדים לבנות את הכותל הוא רק במקרה שלאחר החלוקה ישאר לכל אחד שטח של ד' על ד' אמות. אך אם כתוצאה מהחלוקה יפגע אחד מהם ולא ישאר לו שטח של ד' על ד' אמות אינם חייבים לבנות כותל.

נפל הכותל, המקום והאבנים שייכים לשניהם, גם במקרה שהם נכנסו לגור אחרי שנבנה הכותל ואינו יכול לומר מאחר והאבנים נפלו בחלקי הם שלי, או "הכותל נבנה בחלקי".

סוג הכותל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג הכותל נבחר לפי מנהג המדינה (גוויל גזית וכו').

עובי הכותל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גוויל – רוחבו יהיה 6 טפחים. 3 טפחים משטחו של כל אחד.
  • גזית – 5 טפחים.
  • כפיסין – 4 טפחים. בכל צד מניחים אריח ברוחב טפח וחצי, ועוד חלל טפח כדי להניח טיט בינהם.
  • לבנה – 3 טפחים. (זהו רוחבה של הלבנה, מניחים אותה כמו שהיא).

מחילה בהיזק ראייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו הראשונים האם מועילה מחילה בבניית הכותל במקרה שיש היזק ראייה. לדעת הרמב"ן מאחר והחיוב הוא מעיקר הדין לא תועיל מחילה, אך לדעת הרא"ש שיש כאן רק חיוב ממון מתקנת חכמים, הניזוק יכול למחול למזיק מלבנות את הכותל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היזק זה נחשב גרמא ופטור מתשלום, אך יש בו איסור.
  2. ^ סברת אבן האזל היא משום שאם ההיזק הוא בכך שהוא מסתכל בחצר חבירו, אז הוא יכול למנוע מעצמו להסתכל מבלי לבנות גדר.
  3. ^ בעניין הרחקת נזיקין נחלקו רבי יוסי ורבנן בתחילת פרק "לא יחפור", אך בעניין היזק ראייה גם רבי יוסי יודה.
  4. ^ לדברי הראשונים. מלבד הרא"ש.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות שכנים, פרק ב', הלכה י"ד
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב', עמוד ב'
  7. ^ הרמב"ן בבא בתרא נ"ט ע"א
  8. ^ בהגדרה ההלכתית חיוב ממוני זה נקרא "שיעבוד ממון".


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.