היפרבוראה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מפת העולם לפי כתבי הרודוטוס. מימין למעלה מופיעות ארצות האיסדונים והארימספים, ואחר כך יותר צפונית-מזרחית ארץ ההיפרבוראים

היפרבוראהיוונית: Υπερβορεία) הייתה ארץ אגדית המוזכרת במסורות של יוון העתיקה ואחר כך גם של רומא העתיקה. משמעות שמה לפי המסורת היא "מעבר לרוח הצפונית" - מעבר לבוריאס. מצד שני קיימת מילה צפון-יוונית - "בוריס" (βόρις) שמשמעותה "הר" ולפי מובן זה "היפרבוראה" יכולה להתפרש כ"מעבר להר". תושבי ארץ זו נקראו "היפרבוראים" (ביוונית: Ὑπερϐόρεοι). היפרבוראה מוזכרת לראשונה במאה ה-8 לפנה"ס במחזור "האפיגונים" ובשירת הסיודוס.

אלקאיוס הזכיר את הברבורים הקדושים שהסיעו את האל אפולון, אחרי שנולד, מן האי דלוס אל ארץ ההיפרבוראים, ומשם כעבור שנה לדלפי. פרט לאפולון ביקרו בהיפרבוראה גם תסאוס ופרסאוס.

הועלו השערות רבות על מיקומה האפשרי של ארץ זו, אם כי נראה שניסיונות כאלו נועדו לכישלון מפני שהיפרבוראה ייצגה בעיני היוונים הקדומים מעין גן עדן רחוק בלתי מוגדר בבירור, מושבם של המאושרים. הרודוטוס ופליניוס הזקן סיפרו שההיפרבוראים חיו עד גיל 1,000 באושר מוחלט.

בסביבות 470 לפנה"ס, כפי שהצביעה עדותו של הרודוטוס וכן מטבע קדום שנמצא, במטאפונטו שבאיטליה קם פולחן של האל "אפולון ההיפרבוראי".

סיפור ארץ היפרבוראה משך עניין מאוחר יותר אצל מלומדים רבים, לרבות בתקופה המודרנית. יוהאן מתיאס גסנר היה הראשון ההתעמק בנושא בשנת 1759. בסביבות 1890 התעניין היסטוריון הדתות ארווין רוהדה בקשר בין ההיפרבוראים למרפאים האגדיים אבאריס ואריסטאס. קרל מוילי שחקר את הקשרים בין היוונים לסקיתים ראה במראפים אלה, כולל באבאריס המכונה גם "הסקיתי", נציגים של זרם שמניסטי קדום.

הלנה בלבצקי דיברה בספרה "תורת הסוד" או "הדוקטרינה הסודית" על יבשת היפרבוראה ועל תושביה.

היפרבוראה בגאוגרפיה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרודוטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"היסטוריות" שלו, בספר ד' מציין הרודוטוס (בסביבות 450 לפנה"ס) כי המשורר אריסטאס (אריסטיאס) (המאה ה-7 לפנה"ס) בשירו "ארימאספאיה" (Ἀριμάσπεια) שלא שרד, סיפר שמעבר לארץ האיסידונים בה הוא ביקר, שכנה ארץ הארימאספים, שהיו בעלי עין אחת בלבד, ומעבר לארץ זו השתרעה ארץ הגריפונים שומרי הזהב, ומאחוריה נמצאה ארץ ההיפרבוראים, וכל העמים המוזכרים נמצאים במלחמה תמידית זה בזה, פרט להיפרבוראים.[1] לבסוף מציין הרודוטוס שהייתה קיימת טענה שגם הנביא אבאריס היה כביכול בן היפרבוראה. אולם לטענה זו מתייחס הרודוטוס בספקנות ואף לעג מסוים.[2] עם זאת דיווח הרודוטוס על דבר משלוח הבתולות ההירפבוראיות לדלוס ועל העלמותן ועל המעוף באוויר של אבאריס בעזרת חץ הזהב שקיבל מאפולון. ספקולציות מבוססות על הסיפור מיקמו את ארץ האיסידונים אי-שם ערבות קזחסטן של ימינו ואת הירבוראה עצמה איפשהו בצפון-מזרח אסיה. מקור אחר מצוטט על ידי הרודוטוס היה אחד מכתבי הסיודוס שאבד גם כן, וכן ספר אבוד של הומרוס - "אפיגונים" ("אם אכן זה היה ספרו", מעיר הרודוטוס). גם פינדארוס, סימונידס איש כאוס והלאניקוס איש לסבוס, בני תקופתו של הרודוטוס במאה ה-5 לפנה"ס תיארו או התייחסו כל אחד, בקיצור, להירפבוראים.

סטראבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטראבון (63 לפנה"ס - 23 לספירה) שלל מכל וכל את קיומם של היפרבוראה, של ההרים הריפאנים ושל אזורים אגדיים אחרים. הוא סבר שהסיפורים עליהם, כדוגמת אלו שהפיץ פיתאס ממסליה (פיתיאס) (310-380 לפנה"ס), יסודם בחוסר ידע גאוגרפי לגבי הארצות שמעבר לארץ הסקיתים. [3]

פומפוניוס מלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פומפוניוס מלה בספרו "דה חורוגרפיה" (במאה ה-1 לספירה) חיו ההיפבוראים רחוק מעבר לחופי הים הכספי, שבהם ישבו הקומארים, המסגטים, הקדוסים, ההורקנים וההיברים, מעבר לארצן של האמזונות[4][5] ולהרים הריפאים. הם חיו חיים ארוכים כל כך שברגע מסוים כשהרגישו שבעים מכך נהגו בחגיגיות לשים קץ לחייהם מרצונם החופשי על ידי קפיצה מסלע גבוה לים.[6] היום והלילה אצלם היו כל אחד נמשכים חצי שנה.[7]

דיודורוס מסיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע שנמסר על ידי דיודורוס מסיציליה (המאה הראשונה לפנה"ס) הוא שונה לעומת קודמיו והוא מתבסס על ספרו של הקטאיוס איש אבדרה "על ההיפרבוראים". לפי מידע זה ההיפרבוראים היו מתגוררים באי בצפון, שבו נולדה לטו, אמו של האל אפולו. לכן בהיפרבוראה, מכל האלים, היו עובדים במיוחד את האל אפולו. באי היה קיים אזור מקודש עם מקדש ענק עגול של אפולו. בקרבת המקדש השתרעה עיר מוקדשת לאפולו. רוב תושביה ניגנו בקיתרה באופן קבוע ושרו המנונים לכבוד אפולו. בהמשך סיפר דיודורוס על מה שציין כבר הרודוטוס בנוגע לקשרים מיתיים בין היוונים להיפרבוראים. הוא ציין כי אוואריס מהיפרבוראה הגיע אל היוונים ושגם היוונים ערכו ביקורי גומלין בהיפרבוראה והביאו למארחיהם מנחות מלוות בכתובות ביוונית.

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפרבוראים בדלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין תריסר האלים האולימפיים ההיפרבוראים עבדו במיוחד את אפולו. היוונים סברו שהוא בילה בקרבם את ימי החורף. לפי הרודוטוס, התקרובות שנשלחו מהיפרבוראה למקדש של אפולו בדלוס הגיעו לסקיתיה עטופים בתבן. הם הועברו מיד ליד משבט לשבט עד שהגיעו לדודונה ומשם באמצעות שליחים יוונים למקדש בדלוס.הם עשו כך, מספר הרודוטוס, מכיוון שהמשלוח הראשון הובא על ידי שתי בתולות - היפראוכי ולאודיקה, בליווי חמשה גברים, ואיש מהם לא חזר. קרה עוד מקרה דומה קרה עם שתי בתולות נוספות - ארגה ואופיס, שהיו בעצמן מתנה לאלה אילאיתיה נועדו לעזור בהפריית הנשים היווניות. כנערות כיבדו מאוד בדלוס את פולחנן של ארגה ואופיס ושרו להן המנונים. כדי לחסוך במקרים דומים החליטו ההיפרבוראים לשלוח את תקרובותיהן רק עד לגבול ומשם להובילן דרך שליחים מן העמים השכנים מארץ לארץ עד שיגיעו לדלוס.[8] אצל הרודוטוס מופיע משפט מוזר לפיו ארגה ואופיס הגיעו יחד עם האלים. (הרודוטוס, היסטוריה, ד, 35) יש שפירשו משפט זה על ידי כך שבאותה תרופה הונהגו פולחנים של האלים - אפולו וארטמיס או לאטו (אמן של אופולו וארטמיס) ואילאיתיה. לפי פירוש אחר האלים ליוו את שתי הבתולות במסען לדלוס או אולי היו שליטים קדומים של ארצם.

אוואריס ההיפרבוראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרפא אגדי מהיפרבוראה, בשם אוואריס או "אוואריס המרפא" תואר לראשונה בכתבי הרודוטוס. אפלטון בספרו "כרמידס", 58c, ראה באוואריס רופא מן הצפון הרחוק, בעוד שסטראבון סיפר שאוואריס היה סקיתי בדומה לפילוסוף אנארסיס (סטראבון - גאוגרפיקה 7,3,8)

הופעתם הפיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אירופה מאת אברהם אורטליוס, אמסטרדם,1572. למעלה משמאל ,בין איסלנד לגרנלנד מופיע האוקיינוס ההיפרבוראי

לפי אגדה יוונית עתיקה שנשמרה אצל קלאודיוס איליאנוס, הבוראים, צאצאים של בוריאס, רוח הצפון, ושל נימפת השלג כיוני, הקימו בהיפרבוריאה ממלכה תאוקרטית ראשונה.

את האל אפולו שירתו ככהנים בניהם של בוראס (הרוח הצפונית) ושל כיוני (השלג), שלושה במספרם, אחים מלידה, וגובהם שש אמה

(כ-3 מטר).

[9] דיודורוס מסיציליה מסר בנוסף את הציטוט הבא:ומלכי העיר ההיפרבוראית הזאת ומשגיחי המתחם הקדוש נקראו בוראים, כי היו צאצאי בוריאס ומעמדם נמסר תמיד בירושה בתוך משפחתם.[10]

הבוראים ששלטו בהיפרבוראה, תוארו כמלכים ענקים, שקומתם כ-10 רגל. . במקורות הקלאסיים אין תיאורים פיזיים אחרים להיפרבוראים. אולם איליוס הרודיאנוס, מדקדק מן המאה השלישית, כתב שהארימספים האגדיים דמו במראם להיפרבוראים[11].סטפנוס מביזנטיון כתב אותו דבר גם הוא במאה השישית.[12] המשורר קלימכוס תיאר את האימספים כבעלי שיער בלונדיני[13], אך היותם הארימספים היפרבוראים הוטל בספק. [14]

הקלטים כהיפרבוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ששה מחברים יוונים קלאסיים זיהו את העם האגדי הזה שמאחורי הרוח הצפונית, עם הקלטים השכנים מצפון:אנטימכוס מקולופון, פרוטארכוס, הרקלידס פונטיקוס, הקטאוס מאבדרה, אפולוניוס מרודוס ופוסידוניוס מאפאמיאה. בעת התפתחות ההתיישבות והמסחר היווניים מיתוסים של עידן הזהב הועברו לזירה העכשווית. כך זיהו היוונים את הרי האלפים מצפון איטליה עם ההרים הריפאים מן העבר המיתי. ובנסיבות אלה ראו היוונים היפרבוראים בקלטים שחיו בהרי אלפים ומעבר להם. קשר חוזק על ידי פרסומם של הקלטים על ידי אהבתם לחגיגות ולזהב. [15] הקלטים עצמם האמינו בתרבויות המתקדמות הקיימות בצפון הרחוק. לפי "ספר הפלישות" האירי Lebor Gabála Érenn תרבות כזאת הוקמה שם על ידי מהגרים מאירלנד, שחזרו כעבור כמה מאות שנים מאוחר יותר כדי להתיישב מחדש באירלנד.

פירושים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהרודוטוס מיקם את ההיפרבוראים מעבר למסגטים והאיסדונים, שהם עמים במרכז אסיה, נראה שההיפרבוראים חיו בסיביר. הראקלס חיפש את הצביה מקרינאה של ארטמיס בארץ היפרבוראה. מכיוון שהראם הוא מין הצבאים היחיד שבו הנקבה היא בעלת קרניים, שוער כי מדובר באזור ארקטי או תת-ארקטי. לפי המיקום שקבע בולטון האיסדונים חיו על המדרונים הדרום מערביים של הרי אלטאי. לפי קרל רוק היפרבוראה נמצאה מעבר לשער הדזונגארי בכיוון צפון שינציאנג. הוא סבר שהם היו סינים. אברם דוידסון סבר שהענבר הגיע לידי היוונים מאיפשהו בצפון הרחוק. היוונים חשבו שהקור נגרם על ידי רוח הצפונית, הבוראית. אם היית נוסע "מעבר לבוראה" היית מגיע לארץ חמה שטופת שמש.

ההזדהות עם היפרבוראים או צאצאיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותם האירופים הצפוניים (הסקנדינבים) שהתוועדו לתרבות היוונית-רומית הקלאסית הים תיכונית זיהו את עצמם עם ההיפרבוראים, תוך התעלמות מהתיאור המסורתי של תיאור של הארץ שמ"עבר לצפון" כארץ שטופת שמש לנצח. הזדהות זאת התחזקה במיוחד בשוודיה של המאה ה-17, כש נציגיה המאוחרים של האידאולוגיה הגותיציסטית הכריזו כי חצי האי הסקנדינבי הוא גם אטלנטיס האבודה וארץ היפרבוראה גם יחד. הרי צפון חצי ה5י הסקנדינבי נחצה על ידי החוג הארקטי שמצפונה לו ישנם ימים "ללא שמש" במשך החורף ולילות לבנים במשך הקיץ.

לפעמים כל המערב אירופים גילו זיקה ל"היפרבוראים" וארצם. וושינגטון אירווינג שכתב על הארץ הדמיונית "אסטוריה" שבצפון-מערב האוקיינוס השקט כתב:

בעוד שהספרדים חמי המזג והמפוארים, הלהוטים אחרי הזהב, הרחיבו את תגליותיהם ומסעות הכיבוש שלהם אל אותן הארצות הטרופיות, הנוצצות והחרוכות על ידי השמש הלוהטת, הצרפתים הזריזים והפעלתנים והבריטים הקרירים והמחושבים, פנו אל סחר הפרוות הפחות נוצץ, אך לא פחות רווחי, ברחבי האזורים ההיפרבוראים של קנדה, עד שהתקדמו מעבר לחוג הארקטי

(תרגום חופשי - וושינגטון אירווינג - אסטוריה וסיפורים על הרפקתה מעבר להרי הרוקי) (1836)

באותו הקשר קבוצת מלומדים צפון-אירופיים שחקרו את העתיקות של רומא התארגנה בשנת 1824 תחת השם "החבורה ההיפרבוראית-רומית" (בגרמנית -Hyperboreisch-römische Gesellschaft). מייסדיה היו תאודור פנופקה, אוטו מגנוס פון שטאקלברג, אוגוסט קסטנר ואדוארד גרהרד

ניטשה בספרו "האנטיכריסט" (שנכתב ב-1888 ופורסם ב-1895) פנה אל קוראיו במלים:

הבה נביט זה בזה בעיניים.אנחנו היפרבוראים - אנחנו יודעים די טוב כמה רחוק הוא מקומנו

הוא ציטט את פינדרוס והוסיף:

מעבר לצפון, מעבר לקרח, מעבר למוות - נמצאים חיינו, אושרנו

לפעמים השימוש בכינוי "היפרבוראים" מצא מקום כיום ברוח חצי מבודחת בהתייחסות לקבוצות בני אדם החיים באקלים הקר. למשל בשיטת הסיווג של ספריית הקונגרס של ארצות הברית תת-המחלקה PM כוללת "שפות היפרבוראיות", קטגוריית-על המתייחסת לכל השפות של העמים הארקטיים השייכות למשפחות שפות אחרות - למשל שפת האינואיטים.

ההיפרבוראים כ"אבות ההודו-אירופים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון בנט, מלומד חסיד של גורדייף, טען במאמר שפרסם בשנת 1963 כי ארץ מכורתם של דוברי השפות ההודו-אירופיות הוא בצפון הרחוק, הלא היא היפרבוראה של המחברים הקלאסיים. בנט הזכיר כי רעיון זה הוצע על ידי באל גנגדהאר טילאק בספרו "הבית הארקטי בוודות" (1903). כמו כן מוצאים השערה זו אצל האתנולוג האוסטרו-הונגרי קרל פנקה ("מוצא הארים") (1883).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bridgman, Timothy P.Hyperboreans. Myth and history in Celtic-Hellenic contacts. London: Routledge. pp. 27–31.2005 ISBN 0-415-96978-6.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

.G. Ranstand (Ed), Gothenburg Acta Universitatis Gothoburgensis, 1971 The Latin Library Web -

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרודוטוס ספר רביעי, 13-15
  2. ^ הרודוטוס ספר רביעי, 36
  3. ^ גאוגרפיקה,ספר 1, בתרגום לאנגלית משנת 1924 אונליין, 3,7
  4. ^ פומפוניוס מלה - "דה חורוגרפיה" הספר הראשון 12
  5. ^ פומפוניוס מלה - "דה חורוגרפיה", הספר השלישי, 31
  6. ^ פומפוניוס מלה ספר שלישי,37
  7. ^ פומפוניוס מלה -"דה חורוגרפיה" ספר שלישי,36
  8. ^ הרודוטוס ספר רביעי, 33-34
  9. ^ Aelian Characteristics of Animals קלאודיוס איליאנוס ספר י"א, ע' 357
  10. ^ ספר ב ע' Bibliotheca Historica, II. 47
  11. ^ Aelius Herodianus De Prosodia Catholica 1, 114
  12. ^ Ethnica 118,16
  13. ^ הימנון ד לדלוס
  14. ^ זיהוים של הארימספים עם ההיפרבוראים לא רלוונטי כל כך, מכיוון שבין העמים האירו-אסיאתיים שהוזכרו בכתבי יוון הקדומה הוזכרו עוד כאלה ששערם בלונדיני - למשל הטוכרים או התראקים שהיו בלונדינים, בלי להיות היפרבוראים
  15. ^ Bridgman 2005