השירות להגנת היערות (רוסיה)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
רוסיה  |
| סוכנות אם |
המשרד למצבי חירום והגנה אזרחית של רוסיה |
| תאריך הקמה |
18 במרץ 1958 |
| מטה מרכזי | מוסקבה |
| http://www.aviales.ru | |
| קואורדינטות | 56°00′17″N 37°51′03″E / 56.0046°N 37.8507°E |
 | |
  | |
השירות להגנת היערות, רשמית הבסיס המרכזי להגנה אווירית של היערות (ברוסית: «Центральная база авиационной охраны лесов "Авиалесоохрана"») הוא גוף פדרלי ממשלתי ברוסיה שנועד לבצע משימות הגנה אווירית על יערות מפני שרפות, שליטה על האש ושימור יערות.
עד שנת 2007 זה היה הגוף היחיד ברוסיה שמבצע איתור וכיבוי שרפות יער בשטחי הפדרציה הרוסית. מומחי השירות יצרו מערכת של הגנה מפני יערות ברפובליקות מונגוליה וקובה. ניסיון עצום הצטבר בשיתופי פעולה בינלאומיים עם כבאים שונים וטכנולוגיות לכיבוי שרפות יער. ב-1 בינואר 2007, נכנס לתוקפו חוק היערות החדש ובמסגרתו כלל סניפי השירות, הועברו לסמכות הסובייקטים הפדרליים של רוסיה. הארגון כפוף לסוכנות היערות הפדרלית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 ביולי 1931, במסגרת משלחת התעופה הראשונה שערכה טיסות ניסוי להגנת יערות מפני שרפות באזור ניז'ני נובגורוד, בוצעה טיסה ראשונה במטוס פוליקרפוב PO-2 במטרה לאתר שרפת יער ותאריך זה נחשב לתחילתו של שירות ההגנה האווירית על יערות.[1] בשנת 1934, נכנסו לתוקפם "ההוראות להגנה אווירית על יערות מאש", שסיפקו את הבסיס החוקי, שיטות הפעולה, תקנים ומבנה הארגון. באותה שנה נערכו הניסויים הראשונים בהצנחת צנחנים עם אמצעי כיבוי אש לאתרי שרפות היער. בתחילה, צנחנים וכבאים נחתו בסמוך ליישוב כדי להודיע לאוכלוסייה המקומית על שרפות יער סמוכות ולגייס אותם להילחם באש, תוך פיקוח על עבודות הכיבוי.
בשנת 1952 הוחלפו מטוסי ה-PO-2 וה-Sh-2 ששירתו את השירות במטוס הרב-תכליתי אנטונוב An-2, המשמש עד היום במערכת ההגנה על היערות. בשנת 1957, לאחר השלמת טיסות ניסוי לתרגול קפיצות ממטוס ה-An-2, התאפשר כיבוי שרפות היער על ידי שירות כיבוי האוויר באופן עצמאי (כאשר An-2 מטיס עד 10 צנחנים-כבאים). השימוש במטוס אפשר הורדת אחוז השרפות הגדולות. באוגוסט 1954 הוכנס לשימוש מסוק המיל Mi-4.
בשנת 2005 פותחה והופעלה מערכת מידע לניטור מרחוק של שרפות יער בשם ISDM-Rosleskhoz. העבודה על יצירת מערכת זו בוצעה על ידי קונסורציום של מכונים של האקדמיה הרוסית למדעים, כאשר המערכת פועלת בפריסה ארצית בזמן אמת באמצעות נתוני לוויין, איתור פגיעות ברק ליצירת דיווח יומיומי וקבלת החלטות ניהול. בשנת 2007 פורקו הגופים השונים של שירות הגנת היערות ובמקומם הוקמו גופים של הרשויות המקומיות האחראיות לטיפול בשרפות יער, כאשר שירות הגנת היערות מתאם את פעילויותיהם.
משימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהתאם להוראות קוד היערות מיום 4 בדצמבר 2006), שירות הגנת היערות אחראי ל:
- ניטור סכנות שרפה וטיפול בהשלכות של שרפות יער
- השתתפות בבקרה על שימוש הרשויות המקומיות בסמכויותיהן בתחום אחזקת היערות
- הערכת האפקטיביות של השימוש בגופים המקומיים בביצוע עבודות להגנה מפני שרפות יער
- מעקב אחר שרפות יערות
- הכשרה והסבה מקצועית של מומחים בתחום ניטור והגנת יערות
- יישום עבודות לפיתוח טכנולוגיות כיבוי ושיתוף פעולה בינלאומי בנושא כיבוי יערות
ראשי השירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקולאי דנילין (18 במרץ 1958 – 30 במאי 1960)
- ויאצ'סלב פודולסקי (1 ביוני 1960 – 3 במאי 1978)
- ניקולאי אנדרייב (4 במאי 1978 – 2 באוקטובר 2000)
- ניקולאי קובאלב (2 באוקטובר 2000 – דצמבר 2011)
- אנדריי קלינין (דצמבר 2011 – יולי 2015)
- ולדימיר גרישין (יולי 2015 – הווה)
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
מטוס פוליקרפוב Po-2 המשמש את השירות. -
מטוס Sh-2 -
מטוס אנטונוב An-2 -
מסוק מיל Mi-4 -
מטוס An-32. -
מטוס הכיבוי Be-12. -
מטוס Be-200.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Щетинский Е. А. Авиалесоохрана России: науч.-производствен. изд-е.-М.; Лесная новь,2006.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של השירות להגנת היערות (ברוסית)- אתר האינטרנט הרשמי של סוכנות היערות הפדרלית (ברוסית)
השירות להגנת היערות, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
השירות להגנת היערות, ברשת החברתית אינסטגרם
השירות להגנת היערות, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כך על פי הספר Щетинский Е. А. Авиалесоохрана России: науч.-производствен. изд-е.-М.; Лесная новь,2006.
| גופים הפועלים בתחום החירום | |
|---|---|
|
