התנ"ך בתרבות
התנ"ך הוא הספר הנפוץ ביותר והמתורגם ביותר בעולם. התנ"ך בשלמותו תורגם לכ-300 לשונות וחלקים ממנו תורגמו לכ-2,000 לשונות. השפעת התנ"ך ניכרת בחיי יום-יום, כשההשפעה ניכרת בין היתר על השפה, התרבות ותחומים אחרים.
התנ"ך היה אחד ממעצבי הזהות של החברה הישראלית במהלך רובה של המאה ה-20. התנ"ך הוזכר על ידי דוברים ישראליים רבים כמקור לערכים לאומיים ואוניברסליים, כמו הקשר לארץ ישראל והדאגה לחלש. במיוחד נודע בכך דוד בן-גוריון אשר ראה בתנ"ך את המרכיב השלישי במשולש עם-ארץ-ספר. השפה העברית בארץ ישראל ספגה מהתנ"ך ביטויים רבים,[1] ולימוד התנ"ך לדור הצעיר נחשב למשימה חשובה.
מעמד התנ"ך בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש הממשלה דוד בן-גוריון קיים בביתו חוג לתנ"ך, וכך גם נהגו חלק מנשיאי המדינה. במסגרת חגיגות העשור למדינת ישראל התקיים חידון התנ"ך, ולאחריו שטף את ישראל גל של חידוני תנ"ך במקומות יישוב רבים. חידון התנ"ך העולמי לנוער, שהתקיים לראשונה בשנת 1963 ושודר בשידור ישיר ברדיו ואחר כך בטלוויזיה, זכה לרייטינג גבוה מאוד. התנ"ך מהווה אחד ממקצועות הלימוד המרכזיים בישראל בחינוך העברי בבתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים, והוא כלול במקצועות החובה הנדרשות לקבלת תעודת בגרות.
לטענת פרופ' אניטה שפירא, בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלה ירידה במעמד התנ"ך, והיא מייחסת ירידה זאת למפגש עם ארץ התנ"ך לאחר מלחמת ששת הימים (1967), שכלל מפגש עם הבעיה הפלסטינית וניכוס התנ"ך על ידי אנשי גוש אמונים. בנוסף מציינת שפירא את המעבר מפרשנות ביקורתית לפרשנות מסורתית, בהובלתה של פרופ' נחמה ליבוביץ, שגרם לטענתה להתרחקות של מורים ותלמידים מהתנ"ך.[2] פרופ' יאירה אמית מהחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב מתעמתת עם מסקנותיה של שפירא, וטוענת בין השאר שדווקא בשנות ה-70 התגבר השימוש בביקורת המקרא בבתי הספר.[3] אמית כתבה גם שנוצר מיתוס שבעבר "כולם אהבו ללמוד מקרא". לטענתה, מיתוס זה אינו נכון, וכי מחנכים יהודים בארץ ישראל בכל מהלך המאה ה-20 התלוננו על הכישלון בהוראת התנ"ך.[4]
בשנת 2010 יצא הסרט "זוהי סדום", סרט ישראלי סאטירי בכיכובם של כוכבי תוכנית הטלוויזיה ארץ נהדרת המספר על העיר סדום בשבוע האחרון לפני שנהרסה העיר ומבוסס חלקית על הסיפור המקראי בספר בראשית. סרט זה נחשב למהפכני ביחס אל התנ"ך מכיוון שהוא מהווה ביקורת סאטירית על סיפור סדום ועמורה. מה גם שלראשונה מזה זמן רב יצא סרט ישראלי המבוסס על אחד מסיפורי התנ"ך.
בחלקים נרחבים ביהדות, בעיקר אלה האורתודוקסיים - המצויים לרוב בישראל- מהווה התנ"ך ספר יום יומי מחייב ומעין צוואה של חוקי היסוד והפעולות הרצויות על כל צעד ושעל. ובהתייחסותם זו, אפשר לראות את השימוש המוגבר והמחייב ביותר שנעשה בתנ"ך, מעבר לכל התייחסות אחרת.
שמות יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יישובים רבים בישראל נוסדו באתרם של יישובים תנ"כיים או סמוך אליהם ולכן נושאים את השם המקראי של המקום, לדוגמה: שילה, מגידו, בית חורון ובאר שבע. יש גם ששמם של שבטי ישראל קורא שם למה שנמצא בתחום נחלת השבט: בני שמעון, מעלה אפרים, רמות מנשה. יש יישובים בישראל להם שמות סמליים בהשראת צירופי-מילים מפסוקי התנ"ך כגון ראשון לציון, ראש פינה ופתח תקווה.
יישובים ואזורים רבים בעולם נקראים על שם מקומות המוזכרים בתנ"ך. לדוגמה: ערים הקרויות על שמה של ירושלים, ובית לחם, בפנסילבניה (ארצות הברית).
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספרות והאמנות הושפעו גם הם רבות מהתנ"ך. סופרים רבים קבלו את השראתם מהתנ"ך, גם אם בכתיבתם הוסיפו נופך ופרשנות משלהם למוטיבים או גבורים מספר הספרים. כך לדוגמה "שמשון" של זאב ז'בוטינסקי, או "יוסף ואחיו" של תומאס מאן או "כבשת הרש" של משה שמיר.
בשנת 2020 פורסמה סדרת ספרי פרוזה המנגישים את התנ"ך וחוברו על ידי הסופר אייל כהן[5][6][7].
מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקאים מהשורה הראשונה כתבו בהשראת סיפורי התנ"ך. מספר דוגמאות: "שמשון ודלילה" של קמיל סן סנס, "בריאת העולם" של היידן, והנדל שכתב מוזיקה על שורה של דמויות מהמקרא: שאול, יוסף, יפתח, אסתר ודבורה הנביאה.
משוררים יהודיים רבים משלבים פסוקי-תנ"ך ביצירותיהם, בצורות שונות. יש כאלה הלוקחים פסוק כצורתו (ראה שירת קרליבך), יש השוזרים ביטויים וחלקי-פסוקים בשיריהם כמו עידן רייכל ששילב פסוקים מספר שיר השירים בשירו (הנך יפה), ויש שהתנ"ך שימש להם מקור השראה לנושא או סגנון שירתם כמו נעמי שמר שכתבה שירים המבוססים על התנ"ך כמו "כד הקמח" שמבוסס על סיפורו של אליהו הנביא או השיר "למה צחקה מיכל" שנכתב בהשראת סיפורה של מיכל בת שאול. בשירה "אחותי רוחמה" שבצה נעמי שמר ביטויים מספר שיר השירים. השראה של התנ"ך על שירים נמצאת גם בשירה המפורסם של להקת כוורת שנכתב על ידי דני סנדרסון "גוליית". אמנם השיר מכיל פרטים שאין קשר בינם לבין התנ"ך או אפילו לגבי המציאות (גוליית ששמו דומה לאפריים), אך השיר מבוסס על הסיפור התנ"כי של דוד וגוליית.
אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בפיסול ובציור נלקחים נושאים רבים מסיפורי התנ"ך. דוגמאות בולטות לפיסול של נושאים תנ"כיים הם הפסלים משה ודוד של מיכלאנג'לו בואונרוטי.
בין יצירותיו של הצייר רמברנדט ציורו המפורסם "משה שובר את הלוחות". בהקשר לתמונות בנושאי התנ"ך ראוי לציון מיוחד הצייר גוסטאב דורה שצייר מאות תמונות שמהוות גם פרשנות לסצנות מהתנ"ך.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'רב-המכר הלא פופולרי. על לימוד תנ"ך.', פרק מהפודקאסט 'הסיפור שלנו'.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אניטה שפירא, התנ"ך והזהות היהודית, עמ' 1.
- ^ זאב גלילי, מתי בכלל אהבו ללמוד תנ"ך, היגיון בשגעון, 7 באפריל 2006.
- ^ יאירה אמית, האם ירדה קרנו של התנ"ך?, זמנים גיליון 95.
- ^ זאב גלילי, המתנחלים גנבו לנו את התנ"ך, היגיון בשגעון, 13 בינואר 2006.
- ^ טסלר, יצחק (2022-04-18). "אקסקליבר והמלך ארתור? משה והמטה שלו היו פה קודם". Ynet. נבדק ב-2024-03-26.
- ^ InterNews, מהמדרשים לפרוזה - הסופר החרדי שמנגיש את סיפורי התנ"ך מחדש בסדרת ספרים מרתקת ויוצאת דופן שהפכה לרב מכר, באתר InterNews - אינטרניוז, 2024-01-24
- ^ המסע שלי, באתר האוצרות האבודים