ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/לוחות הברית
לוחות הברית או לוחות העדות הם על פי המתואר בתנ"ך לוחות אבן, שעליהם נכתבו עשרת הדיברות ב"אצבע א-לוהים"[1] ואשר ניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני. כמשתמע משמם, הם מהווים עדות או ברית בין ה' לעם ישראל, כפי שכוננה במעמד.
בהמשך, ה' מצווה לבנות משכן שבמרכזו יוצב ארון ובו יונחו הלוחות[2]. ארון זה מכונה "ארון העדות" או "ארון הברית". בספר מלכים מתואר כיצד לאחר כ-500 שנה, כאשר נבנה בית המקדש הראשון, הארון עם הלוחות מוצב גם שם במרכזו[3].
קורות לוחות הברית[עריכת קוד מקור]
פירוט קורותיהם של לוחות הברית כתוב בחלקו בפירוש, ובחלקו משתמע ממהלך האירועים כפי שמוצגים במקרא.
"וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים"; וכן: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק ט"ז).
לאחר שמשה קיבל את הלוחות הראשונים, הודיע אותו האלוהים כי חטא העם, וכשמשה ראה את העם מבצע את חטא העגל שיבר את הלוחות (שמות, ל"ב, י"ט). לאחר מכן עלה משה אל הר סיני ובציווי אלוהים פסל שני לוחות אבנים "כראשונים" ועליהם כתב אלוהים שוב את עשרת הדיברות. על פי מסכת תענית הלוחות נשברו בי"ז בתמוז; משה עלה שנית להר בא' באלול, והלוחות השניים ניתנו לישראל ביום הכיפורים.
הלוחות השניים ושברי הלוחות הראשונים, הושמו בארון הברית, שמקומו בקודש הקודשים של אוהל מועד הוא המשכן, מקום הפולחן המרכזי של ישראל במדבר. לאחר כמה גלגולים הועלה ארון הברית לירושלים ובתקופת דוד המלך הוא הושם באוהל. לאחר מכן הועבר אל מקדש שלמה. בעקבות חורבן הבית הראשון על ידי נבוכדנצר בשנת 586 לפני הספירה נעלם הארון ועמו נעלמו הלוחות. התלמוד במסכת תענית העלה כמה השערות מה עלה בגורלו. בשל אי הוודאות לגבי מקום הימצאו נקשרו בו מסורות אגדתיות שונות.
כותב הלוחות[עריכת קוד מקור]
[[קובץ:תבנית:תמונה לבדיקה|שמאל|ממוזער|250px|משה משבר את לוחות הברית, באיורו של גוסטב דורה.]] מן המקורות עולה כי הדיברות נכתבו על הלוחות בידי האל: "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות, ל"א, י"ח).
גם בספר דברים משתמע כי האל הוא זה שכתב: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים" (דברים, ד', י"ג); וכן: "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים... וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים... וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים... וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת" (דברים, י', א'–ד'). גם כאן מופיע הביטוי 'אצבע אלוהים': "וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (דברים, ט', י').
את הלוחות השניים לעומת זאת, משה הוא זה שכתב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה... וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות, ל"ד, כ"ז–כ"ח).
מהות הלוחות[עריכת קוד מקור]
לוחות הברית מהווים, כאמור, מסמך המעיד על ברית בין אלוהים לעם ישראל. ייתכן שהסיבה לכך היא, שבעת העתיקה נהוג היה לכתוב את פרטיה של כל ברית על נייר או אבן.
בריתות לא היו אירוע נדיר בעת העתיקה, וכמו היום כן אז - לכריתת ברית היה נוהל קבוע: בעת כריתת ברית חשובה - בדרך כלל ברית בין שבטים או בין עמים, היה נכתב נוסח הברית על גבי לוח אבן, וזאת מטעמים של עמידות החומר. הלוח היה מיוצר בשני עותקים: עותק לכל אחד מהצדדים השותפים לברית. ככל שעלתה חשיבות המסמך הוא אוחסן במקום בעל חשיבות רבה יותר[דרוש מקור]. ייתכן ששני הלוחות היו שני עותקים של אותו הטקסט בדיוק. לוחות הברית אוחסנו במקדש במשכן תחילה, עד בניית בית המקדש.
דעה הגורסת כי כל עשרת הדיברות היו כתובות על כל אחד מהלוחות, מופיעה גם בתלמוד הירושלמי בשם רבנן[4]. לצדה מופיעות דעות נוספות (5 דיברות בכל לוח, או פעמיים ואפילו ארבע פעמים כל הדיברות בכל לוח).
עדות מול ברית[עריכת קוד מקור]
לפי המחקר כינוי הלוחות בשני שמות שונים מעיד על תפיסותיהם של כותבים שונים לגבי מהות היחסים בין האל לבין עם ישראל. תפיסה אחת רואה ביחסים אלו ברית, כלומר מערכת יחסים דו צדדית, על פיה האדם נדרש להתנהגות מוסרית ובתמורה לה ידאג האל לרווחתו. התפיסה השנייה רואה ביחסים אלו עדות במובנה הקדום של המילה - זהו יחס חד צדדי של שליט כלפי וסאל, המטיל על האדם חובות ללא הבטחה לגמול כלשהו[5].
צורת הלוחות[עריכת קוד מקור]
התיאור המקראי[עריכת קוד מקור]
התנ"ך מוסר מידע מעומעם למדי לגבי צורת הלוחות. בתחילת תיאור מתן תורה הראשון, לא מוזכר כלל כי היו שני לוחות דווקא אלא רק דברי האל למשה: ”עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם” (שמות, כ"ד, י"ב). רק בפסוק האחרון לפני חטא העגל נאמר: ”שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן” (שמות, ל"א, י"ח).
בכל התיאורים שבספר דברים מוזכר בפירוש כי מדובר בשני לוחות: ”וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים” (דברים, ד', י"ג); ”נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים, לֻחוֹת הַבְּרִית... וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי... וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי, וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם” (דברים, ט', י"א–י"ז); ”פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים” (דברים, י', א'–ג').
ספר מלכים אף הוא מאשש כיוון זה ומציין: ”אֵין בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב” (מלכים א', ח', ט').
בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור]
גודל הלוח[עריכת קוד מקור]
אף שבמקרא הלוחות מתוארים כלוחות אבן ותו לא, התלמודים נותנים תיאור מפורט לצורת הלוחות: גודל כל לוח היה שישה טפחים על שישה טפחים ועוביים שלושה טפחים[6]. כאשר הלוחות מוצבים זה לצד זה יש לפנינו שני ריבועי אבן, ואילו הצמדת לוח אל לוח בחזיתם או בגבם יוצר קובייה[7]. חישוב נפח שני הלוחות לפי התפיסה המקובלת בחז"ל, לשיטת הגרא"ח נאה (טפח שווה ל-8 ס"מ) הוא 110 ליטר (48 ס"מ בשלישית), לעומת זאת לשיטת החזון איש (טפח שווה ל-9.6 ס"מ), נפחם של הלוחות תפס 197 ליטר בקירוב (57.6 ס"מ בשלישית).
עיגול ראשי הלוחות[עריכת קוד מקור]
בעולם היהודי נפוצה צורת לוחות המעוגלים בראשם. וכך מופיע בזוהר.
מִמַּה אִתְעָבִידוּ. תָּאנָא, מֵהַהוּא טַלָּא עִלָּאָה, דְּנָגִיד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְכַד נָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ לַחֲקַל דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין, נָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּרֵין כִּפּוֹרֵי מִנַּיְיהוּ, וְאִתְגְּלִידוּ, וְאִתְעָבִידוּ תְּרֵין אַבְנִין יַקִּירִין. נָשַׁב בְּהוּ, וְאִתְפָּשָׁטוּ לִתְרֵין לוּחִין.
תרגום: ממה נעשו [הלוחות]? שנינו, מאותו הטל העליון הנמשך מעתיקא קדישא. וכאשר נוזל ונמשך לשדה התפוחים הקדושים, לקח הקב"ה שני כוסות מהם, ונקפאו ונעשו שתי אבנים יקרות. נשב בהם והתפשטו להיות שני לוחות.— זוהר יתרו: [פד,ב]
וכך מפרשים הרמ"ק והרב אברהם אזולאי בספרו "אור החמה" את דברי הזוהר. שירדו הלוחות כמין טיפות ונקרשו בבואם לארץ ומכאן צורתם המעוגלת. וכך גם מסביר הרב ישראל יעקב פישר בספרו אבן ישראל[8], שהלוחות היו מעוגלים, הן מכיוון שהיו מונחות על ספר התורה, שהיה עגול. והן מכיוון שאמרו חז"ל[9] כי "אין מרובע מששת ימי בראשית", והלוחות נבראו בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה, כמופיע במסכת אבות[10]. לעומת זאת, יש הסוברים כי צורת הלוחות הייתה רבועה[11], והם תולים את מקור הצורה המעוגלת בציורים של אמנים ומדפיסים נוצרים, שהדפיסו את השערים של ספרי קודש עם לוחות בצורה עגולה[12]. לטענתם, השערה נוספת לעיגול הלוחות שבעבר היו מציירים על הלוחות כתרים, את הכתרים שילבו עם השנים בלוחות עצמם, וכך הפך חלקם העליון לעגול[13].
סוג האבן[עריכת קוד מקור]
בפשטות ניתן לשער כי הלוחות היו עשויים מסוג של סלע כפי שכתוב במקרא "לוחות אבן", ועל פי המיקום המשוער של הר סיני ניתן לשער שמדובר בגרניט. אך לשיטת חז"ל הלוחות היו עשויים מאבן יקרה דווקא, ומשה התעשר מכך שלקח לעצמו את השבבים של מה שפסל. "מחצב של ספיר גילה לו הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר"[14]. ובמקום אחר "שנאמר ידיו גלילי זהב, מעולפת ספירים" - שהיו של סנפרינון[15]. הרציונל שבתפיסת חז"ל שהדבר המקודש ביותר בעולם, צריך היה להעשות מאחד החומרים היקרים ביותר שבנמצא, מה עוד שצבעו התכלכל של אבן הספיר אמור להזכיר את צבעו של כסא הכבוד האלוהי[16] כמתואר בסמוך למתן תורה[17] ובמעשה מרכבה[18].
צירוף כל פרשנות חז"ל בקשר ללוחות מתארת אותם באור פנטסטי. מעבר לכך היה חייב להיות נס ביצירת הלוחות גופם, מכיוון שאין בנמצא אבן ספיר בגודלם, ולכן התנאים מנו אותם במשנה בין הדברים שנבראו בסוף הבריאה בין השמשות, ביחד עם עצמים ניסיים אחרים[20]. המשקל הסגולי של הספיר הוא כמעט פי ארבעה ממים, כך שיוצא שמשקלם היה בין 450 ק"ג לבין 788 ק"ג, לפי הנפח שמשערים חז"ל, ואם כי ניתן לומר לפרשנות חז"ל שכתב הלוחות הניסי החזיק את הלוחות בירידת משה מההר, בלוחות שניים מתואר שמשה פסל את הלוחות והעלה אותם להר לפני שהיה הכתב חרוט עליהם. בנוסף, שהספיר נחשב לחומר הקשה בטבע לאחר היהלום, ובכל זאת, לפי המדרש, לוחות ספיר הראשונים בעובי המתואר נשברו לאחר שמשה זרקם מההר, ומשה הצליח לחצוב את הלוחות השניים. יש חוקרים[דרוש מקור] שסוברים שמדובר בלפיס לזולי מכיוון שאבן חצי יקרה זו נמצאת בגדלים שתוארו, היא שבירה ואפשר לסתת אותה, וגם משקלה הסגולי נמוך מאבן הספיר. לפי הוגים כרמב"ם וחוקרי מדרש מודרניים, מדרשי חז"ל באו להביע רעיון ספרותי ולא לנסות לתאר את ההיסטוריה כפי שאירעה, ולכן לא חייבים לפרש כי הם רצו לתאר שמדובר באבן ספיר או כל מחצב יקר אחר ממש.
חלוקת הדברות בלוחות[עריכת קוד מקור]
אף שבתפיסה המקובלת בלוח הראשון נחקקו חמש מצוות שבין אדם למקום כשהדיבר של כיבוד אב ואם יוצא דופן, ובלוח השני נחקקו חמש המצוות שבין אדם לחברו, קיימות בחז"ל תפיסות נוספות: עשרה דיברות בכל לוח (וזו היא התפיסה העיקרית של חכמי הירושלמי), עשרים דיברות בכל לוח (כנראה משני צדדיו), ואף ארבעים דיברות בכל לוח (כנראה עשרה דיברות בכל אחד מצדדיו של כל לוח) (ירושלמי שקלים טז, ב).
בתרבות הכללית[עריכת קוד מקור]
ההדגשה המקראית כי מדובר בשני לוחות עשויה להיות מוסברת על פי המנהג העתיק לכתוב כל ברית בשני עותקים. פרשן המקרא רבינו בחיי מעלה נימוקים נוספים מדוע הדיברות לא נכתבו על לוח אחד[21]. התיאורים הוויזואליים של הלוחות במהלך ההיסטוריה, קיבלו צורות שונות, ונראה שהושפעו מהמקובל באותה עת, באשר למשטח שעליו נכתבו חוזים:
- באמנות הביזנטית ובמזרח אירופה תוארו הלוחות כמגילה, ונראה כי מדובר בהשפעה מוסלמית, שכן המוסלמים נהגו לנסח את חוזיהם על גבי מגילות.
- באמנות הרנסאנס האיטלקית החל מהמאה ה-16 הוצגו הלוחות כשהם מלבניים ומסודרים, בהתאם לצורתם של חוזים שנחתמו אז בכנסיות.
- החל מימי הביניים התפתח בצרפת עיטור שנקרא 'דיפּטיכון' - שכפול של ציור קיים לעותק נוסף. הרעיון החל בחוזים מיוחדים, שהחתומים עליהם ביקשו לשכפלם. לשם כך נכתב נוסח אחד על משטח בטכניקה מיוחדת, שאפשרה לכסותו בשעווה ולהטביעו על משטח מקביל לו. צורת ה'דיפטיכון' הייתה מלבנית כמעט לגמרי, אלא שחלקו העליון של משטח הכתיבה עוצב כחצי עיגול (אולי מסיבות טכניות). תבנית זו הועתקה לאמנות, ואף פותחה ל'טריפטיכון' – תמונה בעלת שלושה חלקים צמודים זה לזה, שלכולם חלק עליון מעוגל.
יש לזכור שרוב הציירים שאיירו את התנ"ך במשך דורות היו נוצרים, עקב נטייתם של היהודים (והמוסלמים) להימנע כמה שאפשר מלעבור על הציווי: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אי לכך הציורים שבידינו "נגועים" מאוד בנצרות, ולעיתים אף באנטישמיות כלפי היהודים וסמליהם. הדבר בא לידי ביטוי גם בתיאור לוחות הברית וכל הקשור בהם: קבלתם על ידי משה מהאל; הורדתם מהר סיני, ושבירתם.
רוב התיאורים הוויזואליים של הלוחות מובאים בהקשר של חטא העגל, שם מופיעה לרוב שבירתם על ידי משה. הנוצרים הדגישו סצנה זו, בבקשם להציג לראווה את בוגדנותו של העם היהודי ואת נהייתו אחר אלילי הכסף והזהב. הלוחות, מכורח זה, הלכו והושפעו מן האווירה הדמונית בה תוארה הסצנה (דמויות שטניות; משה עם קרניים; מחולות פולחן מפחידים סביב העגל ועוד), עד כי הפכו הם עצמם לסמל הברית שהופרה ונבגדה. תוצאת מעשה נבלה זה הייתה, כמובן, יצירת 'ברית חדשה' של האל עם עמו החדש – הם הנוצרים. בעקבות כך החלו מופיעים יותר ויותר תיאורים ויזואליים של הלוחות כמסמכים משפטיים (חוזים וכדומה), עד כי במאה ה-12 באירופה הופך ה'דיפטיכון' לסמל המוכר ביותר ל'לוחות הברית הנבגדת'.
על חשיבותו של הסמל בתקופה זו יעיד מעשהו של הנרי השלישי מלך אנגליה, אשר במהלך ימי שלטונו במאה ה-13 פסק כי על היהודים לשאת אות קלון בצורת לוחות הברית: "כל יהודי ישא על חזהו על לבושו העליון בכל מקום אשר ילך או ירכב, הן בעיר והן מחוצה לה, כעין שני לוחות לבנים עשויים בד או קלף מעוגל בקצהו." נראה כי פסיקה זו לא נאכפה דיה, שכן מיד לאחר מותו של הנרי ב-1272 עלה לכס המלכות המלך אדוארד הראשון, אשר חידש את החקיקה: "כי כל אחד מהם אשר מלאו לו שבע שנים ישא על לבושו העליון סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו."
ראו גם[עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- מנחם זילבר, ארון הברית ולוחות העדות - צורתם ותבניתם, (בתוך) ספר הזיכרון לר' משה ליפשיץ, ניו יורק תשנ"ו
- על חטא העיגול, הלוחות העגולות - חיקוי אמנים נוצריים, הרב יחזקאל סופר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- לוחות הברית, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- דיון על צורתם של לוחות הברית מתוך הייד פארק
- לוחות הברית בבתי כנסת בגרמניה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רשימת מאמרים על מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/לוחות הברית באתר רמב"י
- אצבע אלוהים בלוחות הברית, הכיצד?
יעקב שביט, מלחמת המצווה של הרבי מלובביץ בלוחות הברית, באתר הארץ, 30 במאי 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ח
- ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק כ"א
- ^ ספר מלכים א', פרק ח'
- ^ מסכת שקלים, פרק ו', הלכה א'.
- ^ ישראל קנוהל, ריבוי פנים באמונת הייחוד; זרמים ותפיסות ביהדות בעת העתיקה, סדרת אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תל אביב תשנ"ה 1995. ISBN 9650507825
- ^ בs:בבא בתרא יד א, s:שמות רבה כח, ירושלמי מסכת שקלים כה א, ובמדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה כ. עם זאת בירושלמי מסכת סוטה (לו א) ובמדרש תנחומא (כי תשא פרק לז) נאמר כי אורכן היה ששה טפחים ורוחבם רק שלושה, מה שמקנה להם צורה מלבנית, וגם מוריד ממשקלם בחצי. ובמדרש רבה שמות (פרשה כח פסקה א) ובסמ"ג (חלק מצות עשה - מצווה כה) יש התייחסות רק לאורכן של הלוחות שהוא ששה טפחים.
- ^ על פי התלמוד עוביים של הלוחות היה מחצית מגובהם ורוחבם, בניגוד לתיאור של הלוחות באמנות ואף בתשמישי קדושה בבתי כנסת.
- ^ אבן ישראל ח' סימן נז
- ^ ירושלמי נדרים ג ב
- ^ משנה אבות ה ו
- ^ לוחות רבועים, אתר צעירי חב"ד
- ^ עם זאת ייתכן כי המקור ללוחות מעוגלים בחלקם העליון הוא קדום יותר ומצוי באסטלות שונות כמו מצבת מישע ומצבת חוקי חמורבי
- ^ הרב כץ חוברת ניצני הנגב 4 תשל"ז
- ^ מדרש רבה, קהלת, פרשה ט'. ילק"ש שמות פרק ל"ב, רמז-שצב, אור החיים ויקרא כג טו
- ^ מדרש תנחומא עקב פרק ט
- ^ "היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא." (תלמוד בבלי מסכת מנחות מג ב). "'וראיתם אותו' אותו ולא אותם, שאם עשיתם כן כאלו אתה רואה כיסא הכבוד שהוא דומה לתכלת." (ילקוט שמעוני במדבר - פרק טו - רמז תשנ).
- ^ "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק י')
- ^ "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה"(ספר יחזקאל, פרק א', פסוק כ"ו)
- ^ בשורה: הרבנות הראשית לישראל "ריבעה" את הלוחות, אתר COL, י"ד באייר תשע"ה
- ^ משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו
- ^ רבינו בחיי על שמות פרק לא פסוק יח