אברהם אזולאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מערת ציון קברו של רבי אברהם אזולאי בבית העלמין העתיק בחברון

רבי אברהם אזולאי (ה'ש"ל (1570) - כ"ד בחשון ה'ת"ד (1643) ויש אומרים שנפטר כ"א בחשוון) היה רב ומקובל, סבו או אבי-סבו של הרב החיד"א.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי מרדכי אזולאי בפאס שבמרוקו, בן למשפחה שעל פי המסורת מקורה בחבל קסטיליה שבספרד. בצעירותו למד אצל רבני העיר. בעקבות צרות רבות שנגרמו ליהודי פאס מהמוסלמים המקומיים, בשנת ה'ש"ס גמלה בלבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. בדרכו ארצה, טבעה האונייה עם כתביו, אך הוא ניצל. כאות תודה לקב"ה על נס הצלתו, החליט מאז לצייר את חתימת ידו בצורת אונייה.

עם הגעתו ארצה התיישב בחברון, אולם בשנת 1619 (ה'שע"ט) נאלץ לעזוב את העיר ולעבור להתגורר בירושלים, בשל מגפת דבר שפרצה בחברון. לאחר תקופה בירושלים, פרצה המגפה גם בה, והוא עבר להתגורר בעזה.

בתקופה זו נדר נדר שאם יזכה לחזור לחברון, יפרסם בה את חידושי התורה שכתב במשך שהותו בארץ. עם סיום המכפה חזר לחברון, שם בילה את שארית חייו.

למד את תורת הקבלה אצל הרב חיים ויטאל, וגם יחד עם בנו, הרב שמואל ויטאל. אף שהיה תלמידו של הרב חיים ויטאל, שהיה תלמידו המובהק של האר"י, הרב אזולאי הושפע רבות מתורת הקבלה של הרמ"ק, השונה מקבלת האר"י.

לפי המסופר בהקדמת הספר אוצרות חיים, הרב אזולאי ורבי יעקב צמח נסעו לקברו של רבי חיים ויטאל בסוריה, שם עשו יחודים עד שקיבלו מרבי חיים ויטאל רשות לחפור בקברו ולהוציא משם את כתביו הגנוזים. אחד הכתבים שהוצאו היה הספר אוצרות חיים, שהוא בעצם מהדורה קמא לספר עץ חיים.

בספריו מתאר פעמים רבות את המעלות הרוחניות של ישיבה בארץ ישראל, ובפרט בעיר חברון.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פטירתו נפוץ סיפור, שנכתב גם בספר 'זכרון ירושלים'[1]. לפי המסופר, בשנת ה'ת"ד (1643). פחה מאיסטנבול בא לבקר בחברון ובמערת המכפלה, וכשהציץ פנימה למערה התת קרקעית, נפלה חרבו היקרה לתוך המערה. הפחה הוריד אל המערה את משרתיו באמצעות חבלים, אולם הם מתו לפני שהספיקו להשיב את החרב. בשל כך גזר על היהודים להכנס להוציא את את החרב מהמערה. היהודים ערכו גורל, והרב אזולאי נבחר בגורל לבצע את המשימה. הרב אזולאי טבל במקווה, ובמשך לילה שלם למד ודרש בקבלה. לקראת הבוקר ביקש מחבריו שיתפללו עליו שלא יאונה לו רע, והלך למערה, שם קשרו אותו בחבל וירד פנימה. לאחר שמצא את החרב, קשר אותה אל החבל והחזירה למעלה, והודיע להם כי "הגיעה השעה שאראה תוכה".

לפי המסופר, הוא נכנס עמוק יותר אל פנים המערה, שהיא אחד מפתחי גן עדן, וראה שם את אליעזר עבד אברהם. זה האחרון הובילו פנימה אל גן עדן, ושם ראה את האבות. בשל הפחד שאפף אותו, הוא התעלף, ולאחר שהריח בשמים, קם וסיפר לאבות על סיבת בואו. מכיוון שראה כי זהו גן עדן, לא רצה לצאת מתוכו, והאבות אמרו לו ש"זה אינו אפשר. עכשיו צא ומחר אתה עמנו".

הרב אזולאי הועלה מהמערה בחבלים, ושב לביתו שמח, וכל הלילה דרש בפניו חבריו בקבלה. עם שחר ירד למקווה שבביתו, טבל ולבש תכריכים וקרא "שמע ישראל", ונפטר.

נקבר בבית העלמין העתיק בחברון.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "חסד לאברהם", מהדורת וילנא, ה'תרל"ז

הרב אזולאי השאיר אחריו כתבים רבים ביניהם ספריו "חסד לאברהם" ו"בעלי ברית אברהם" אך אף אחד מספריו לא נדפס בחייו.

  • אהבה בתענוגים - פירוש למשנה
  • בעלי ברית אברם - פירוש לתנ"ך
  • הגהות על הלבוש
  • הגהות על הרמב"ם (בכתב יד)
  • זהרי חמה - ביאור על הזוהר קיצור ספר ירח יקר לרבי אברהם גלאנטי (תוספת והשלמה לאור החמה).
  • חסד לאברהם - ספרו המפורסם ביותר
  • כנף רננים - על כוונות האר"י
  • מעשה חושב - על כוונות האר"י (כנראה ח"ב מכנף רננים)
  • קריית ארבע ג' חלקים:
    • אור הלבנה - הגהות על הזוהר
    • אור החמה - פירוש על ספר הזוהר
    • אור הגנוז - פירוש לשונות הזוהר העמוקים על פי כתבי הרב חיים ויטאל שהוצאו מהגניזה. (ספר זה אבד)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב נתנאל יוסיפון, המחלץ שנשאב למערה, באתר ערוץ 7, 8.11.2017