ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/שלוש השבועות
שלוש השְׁבוּעוֹת הוא כינוי מקובל לדברי חז"ל בתלמוד הבבלי ועוד, הנדרשים על פסוקים בשיר השירים העוסקים בשבועות שהשביעה הרעיה את הצביים ואיילות השדה, שעל פי הנמשל מיוחסות לשבועות שהשביע ה' את ישראל ואת אומות העולם. על פי פרשנות מקובלת, השבועות אוסרות על עם ישראל לעלות בצורה מאורגנת לארץ ישראל או למרוד בשלטון הגויים. המושג עומד בלב המחלוקת הדתית בין קבוצות דתיות אנטי ציוניות, כגון חסידות סאטמר, הנוהגות להציג את המדרש כראיה תאולוגית כנגד הציונות והקמת מדינת ישראל, לבין קבוצות דתיות-ציוניות הסבורות שאין כיום לשבועות תוקף מחייב.
המקור לשבועות[עריכת קוד מקור]
בשיר השירים מובאים שלושה פסוקים דומים המדברים על שבועה שהשביע ה' את בנות ירושלים:
- ”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק ז').
- ”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” (פרק ג', פסוק ה').
- ”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” (פרק ח', פסוק ד').
בהקשר לכך, מובאת בתלמוד הבבלי בסוף מסכת כתובות אימרתו של רבי יוסי ברבי חנינא, הלומד מפסוקים אלו שלושה שבועות שהשביע ה':
שלש שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.
מכפילות הלשון ”אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ”, למד רבי לוי שלוש שבועות נוספות:
שש שבועות הללו למה? תלתא – הני דאמרן; אינך – שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לאומות העולם.
כשיטת רבי לוי סבר גם רבי זירא, אך רב יהודה סבר שכפילות הלשון מורה שאסור לעלות מבבל לארץ ישראל.
הלשון ”בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה” התפרש על העונש לעובר על השבועות:
"בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה" - אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה – מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.
שלוש השבועות מוזכרות גם במדרש רבה על שיר השירים ובמדרשים נוספים.
היחס לשבועות[עריכת קוד מקור]
דעת האדמו"ר מסאטמר[עריכת קוד מקור]
ההוגה החרדי הידוע ביותר בנושא זה הוא רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר, העוסק בסוגיה בהרחבה בספרו ויואל משה.
- על פי שיטתו, אין להסתכל על כל אומות העולם כגוף אחד, אלא על כל אומה בפני עצמה יש שבועה שלא ימרדו היהודים בה. לכן, על אף שהאו"ם החליט ברוב קולות להקים את מדינת ישראל - עדיין עוברים הציונים על השבועה, משום שהערבים תושבי המקום לא הסכימו לכך, בנוסף הוא שולל בתוקף את הטענה לפיה יש משמעות להחלטת רוב אומות העולם, שאינן קשורות לסכסוך ולהתיישבות היהודית, ודווקא הסכמתם של תושבי המקום והאומה שבהם נלחמים - היא הנדרשת כדי לא להפר את השבועה. מלבד העובדה שמדינת ישראל לא נשמעה להחלטות האו"ם וחרגה מגבולות תוכנית החלוקה[1]. עוד הוא אומר שגם לדעת האבני נזר, שאין איסור מצד השבועה כאשר אומות העולם מסכימות, כל ההיתר שלו מבוסס על דברי רש"י שהאיסור הוא דווקא "יחד ביד חזקה"; אבל אם צריכים להילחם כדי לכבוש את הארץ, אפילו אם יש אומות בעולם שהסכימו, עדיין לא יצא זה מגדר "יחד ביד חזקה"[2].
- מול הסוברים שהשבועות בטלו משום שאומות העולם הפרו את השבועה המוטלת עליהן, "שלא להשתעבד בישראל יותר מדי", אומר הרבי מסאטמאר שאין מקור לטענה שיש קשר בין השבועות וכביכול הן תלויות זו בזו; השבועה "שלא יעלו בחומה" אינה לטובת האומות אלא לטובת ישראל, שיקבלו את כפרתם בגלות[2]. לכן, לדבריו, לא עלה על דעת חכמי ישראל בדורות הקודמים לייסד מדינה יהודית, גם כאשר עברו הגוים על שבועתם[3].
- מול הטענה שהרמב"ם לא הביא את השבועות במשנה תורה, כותב הרבי מסאטמאר שהרי כבר הזכיר בהלכות תשובה[4] שכל ישראל יעשו תשובה קודם הגאולה, ולכן אם יקום איש ויאמר על עצמו שהוא מלך המשיח ויכוף כל ישראל לעשות תשובה[5] יש לשמוע לו; אבל כל זמן שלא יעשו כל ישראל תשובה, כך שלא נתגלה מלך המשיח, עדיין שייך איסור השבועות[6].
- דברי רבי חיים ויטאל שהשבועה היא רק עד אלף שנים לא נאמרו על השבועות החלות על עם ישראל, רק על השבועה של הקדוש ברוך הוא "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי", שנשבע שלא יגאל את עמו אלא אם כן יעשו תשובה מאהבה. אולם לאחר מכן - אפילו תשובה מיראה יכולה להביא את הגאולה[7].
גם רבי שלום דובער שניאורסון, שקדם לרבי מסאטמאר, סבר שהציונות המדינית מנוגדת לשלוש השבועות[דרוש מקור]. עם זאת, הוא לא מנע מחסידיו מלהתיישב בארץ כאנשים פרטיים.
דעת החולקים עליו[עריכת קוד מקור]
- שלוש השבועות הן מדרש אגדה, ולפיכך אין להן תוקף הלכתי מחייב (כדברי הרמב"ם, שאין להתחשב במדרשי אגדה לשם השגת הלכה). לפיכך, משמעות המדרש היא שה' גזר שעם ישראל יהיה בגלות, אולם כשעם ישראל מצליח לשוב לארצו, הרי זו ראיה שבטלה הגזרה. הרמב"ם עצמו, שספרו הי"ד החזקה כולל את ההלכות כולן, אף הוא איננו מזכיר את שלוש השבועות בספרו ההלכתי היד החזקה, ואף כותב באיגרת תימן "השביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם". בנוסף, אצל מפרשי הגמרא המרכזיים, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, רבי מנחם המאירי ועוד - לא נמצא כלל עניין זה של שלוש השבועות, וכן אצל מסכמי הגמרא להלכה, הרי"ף והרא"ש. החפץ חיים, שנחשב לפוסק האחרון בקהילות אשכנז, דיבר פעמים רבות על חובת העלייה לארץ ובנו, הרב לייב הכהן, מציין: "לא ראיתי שיזכור אף פעם את העניין ג' השבועות"[8].
- רבי חיים ויטאל כתב שיש ברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל, שמסייגת את תוקפן של שלוש השבועות ומצמצמת אותו לאלף שנה.
- רמב"ן כלל לא מתייחס בכתביו לשלוש השבועות[9], והוא כולל את העלייה ואף את הכיבוש של ארץ ישראל כמצוות עשה. כך למשל כתב: 'וירשתם אותה וישבתם בה' (דברים יא לא),... בזכות שתירש תשב. ואל תשתבש ותאמר כי המצווה היא המצווה במלחמת שבעה עממים שנצטונו לאבדם... אין הדבר כן, שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו, ואם רצו להשלים נשלים עמהם, ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות[10].
- נפסק בשולחן ערוך כי "שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה"[11] מכיוון שהגויים הפרו את חלקם, דהיינו השבועה שלא ישעבדו את ישראל יותר מדי, פקע גם תוקפן של השבועות המקבילות שנשבעו להן ישראל ובטל האיסור לעלות בחומה[12].
- עלייה הדרגתית איננה "כחומה". רש"י פירש "שלא יעלו כחומה - יחד ביד חזקה", לכן אם אין כל העם עולה יחד, כי אם בשלבים - אין זו עלייה כחומה[13].
- הצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו, וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות, מהווים רישיון להקמת מדינה מהאומות, ולפיכך הקמת מדינה אינה נחשבת כמרידה באומות[14].
- התעוררות האומה לשוב לארצה, היא בגדר פקידה מאת ה', המבטאת כי תם זמנן של השבועות. ואלו הם דברי ר' יהושע מקוטנא: "ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה (לעלות לארץ) הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בליבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה[15]. וכן פירש המהר"ל בחידושי אגדות למסכת כתובות דף קי"ב - ה' מונע מאיתנו לעלות כחומה, אך כשיש אפשרות לעלות כחומה, סימן שבטלה גזירה. וכן כתב בעל שו"ת הריב"ש קא/שפז. וכן משמע משו"ת הרשב"ש סימן ב, וכן פסק פאת השולחן (בית ישראל א יד).
- הגר"א כתב שהשבועה איננה מכוונת לעלייה לארץ, כי אם לעלייה שמגמתה בנין בית המקדש[16].
- הרב פנחס הורוביץ, בעל ספר ההפלאה, כתב שנוסח השבועה מקפיד שיהיו בבבל דווקא, שנאמר (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם ה' והעליתים והשיבתים אל המקום הזה", כי שם, בבבל, נמצא כבוד השכינה והתורה לאחר גלות בבל. וזו גם כוונת השבועות, שמבבל אסור לעלות לארץ ישראל, אך אין איסור לעלות מארצות אחרות לארץ ישראל[17].
- "בעל השבועות", רבי זירא, חזר בו. בשיר השירים רבה[18] מסופר שר' זירא יצא לשוק לקנות דבר מה, ואמר לשוקל: שקול יפה. אמר לו אותו אדם: אין אתה זז מכאן, בַבלי שהחריבו אבותיו את בית המקדש! באותה שעה אמר ר' זירא: וכי אין אבותי כמו אבותיו של זה?! נכנס ר' זירא לבית המדרש ושמע קולו של ר' שילא שהיה יושב ודורש "אם חומה היא"- אילו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שנייה. אמר ר' זירא יפה לימדני עם הארץ." מכאן שחזר בו ממה שאמר "שלא יעלו כחומה"[19].
- "אין אנו דוחקים את הקץ, אבל הקץ דוחק אותנו". הצרות של עשרות השנים שלפני הקמת המדינה דחפו והכריחו אותנו לכך[20].
בדיעבד[עריכת קוד מקור]
בין הסוברים שלשבועות יש תוקף הלכתי מחייב, יש סוברים שאף שלכתחילה היה אסור להקים את המדינה[21], אין איסור בהחזקת שטחים שנכבשו בדיעבד[21][22], אך אסור לכבוש שטחים חדשים מפני השבועות[22]. ויש שאף כתבו שלמרות שהיה אסור להקימה, לאחר שכבר הוקמה, חובה לתמוך בה מפני סכנת נפשות[23].
השבועה – לא להרחיק את הקץ[עריכת קוד מקור]
הגמרא שם מביאה את דעת לוי הסובר שיש שבועה נוספת: "שלא ירחיקו את הקץ", דהיינו להימנע ממעשים שיגרמו לגאולה להתרחק. רש"י פירש: שלא ירחקו את הקץ בעוונם. בעל אם הבנים שמחה הקשה שעוונות אסורים כבר מהתורה. לכן הסביר שכוונת רש"י לעוון שנוגע בקץ עצמו, כמו שכתב המהרש"א שבימי עזרא הייתה ראויה לבוא גאולה נצחית, אלא שלא עלו כולם, ועל זה באה שבועה זו, שאם תימצא שעת הכושר לעלות ברישיון המלכים, יעלו כולם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- הרב ישכר שלמה טייכטל, אם הבנים שמחה
- הרב יואל טייטלבוים מסאטמר, ויואל משה מאמר ראשון
- הרב מרדכי עטיה, סוד השבועה
- הרב מנחם מנדל כשר, התקופה הגדולה
- הרב שלמה אבינר, מאמר "שלא יעלו בחומה".
- הרב חיים צימרמן תורה לישראל מאמר "בעניין שלוש שבועות"
- הרב ראובן פרידמן, כי עת לחננה
- הרב יעקב זיסברג, נפש עדה (מהדורה ראשונה בפני עצמה ומהדורה שנייה כנספח לחלק ב' של ספרו "נחלת יעקב", בהוצאת המכון התורני אור עציון)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- הרב מנחם מנדל כשר, דעת תורה על השבועה שלא יעלו ישראל בחומה לא"י
- קישורים לספרים הדנים בג' השבועות מצד המתנגדים לציונות, מתוך האתר נטרונא, דעת תורה על השבועות שלא יעלו ישראל בחומה לא"י
- הרב אליעזר מלמד, שלוש השבועות, באתר פניני הלכה
- הרב יעקב זיסברג נפש עדה, "עצמאות ישראל בארצו - מצווה או עצה?"
- יצחק קראוס, "שלוש השבועות כיסוד משנתו האנטי ציונית של ר' יואל טייטלבוים"
- שלוש השבועות בזמננו, אשכול בפורום "עצור כאן חושבים" מפורומי האתר בחדרי חרדים
- אפס בלתך גואלנו, בהוצאת נטרונא
- ילקוט השבעתי אתכם - ליקוט של ראשונים ואחרונים בסוגיית שלש השבועות
- שלוש השבועות בזמננו, מאמר בבלוג 'גדולת מרן הגאון ראי"ה קוק זצוק"ל'
- על שלוש השבועות, הצופה, 29 ביוני 1939 - שיחה עם הרב יעקב פרידמן, האדמו"ר מהוסיאטין
- הרב יהודה טאוב, לכו נרננה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ ויואל משה, מאמר שלש שבועות, סימן פו
- ^ 1 2 שם
- ^ שם, סימן עה
- ^ פרק ז, הלכה ה
- ^ וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יא, הלכה ד.
- ^ שם, סימן פ'
- ^ שם, סימן עב
- ^ תולדות החפץ חיים עמ' מג; התקופה הגדולה, עמ' קע.
- ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, הוצאת יד בן צבי, 2000, עמ' 166.
- ^ הוספות הרמב"ן לספר המצוות, המצווה הרביעית
- ^ יורה דעה רלו ו.
- ^ רבי שלמה קלוגר בספר מעשה יוצר על ההגדה; הרב הלל קולומייער בספר רב שלום לרב שלמה אדלר מסערעדנא; הרב נתן צבי פרידמן בשו"ת "נצר מטעי" סעיף י' אות ה'; הרב שמשון חיים נחמני, "זרע שמשון" על מגילת אסתר, ראו צילום דבריו).
- ^ רבי אברהם יעלין בספר גאולת ישראל, הקדמה עמ' 12, הרב יונה דוב בלומברג בקונטרס ישיבת ארץ ישראל דף כ', הרב מאיר בלומנפלד בקובץ שנה בשנה, תשל"ד, עמ' 154, אהלי יעקב (האדמור מהוסיאטין) פרשת אמור תש"ח
- ^ רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק כתב במכתב שנדפס בספר התקופה הגדולה עמ' 206–207 "אמנם כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלבות הנאורות בסאן רעמא ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל וכיון שסר פחד השבועות וברישיון המלכים קמה מצות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה (ספרי פ' ראה) למקומה."; אהלי יעקב שם
- ^ שו"ת ישועות מלכו, ס' סו.
- ^ פירושו על שיר השירים ב, ז, בסדור, ליקוטים על דרך הנסתר
- ^ דרישת ציון לרב קלישר, סידור בית יעקב ליעב"ץ
- ^ שיר השירים רבה ח, על הפסוק "אם חומה היא"
- ^ הרב שרגא פייבל פרנק בתולדות זאב, קונטרס א"י סעיף כז, והרב מרדכי עטיה בספרו סוד השבועה, עמ' 14, ס' לך לך עמ' 48.
- ^ אהלי יעקב שם
- ^ 1 2 רבי יעקב ישראל קניבסקי, קריינא דאיגרתא – ג, בני ברק תשע"א, איגרת תשמט, באתר אוצר החכמה (במהדורות הקודמות – חלק א, איגרת רה).
- ^ 1 2 רבי מנחם מנדל שניאורסון, לקוטי שיחות – כה, שיחת עשרה בטבת תשמ"ג, סעיף ג', באתר היברובוקס.
- ^ רבי יוסף אליהו הנקין, כתבי הגאון רבי יוסף אליהו הענקין זצ"ל - חלק ב' (תשובות איברא), ניו יורק תשמ"ט, עמ' ר"ח-ר"כ, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
קטגוריה:התנגדות לציונות קטגוריה:חסידות סאטמר קטגוריה:ארץ ישראל ביהדות