ועדת האזרחים לחקירת ה-FBI

ועדת האזרחים לחקירת ה-FBI (באנגלית: Citizens' Commission to Investigate the FBI) הייתה קבוצת פעילי שמאל שפעלה בארצות הברית בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. הפעולה הידועה היחידה שלהם הייתה פריצה למשרד של ה-FBI במדיה, פנסילבניה וגנבת למעלה מ-1,000 מסמכים מסווגים. לאחר גנבת המסמכים שלחו אותם פעילי הקבוצה באופן אנונימי למספר עיתונים אמריקאיים, על מנת לחשוף פעולות בלתי חוקיות רבות של ה-FBI, אשר הפרו את הזכויות של אזרחי ארצות הברית, אשר מוגנות על ידי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. רוב כלי התקשורת סירבו בתחילה לפרסם את המידע, שכן הוא התייחס לפעילותו השוטפת של ה-FBI, וכלי התקשורת טענו שגילוי המידע עלול לסכן את חייהם של סוכנים או מודיעים. עם זאת, ב-24 במרץ 1971 פִרסם הוושינגטון פוסט כתבה בעמוד הראשי, לאחר שאישר את אמיתות הקבצים שנשלחו אליו על ידי הוועדה.

"האוסף המלא של מסמכים פוליטיים שנגנבו ממשרד ה-FBI במדיה, פנסילבניה, ב-8 במרץ 1971", פורסם לראשונה בגיליון מרץ 1972 של WIN Magazine, כתב עת הקשור ל-War Resisters League (הארגון הפציפיסטי הוותיק בארצות הברית). המסמכים חשפו את פעילות COINTELPRO והובילו ל-Church Committee (ועדה של הסנאט של ארצות הברית לבחינת פעילויות ממשלתיות ביחס לפעילות מודיעין), ולהפסקת פעילות זאת על ידי ה-FBI. נועם חומסקי הצהיר ביחס לפעילות זאת:

על פי ניתוח המסמכים, אחוז אחד מהפעילות הוקדש לפשע מאורגן, בעיקר הימורים; 30 אחוז היו "מדריכים, טפסים שגרתיים וחומר פרוצדורלי דומה"; 40 אחוז הוקדשו למעקב פוליטי וכיוצא בזה, כולל שני מקרים של קבוצות ימין, עשרה מקרים של קבוצות מהגרים, ויותר מ-200 קבוצות שמאליות או ליברליות. עוד 14 אחוזים מהמסמכים נגעו להתנגדות לגיוס ו"עזיבת הצבא ללא אישור הממשלה". היתר עסקו במקרים של שוד בנק, רצח, אונס ומעשי גנבה החוצים גבולות מדינתיים

הגנבה גרמה לחשיפתם של כמה מהמסמכים המרשיעים ביותר של ה-FBI, כולל מספר מסמכים המפרטים את השימוש של ה-FBI בעובדי שירות הדואר של ארצות הברית, מפעילי מרכזיות וכדומה, לצורך ריגול אחר סטודנטים אפרו-אמריקאים וקבוצות שונות של פעילים לא אלימים.

כארבעים שנה לאחר הפריצה המוצלחת, החליטו כמה ממבצעיה לצאת לציבור. ב-2014, ספרה של בטי מדסגר: The Burglary: The Discovery of J. Edgar Hoover's Secret F.B.I, יצא לאור, וכלל את תיאור הפריצה על ידי מבצעיה, וחשף את זהותם של חמישה משמונת הפורצים. הפרשה אף תועדה בסרטהּּׂ התיעודי של הקולנוענית יוהנה המילטון, 1971.

חברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בספטמבר 1976 סגר ה-FBI את חקירתו ביחס לפריצה שביצעה הקבוצה, ללא שיתבצע זיהוי חד-משמעי של מי מהפושעים. זהויות החברים נותרו בסוד עד תחילת 2014, כשכל השבעה מבין השמונה, שניתן היה לאתר אותם, הסכימו להתראיין על ידי העיתונאית בטי מדסגר, אשר כתבה ספר עיון על האירוע: The Burglary. מבין השבעה הללו, חמישה הסכימו להיות מזוהים בפומבי: קית' פורסיית, ג'ון סי ריינס, בוני ריינס, ורוברט ויליאמסון. המגייס לפעולה ומנהיגהּ הלא מוכתר, ויליאם סי דוידון, מת ב-2013, בטרם יצא הספר לאור, אולם תכנן לחשוף את חלקו. שני הפורצים האחרים שרואיינו עבור המהדורה בכריכה קשה, בחרו להיות מזוהים על ידי השמות הבדויים "סוזן סמית" ו"רון דורסט". הפורצת האחרונה, ג'ודי פיינגולד, ברחה, שלא כמו האחרים, ב-1971, ולא ניתן היה למצוא אותה במשך 43 שנה. כאשר גילתה כי הפורצים האחרים שוברים את שתיקתם, היא יצרה קשר עם רוברט ויליאמסון ולבסוף התראיינה אף היא על ידי מדסגר, ראיון שנכלל באפילוג למהדורה בכריכה רכה של The Burglary.

כמה חודשים לאחר הפריצה, קית' פורסיית ורוברט ויליאמסון איחדו כוחות במסגרת The Camden 28, קבוצת אקטיביסטים אחרת שפרצה ל-draft board (חלק ממערכת שירות סלקטיבית שתפקידה לרשום ולבחור גברים בגיל הגיוס לצבא, במקרה של גיוס בארצות הברית) בניו ג'רזי, על מנת להשמיד מסמכים, במטרה לעכב גיוס לצורכי מלחמה, ולצורך ביצוע פעולה הצהרתית אנטי-מלחמתית.

10 שנים לפני הפריצה היה ג'ון סי ריינס חבר ב-Freedom Riders, קבוצת פעילי זכויות אדם, אשר אתגרו את אי-אכיפת החלטות בית המשפט העליון של ארצות הברית, אשר קבע כי אוטובוסים ציבוריים מופרדים אינם חוקתיים.

הפריצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפורצים ערכו מעקב מקיף אחר משרד ה-FBI, על מנת לוודא שהם יידעו מתי המשרד ריק. הפריצה בוצעה ביום בו התקיים "קרב המאה", בו התאגרפו ג'ו פרייז'ר ומוחמד עלי, בתקווה שכל השומרים יידבקו למקלטי הרדיו שלהם.

תמונתו של משרד ה-FBI אליו פרצו חברי הקבוצה, תואמת את זו של הבניין ב-1 Veterans Square, במדיה, פנסילבניה, מעט דרומה מבית המשפט של מחוז דלאוור.

הצהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2014 אמר ג'ון ריינס בריאיון עיתונאי, כי בעת החזרה מהפריצה, בשעת בוקר מוקדמת, עצרה הקבוצה ליד טלפון ציבורי והתקשרה לעיתונאי ברויטרס, ומסרה את ההצהרה הבאה:

בליל ה-8 במרץ 1971, ועדת האזרחים לחקירת ה-FBI העתיקה ממקומם קבצים ממשרדי ה-FBI במדיה, פנסילבניה. קבצים אלו יילמדו כעת על מנת לקבוע: אחד, את אופי ומידת הפיקוח וההפחדה המבוצעים על ידי משרד זה של ה-FBI, במיוחד נגד קבוצות ויחידים העובדים למען יצירת חברה צודקת, אנושית ושלווה יותר. שתיים, על מנת לקבוע מהו שיעור המאמצים של ה-FBI המושקעים בפשעים קטנים יחסית, המבוצעים על ידי העניים וחסרי האונים שבחברה, ואשר ביחס אליהם יכול ה-FBI להשיג שיעורי הרשעה זוהרים יותר. זאת, במקום לחקור פשעים חמורים באמת המבוצעים על ידי בעלי אמצעים והשפעה, אשר צפויים לגרום נזק גדול לחייהם של אנשים רבים - פשעים כגון רווחי המלחמה, פרקטיקות מונופוליסטיות, גזענות מוסדית, פשע מאורגן, והפצה המונית של סמים קטלניים. לבסוף, שלוש, על מנת לקבוע את היקף הפרקטיקות הבלתי חוקיות שמבוצעות על ידי ה-FBI, כגון האזנות סתר, מלכודות, ושימוש בפרובוקטורים ומלשינים.
עם התקדמותו של מחקר זה, התוצאות שיושגו, כמו גם מסמכי ה-FBI הנוגעים להן, יישלחו לדמויות ציבוריות אשר הוכיחו את יושרתן, את אומץ לִבן ואת מחויבותן לערכים דמוקרטיים, אשר נחוצים כדי לאתגר באופן יעיל את מדיניות הדיכוי של ה-FBI.
כל עוד הממשלה הפדרלית של ארצות הברית מנהלת מלחמה נגד וייטנאם, תוך שהיא מתריסה כנגד הרוב המכריע שרוצים שכל הכוחות והנשק ייסוגו השנה, היא תאריך את המלחמה והסבל במסווה של צמצומם. כל עוד נותר כוח כלכלי ופוליטי מרוכז בידיה של קליקה קטנה שאינה כפופה לביקורת ושליטה דמוקרטיים, יש לצפות לדיכוי, הפחדה ומִלכוד. אנחנו לא מאמינים שהרס זה של הדמוקרטיה ושל החברה הדמוקרטית נובע רק מן הרוע, האגואיזם או הסניליות של כמה מהמנהיגים. במקום זאת, חורבן זה הוא תוצאה של מוסדות חברתיים, כלכליים ופוליטיים לא דמוקרטיים.