ז'אן השני, מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ז'אן השני מלך צרפת)
ז'אן השני, מלך צרפת
Jean II de France
לידה 26 באפריל 1319
לה מאן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באפריל 1364 (בגיל 44)
ארמון סבוי, לונדון, אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת סן-דני עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג בון מלוקסמבורג (28 ביולי 1332, 28 ביולי 133211 בספטמבר 1349)
Joan I, Countess of Auvergne (9 בפברואר 1350, 19 בפברואר 135029 בספטמבר 1360) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית ולואה
אב פיליפ השישי, מלך צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
אם ז'אן מבורגונדי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שארל החמישי, מלך צרפת
ז'אן מוולואה, מלכת נווארה
Marie of Valois, Duchess of Bar
פיליפ השני, דוכס בורגונדיה
Louis I
ז'אן, דוכס ברי
Isabella, Countess of Vertus עריכת הנתון בוויקינתונים
דוכס נורמנדי
1332–1350
(כ־18 שנים)
Crown lands of France
מלך צרפת
22 באוגוסט 1350 – 8 באפריל 1364
(13 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מיניאטורה של קרב פואטייה ב-1356, בו הובס ז'אן "הטוב" ונלקח בשבי

ז'אן השני "הטוב"צרפתית: Jean II le Bon; ‏16 באפריל 13198 באפריל 1364), בן לשושלת ולואה, מלך על צרפת מ-1350 עד מותו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן היה בנם הבכור של פיליפ השישי, מלך צרפת, ואשתו ז'אן מבורגונדיה. ב-28 ביולי 1332, בגיל 13 בלבד, נישא ז'אן לבון מלוקסמבורג, בתו של יאן העיוור, מלך בוהמיה. היא ילדה לו תשעה ילדים, שהבכור שבהם ירש את כתרו אחרי מותו. בחתונתו קיבל מאביו את דוכסות נורמנדיה ואת רוזנות אנז'ו ומאן.

ב-8 בינואר 1354 נרצח שארל דה לה סרד, המפקד העליון של הצבא הצרפתי. שארל השני, מלך נווארה, חתנו של ז'אן השני, מלך צרפת, היה מעורב ברצח זה. בתגובה, תקף ז'אן השני את נווארה. שארל השני, מלך נווארה, שהיו לו תביעות לכתר צרפת, כרת ברית עם אויבה של צרפת, אדוארד, הנסיך השחור (בנו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה). ז'אן השני נאלץ לחתום על הסכם מנט (22 בפברואר 1354) שלפיו שארל השני, מלך נווארה ששלט על שטחים נרחבים בנורמנדי, שמפאן וברי, קיבל לרשותו שטחים נוספים.

ב-1355 נחת הנסיך השחור עם צבאו בגסקוניה. היות שלא יכול היה לשלם לחייליו, יצא איתם למסע של ביזה. הם בזזו את הכפרים שלאורך הנהר גארון ואחר כך את הערים קרקסון ונארבון ושבו לעיר בורדו עם השלל. על פי תוכנית המלחמה של אדוארד השלישי, אמור היה הנסיך השחור לצעוד עם צבאו לעבר עמק הלואר, להתאחד שם עם כוח אנגלי אחר שנחת בברטאן ולתקוף יחד את פריז. אך כאשר הוא הגיע לעמק הלואר השתנתה התוכנית, והצבא שנחת בברטאן הופנה לנורמנדי שם לחם נגד צבאו של ז'אן השני. הנסיך השחור פנה לעבר פריז וז'אן השני נאלץ לנטוש את המערכה בנורמנדי כדי להגן על פריז. בדרכו לפריז הגיע ז'אן השני לעמק הלואר ואיגף את צבאו של הנסיך השחור שנותק מכוחותיו בבורדו.

ב-19 בספטמבר 1356 נערך הנסיך השחור עם צבאו מדרום לעיר פואטייה, במקום שהגישה היחידה אליו הייתה דרך שביל צר המוקף בסבך שיחים משני צדדיו. אנשיו הסתתרו בין שיחים אלה והוא עצמו ניצב בעמדת תצפית. מספר אנשי צבאו הגיע ל-8,000 איש בלבד לעומת כוח גדול בהרבה שעמד לרשותו של ז'אן השני. לכן, הוא פנה בהצעה להסכם שעל פיו יישבע להימנע מללחום נגד צרפת במשך שבע שנים. ז'אן השני דחה את הצעתו זו, וכך החל קרב פואטייה שהיה אחד הקרבות החשובים של מלחמת מאה השנים. כאשר 3,000 אבירים צרפתים ניסו לעבור דרך השביל הצר, האנגלים פתחו במתקפת חיצים מבין השיחים. הקשתים האנגלים גרמו לפאניקה בשורות הצבא הצרפתי ו-16,000 איש נסו על נפשם.

ז'אן השני הורה לאביריו לרדת מעל הסוסים כדי לא לשמש מטרה לחיציהם של הקשתים האנגלים. הוא ואנשיו ובהם פיליפ בנו הצעיר הותקפו על ידי הפרשים האנגלים. הוא לחם בגבורה ונפצע בראשו אך לבסוף נאלץ להיכנע, נלקח בשבי ללונדון כשהוא רכוב על סוסו וקיבל כמקום מגוריו את ארמון סבוי. כשבוי של האנגלים הוא נהנה מזכויות מלכותיות והותר לו לנהל אורח חיים מלכותי. בהסכם ברטיני שנחתם ב-1360 נקבע כופר נפש בן שלושה מיליון כתרים עבור שחרור המלך מן השבי. כמו כן הוסכם כי לואי, דוכס אנז'ו, בנו של ז'אן השני, יוחזק כבן ערובה בעיר קאלה שהייתה בשלטון האנגלים. ז'אן השני הורשה לשוב לצרפת לשם גיוס הכספים הדרושים. בעת שניסה לגייס את הסכום הדרוש, נמלט בנו לואי מן השבי האנגלי תוך ניצול הזכויות המלכותיות שניתנו לו.

המלך ז'אן השני זעם על הפרת ההסכם המלכותי על ידי בנו, דבר שראה כפגיעה בכבודו. היות שלא עלה בידו לגייס את הסכום הדרוש לשחרורו, חזר ז'אן השני, מלך צרפת לשביו באנגליה בתחילת 1364, ונפטר שם באפריל של אותה שנה. גופתו הוחזרה לצרפת והוא נקבר בנקרופוליס של מלכי צרפת, בבזיליקת סן-דני שליד פריז. בנו בכורו שארל ירש את כתרו בשם שארל החמישי.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפ השלישי, מלך צרפת
 
איזבלה מאראגון
 
קרלו השני, מלך נאפולי
 
מריה מהונגריה, מלכת נאפולי
 
איג הרביעי, דוכס בורגונדי
 
יולאנד מדריי, דוכסית בורגונדי
 
לואי התשיעי, מלך צרפת
 
מרגריט מפרובאנס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שארל, רוזן ולואה
 
 
 
 
 
מרגריט, רוזנת אנז'ו
 
 
 
 
 
רובר השני, דוכס בורגונדי
 
 
 
 
 
אנייס מצרפת, דוכסית בורגונדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פיליפ השישי, מלך צרפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ז'אן מבורגונדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ז'אן השני, מלך צרפת


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'אן השני, מלך צרפת בוויקישיתוף


הקודם:
פיליפ השישי
מלכי צרפת
1364-1350
הבא:
שארל החמישי