לואי השבעה עשר, מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לואי השבעה עשר
27 במרץ 1785; ארמון ורסאי, ממלכת צרפת Royal Standard of the King of France.svg - 8 ביוני 1795; מבצר הטמפל, פריז, צרפת Flag of France (1790-1794).svg (בגיל 10)
Louis Charles of France6.jpg
שם בשפת המקור Louis XVII
שם מלא לואי שארל
מדינה צרפת
מקום קבורה בזיליקת סן דני
שושלת בית בורבון
תואר מלך צרפת
אב לואי השישה עשר, מלך צרפת
אם מארי אנטואנט
מלך צרפת (דה יורה)
תקופת כהונה 21 בינואר 17938 ביוני 1795 (שנתיים ו-19 שבועות)
הקודם בתפקיד לואי השישה עשר
הבא בתפקיד לואי השמונה עשר

לואי השבעה עשר, מלך צרפת ונווארה (27 במרץ 1785 - 8 ביוני 1795), הידוע גם בתור לואי-שארל, דוכס נורמנדי ודוֹ‏פֵן צרפת, היה בנם של לואי השישה עשר ומארי אנטואנט. מיום מותו של אביו ב-21 בינואר 1793 ועד מותו שלו שנתיים וחצי מאוחר יותר הוא נחשב למלך צרפת דה יורה על ידי תומכי המלוכה הצרפתיים, למרות שבמהלך כל תקופת שלטונו הוא היה כלוא על ידי תומכי הרפובליקה ולא מלך מעשית.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך לואי-שארל, לעתיד המלך לואי השבעה עשר (מימין), יחד עם אימו, מארי אנטואנט, ואחותו הגדולה מארי תרז

הנסיך לואי-שארל נולד ב-27 במרץ 1785 בארמון ורסאי, ילדם השלישי ובנם השני של לואי השישה עשר, מלך צרפת ורעייתו מארי אנטואנט. עם לידתו קיבל את התואר דוכס נורמנדי. כשהיה בן ארבע נפטר אחיו הגדול לואי ז'וסף, דופן צרפת משחפת והוא הפך ליורש העצר לממלכה הצרפתית. לואי גודל וחונך בורסאי על ידי אשת החצר אגתה דה רמבו, שהייתה לו כאם.

ב-10 באוגוסט 1792 נאסר לואי יחד עם הוריו במבצר הטמפל שבפריז לאחר שהמון משולהב הסתער על ארמון טווילרי. חודש לאחר מכן, ב-21 בספטמבר, בוטלה המונרכיה הצרפתית וצרפת הוכרזה כרפובליקה.

הפיכתו למלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת הצרפתית, המכתיבה כי יורש העצר הופך למלך ברגע מותו של אביו, ללא צורך בהכתרה רשמית, הפך לואי-שארל למלך צרפת ב-21 בינואר 1793, לאחר הוצאתו להורג של המלך לואי השישה עשר, תחת השם לואי השבעה עשר. הראשון שהכיר בלואי כמלך צרפת החדש היה דודו, רוזן פרובנס, לעתיד המלך לואי השמונה עשר, שברח מצרפת לגרמניה בשנת 1791. בשל העובדה שהמלך החדש היה כלוא הכריז על עצמו רוזן פרובנס כעוצר בשמו. תומכי המלוכה בצרפת והאצולה הצרפתית הגולה הכירו גם הם במלך החדש ואף חרתו על דגליהם "יחי לואי השבעה עשר".

המלך הצעיר היה כלוא יחד עם אימו, אחותו מארי-תרז ודודתו אליזבת במבצר הטמפל עד לערב ה-3 ביולי 1793, אז הגיעו לתא המעצר נציגים רפובליקנים עם הוראות להפריד את לואי משאר משפחתו. מארי אנטואנט לא הסכימה לתת את בנה לשומרים אפילו לאחר שהם איימו להורגה, אולם לאחר שאיימו להרוג את בתה הצעירה היא שחררה את לואי, שעתיים לאחר שנכנסו הנציגים לראשונה לתא. לואי הועבר לתא נפרד במבצר תחת השגחתו של אנטואן סימון מהפכן רדיקלי שהיה ידידו של רובספייר. כוונת הרפובליקנים הייתה להפוך את לואי לאזרח מן השורה ולהחדיר למוחו ערכים רפובליקנים, וכן למנוע מתומכי המונרכיה לנסות לשחררו. במהלך כל מאסרו פנו אליו השומרים בשם לואי קאפה, לפי שמה של שושלת מלכי צרפת, השושלת הקפטינגית, שנוסדה על ידי איג קאפה, מלך צרפת.

ב-6 באוקטובר 1793 ביקרו את המלך לואי הרפובליקנים פייר גספאר שומט, ז'אן ניקולא פאש וז'אק אבר ואילצו אותו להודות בהתעללות מצד אימו. מארי אנטואנט, שעמדה למשפט באותו הזמן, הואשמה כי ביצעה גילוי עריות בלואי. בנאום מרגש שתועד בבית המשפט פנתה מארי אנטואנט לאימהות היושבות בקהל ואמרה כי הפשע שמאשימים אותה בו מחריד מכדי שניתן יהיה להאשימה בו: "הטבע עצמו לא עונה להאשמה כה בלתי מתקבלת על הדעת". חפותה בנושא זה נקבעה, אולם היא הואשמה בבגידה וב-16 באוקטובר הוצאה המלכה להורג, והמלך לואי נותר יתום. לואי לא זכה לראות את אחותו או דודתו, ונותר להמשיך את חייו הקצרים מנותק ממשפחתו.

לפי המלוכנים של אותה התקופה סימון ורעייתו התעללו בלואי בעודו מתגורר עימם, למרות שלהאשמות אלו לעולם לא נמצאו ראיות. המלוכנים טענו כי בנוסף לכך שסימון הרביץ ועינה את המלך הצעיר, הוא גם הכריח אותו לקלל את הוריו ואת המלוכה וכן לשכב עם פרוצות. אולם הראיות הקיימות מראות כי כל עוד לואי היה תחת השגחתו של סימון הוא נותר במצב בריאותי טוב. בינואר 1794 סימון ורעייתו עזבו את המבצר ולואי הושם בתא מבודד וחשוך עד למותו של רובספייר ביולי של אותה השנה. אולם ששת החודשים בתא הקטן הספיקו לגרום להדרדרות בבריאותו של המלך הצעיר; הוא סבל מגרדת ותזונתו הייתה לקויה מאוד.

מותו של לואי והמסע של לבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבו של לואי השבעה עשר, כפי שהוצג בבזיליקת סן דני עד שנת 2004

ב-8 ביוני 1795 מצאו שומרי המבצר את גופתו של לואי. למחרת בוצעה בגופה נתיחה שלאחר המוות שקבעה כי הילד מת ממחלת החזירית, הנגרמה ממחלת השחפת[1]. המלך לואי השבעה עשר היה בן עשר בלבד, ובילה את שלוש שנותיו האחרונות בכלא. גופתו של לואי נקברה בקבר בלתי מזוהה ברובע האחד עשר של פריז אולם לבו, שהוצא מגופו במהלך הנתיחה, הוברח מהמבצר על ידי הרופא פיליפ-ז'אן פלטן.

פלטן, שהשרה את הלב באלכוהול, ניסה להחזיר את הלב לדודיו של לואי, המלכים לואי השמונה עשר ושארל העשירי, אולם הם סירבו להאמין כי הוא שייך לאחיינם. אחד מתלמידיו של פלטן גנב את הלב ושמר עליו עד ששכב על ערש דוי וביקש מרעייתו להחזיר אותו למורו לשעבר. אולם במקום זאת העבירה האישה את הלב לארכיבישוף של פריז, אצלו הוא נשאר עד למהפכת 1830. הלב הגיע בדרך לא ידועה לספרד, שבשנת 1975 החזירה אותו לצרפת. הלב המשומר הושם באגרטל זכוכית בבזיליקת סן דני, מקום הקבורה ההיסטורי של מלכי צרפת.

שמועות על בריחה ומתחזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת כולה נפוצו שמועות שונות ומשונות אודותיו. היו שטענו כי המלוכנים הצליחו למלטו ובמיטתו הניחו גופת ילד אחר לשם הטעיה, אחרים סיפרו שלואי הצעיר נמלט מכלאו בכוחותיו שלו כי התייסר לדעת שאין מי שיעמוד בראש התנועה המלוכנית וביקש תפקיד לעצמו, והיו שאף הרהיבו וטענו כי למעשה מנהיג הנער את האומה בסתר. שמועה זו כבשה את לבם של ההמונים ומשלא שב לואי הצעיר ולא נראה עוד, קמו לו ללואי ה-17 מתחזים רבים, שהתרבו במיוחד לאחר הרסטורציה של שושלת בורבון.

המתחזה הידוע מכולם היה שען גרמני בשם קארל וילהלם נאונדורף, שבשנת 1827 פרסם את "זכרונותיו" בהם טען כי הוא בנו האמיתי של לואי השישה עשר וכי הוא הוחלף בכלא על ידי יתום חרש שמת לאחר מכן. למרות שנאונדורף בקושי דיבר צרפתית הוא הצליח לשכנע רבים מחצר המלוכה של לואי השישה עשר כי הוא אכן היה לואי-שארל. הוא הכיר אפילו את הפרטים הקטנים והאישיים של חיי החצר ודיבר אל החצרנים כאילו הכיר אותם מילדותו. אפילו אגתה דה רמבו, אומנתו של לואי השבעה עשר ולמעשה האישה שגידלה אותו במשך שבע שנותיו בארמון, השתכנעה כי הוא היה המלך. לעומת זאת מארי תרז, אחותו של לואי שארל, לא האמינה כי נאונדורף היה אחיה ואף לא הסכימה להפגש עמו. בשנת 1836 הגיש נאונדורף תביעה כנגד הנסיכה מארי תרז בה תבע רכוש שלכאורה היה שייך לו, אולם המעשה גרם למלך דאז, לואי-פיליפ, להורות על מעצרו ולגרשו לאנגליה. נאונדורף מת בשנת 1845 בהולנד, ועל מצבתו נכתב "כאן שוכב לואי השבעה עשר, מלך צרפת". עד ימינו טוענים צאצאיו לכתר המלכות. עם זאת, היכולת לבחון באופן מדעי את ממצאי ה DNA מגופתו של נאונדורף אל מול אלה של מארי אנטואנט ולואי ה-16 הפריכו את טענות המתחזה ב-1998, כאשר לא נמצא קשר בין המשפחה המלכותית לבין המתחזה[2].

קבורתו הסופית והוכחה מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב1999 נפתרה התעלומה באופן סופי כאשר נשלחו דוגמיות מליבו לכאורה של לואי השבעה עשר לשתי מעבדות מהמובילות בעולם לניתוח DNA - אוניברסיטת מינסטר בגרמניה והאוניברסיטה הקתולית של לוון שבבלגיה - והושוו לשיער שנלקח מקברה של מארי אנטואנט, כדי לגלות אחת ולתמיד האם הלב שייך למלך הילד. בשנת 2000 פורסמו תוצאות הבדיקות לפיהן הלב היה שייך לצאצא קרוב של המלכה. ההתאמה הייתה מושלמת. כיום ניתן לומר בוודאות כי הנסיך הצעיר מת בבדידות ממחלה ומהזנחה, על ידי המהפכנים שהפרידו אותו ממשפחתו ונטשו אותו[3]. ליבו של לואי נקבר ב-8 ביוני 2004 בבזיליקת סן דני לצד הוריו ואבותיו.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי החמישה עשר, מלך צרפת
 
מריה לשצ'ינסקה
 
אוגוסט השלישי, מלך פולין
 
מריה יוזפה, ארכידוכסית אוסטריה
 
לאופולד, דוכס לוריין
 
אליזבת שארלוט, נסיכת אורליאן
 
קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
אליזבת כריסטינה מבראונשווייג-וולפנביטל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי פרדיננד, דופן צרפת
 
 
 
 
 
מריה יוזפה, נסיכת סקסוניה
 
 
 
 
 
פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
 
 
 
 
מריה תרזה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי השישה עשר, מלך צרפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מארי אנטואנט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי השבעה עשר, מלך צרפת

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cadbury Deborah, The lost king of France, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לואי השבעה עשר באתר ארמון ורסאי.
  2. ^ Jehaes, Decorte & Peneau, 1998
  3. ^ Cadbury, 2002