זלוטשוב
| |||
 | |||
| הטירה בעיר, נבנתה במאה ה-17 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 לבוב | ||
| שפה רשמית |
אוקראינית  | ||
| תאריך ייסוד | 1523 | ||
| שטח | 11.64 קמ"ר | ||
| גובה | 276 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 23,986 (1 בינואר 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 2,011 נפש לקמ"ר (2004) | ||
| קואורדינטות | 49°48′29″N 24°53′53″E / 49.808056°N 24.898056°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.zl.lviv.ua/ | |||
  | |||
זלוטשוב (כתיב נפוץ: זלוצ'וב; באוקראינית: Золочів; בפולנית: Złoczów; ביידיש: זלאָטשאָוו) היא עיר הממוקמת במחוז לבוב במערב אוקראינה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב מוזכר לראשונה בשנת 1180 בשם ראדז'יצ'ה (Radzicze). לקראת סוף המאה ה-13 הוקם במקום מבצר מעץ שנשרף פעמיים במאות ה-14 וה-15 במהלך פלישות הטטרים של קרים. בשנים 1569–1340 היה היישוב חלק מממלכת פולין. בשנת 1442 מוזכר היישוב לראשונה בשמו הנוכחי, כחלק מנכסיו של יאן מסיינו. המלך הפולני זיגמונד הראשון העניק לזלוטשוב את זכויות מגדבורג והיא הפכה בכך לעיר ב-15 בספטמבר 1523. במאה ה-16 התיישבו ארמנים בעיר ובסביבתה ואלה תרמו להתפתחות המסחר בה. בשנים 1569–1772 הייתה העיר חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי. בשנים 1634–1636 ביצר האציל יקוב סובייסקי, אביו של המלך יאן סובייסקי, את העיר ובנה טירה חדשה במקום הישנה.
ב-1772, אחרי חלוקת פולין הראשונה היא סופחה כחלק מגליציה לאימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1797 כילתה שרפה את העיר. בשנת 1801 רכשה משפחת קומרניצ'י את העיר, שיקמה את הטירה והפכה אותה למעון המשפחה. בעקבות ירידת משפחת קומרניצ'י מנכסיה רכשו השלטונות האוסטרים בשנת 1872 את הטירה ממשפחת קומרניצ'י והפכו אותה למשכן בית המשפט ולבית סוהר. במחצית השנייה של המאה ה-19 הגיעה העיר לשגשוג כלכלי. בשנת 1903 השתוללה שרפה בעיר שגרמה לנזק רב.
בסוף 1918, אחרי מלחמת העולם הראשונה השתייכה העיר לזמן קצר לרפובליקה העממית של מערב אוקראינה עד שנכבשה בידי הפולנים במהלך מלחמת פולין-אוקראינה. ב-17 באוגוסט 1920, במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית, נכבשה בידי הכוחות הבולשביקים והשתייכה לרפובליקת גליציה הסובייטית. לאחר מספר שבועות היא נכבשה בידי הצבא הפולני והשתייכה החל מ-1 בספטמבר 1921 למחוז טרנופול. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה גרו בעיר למעלה מ-7,000 יהודים.
בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב נכבשה העיר בידי הצבא האדום בספטמבר 1939 וסופחה לברית המועצות. כמה מאות פליטים יהודים הגיעו לעיר ממערב פולין, שנכבשה בידי הנאצים. ביוני 1940 הגלו השלטונות הסובייטים חלק מן הפליטים לפנים ברית המועצות.
בעקבות מבצע ברברוסה, בו פלשו הנאצים לברית המועצות, נכבשה העיר על ידי הוורמאכט ב-2 ביולי 1941. יומיים לאחר מכן פתחו לאומנים אוקראינים בפוגרום נגד היהודים. במהלך שלושה ימים רצחו הפורעים כ-3,000 יהודים. באמצע יולי 1941 הוקם בעיר בהוראת הגרמנים יודנראט בראשות זיגמונט מייבלום, שהיה מראשי הקהילה ושימש בתפקיד סגן ראש העיר. בתחילת אוגוסט צורפה גליציה כמחוז נוסף בגנרלגוברנמן והעיר הפכה לבירת נפת זלוטשוב. בסתיו אותה שנה החלו הגרמנים בחטיפת כמה מאות יהודים למחנות עבודה שהוקמו בסביבה. באביב 1942 ניסה היודנראט למצוא מקומות עבודה ליהודים במקומות שונים כדי למנוע את המשך החטיפות. באמצע אוגוסט דרשו השלטונות מן היודנראט רשימה של 3,000 יהודים לשילוח ל"מזרח". הרשימה לא הוכנה בגלל התנגדות רוב חברי היודנראט. ב-28 באוגוסט 1942 החלו הגרמנים באקציה שארכה יומיים ובמהלכה נשלחו כ-2,700 יהודים ברכבות משא למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-2 בנובמבר 1942 נערכה האקציה השנייה, כאשר בלילה לפני כן הובאו לעיר יהודים מיישובים סמוכים. באקציה זו נשלחו ברכבות כ-2,500 יהודים שוב לבלז'ץ.
ב-1 בדצמבר 1942 הוקם בשטח מצומצם בעיר גטו. לגטו הוכנסו שרידי הקהילה בעיר ויהודים מן היישובים הסמוכים אולסקו (Olesko), ססוב (Sasow) וביאלי קמין (Bialy Kamien). הגטו חוסל ב-2 באפריל 1943 באקציה שבה ריכזו הגרמנים בעזרת השומרים האוקראינים את יושבי הגטו בכיכר השוק. משם הובלו היהודים לבורות בקרבת הכפר יילחוביצה (Jelechowice), כארבעה קילומטרים מזרחית לזלוטשוב ושם נרצחו ביריה.
לאחר כיבוש העיר בידי הצבא האדום ביולי 1944 סופחה העיר ב-1945 כחלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית לברית המועצות.
משנת 1991 היא חלק מאוקראינה העצמאית.
אישים מפורסמים מזלוטשוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה לייב הלפרן, משורר יידיש.
- נפתלי הרץ אימבר, מחבר התקווה.
- רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש.
- רבי ישכר בער מזלוטשוב - מתלמידי המגיד ממזריטש, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב, מחבר הספרים "בת עיני" ו"מבשר צדק".
- רבי אברהם חיים מזלוטשוב - חתנו של רבי ישכר בער. מתלמידי המגיד ממזריטש, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי שמעלקא מניקלשבורג, מחבר הספר "אורח לחיים".
- יעקב כ"ץ - נולד בעיר, הצטרף לצעירי אגודת ישראל ונבחר למוסדות ”צעירי אגודת ישראל” ואגודת ישראל בגליציה. עלה לארץ ישראל ב-1934
- אברהם שליט, היסטוריון.
- קלרה יונג, שחקנית בתיאטרון יידיש
- ויג'י, צלם עיתונות
- השחקן שמוליק סגל[דרוש מקור]
- הרב חיים משה זילברשיץ, סבו של השחקן שמואל סגל
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר קהילת זלוצ’וב, בעריכת ברוך קרוא, הוצאת עידית - ארגון עולי זלוצ’וב, תל אביב, תשכ"ז, 1967
- שלמה וולקוביץ, התופת והגורל - סיפורו של ניצול מגיא ההריגה בזלוצ'וב, הוצאת יד ושם, 2007
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של זלוטשוב- זלוצ'וּב (Złoczów), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, זלוצ'וב, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 849–852), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ספר יזכור לקהילת זלוצ'וב, בספריית העיר ניו יורק
- קורות הקהילה היהודית בשואה, באתר "יד ושם"
- קורות העיר והקהילה היהודית, תרגום מתוך "ספר קהילות פולין" (באנגלית)
זולוצ'יב (מחוז לביב, אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
