פונטיין החל את הקריירה המקצוענית שלו בקזבלנקה, שם שיחק מ-1950 עד 1953. ניס קנו אותו ב-1953 והוא כבש 44 שערים בשלוש עונות במועדון. ב-1956, הוא עבר לקבוצת סטאד ריימס כדי להחליף את רמון קופה, שם כבש 121 שערים בשש עונות. בסך הכל, פונטיין כבש 165 שערים ב-200 משחקים בליגה הצרפתית הראשונה, וזכה בשתי אליפויות ב-1958 ו-1960.
במדי נבחרת צרפת, נתוניו של פונטיין מרשימים אף יותר. בכורתו בנבחרת הייתה ב-17 בדצמבר1953 והוא כבש שלושער בניצחון צרפת 8-0 על לוקסמבורג. עד שנת 1960 הוא כבש 30 שערים ב-21 משחקים בנבחרת. עם זאת, פונטיין ייזכר בזכות מונדיאל 1958, בו כבש 13 שערים בשישה משחקים בלבד, כולל רביעייה מול מערב גרמניה.
משחקו האחרון של פונטיין נערך ביולי 1962, ולאחריו נאלץ לפרוש בגיל צעיר יחסית, עקב פציעה חוזרת. הוא אימן את הנבחרת הצרפתית לתקופה קצרה ב-1967, אבל הוחלף לאחר שני משחקי ידידות שהסתיימו בהפסדים.
בשנת 2003, לציון יובל לאופ"א (1953–2003), התבקשה כל התאחדות כדורגל החברה בארגון לבחור נציג בודד לקבלת הפרס על תרומה לכדורגל. פונטיין נבחר כנציג ההתאחדות לכדורגל בצרפת לקבל את תואר "שחקן הזהב" של אופ"א. במרץ 2004 נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.
