חריסטו סטויצ'קוב (בבולגרית: Христо Стоичков; נולד ב-8 בפברואר 1966 בבולגריה) הוא כדורגלן עבר בולגרי ומאמן כדורגל בהווה. שיחק בעמדת החלוץ או הקיצוני, ונחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים הבולגרים בהיסטוריה. סטויצ'קוב נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם והיה נציגה היחיד של בולגריה ברשימה זו. ככדורגלן וכמאמן, ידוע סטויצ'קוב על מזגו החם, שהובילו אותו לא פעם לתקריות אלימות וסנקציות מסוגים שונים.
סטויצ'קוב החל את קריירת הכדורגל שלו בקבוצה בעיר הולדתו, פלובדיב, ששיחקה אז בליגה השנייה בבולגריה. תוך שנה זוהה כישרונו על ידי קבוצה מהליגה הראשונה, חברוס חרמנלי. בעונתו השנייה במדי הקבוצה הציג יכולת טובה - הוא הבקיע עשרה שערים בליגה – והמועדון הבולגרי המוביל צסק"א סופיה צירף אותו לשורותיו. בעונתו הראשונה במועדון זכה סטויצ'קוב עם הקבוצה בגביע הבולגרי, אך קטטה שהיה שותף לה במשחק הגמר הובילה להשעייתו לכל העונה הבאה. בעונה שלאחר מכן, עונת 1986/1987 עת חזר לשחק במגרשים, זכה עם צסק"א סופיה בדאבל הבולגרי תוך שהוא מבקיע שישה שערים.
בעונת 1987/1988 זכתה צסק"א סופיה רק בגביע, אך שנה לאחר מכן זכתה פעם נוספת בדאבל, כשסטויצ'קוב היה מהשחקנים הבולטים בקבוצה ובליגה הבולגרית – הוא הבקיע 23 שערים ב-26 הופעות. העונה הבאה הייתה יוצאת מגדר הרגל, כשסטויצ'קוב רשם לזכותו 38 שערים ב-30 הופעות. הוא זכה בנעל הזהב האירופית בצוותא עם הוגו סאנצ'ס על היותו המבקיע המוביל בכל הליגות באירופה. היכולת המצוינת שהציג בבולגריה משכה את תשומת לבה של ברצלונה, מהקבוצות המובילות בספרד ובאירופה כולה, והיא שילמה תמורת העברתו אליה 400 מיליון פזטות.
בברצלונה, תחת אימונו של יוהאן קרויף, היה סטויצ'קוב חלק מ"קבוצת החלומות" שזכתה בארבע אליפויות לה ליגה רצופות ובליגת האלופות ב-1992. בעונתו הראשונה בקבוצה הספיק סטויצ'קוב לקבל השעיה למשך כחצי עונה על שדרך על רגלו של אחד השופטים. אי לכך הבקיע סטויצ'קוב 14 שערים בליגה הספרדית. העונה הבאה הייתה אחת המוצלחות ביותר בהיסטוריה של המועדון, עת זכה הן באליפות ספרד והן באליפות אירופה, לאחר ניצחון 1:0 במשחק הגמר על סמפדוריה. בעונה זו היה סטויצ'קוב חלק משמעותי מהקבוצה – בליגה הבקיע 17 שערים ובאירופה ארבעה נוספים. גם בשתי העונות זכתה ברצלונה באליפות ספרד, תוך שסטויצ'קוב מבקיע בסך הכול 48 שערים בכל המסגרות. בעונת 1993/1994 הגיעה ברצלונה פעם נוספת לגמר ליגת האלופות, אך היא הובסה בו על ידי מילאן בתוצאה 4:0, מה שסימן סוף תקופת "קבוצת החלומות".
העונה שלאחר מכן הייתה שפל הן מבחינתו של סטויצ'קוב והן מבחינת הקבוצה. סטויצ'קוב הבקיע 9 שערים בלבד, ובמקביל כשלה הקבוצה לזכות בתואר כלשהו. בסוף העונה עזב סטויצ'קוב לפארמה האיטלקית. סטויצ'קוב לא הותיר את חותמו באיטליה, ובתום עונה לא מוצלחת במדי פארמה שב לברצלונה. בעונת 1996/1997 סבל ממספר פציעות שפגעו במעמדו בקבוצה. סטויצ'קוב הבקיע במדי ברצלונה בעונה זו 8 שערים, עת זכתה הקבוצה בגביע המחזיקות תחת הובלתו של השחקן הברזילאי הצעיר, רונאלדו. לאחר מספר משחקים בעונה שלאחר מכן חזר למולדתו, כדי לשחק בצסק"א סופיה, אך הקדנציה השנייה שלו במדי הקבוצה הייתה קצרה, ובמהרה עבר סטויצ'קוב לא-נסר, קבוצה מבירת ערב הסעודית. עם קבוצה זו זכה בגביע אסיה למחזיקות גביע לעונת 1997/1998.
בסוף השנה עבר סטויצ'קוב לשחק ביפן למשך שנה, לפני שעבר מדינה פעם נוספת – הפעם לארצות הברית בשנת 2000, שם סיים את הקריירה שלו כעבור 3 שנים. ממש לקראת פרישתו היה מעורב בתקרית מצערת, כשתיקול חריף שלו על שחקן בקבוצה היריבה הוביל לשבר ברגלו. בעקבות התקרית נקנס על סך 2,000 דולר והושעה משני משחקים.
תחילת דרכו של סטויצ'קוב בנבחרת בולגריה הייתה עוד כששיחק בצסק"א סופיה, בשנת 1986. סטויצ'קוב לא זכה להצלחה רבה בשנותיו הראשונות עם הנבחרת, אך במונדיאל 1994 הגיע רגע הפריצה של הנבחרת בכלל ושל סטויצ'קוב בפרט. סטויצ'קוב הוביל את נבחרתו למקום הרביעי – בשמינית הגמר מול נבחרת מקסיקו, שהסתיים בניצחון של בולגריה בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר תוצאת 1:1 בסוף המשחק, הבקיע את השער היחידי של נבחרתו. ברבע הגמר הבקיע את השער הראשון מול נבחרת גרמניה, כשבסיום ניצחה נבחרת בולגריה 2:1. גם בחצי הגמר מול נבחרת איטליה הבקיע סטויצ'קוב, אך במשחק זה הפסידו הבולגרים 2:1. בסיכום הטורניר הבקיע סטויצ'קוב שישה שערים, בכך היה המבקיע המוביל של הטורניר בצוותא עם אולג סלנקו. סטויצ'קוב נבחר לשחקן השלישי הטוב ביותר בטורניר (מאחורי רומאריו ורוברטו באג'ו, ובסוף השנה אף זכה בתואר כדור הזהב.
במוקדמות יורו 1996 היה פעם נוספת השחקן הבולט בשורות נבחרתו, כשהבקיע עשרה שערים ועזר לנבחרת בולגריה להעפיל לטורניר הגמר שנערך באנגליה. בטורניר עצמו הבקיע שלושה שערים, אך נבחרת בולגריה לא הצליחה לעבור לשלב רבע הגמר. סטויצ'קוב היה שותף גם למונדיאל 1998, אך נבחרת בולגריה, שלא הייתה חזקה כבשנים עברו, הודחה כבר בשלב הבתים בבית שכלל את נבחרות פרגוואי וספרד. שנה לאחר מכן פרש סטויצ'קוב מהנבחרת, כשבאמתחתו 37 שערים ב-83 הופעות. בנובמבר 2003 נבחר במסגרת פרסי היובל של אופ"א לכדורגלן הזהב של בולגריה.
בעונת 2003/2004 החל סטויצ'קוב בקריירת אימון, כשאימן את שחקני ההתקפה של ברצלונה. לאחר שמאמן נבחרת בולגריה, פלמן מרקוב, פרש בשל הדחתה המוקדמת של בולגריה מיורו 2004, התאחדות הכדורגל הבולגרית מינתה את סטויצ'קוב למאמן הנבחרת ב-15 ביולי 2004. סטויצ'קוב כשל להעפיל עם הנבחרת למונדיאל 2006, כשבמקביל נודעו סכסוכים בינו לבין שחקנים בנבחרת הבולגרית. קפטן הנבחרת, סטיליאן פטרוב, הצהיר בתקשורת כי אינו מוכן לשחק במדי הנבחרת כל עוד סטויצ'קוב הוא מאמנה.
גם במוקדמות יורו 2008 הציגה הנבחרת יכולת חלשה, וסטויצ'קוב נאלץ להודיע על התפטרותו מאימונה ב-2007. אחר כך עבר לאמן את סלטה ויגו ששיחקה אז בליגה השנייה בספרד, אך גם שם לא הצליח לעזור לקבוצה, שהידרדרה מספר מקומות בטבלת הליגה, והוא פוטר באוקטובר אותה שנה. ב-2009 הצהיר מועדון כדורגל איראני על החתמת סטויצ'קוב כמאמן הקבוצה, אך סטויצ'קוב שינה תוך זמן קצר את דעתו מפאת המצב המתוח פוליטית באיראן. במקום זאת, החל סטויצ'קוב לאמן בדרום אפריקה, החל מיוני 2009 ועד התפטרותו במרץ 2010. בעונה 2011/2012 עבד כעוזר נשיא ברוסטוב. בינואר 2012 סיכם את תנאיו כמאמן ליטקס לובץ' הבולגרית.
ביוני 2013 מונה למאמן צסק"א סופיה. ביולי 2013 התפטר מתפקידו בעקבות מחלוקת עם הנהלת המועדון.
אתר האינטרנט הרשמי של חריסטו סטויצ'קוב
