לדלג לתוכן

יד לאחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יד לאחים
(חבר הפעילים)
סמליל הארגון "יד לאחים"
סמליל הארגון "יד לאחים"
פעילות "ארגון להצלה ממיסיון ומטמיעה ולהנחלת ערכי היהדות"
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי בני ברק, ישראלישראל ישראל
מייסדים שלום דב ליפשיץ עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1950–הווה (כ־74 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוטו ”לא מוותרים על אף יהודי”
yadleachim.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חבר הפעילים - יד לאחים (נודעיו גם בשמות המקוצרים יד לאחים או הפעיליםמלעיל)) הוא ארגון ישראלי יהודי-חרדי. כיום מגדיר הארגון את עצמו כ"ארגון להצלה ממיסיון[1] ומטמיעה ולהנחלת ערכי היהדות". בראש הארגון עמד הרב שלום דב ליפשיץ ופעלו בו גם הרבנים שלמה נח קרול, אברהם רביץ, נחמן קירשנבוים, מנחם כהן, צבי וינמן וכן אברהם ארטן. אחד ממורי דרכו הראשיים היה הרב יעקב לנדא, רבה של בני ברק. חלק מפעילי הארגון, בראשות הרב מנחם כהן, פרשו בשנת ה'תשמ"ט, בגלל המחלוקת בין החסידים לליטאים, והקימו את ארגון "לב לאחים".

לאחר פטירת הרב ליפשיץ בסוף תשע"א עומד בראש הארגון בנו, הרב שמואל.

בשנים הראשונות הייתה עיקר פעילותו של הארגון בקרב נוער עולה חדש מארצות המזרח. מטרתו הייתה למנוע מהנערים להישלח למוסדות לימוד חילוניים[2]. בספטמבר 1951 פרסמו הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל מודעת תמיכה במגבית של הארגון[3]. בנוסף החל הארגון לתמוך בהקמת ישיבות במושבי העולים הדתיים, במסגרת פרויקט "ישיבות לעם"[4], וארגן קייטנות לעולים[5]. בין הישיבות שהקים הארגון הייתה ישיבת "פרוזדור ירושלים" במושב תעוז[6], ישיבה בעכו, וישיבה בבאר שבע[7]. לאחר חקיקת חוק חינוך ממלכתי ב-1953, פעל הארגון להשפיע על הורים לשלוח את ילדיהם לחינוך הדתי ולא לזרם הממלכתי[8]. בין הנערים שבהם טיפל הארגון היה אריה דרעי, שבגיל 11 נשלח בסיוע הארגון לישיבה בבני ברק[9].

בשנת 1961, פרץ סכסוך בין הארגון למשה קול, ראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות היהודית. הארגון האשים את קול ועליית הנוער בכך שהם שולחים נערים דתיים עולים חדשים למוסדות חינוך חילוניים[10]. באחד המקרים אף הגיעו פעילי הארגון לכפר הנוער רמת הדסה, וניסו לקחת איתם נערים שהצהירו שהם דתיים[11].

בשנות ה-60 החל הארגון לעסק גם בתחומים נוספים, בעיקר מאבק במיסיון[12]. לדברי הארגון, בישראל פועלות כ-100 קהילות שהארגון מגדיר כמיסיונריות או ככתות, תקציבן עומד על מיליוני דולרים לשנה וקהל היעד שלהם הוא משפחות במצוקה, חומרית או נפשית. לארגון מחלקה בת עשרות עובדים ומאות מתנדבים, חלקם אנשים שהיו בעצמם חברים בכתות או בקהילות אלו. הם נפגשים עם חברים בקהילות האמורות ומנסים לשכנעם להתנתק מהן. עיקר המאבק של הארגון בתחום זה נסוב בשנים האחרונות סביב פעילות יהודים משיחיים, עדי יהוה, סיינטולוגיה ובעבר גם בכת הרא קרישנה[13]. אנשי הארגון מנהלים גם מאבק ציבורי נגד קבוצות אלה. הארגון מבצע "פעילות מונעת" של חיזוק הזהות היהודית, בעיקר בקרב עולים מרוסיה, ופעילות למען עידוד ברית מילה לעולים שלא-נימלו[14].

בקיץ 1984, הפגינו פעילי הארגון סמוך לניידת השידור של ערוץ המזרח התיכון בגבול לבנון, בטענה שהתחנה מבצעת פעילות מיסיונרית[15]. הארגון טען כי פעילות התחנה היא דרך מתוחכמת להעביר את היהודים על דתם, על ידי שילוב של תוכניות טלוויזיה פופולריות בין שידורי הדת. והוא קרא לממשלה למנוע שירותים מאנשי התחנה[16].

בשנים 19851986, הוביל הארגון את המאבק נגד פתיחת האוניברסיטה המורמונית בהר הצופים שבמחוז ירושלים[17]. בעקבות מחאות אלו, חתמו ראשי האוניברסיטה על הסכם בו התחייבו לא לעסוק בפעילות נוצרית-מיסיונרית בשטחי ישראל[18].

בשנת 1987, דרש הארגון להוריד 4 מצפים בגליל, בהם לטענתו מתגוררים חברי כתות מסטיות[19].

ב-1992 ביקש חברי הארגון מוועדת הבחירות המרכזית לכנסת, לפסול את מפלגת חוק הטבע הדוגלת באמונות השנויות-במחלוקת של כת המדיטציה הטרנסצנדנטלית, מלרוץ לבחירות לכנסת, אך בקשתם נדחתה[20].

הארגון נודע גם ככזה שעוסק בחילוץ נשים יהודיות שנישאו תחילה לערבים מוסלמים ונאלצות להמשיך להתגורר עם ילדיהן בכפרים ערביים מסוכנים, בניגוד לרצונן של רבות מהן. על-פי נתוני הארגון, מגיעים אליו כ-500 דיווחים שונים מדי שנה על מקרים בסגננוות הללו, חלקם מלווים בתיאורים גרפיים של אלימות פיזית, התעללויות ואף איומים על הוריהן.

ביקורת על הארגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 יזם משרד הרווחה חקירה נגד הארגון[21], לאחר שעסק באימוץ ילדים ממשפחות מצוקה, ללא אישור ובניגוד לחוק האימוץ[22]. הארגון אף הואשם ב'חטיפת ילדים'[23].

הארגון איים בחרם צרכנים חרדי, על חברת ויטה כדי שתפטר את אדוארדו קמפוס, מנהל כוח אדם במפעלה באשדוד, שהיה פעיל ב"עדי יהוה". בדצמבר 1999 פוטר קמפוס מעבודתו, מה שגרם להתארגנות חרם צרכני נגדי ביוזמת עיתון "הארץ"[24] וחבר הכנסת אילן גילאון (מרצ). הארגון טען כי "עדי יהוה" היא כת מיסיונרית, והעובדה שקמפוס פועל בה מסוכנת לכל מי שעובד סביבו משום שהוא עלול להעבירו על דתו. קמפוס עצמו טען שהוא אינו מנסה לשכנע עובדים אחרים להמיר את דתם, וכי הלחץ שמופעל למען פיטוריו הוא פגיעה בחופש הדת שלו. קמפוס הוחזר לעבודה בעקבות החרם הנגדי, אולם בתנאים לא-נוחים, שהביאו אותו בסופו של דבר להסדר פרישה תמורת פיצויים. הזדרזות חברת "ויטה" להודיע על פרישת קמפוס לארגון "יד לאחים" עוררה זעם רב בקרב יוזמי החרם הנגדי.

בדוח זכויות האדם של מחלקת המדינה של ארצות הברית בשנת 2000 דווח כי הארגונים החרדיים "יד לאחים" ו"לב לאחים" אחראים לכאורה לחלק גדול מההתנכלויות, איומים והטרדות כלפי נוצרים-אוונגליסטים, עדי יהווה, וכן יהודים-רפורמים ויהודים-קונסרבטיבים[25] – אם כי – בשנת 2001 נכתב כי בניגוד לדו"ח מאשתקד לא התקבלו דיווחים על התנכלויות כאלה[26].

ביוני 2010 דחה בית משפט השלום בבאר שבע תביעה כנגד הרב יהודה דרעי וכנגד ארגון "יד לאחים" שהוגשה על-ידי עמותת "נחלים בנגב" ועוד. התובעים טענו כי הנתבעים אחראים לנזק שנגרם להם בעת אירוע הטבלה לנצרות של שתי נערות יהודיות. בית המשפט פסק כי לא-הוכח שהנתבעים גרמו לנזק[27].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ישראל לנדרס, איך יוצאים מזה, דבר, 7 בינואר 1983
  2. ^ בהשלטת רוח התורה כוחנו, שערים, 4 ביוני 1957
    דורשים נציג דתי במיון עולים, הארץ, 6 באוקטובר 1961
  3. ^ מגבית "כופר נפש", שערים, 23 בספטמבר 1951
  4. ^ להרחבת מפעלינו בקליטת ובהתיישבות, שערים, 4 בינואר 1952
  5. ^ נתקיים כנס הקייטנות של חבר "פעילי המהנה התורתי", שערים, 1 באוגוסט 1956
    400 ילדים בכנס תלמידים בקיטנות, הצופה, 1 באוגוסט 1956
  6. ^ חגיגת חנוכת בית חיים, הצופה, 23 בינואר 1953
  7. ^ חגיגת חנועת הבית של ישיבת באר שבע, הצופה, 19 בינואר 1954
  8. ^ עמי אסף, ה"התמרדויות" - מה רקען?, דבר, 3 בדצמבר 1957
    המאבק למען חינוך דתי בישובי העולים, שערים, 6 ביולי 1959
  9. ^ אמנון לוי, מודל אריה דרעי, חדשות, 24 באוגוסט 1990
  10. ^ שאול הון, הילדים יישלחו למוסדות דתיים וחילוניים, כרצונם, מעריב, 10 באוגוסט 1961
    מ. קול מאשים את "חבר פעילי המחנה התורתי" בחבלה חמורה בדרכי ההצלה של ילדים, הַבֹּקֶר, 10 באוגוסט 1961
  11. ^ ג.שטרסמן, ,לא חטפנו ילדים' - אומרים "פעילי המחנה התורתי", מעריב, 24 באוגוסט 1961
    "פעילי המחנה התורתי" יבואו שנית לרמת־הדסה, הַבֹּקֶר, 27 באוגוסט 1961
  12. ^ הממשלה תדון היום בהתפרעויות של "פעילי המחנה התורתי" נגד המיסיון, דבר, 15 בספטמבר 1963
  13. ^ שמעון אלקבץ, "יד לאחים" בב״ש יוצאים למלחמה נגד חסידי כת הרי קרישנה בעיר, חדשות, 17 באוגוסט 1987
    "יד לאחים" ייאבק בכתות האורייטליות, דבר, 11 במרץ 1982
  14. ^ דניאל אביב, שוקי לבנון, קורס לעולים חדשים לקראת ברית המילה, חדשות, 25 באפריל 1991
  15. ^ מנחם הורוביץ, טלוויזיה מיסיונרית, חדשות, 15 באוגוסט 1984
  16. ^ חנוך מרמרי, המשיח הוא אמריקאי יש לו סניף במרג׳־עיון, חדשות, 17 באוגוסט 1984
  17. ^ עמנואל רוזן, "המורמונים רוצים לחדור אל חדר המיטות של עם ישראל", מעריב, 22 בדצמבר 1985
    אמנון לוי, בעזרת השם נעצור את המורמונים, חדשות, 2 במאי 1986
  18. ^ עתי"ם, המורמונים התחייבו: לא נהיה מיסיונרים, חדשות, 8 באוגוסט 1985
    אריה בנדר, "אנו מתחייבים בכתב לא לעסוק במיסיונריות", מעריב, 7 באוגוסט 1985
  19. ^ יגאל קוצר, יד לאחים: להוריד 4 מצפים המאוכלסים בכיתות מסטיות, חדשות, 27 ביולי 1987
  20. ^ אמנון ברזילי, מבזק בחירות, חדשות, 20 במאי 1992
  21. ^ דניאל אביב, משרד הרווחה יזם את חקירת "יד לאחים", חדשות, 8 בינואר 1990
  22. ^ אורון מאיר, אימוץ למהדרין, חדשות, 4 בינואר 1990
    איתן לוין, מלחמת אחים, מעריב, 4 בינואר 1990
  23. ^ איתן לוין, יד לאחים: נעצרה חשודה נוספת, מעריב, 5 בינואר 1990
    איתן לוין, "מדובר בכסף גדול" אמר חוקר פרשת יד לאחים, מעריב, 4 בינואר 1990
  24. ^ עקיבא אלדר, כשעיתון מנהל מסע צלב, באתר העין השביעית, 1 בינואר 2000
  25. ^ דו"ח זכויות האדם משנת 2000
  26. ^ דו"ח זכויות האדם משנת 2001
  27. ^ תא (ב"ש) 1652-07 נחלים בנגב (עמותה רשומה) נ' הרב יהודה דרעי