חגי אבריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חגי אבריאל
חגי אבריאל
חגי אבריאל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 8 באוקטובר 1922
מקום לידה וינה שבאוסטריה
תאריך פטירה 13 בספטמבר 1972 (בגיל 49)
השכלה חלוץ ולוחם
עיסוק ממייסדי מצפה רמון ושדה בוקר
ראש מועצה אזורית של המועצה האזורית רמת נגב
תקופת כהונה 19641969 (כ־5 שנים)
איש הפלמ"ח, הפלי"ם והמוסד לעלייה ב'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חגי אבריאל (איבראל) (8 באוקטובר 1922 - 13 בספטמבר 1972) היה איש הפלמ"ח והפלי"ם, פעיל במוסד לעלייה ב', ממייסדי קיבוץ שדה בוקר, ממייסדי מצפה רמון וראש המועצה האזורית רמת נגב.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגי אבריאל נולד בווינה שבאוסטריה באוקטובר 1922. הוא היה הצעיר מבין שלושה ילדים. לימים נבחר אחיו הבכור אהוד אבריאל לכהן כחבר כנסת מטעם מפא"י, שגריר ישראל במספר מדינות, ויושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1938 עלה חגי ארצה במסגרת עליית הנוער, והתחנך בקבוצת הנוער בעין חרוד עד שנת 1940. כך סיפר אחיו אהוד:[1]

"משלושתנו, הושפע חגי ביותר מהתמוטטות החיים היהודיים בשנות ה- 30. הוא עדיין היה נער כשחוקי הגזע נישלו אותו מבית הספר בו למד בתאווה. הוא היה תלמיד מצוין במקצועות מגוונים והיה סקרן וחוקר. אני חושב שהוא נהנה באמת מלימודי היסטוריה וספרות ובעיקר שירה [...] מבית ילדותנו הבורגני, הגיע חגי בתור נער שעדיין לא מלאו לו 16, אל קיבוץ עין חרוד"

בשנת 1940 הצטרף עם חבריו אל "הגרעין האוסטרי" שהשתייך לקיבוץ המאוחד וישב בנהריה, שעה שהוכשר לעלייה לקרקע וייסוד קיבוץ געתון. חברי הגרעין הגיעו לבסוף לקיבוץ נאות מרדכי שבעמק החולה. בין השנים 1942-1951 שרת בכוחות המגן הישראלים. בשנת 1957 נשא את טובה אבריאל לאשה ולזוג נולדו חמישה ילדים. בשנת 1960 הצטרפה המשפחה לקיבוץ משאבי שדה. חגי אבריאל היה ראש המועצה האזורית רמת הנגב כחמש שנים, בין השנים 1964-1969. הוא נפטר בגיל חמישים בלבד, ממחלה ממארת, בשנת 1972.[1]

בכוחות המגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 התגייס חגי אבריאל לפלמ"ח ושירת בפלוגה ב'. בראשית 1946 יצא לצרפת בשליחות ההגנה במטרה לחזק את מפעל ההעפלה. הוא עלה על סיפון השמפוליון, כחייל בריטי מתחזה. על סיפון האניה הוא נעצר על ידי הבריטים בנמל טולון, בחשד שהתחזה לחייל בריטי פלסטיני. משם הועבר כאסיר לאלכסנדריה, קהיר ולבסוף לירושלים. הוא שוחרר בערבות של ההגנה או הסוכנות היהודית, ויצא שוב בתור נוסע סמוי לאירופה, להביא אניות מעפילים. בשנת 1948 חזר חגי אבריאל ארצה והתגייס לצה"ל שזה עתה נוסד. הוא הוצב בפיקוד הדרום, טיפס בסולם התפקידים ומונה לבסוף לקצין המודיעין של פיקוד דרום.[1]

בהתיישבות בנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימין: יעקב עורב, מיכה טלמון, חגי אבריאל, וחנה אבריאל בעת ייסוד חוות הבוקרים שהפכה לימים לקיבוץ שדה בוקר, 1952
מצפה רמון בשנת 1957

"היינו סיירים והכרנו את המרחבים הקסומים והנפלאים של הנגב. בהזדמנות הטילו עלינו להכין תיק-שטח של הר הנגב. לקחנו אתנו פרופסור מהאוניברסיטה, אשר שימשנו לו כאבטחה, ותמורת זאת הוא פירש לנו בערבים, במקומות החניה, את הצמחייה ואת שרידי ההתיישבות הנבטית. בסיור זה הבשיל בנו הרצון להתיישב בהר הנגב, לייסד משק ולחדש את החיים שתמו."

במהלך שירותו בנגב החליט חגי לקשור את חייו עם ההתיישבות בנגב. הוא השתחרר מהצבא בשנת 1951, והחל בייסוד חוות בוקרים קואופרטיבית סמוך להר צין. לימים הפכה החווה לקיבוץ שדה בוקר, זאת לאחר שהגיע אליה גרעין הצופים הראשון, שהוכשר לפני כן בקיבוץ גבע.[1] לימים יספר מיכה טלמון, מנהל חבל הנגב של המחלקה להתיישבות, על הנהגתו של חגי בהקמת שדה בוקר:

"שדה בוקר, אשר תחילתה במפעל המים של עין שאביה – הגיעה לאן שהגיעה, הודות לאותה קבוצה של סיירים, אשר חגי היה בראשה. חלוצים אשר טרטרו אותנו, אנשי המוסדות, הלוך ושוב ומה שלא הסתדר בדרך פורמאלית, עקפו והביאו בדרך לא פורמאלית. הארץ כולה והנגב במיוחד, קמו לא רק על החלטות ולא רק על נהלים. להיפך, אילולא היו (ואני קורא לזה: "משוגעים") איני יודע איפה היינו עומדים היום בכל מערכות החיים שלנו"

ב-26 במאי 1956 עזב אבריאל את הקיבוץ וייסד עם עוד 13 חברים את "האגודה החקלאית השיתופית מצפה רמון" כדי להקים יישוב קואופרטיבי לצד מחנה העובדים שלצדי הדרך הנסללת בין מכתש רמון לאילת (כביש 40).[2] לאחר סיום הכביש עבדו המתיישבים במפעל במחצבות במכתש.[3] לאחר כשנה פורק הקואופרטיב, תוך שהמוסדות המיישבים לקחו עליהם את חובותיו,[4] ומצפה רמון הייתה לעיירה.[5] במכתב שכתב חגי באותה עת לטובה אשתו מתאר חגי את פעלו לגיוס חלוצים להתיישבות במצפה רמון:[1]

"חזרתי כעת מלוד, שם נפגשתי עם כמה משפחות אשר חושבות ללכת לרמון. מחר האספה בבאר שבע ויבואו כ- 15 איש. הם צריכים להוות את הגרעין המקצועי ובמידה רבה – החברתי, ליישוב שיקום. בחרתי אותם אחד, אחד, לפי המקצוע וקצת לפי האופי, כפי שיכולתי לעמוד עליו בשיחה קצרה. מובן, המבחר מקרי וטביעת העין שלי אינה קנה מידה, ותעודה או סוג מקצועי או ותק במקצוע, אינם הוכחה סופית. הרבה אמונה צריך כדי להגיד שהם יהיו מספיק טובים. וחסרים עוד מקצועות – בעיקר של בחורות: מבשלת טובה, גננת, מורות. יש ביניהם יקים, יוגוסלבים, פולני, עיראקים ומרוקאים ואין אף יליד הארץ. האם זה מקרה? מילות הקסם: עבודה, פרנסה, קואופרטיב, תעשייה, נגב, לייסד וליצור, על קרקע של חיי הארץ, של קליטה בלתי מושלמת, של מצב עבודה רופף, של שיכון בלתי מספיק – על הקרקע של עם יוצר וכובש ובונה ותוסס, הניעו אותם לשמוע לקריאה ולהציע עצמם ללכת."

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973, במלאת שנה לפטירתו, יצא ספר זיכרון בשם "חגי, פרקי חיים" לזכרו של אבריאל. דברים רבים על פעלו של חגי אבריאל בנגב, מובאים בספרו של זאב זיוון, "מניצנה עד אילת: סיפורו של הנגב הדרומי". מצפה נוף על שמו של חגי אבריאל נמצא על גבעה גבוהה, בצד הכביש מצומת טללים לשדה בוקר. המצפה נקרא "מצפה חגי", והוא משקיף על בקעת שדה בוקר בואך נחל צין והרי מואב והרי אדום שמעבר לבקעת הערבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חגי אבריאל, חגי, פרקי חיים, הוצאת קיבוץ משאבי שדה, 1973
  • זאב זיוון, מניצנה עד אילת, הוצאת מכון בן-גוריון, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי מועצה אזורית רמת הנגב Ramat Negev Regional Council New Logo.png
יוחנן זריז יהודה דרור עודד ברזילי יהודה דרור חגי אבריאל יהושע לבבי יעקב כהן
19541956 19571959 19601962 19631964 19641969 19701971 19721975
רפי בכרך יעקב יוגב משה חקלאי רפי בכרך שמואל ריפמן ערן דורון
19761977 19781982 19831987 19881990 19912017 2017 - מכהן