מועצה אזורית רמת הנגב
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 בניין המועצה האזורית
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הדרום | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה אזורית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מספר יישובים במועצה | 14 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג מועצות אזוריות לפי מס. יישובים | 29 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש המועצה | ערן דורון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1954 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 7,816 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה | 193 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 2.5% בשנה עד סוף 2018 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 1.91 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות | 247 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[2] | 4,099,240 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג שטח שיפוט | 1 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת צפון הנגב רגילה)   מועצה אזורית רמת הנגב בניין המועצה  מפת היישובים של מועצה אזורית רמת הנגב בירוק - מיקום בניין המועצה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
[הקטנת המפה]  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015[2] |
6 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2017[2] |
0.4115 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג מדד ג'יני | 133 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרופיל מועצה אזורית רמת הנגב נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| rng.org.il | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מועצה אזורית רמת הנגב היא מועצה אזורית בנגב שבמדינת ישראל. זוהי המועצה בעלת השטח הגדול ביותר, כ-4 מיליון דונם.
גבולות ושטח המועצה האזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנגב מורכב משישה אזורי משנה. אחד האזורים הוא רמת הנגב. המועצה גובלת במזרח במועצה אזורית הערבה התיכונה, בדרום במועצה אזורית חבל אילות, במערב בגבול ישראל-מצרים ובצפון במועצה אזורית בני שמעון ובמועצה אזורית אשכול. בשטח הנתון מתקיימות ארבע מועצות: מועצה אזורית רמת הנגב, מועצה אזורית נווה מדבר (של תושבי הפזורה הבדואית בנגב), מועצה מקומית מצפה רמון ומועצה מקומית ירוחם.
נתוני המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועצה אזורית רמת הנגב היא המועצה הגדולה ביותר בשטחה בישראל, היא משתרעת על 4.3 מיליון דונם, שהם למעלה מ-22% משטח מדינת ישראל. אוכלוסיית המועצה כוללת 7,000 תושבים המתגוררים ב-20 יישובים מוכרים, בהם קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, מוסדות לימוד וטיפול ומחנות צבא. בנוסף נמצאים בשטח המועצה האזורית 23 חוות בודדים. אזור רמת הנגב מצטיין בנקודות משיכה לתיירים: הערים העתיקות עבדת, שבטה, ניצנה וחלוצה, המכתשים, הנוף המדברי וההררי, דרכים ושבילים אשר הוכנו במיוחד למטיילים וכן 23 התיישבויות בודדים אגרו-תיירותיות שקמו בתחומה של המועצה. כל אלה נותנים יתרון גדול לאזור מבחינה תיירותית.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים במועצה אזורית רמת הנגב 7,816 תושבים (מקום 193 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 2.5%. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2018, למועצה אזורית רמת הנגב דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ח (2017-2018) היה 86.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 9,251 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,388 ש"ח).[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשיתה של ההתיישבות היהודית באזור רמת הנגב הייתה בשנת 1943 בהקמת רביבים, אחת משלושת המצפים שהיו תחנות ניסוי חקלאיות בהן נלמדו התנאים האקלימיים והחקלאים של הסביבה כדי לייעל את שיטות עיבוד האדמה ולהגדיל את תוצרתה. בנובמבר 1947 עלה על הקרקע קיבוץ משאבי שדה שנקרא בתחילה "חלוצה" ושכן עד אחרי מלחמת העצמאות במרחק כ-11 קילומטר מצפון מזרח לרביבים[4]. משאבי שדה ורביבים נותרו לבדם באזור בשנות ה-50, ונאבקו יחד להנחת צינור מים שיאפשר את הרחבת ההתיישבות באזור[5]. דרומית לשני קיבוצים אלו קמה שדה בוקר בראשית שנות ה-50.
בשנת 1953 הוחל בהקמת היאחזויות נח"ל באזור חולות חלוצה ובדרך אליה. תחילה הוקמה גבעת רחל ובהמשך הוקמו אשלים, בארותיים והיאחזויות נח"ל נוספות. בגלל התנגדות הקרן הקיימת, שלא ראתה סיכוי להתיישבות אזרחית במקום, הם לא אוזרחו ובסופו של דבר ננטשו.
המועצה הוקמה ביוני 1954, והיא כללה בראשיתה 4 יישובים: רביבים, משאבי שדה, שדה בוקר וכפר ירוחם[6]. ראש המועצה הראשון היה יוחנן זריז, שהיה ממפקדי הפלמ"ח. הוא כיהן עד 1956. ככלל, בעשורים הראשונים במועצה זו, קדנציות נמשכו שנתיים - פחות או יותר. בתקופת כהונתו של זריז, המועצה העסיקה את זריז בחצי משרה והעסיקה בנוסף אליו גם עובדת משרדית בודדת, במשרה מלאה. למועצה לא היה בניין משלה. גם לא חדר משלה. זריז, שהיה גם רכז היישוב משאבי שדה, בחצי משרה, החזיק משרד אחד עבור שתי המשרות וכול רכוש המועצה היה ארונית ושולחן עבודה, שהיו בפינה של משרד מזכירות משאבי שדה וג'יפ שחנה בחוץ. אחד המיזמים העיקריים של זריז היה רכישת אמבולנס בודד עבור המועצה.
אחרי זריז כיהן יהודה דרור (צ'ובינסקי), שכונה "צ'ובה"[7]. יהודה דרור כיהן בשתי קדנציות לא רצופות. בין שתי הקדנציות של צ'ובה כיהן עודד ברזלי, חבר אותו קיבוץ. בתקופה מאוחרת יותר, עודד ברזילי שימש במשך עשרים שנה כמהנדס המועצה[8]. בין 1964 לבין 1969 כיהן בתפקיד חגי אבריאל, גם הוא היה איש הפלמ"ח.
בינתיים, למועצה כבר היו מבני קבע. הם היו בבאר שבע. בכהונתו של יעקב יוגב הם עברו לתוך שטח המועצה.
התעוררות מחודשת להתיישבות ברמת הנגב החלה בראשית שנות ה-70[9] וקיבלה תאוצה בימי ממשלת הליכוד לאחר הסכמי קמפ דייוויד וההחלטה על מסירת סיני למצרים. באתר קראוונים שהוקם בצומת משאבים עברו בזה אחר זה הגרעינים שהקימו את אשלים (עברו לנקודת הקבע בתחילת 1979), טללים (עברו לנקודת הקבע בתחילת 1980) ורתמים (עברו לנקודת הקבע ב-1983). בהמשך קמו עזוז (1985), ניצני סיני (1986), וכמהין (ב-1988).
שמואל ריפמן כיהן כראש המועצה משנת 1991 עד לפטירתו בינואר 2017, ריפמן היה הראשון שכיהן כמה קדנציות רצופות, בין השאר בגלל שבקדנציה הראשונה שלו בוטל ההסכם בין היישובים, שלא איפשר זאת. (ריפמן היה נשוי לטליה, בתו של יהודה דרור). בתקופתו קמה באר מילכה (ב-2006). ריפמן הגדיל וסידר את המועצה.
שלב נוסף בהתיישבות במקום החל בשנות ה-2000, עת החלה תנועת אור לכוון גרעיני התיישבות של חילונים ודתיים לנגב. במסגרת זאת קמו ברמת הנגב מרחב עם ובאר מילכה, חודשה ההתיישבות ברתמים והוקם היישוב שיזף. מ-2017 ראש המועצה הוא ערן דורון.
רשימת ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ראש המועצה | זמן הכהונתו | יישוב מגוריו |
|---|---|---|
| יוחנן זריז | 1954–1956 | משאבי שדה |
| יהודה דרור | 1957–1959 | רביבים |
| עודד ברזילי | 1960–1962 | רביבים |
| יהודה דרור (בשנית) | 1963–1964 | רביבים |
| חגי אבריאל | 1964–1969 | משאבי שדה |
| יהושע לבבי | 1970–1971 | רביבים[10] |
| יעקב כהן | 1972 - 1975 | משאבי שדה[11] |
| רפי בכרך | 1976–1977[12][13] | שדה בוקר |
| יעקב יוגב | 1978–1982 | רביבים |
| משה חקלאי | 1983–1987[14] | משאבי שדה[15] |
| רפי בכרך (בשנית) | 1988–1990 | שדה בוקר |
| שמואל ריפמן | 1991 עד לפטירתו בינואר 2017 | רביבים |
| ערן דורון | מ-2017 | מדרשת בן-גוריון |
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלונסק, פולין
בולדר, ארצות הברית (מ-2018)[16]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל מועצה אזורית רמת הנגב נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
- מועצה אזורית רמת הנגב, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- ממלכתו של יוחנן זריז, מאת פ. יורמו, צילומים א. ירון, דבר, יום שישי, ספטמבר 02, 1955; עמוד 14
- עדי כהן, "קראו לנו ה'קיסריה של הנגב'. להיות בעל וילה זה פשע?", באתר TheMarker, 3 בינואר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
- ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
- ^ פרופיל מועצה אזורית רמת הנגב באתר הלמ"ס
- ^ שתי נקודות, חלוצה ואופקים, הוקמו בנגב, הצופה, 20 בנובמבר 1947
- ^ ש. קפלן, משאבי שדה ורביבים נאבקים על הנגב, על המשמר, 10 ביולי 1953
- ^ פ. יורמן, ממלכתו של יוחנן זריז, דבר, 2 בספטמבר 1955
- ^ דף הנצחה באתר קיבוץ רביבים
- ^ ביטאון המועצה, 2011
- ^ יוקם מושב חדש באזור הר הנגב, דבר, 11 באוגוסט 1972
- ^ מודעת אבל על יהושע לבבי
- ^ דורש פיקוח על כביש משאבי שדה-רביבים, דבר, יום רביעי, יולי 17, 1974; עמוד 5
- ^ צבי אילן, אטד יאחז ברמת הנגב, דבר, 30 בינואר 1977
- ^ ריאיון עם רפי בכרך ומרעיו
- ^ אמיר רוזנבליט, דאגת חקלאי הנגב, דבר, 25 בדצמבר 1983
דאגה ביישובי רמת הנגב בשל שני מנשי מיקוש, אמיר רוזנבליט, דבר, יום רביעי, אפריל 06, 1983; עמוד 3 - ^ שדה שבנגב, משולם עד, דבר, יום שישי, מאי 09, 1980; עמוד 17
- ^ Fellows, David (26 באוגוסט 2018). "It’s Official: Ramat HaNegev, Israel Is Boulder’s New Sister City". Boulder Jewish News (באנגלית).
| ||||||||||||||||
 | ||
|---|---|---|
| מחוז הצפון | אל-בטוף • בוסתאן אל-מרג' • גולן • הגלבוע • הגליל העליון • הגליל התחתון • מבואות החרמון • מגידו • מטה אשר • מעלה יוסף • מרום הגליל • משגב • עמק הירדן • עמק המעיינות • עמק יזרעאל | |
| מחוז חיפה | אלונה • זבולון • חוף הכרמל • מנשה | |
| מחוז המרכז | ברנר • גדרות • גזר • גן רווה • דרום השרון • חבל יבנה • חבל מודיעין • חוף השרון • לב השרון • נחל שורק • עמק חפר • שדות דן | |
| מחוז ירושלים | מטה יהודה | |
| מחוז הדרום | אל קסום • אשכול • באר טוביה • בני שמעון • הערבה התיכונה • חבל אילות • חוף אשקלון • יואב • לכיש • מרחבים • נווה מדבר • רמת הנגב • שדות נגב • שער הנגב • שפיר • תמר | |
| אזור יהודה והשומרון | גוש עציון • הר חברון • מגילות ים המלח • מטה בנימין • ערבות הירדן • שומרון | |
| ||
|---|---|---|
| נפות | נפת אשקלון • נפת באר שבע |  |
| ערים | אופקים • אילת • אשדוד • אשקלון • באר שבע • דימונה • נתיבות • ערד • קריית גת • קריית מלאכי • רהט • שדרות | |
| מועצות מקומיות | חורה • ירוחם • כסייפה • להבים • לקיה • מיתר • מצפה רמון • עומר • ערערה בנגב • שגב שלום • תל שבע | |
| מועצות אזוריות | אל קסום • אשכול • באר טוביה • בני שמעון • הערבה התיכונה • חבל אילות • חוף אשקלון • יואב • לכיש • מרחבים • נווה מדבר • רמת הנגב • שדות נגב • שער הנגב • שפיר • תמר | |
| מועצה מקומית תעשייתית | נאות חובב | |
| מועצות אזוריות שבוטלו | אבו בסמה | |
| יישובים לשעבר | כרמון • נוה יאיר • אשלים | |
| יישובים עתידיים | חירן • נווה תמרים • דניאל • כסיף • שפיר | |