חואקין קסטרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חואקין קסטרו
Joaquin Castro
Joaquin Castro, official portrait, 113th Congress.jpg
דיוקנו הרשמי של קסטרו בקונגרס ה-113, מרץ 2012
לידה 16 בספטמבר 1974 (בן 46)
סן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת סטנפורד
אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאי
מפלגה US Democratic Party Logo.svg  המפלגה הדמוקרטית
בת זוג אנה פלורס (מאז 2013)
castro.house.gov
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-20 של טקסס
3 בינואר 2013–מכהן
(8 שנים ו־28 שבועות)
→ צ'ארלי גונזלס
חתימה Joaquin Castro Sig.gif עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חואקין קסטרואנגלית: Joaquin Castro; נולד ב-16 בספטמבר 1974) הוא פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי, המכהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-20 של מדינת טקסס, מאז 2013. בשטחי המחוז שוכנים מחצית משטחי עיר הולדתו, סן אנטוניו, כמו גם חלק מהפרוורים הסמוכים לה. בשנים 2003–2013 ייצג קסטרו את מחוז הבחירה ה-125 בבית הנבחרים המדינתי של טקסס. במהלך התמודדותו של אחיו התאום, חוליאן, אל נשיאות ארצות הברית בבחירות המקדימות לנשיאות במפלגה הדמוקרטית במהלך 2019, היה חואקין יושב הראש של מטה הבחירות הלאומי של אחיו[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטרו נולד וגדל בסן אנטוניו, ולמד בבית הספר התיכון ע"ש תומאס ג'פרסון. לדבריו, התעניינותו בשירות הציבורי התפתחה בגיל צעיר כאשר צפה בהוריו לוקחים חלק בקמפיינים פוליטיים מקומיים וביוזמות אזרחיות. אביו, ג'סי גוזמן, הוא מורה למתמטיקה לשעבר ממחוז בתי הספר העצמאי אדג'ווד הנמצא המערבי של סן אנטוניו, ואמו, מארי "רוזי" קסטרו, הייתה פעילה חברתית בקהילה המקומית. ג'סי ורוזי מעולם לא נישאו. אמו של קסטרו העניקה לו את שמו, חואקין, על שם השיר "אני הוא חואקין" מאת רודולפו גונזלס (אנ'). באוניברסיטת סטנפורד הוא השלים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במדע המדינה ובתקשורת, וקיבל ביחד עם אחיו תואר שני במשפטים מבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד. לאחר לימודי המשפטים עבדו האחים במשרד עורכי הדין "Akin Gump Strauss Hauer & Feld" בטרם ייסדו משרד משלהם במהלך 2005. קסטרו עבד בחינוך הציבורי, במערכת הבריאות ובתחום משפט הנוער בטרם נכנס לפוליטיקה של ארצות הברית.

בבית הנבחרים של טקסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 2002 התמודד קסטרו על ייצוג מחוז הבחירה ה-125 בבית הנבחרים של טקסס. בבחירות המקדימות שהתקיימו במפלגה הדמוקרטית גבר על נציג המחוז המכהן, ארתור ריינה, כאשר זכה ב-64% מהקולות לעומת 36 האחוזים שגרף ריינה. בבחירות הכלליות הוא ניצח את נלסון באלידו, מועמד המפלגה הרפובליקנית, ביחס של 60% מול 40%. בעת היבחרו לבית התחתון של בית המחוקקים היה בן 28. ב-2004 נבחר קסטרו מחדש ללא התנגדות. בשנת בחירות אמצע הכהונה ב-2006 הוא נבחר מחדש לתקופת כהונה שלישית כשהוא מנצח בשנית את באלידו, הפעם ביחס פחוּת יותר בן 58% לעומת 38%. בבחירות 2008 נבחר, שוב ללא התנגדות, לתקופת כהונה רביעית. בשנת 2010 קסטרו נבחר בפעם החמישית, אחרי שגבר על ג'פרי בלאנט, מועמד המפלגה הליבטריאנית, עם 78% מקולות הבוחרים לעומת 22% שקיבל בלאנט.

חבר בית הנבחרים האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חואקין קסטרו לצד אחיו התאום חוליאן, אפריל 2013
קסטרו נואם בכינוס המפלגה הדמוקרטית של קליפורניה, יוני 2019

ביוני 2011 הכריז קסטרו על מועמדותו לייצוג מחוז הקונגרס ה-35 של טקסס, אשר עוקם זה עתה בעקבות תוצאות מפקד האוכלוסין של ארצות הברית ב-2010, בבית הנבחרים של ארצות הברית. בתחילה הוא אמור היה להתייצב בפני עמיתיו הדמוקרטים בבחירות המוקדמת ולאתגר את לויד דוגט (אנ') המכהן המזה 18 שנה אשר ביתו באוסטין נכלל בשטחי המחוז. אך, עם זאת, ב-28 בנובמבר, לאחר שצ'ארלי גונזלס מהמחוז ה-20 הסמוך הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים לאחר 14 שנה בבית הנבחרים, קסטרו השיק את מסע הבחירות שלו במחוז הקונגרס ה-20. בפריימריז הדמוקרטים נבחר ללא התנגדות, מה שהבטיח למעשה את ניצחונו במחוז הדמוקרטי בעל הרוב ההיספני ביום הבחירות הכלליות. בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012, הציג חואקין את אחיו התאום חוליאן כנואם המרכזי[2]. בנובמבר 2012 גבר קסטרו על יריבו הרפובליקני עם 64% מקולות הבוחרים, והפך לאדם החמישי המייצג מחוז זה מאז נוסד ב-1935[3].

קסטרו הושבע לתפקידו ב-3 בינואר 2013, והחל את כהונתו עם התכנסות הקונגרס ה-113 של ארצות הברית. כמו כן, הוא נבחר לנשיא מחזור הדמוקרטים החדשים בקונגרס ה-113[4]. בקונגרס ה-114 הכריז מצליף הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, סטני הוייר, על קסטרו כסגן המצליף הראשי. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, קסטרו ניהל מסעי תעמולה ובחירות עבור המועמדת הדמוקרטית לנשיאות הילרי קלינטון[5]. בקונגרס ה-116 נבחר ליושב ראש השדולה ההיספנית בקונגרס.

קסטרו הצביע נגד החלטה של בית הנבחרים לגנות את החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקבעה כי ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו בשנת 1967 בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, המכונים על ידי מועצת הביטחון בשם "השטחים הפלסטיניים הכבושים", אינן חוקיות. ב-12 בינואר 2019, קסטרו הביע תמיכה רשמית והציג את אחיו התאום חוליאן, לשעבר מזכיר השיכון והפיתוח העירוני, בעצרת השקת מסע הבחירות של חוליאן לנשיאות ארצות הברית לקראת פריימריז הדמוקרטים 2020 לנשיאות.

בפברואר 2019 חיבר קסטרו את "ההחלטה המשותפת 46 של בית הנבחרים", שקראה לבטל את הכרזתו של טראמפ הנשיא דונלד טראמפ על מצב חירום לאומי בגבול ארצות הברית–מקסיקו, לפיו טראמפ אמר כי ינתב כספים ממקורות שונים לבניית חומה בגבול האמריקאי עם מקסיקו[6]. הצעת החוק עברה במליאת בית הנבחרים ברוב של 245 תומכים מול 182 תומכים ב-15 בפברואר, וב-15 במרץ אימץ הסנאט של ארצות הברית גם הוא את ההחלטה ברוב של 59 מול 41[7]. טראמפ הטיל וטו על ההחלטה המשותפת באותו היום[8].

באוגוסט 2019 צייץ קסטרו ברשת החברתית "טוויטר" את שמותיהם ומעסיקיהם של 44 תושבי סן אנטוניו שהעניקו את התרומה המרבית המותרת למסע הבחירות של הנשיא דונלד טראמפ לכהונה שנייה לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020. לדבריו, "עצוב לראות כל כך הרבה תושב סן אנטוניו שתרומתם מזניקה קמפיין של שנאה המאפיין מהגרים היספנים כ'פולשים'[9]." המידע הגיע מרשימות ציבוריות שפורסמו על ידי ועדת הבחירות הפדרלית. הרפובליקנים הוקיעו את הציוץ של קסטרו באומרם כי פרסום רשימה שכזו כזו מהווה הטרדה ואף עלול להצית אלימות[10].

ביולי 2020, לאחר הפסדו לג'מאל באומן בבחירות המקדימות של יו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים אליוט אנגל, הכריז קסטרו על מועמדותו לראשות ועדת החוץ[11]. נוסף עליו, חברי בית הנבחרים גרגורי מיקס מניו יורק ובראד שרמן מקליפורניה (שבדומה לבאומן הביס גם הוא את יו"ר ועדת החוץ הווארד ברמן בפריימריז 2012) הכריזו גם הם על מועמדותם לתפקיד. בסופו של דבר לראשות הוועדה נבחר חבר בית הנבחרים מיקס[12].

ב-12 בינואר 2021 מונה קסטרו לאחת מתשעת מנהלי ההדחה מטעם בית הנבחרים במהלך משפט ההדחה השני של דונלד טראמפ[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חואקין קסטרו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דן מריקה, Julián Castro officially announces 2020 presidential bid, באתר CNN‏, 13 בינואר 2019 (באנגלית)
  2. ^ With his twin brother in the spotlight, Joaquin Castro prepares for prominent role of his own, באתר Dallas Morning News‏, 14 בספטמבר 2012 (באנגלית)
  3. ^ ג'ון וו. גונזלס, Joaquín Castro is headed to D.C., באתר My San Antonio‏, 6 בנובמבר 2012 (באנגלית)
  4. ^ אליזבת לורנטה, Joaquin Castro Elected President of Democrat Freshmen of 113th Congress, באתר פוקס ניוז, 7 בינואר 2013 (באנגלית)
  5. ^ ארי שפירו, Rep. Joaquin Castro On Hillary Clinton's Campaign After Super Tuesday, באתר NPR‏, 1 במרץ 2016 (באנגלית)
  6. ^ מריה רסיו, Joaquin Castro Files Legislation to Counter President Trump’s National Emergency Declaration, באתר Texas Monthly‏, 22 בפברואר 2019 (באנגלית)
  7. ^ אמילי קוקריין, Senate Rejects Trump’s Border Emergency Declaration, Setting Up First Veto, באתר הניו יורק טיימס, 14 במרץ 2019 (באנגלית)
  8. ^ שירות כלכליסט, טראמפ הטיל וטו על ההצעה לבטל את מצב החירום בגבול מקסיקו, באתר כלכליסט, 16 במרץ 2019
  9. ^ פרדריקה שאוטן, Rep. Joaquin Castro tweets names, employers of Trump donors in San Antonio, באתר CNN‏, 7 באוגוסט 2019 (באנגלית)
  10. ^ סונאם שת', Joaquin Castro was called 'dangerous' by Republicans for tweeting the names of Trump donors, but Democrats say people should be able to follow the money, באתר Business Insider‏, 8 באוגוסט 2019 (באנגלית)
  11. ^ אלכס אמונס, PROGRESSIVES LOOK TO WIELD POWER IN A NEW PLACE: THE FOREIGN AFFAIRS COMMITTEE, באתר The Intercept‏, 25 בנובמבר 2020 (באנגלית)
  12. ^ אבי ליווינגסטון, Joaquin Castro loses bid to lead U.S. House Foreign Affairs Committee, באתר טקסס טריביון, 3 בדצמבר 2020 (באנגלית)
  13. ^ מרי קלייר ג'לוניק, Pelosi’s nine impeachment managers hope to ‘finish the job’, באתר AP‏, 15 בינואר 2021 (באנגלית)