לדלג לתוכן

חוק מגניטסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק מגניטסקי
Magnitsky Act
סמל ארצות הברית
סמל ארצות הברית
פרטי החוק
מדינה ארצות הברית
גוף מחוקק הקונגרס ה-112 של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שטחים שעליהם חל החוק ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק מגניטסקי (באנגלית: Magnitsky Act) הידוע באופן רשמי כביטול תיקון ג'קסון-ואניק לרוסיה ומולדובה והחוק לאחריות שלטון החוק על סרגיי מגניטסקי לשנת 2012 (באנגלית: Jackson–Vanik Repeal and Sergei Magnitsky Rule of Law Accountability Act of 2012), היא הצעת חוק דו-מפלגתית שהועברה על ידי הקונגרס האמריקני ונחתמה בחוק על ידי הנשיא ברק אובמה בדצמבר 2012.

במקור, החוק משנת 2012 כוון באופן ספציפי נגד פקידים רוסים שהיו מעורבים במותו של עורך הדין וחושף השחיתות סרגיי מגניטסקי בכלא במוסקבה בשנת 2009. אולם, חוק מגניטסקי העולמי לנשיאה באחריות על הפרת זכויות אדם משנת 2016 הרחיב את תחולתו באופן דרמטי, והפך אותו לכלי עולמי המאפשר לממשלת ארצות הברית להטיל סנקציות על כל אדם זר שאחראי להפרות חמורות של זכויות אדם, כמו עינויים, הוצאה להורג ללא משפט ומעצרים שרירותיים, וכן על פקיד ממשלתי זר, או מקורב לו, שהיה מעורב במעשי שחיתות משמעותיים כמו שוחד ומעילה. הרחבה זו מיצבה את החוק ככלי יעיל לקידום שלטון החוק והדמוקרטיה ברחבי העולם. לאור הצלחתו, מדינות נוספות, בהן קנדה, הממלכה המאוחדת והאיחוד האירופי, אימצו חקיקה דומה המכונה אף היא "חוקי מגניטסקי", ובכך חיזקו את המנגנון העולמי נגד פגיעה בזכויות אדם ונגד שחיתות.

החוק מהווה מנגנון מרכזי במדיניות החוץ של ארצות הברית, המיועד להטלת סנקציות ממוקדות על אנשים וגופים זרים ברחבי העולם הנחשבים אחראים להפרות חמורות של זכויות אדם או למעשי שחיתות משמעותיים. חוק זה פועל באמצעות שני סוגי סנקציות עיקריים המוטלות על ידי משרדי ממשלה שונים: הקפאת נכסים ואיסורי כניסה. ראשית, משרד האוצר האמריקאי, באמצעות המשרד לבקרה על נכסים זרים (OFAC), מוסמך להקפיא את כל הנכסים והאינטרסים ברכוש של האדם או הגוף המוטל בסנקציות, הנמצאים בתחום השיפוט של ארצות הברית או בשליטת אדם או גוף אמריקאי. הטלת סנקציות פיננסיות זו מטילה איסור מוחלט על כל אזרח, תושב או גוף אמריקאי לבצע עסקאות כלשהן עם הגורמים המוטלים בסנקציות. שנית, מחלקת המדינה האמריקאית מוסמכת לאסור על האדם המוטל בסנקציות להיכנס לארצות הברית או לבטל ויזה קיימת אם יש לו.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראודר מפגין נגד ממשלת רוסיה, טורונטו, קנדה, 2016

בשנת 2009 עורך הדין הרוסי סרגיי מגניטסקי מת בכלא במוסקבה לאחר חקירת הונאה על סך 230 מיליון דולר, בה היו מעורבים פקידי מס רוסים.[1] מגניטסקי הואשם בביצוע ההונאה בעצמו ועוכב לחקירה.[1] בזמן שהותו בכלא, מגניטסקי פיתח אבנים בכיס מרה, דלקת לבלב ודלקת כיס המרה.[2] בקשתו לטיפול רפואי סורבה במשך חודשים. לאחר כמעט שנה של מאסר, הוא הוכה למוות בעת שהותו במעצר.[2] חברו של מגניטסקי, ביל בראודר (אנ'), איש עסקים אמריקאי שעבד רבות בפדרציה הרוסית לאחר קריסת ברית המועצות, פרסם את המקרה ושידל גורמים אמריקנים להעביר חקיקה המאשרת הטלת סנקציות על אזרחים רוסים המעורבים בפרשיות שחיתות.[3] בראודר הביא את התיק לסנטורים בן קרדין וג'ון מקיין, שקידמו את הליך החקיקה.[4]

החוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2012 ניסחה ועדת בית הנבחרים של ארצות הברית לענייני חוץ (אנ') הצעת החוק בשם "החוק לאחריות שלטון החוק על סרגיי מגניטסקי לשנת 2012 (HR 4405)".[5] מטרתו העיקרית של החוק הייתה להעניש פקידים רוסים שנחשבו כאחראים למותו של סרגיי מגניטסקי, באמצעות איסור כניסתם לארצות הברית ושימוש במערכת הבנקאית שלה.[6] שבוע לאחר מכן הביא הסנטור בן קרדין את החוק לידי הסנאט, ובזמן שחלה עלייה במתחים הגוברים במערכת היחסים הבינלאומית.[7][8] מאוחר יותר כתב בראודר כי חוק מגניטסקי קיבל תמיכה דו-מפלגתית מהירה משום שהשחיתות שנחשפה על ידי מגניטסקי הייתה בוטה מעבר למחלוקת, ו"[כאן] לא היה לובי פרו-רוסי-עינויים ורצח כדי להתנגד לו".[9]

בנובמבר 2012 צורפו הוראות הצעת החוק מגניטסקי להצעת חוק (HR 6156) להסדרת הסחר עם רוסיה ומולדובה, קרי, ביטול תיקון ג'קסון-ואניק.[10] ב-6 בדצמבר 2012 העביר הסנאט האמריקני את גרסת הבית לחוק, ברוב של 92 מול 4.[11] החוק נחתם על ידי הנשיא ברק אובמה ב־14 בדצמבר 2012.[12]

בנוסף, החוק העניק מעמד יחסי סחר רגילים קבועים (Permanent normal trade relations) לרוסיה.

תגובות ברוסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן הדומא יבגני פדורוב טען כי מטרתו האמיתית של חוק מגניטסקי הייתה לתמרן דמויות מפתח בעסקים הגדולים והממשלתיים בפדרציה הרוסית, במטרה ליצור מדיניות פרו-אמריקאית.[13] לעומת זאת האופוזיציונרים הליברלים ברוסיה, ולדימיר קארה-מורזה ובוריס נמצוב, קיבלו את החוק וכינו אותו "פרו-רוסי".[14][15] ממשלת רוסיה דחקה נגד החקיקה הפועלת באמצעות חברת יחסי ציבור בראשות קנת דוברשטיין.[16][17] מאוחר יותר נשכרה עורכת דין רוסית, נטליה וסלניצקאיה, אשר שידלה נגד חוק מגניטסקי בארצות הברית. היא קבעה פגישה עם דונלד טראמפ הבן, כדי לדון בנושא.[18][19]

ממשלת רוסיה הרשיעה את מגנטיסקי לאחר מותו. בתגובה להעברת חוק מגנטיסקי, רוסיה נקטה במספר צעדים נגד ממשלת ארצות הברית ואזרחיה. היא אסרה על גופים מארצות הברית לממן פעילות של עמותות ברוסיה. אימוץ ילדים רוסים על ידי אמריקאים נאסר ב"חוק דימה יקובלב".[20] זאת על שם ילד רוסי שאומץ על ידי משפחה אמריקאית בשנת 2008 וארבעה חודשים לאחר מכן, מת לאחר שנשכח ברכב במשך 9 שעות. בנוסף, ממשל רוסיה הכינה רשימה שחורה של פקידים אמריקאים אשר כניסתם לרוסיה נאסרה.[21] כמו כן בתחילת 2013 התקבל חוק בפרלמנט הרוסי האוסר על גופים מארצות הברית לממן פעילות של עמותות ברוסיה. החוק מטיל מגבלות על השתתפות של אזרחים אמריקאים בעבודת העמותות.[22] תגובתה הקשה של ממשלת רוסיה לא באה רק כנקמה על החקיקה האמריקאית, אלא מתוך שאיפה למנוע חקיקת חוקים דומים במדינות אירופאיות המכוונים נגד השלטונות הרוסיים.[22]

איסור על אימוץ ילדים רוסים בארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2012, הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית קיבלה ברוב של 400 קולות מול 4 החלטה המטילה איסור על אזרחי ארצות הברית לאמץ ילדים רוסים. הצעת חוק זו זכתה לכינוי הבלתי-רשמי "חוק דמיטרי יאקובלב", על שם פעוט רוסי שאומץ על ידי משפחה אמריקנית תחת השם צ'ייס הריסון, ומת ממכת חום בשנת 2008, לאחר שאביו המאמץ שכח אותו במושב האחורי של רכב השטח שלו.[23] לאחר אישור החוק, הועלו בשנת 2013 שתי יוזמות חקיקה נוספות ברוסיה: האחת נועדה למנוע מאזרחי ארצות הברית לעבוד עם ארגונים לא ממשלתיים בעלי אוריינטציה פוליטית הפועלים ברוסיה. היוזמה השנייה, אשר לבסוף נזנחה, ביקשה לאסור על כל אזרח זר להתבטא בטלוויזיה הממלכתית, אם דבריו עולים כדי הכפשת המדינה.[24]

איסור כניסת פקידים אמריקאים לרוסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באפריל 2013 פרסמה רוסיה רשימה האוסרת על כניסת 18 אמריקאים לרוסיה בגין הפרות זכויות אדם לכאורה, בתגובה לרשימת מגניטסקי.[25] בהם:

בנוסף, המחוקקים הרוסיים אסרו גם על כמה גורמים אמריקניים, בעיקר משפטנים ואנשי המנהל לאכיפת הסמים, המעורבים בתביעה ובמשפטם של מבריח הנשק הרוסי ויקטור בוט ומבריח הסמים קונסטנטין ירושנקו, שניהם מרצים אות עונשם בכלא בארצות הברית.[26][27]

יישום החוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־9 בינואר 2017, במסגרת חוק מגניטסקי, משרד הפיקוח על נכסי חוץ של מחלקת האוצר של ארצות הברית עדכן את רשימת אזרחים שהוכנה במיוחד, והכניסו את אלכסנדר בסטריקין, אנדריי לוגובוי, דמיטרי קובטון סטניסלב גורדיבסקי וגנאדי פלקסין לרשימה השחורה. כל נכסיהם הוקפאו בידי מוסדות פיננסיים אמריקאים או עסקאות עם אותם מוסדות ונאסרה כניסתם לארצות הברית.[28][29]

הנשיא דונלד טראמפ העביר תזכיר לקונגרס על יישום החוק ב־21 באפריל 2017.

במאי 2017 יישבו רשויות ארצות הברית תיק נגד פרבזון הולדינגס, אחת החברות ששימשו להלבנת הכספים מרוסיה כתוצאה מההונאה שגילה סרגיי מגניטסקי. ההסדר סגר את התיק, וחברת הנדל"ן הסכימה לשלם קנס בסך 5.8 מיליון דולר.[30][31]

במאי 2017 החלה חקירה בסך 6.6 מיליון ליש"ט שהועברו לכאורה מתוכנית ההונאה לחברה בנקאית בבריטניה.[32]

ב-8 בספטמבר 2017, הנשיא טראמפ, בתזכיר, האציל את סמכותו לשנות את הסנקציות הכספיות על מזכיר האוצר, ועל הנפקת אשרות למזכיר המדינה.[33]

במדינות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במארס 2015 העביר הפרלמנט של קנדה הצעה ראשונית לקראת העברת חוק כזה.[34] חוק מגניצקי הקנדי, הידוע גם בשם "חוק צדק לנפגעי פקידים זרים מושחתים", קיבל הסכמה מלכותית והפך לחוק ב־18 באוקטובר 2017.[35]

בשנת 2018 העביר הפרלמנט הבריטי מה שנקרא 'תיקון מגניצקי' ל"חוק הסנקציות ואיסור הלבנת הון" כדי להעניק לממשלה את הכוח להטיל סנקציות על אנשים המבצעים הפרות זכויות אדם חמורות.[36]

ב־6 ביולי 2020, שר החוץ של הממלכה המאוחדת, דומיניק ראב, הודיע על הסנקציות הראשונות במסגרת חוק הדומה לחוק מגניצקי העולמי, במסגרתו הוטלו על 47 מגבלות נסיעה והקפאת נכסים. התקנות נועדו לתת לממשלה סמכות להטיל סנקציות על המעורבים בהפרות קשות של זכויות אדם ברחבי העולם.[37]

במרץ 2019 קיבל הפרלמנט האירופי החלטה ברוב של 447 מול 70 בעד העברת חוק מגניצקי לאיחוד האירופי.[38] בספטמבר 2020 נשאה אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, את נאום "מצב האיחוד" השנתי ובו הצהירה כי אחת ממטרות הנציבות היא להעביר חוק מגניצקי אירופי.[39]

פולמוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטן אוסטרלי, ג'פרי רוברטסון, המייצג כמה מהקמפיינים של חוק מגניצקי, תיאר את החוק כ"אחת ההתפתחויות החדשות החשובות ביותר בזכויות האדם". לדבריו, הוא מספק דרך להגיע לנהגי הרכבות של אושוויץ, לאפרטצ'יקים, ולאנשים שמרוויחים קצת כסף מהפרות זכויות אדם ובדרך כלל נמצאים מתחת לרדאר".[40] לעומת זאת ביל ואן אוקן מאתר האינטרנט הסוציאליסטי העולמי גינה את ארצות הברית בגין מה שהוא תיאר כמי שמפעיל את זכויות האדם ככיסוי ל"ריאל פוליטיק" בחוק מגניצקי. הוא הזכיר כי בכירים בוושינגטון די.סי. תמכו ב"פשעים גדולים בהרבה, למשל בבוריס ילצין בשנת 1993, אשר הורה על הפצצת על הבית הלבן של רוסיה, מקום מושבו של הפרלמנט במדינה, והרג 62 בני אדם".[41][42]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 "Russia Human Rights Legislation Passes Foreign Affairs Committee". United States House Committee on Foreign Affairs. 7 ביוני 2012. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  2. 1 2 דניס ויטצ'בסקי‏, השתלטות עוינת נוסח רוסיה מעיבה על יחסיה עם ארה"ב, באתר וואלה, 6 באוגוסט 2011
  3. ↑ Browder, Bill (2015). Red Notice: A True Story of High Finance, Murder, and One Man’s Fight for Justice (Reprint ed.). Simon & Schuster. ISBN 978-1-4767-5574-8 עמ' 329
  4. ↑ Peters, Jeremy W. (16 בנובמבר 2012). "House Passes Russia Trade Bill With Eye on Rights Abuses". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ↑ "Russia Human Rights Legislation Passes Foreign Affairs Committee". United States House Committee on Foreign Affairs. 7 ביוני 2012. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ↑ Lally, Kathy; Englund, Will (6 בדצמבר 2012). "Russia fumes as U.S. Senate passes Magnitsky law aimed at human rights". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-1 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ↑ Baker, Peter (13 ביוני 2012). "Syria Crisis and Putin's Return Chill U.S. Ties With Russia". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ↑ Belton, Catherine; Dyer, Geoff (26 ביוני 2012). "'Magnitsky law' makes progress in Senate". Financial Times. אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ↑ Browder, Bill (2015). Red Notice: A True Story of High Finance, Murder, and One Man’s Fight for Justice (Reprint ed.). Simon & Schuster. ISBN 978-1-4767-5574-8 עמ' 329
  10. ↑ Peters, Jeremy W. (16 בנובמבר 2012). "House Passes Russia Trade Bill With Eye on Rights Abuses". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ↑ ויל אנגלונד וקתי ללי, Russia fumes as U.S. Senate passes measure aimed at human rights, באתר וושינגטון פוסט, ‏6 בדצמבר 2012 (באנגלית)
  12. ↑ דאג פאלמר, Obama signs trade, human rights bill that angers Moscow, באתר רויטרס, ‏14 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  13. ↑ Фёдоров, Евгений (29 בנובמבר 2012). "Список Магнитского – манипуляция". Russia.ru (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ↑ Kara-Murza, Vladimir (2018-05-18). "The Kremlin revives a Soviet-style law against dissent". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-31 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ↑ "A Russian Patriot and His Country, Part I". 9 באפריל 2017. אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ↑ Kredo, Adam (19 ביולי 2012). "Bank of Putin: Goldman Sachs lobbying against human rights legislation". The Washington Free Beacon. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ↑ Абаринов, Владимир (3 באוגוסט 2012). "Противозаконное задержание". Graniru.org (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ↑ Sullivan, Andy; Mohammed, Arshad (11 ביולי 2017). "Trump Jr. emails suggest he welcomed Russian help against Clinton". Reuters. אורכב מ-המקור ב-9 ביוני 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ↑ Watkins, Ali (14 ביולי 2017). "U.S. officials probing Russian lobbyist who met Trump team". Politico. אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ↑ מערכת JDN, ראש בראש • חוק 'דימה יקובלב' הרוסי נגד 'חוק מגניטסקי' האמריקאי, באתר JDN, ‏26 בדצמבר 2012
  21. ↑ Heintz, Jim (11 ביולי 2013). "Dead Russian lawyer Magnitsky found guilty". Associated Press. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  22. 1 2 אלכס וודובוז, רוסיה: מדינה של הזדמנויות, המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בין-לאומי, ‏יוני 2014
  23. ↑ AP, רוסיה: אושר החוק שמונע מאמריקנים לאמץ, באתר ynet, 26 בדצמבר 2012
  24. ↑ J.Y. (30 בינואר 2013). "Russian politics: The Kremlin's new Anti-Americanism". The Economist. אורכב מ-המקור ב-3 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ↑ "Russia strikes back with Magnitsky list response". RT. 13 באפריל 2013. אורכב מ-המקור ב-14 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ↑ Englund, Will (13 באפריל 2013). "Russia retaliates against U.S., bans American officials". Washington Post. אורכב מ-המקור ב-14 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ↑ Loiko, Sergei L. (13 באפריל 2013). "18 Americans barred from Russia in tit-for-tat sanctions". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-27 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ↑ Landler, Mark (9 בינואר 2017). "U.S. to Blacklist 5 Russians, a Close Putin Aide Among Them". New York Times. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ↑ "Magnitsky-related Designations; Counter Terrorism Designations; Office of Foreign Assets Control: Specially Designated Nationals List Update". United States Department of the Treasury. 9 בינואר 2017. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ↑ Scannell, Kara (14 במאי 2017). "US strikes $5.8m deal on Russia money-laundering case". Financial Times. אורכב מ-המקור ב-12 ביוני 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ↑ "Son of Senior Russian Government Official to Pay US$5.9 Million to the US Treasury in the First Money Laundering Action Linked to Magnitsky Case". LawAndOrderInRussia.org. 13 במאי 2017. אורכב מ-המקור (press release) ב-10 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ↑ Vardy, Emma (20 במאי 2017). "Police probe UK links to Magnitsky money". BBC News. אורכב מ-המקור ב-20 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ↑ "Presidential Memorandum for the Secretary of State and the Secretary of the Treasury". The White House. 8 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ↑ Clark, Campbell (25 במרץ 2015). "All parties signal support for Magnitsky law to sanction Russian officials". The Globe and Mail. אורכב מ-המקור ב-25 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ↑ "Senate Public Bill 42nd Parliament, 1st Session". LEGISinfo. Parliament of Canada. אורכב מ-המקור ב-3 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ↑ "Magnistky legislation House of Commons Library". אורכב מ-המקור ב-16 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ↑ "Britain's new toughness on human rights abusers is a welcome change". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ↑ Brzozowski, Alexandra (10 בדצמבר 2019). "EU ministers break ground on European 'Magnitsky Act'". euractiv. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ↑ Emmott, Robin (16 בספטמבר 2020). "Be courageous in diplomacy, EU chief says, proposing new sanctions". Reuters (באנגלית). {{cite news}}: (עזרה)
  40. ↑ "International human rights lawyer Geoffrey Robertson speaks on fate of Assange". Australian Human Rights Commission. 18 בדצמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ↑ Van Auken, Bill (16 באפריל 2013). "Moscow calls Obama's human rights bluff". World Socialist Web Site. אורכב מ-המקור ב-12 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ↑ Hearst, David; Steele, Jonathan (5 באוקטובר 1993). "Yeltsin crushes revolt". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-15 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חוק_מגניטסקי&oldid=42963547"