חוק מגניטסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק מגניטסקיאנגלית: Magnitsky Act) הידוע באופן רשמי כביטול תיקון ג'קסון-ואניק לרוסיה ומולדובה והחוק לאחריות שלטון החוק על סרגיי מגניטסקי לשנת 2012 (באנגלית: Jackson–Vanik Repeal and Sergei Magnitsky Rule of Law Accountability Act of 2012), היא הצעת חוק דו-מפלגתית שהועברה על ידי הקונגרס האמריקני ונחתמה בחוק על ידי הנשיא ברק אובמה בדצמבר 2012, בכוונה להעניש פקידים רוסים האחראים למותו של עורך הדין וחשב המס הרוסי סרגיי מגניטסקי בכלא במוסקבה בשנת 2009, וגם להענקת מעמד יחסי סחר רגילים קבועים (permanent normal trade relations) לרוסיה.

מאז 2016, הצעת החוק, אשר חלה באופן גלובלי, מסמיכה את ממשלת ארצות הברית להטיל סנקציות על מי שהיא רואה בו כמפר זכויות אדם, להקפיא את נכסיו ולאסור עליו להיכנס לארצות הברית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראודר מפגין נגד ממשלת רוסיה, טורונטו, קנדה, 2016

בשנת 2009 עורך הדין הרוסי סרגיי מגניטסקי מת בכלא במוסקבה לאחר חקירת הונאה על סך 230 מיליון דולר, בה היו מעורבים פקידי מס רוסים[1]. מגניטסקי הואשם בביצוע ההונאה בעצמו ועוכב לחקירה[1]. בזמן שהותו בכלא, מגניטסקי פיתח אבנים בכיס מרה, דלקת לבלב ודלקת כיס המרה[2]. בקשתו לטיפול רפואי סורבה במשך חודשים. לאחר כמעט שנה של מאסר, הוא הוכה למוות בעת שהותו במעצר[2]. חברו של מגניטסקי, ביל בראודר (אנ'), איש עסקים אמריקאי שעבד רבות בפדרציה הרוסית לאחר קריסת ברית המועצות, פרסם את המקרה ושידל גורמים אמריקנים להעביר חקיקה המאשרת הטלת סנקציות על אזרחים רוסים המעורבים בפרשיות שחיתות.[3] בראודר הביא את התיק לסנטורים בן קרדין וג'ון מקיין, שקידמו את הליך החקיקה[4].

החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2012 ניסחה ועדת בית הנבחרים של ארצות הברית לענייני חוץ (אנ') הצעת החוק בשם "החוק לאחריות שלטון החוק על סרגיי מגניטסקי לשנת 2012 (HR 4405)"[5]. מטרתו העיקרית של החוק הייתה להעניש פקידים רוסים שנחשבו כאחראים למותו של סרגיי מגניטסקי, באמצעות איסור כניסתם לארצות הברית ושימוש במערכת הבנקאית שלה[6]. שבוע לאחר מכן הביא הסנטור בן קרדין את החוק לידי הסנאט, ובזמן שחלה עלייה במתחים הגוברים במערכת היחסים הבינלאומית[7][8]. מאוחר יותר כתב בראודר כי חוק מגניטסקי קיבל תמיכה דו-מפלגתית מהירה משום שהשחיתות שנחשפה על ידי מגניטסקי הייתה בוטה מעבר למחלוקת, ו"[כאן] לא היה לובי פרו-רוסי-עינויים ורצח כדי להתנגד לו"[9].

בנובמבר 2012 צורפו הוראות הצעת החוק מגניטסקי להצעת חוק (HR 6156) להסדרת הסחר עם רוסיה ומולדובה, קרי, ביטול תיקון ג'קסון – ואניק[10]. ב-6 בדצמבר 2012 העביר הסנאט האמריקני את גרסת הבית לחוק, ברוב של 92 מול 4[11]. החוק נחתם על ידי הנשיא ברק אובמה ב־14 בדצמבר 2012[12].

תגובות ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן הדומא יבגני פדורוב טען כי מטרתו האמיתית של חוק מגניטסקי הייתה לתמרן דמויות מפתח בעסקים הגדולים והממשלתיים בפדרציה הרוסית, במטרה ליצור מדיניות פרו-אמריקאית[13]. לעומת זאת האופוזיציונרים הליברלים ברוסיה, ולדימיר קארה-מורזה ובוריס נמצוב, קיבלו את החוק וכינו אותו "פרו-רוסי"[14][15]. ממשלת רוסיה דחקה נגד החקיקה הפועלת באמצעות חברת יחסי ציבור בראשות קנת דוברשטיין[16][17]. מאוחר יותר נשכרה עורכת דין רוסית, נטליה וסלניצקאיה, אשר שידלה נגד חוק מגניטסקי בארצות הברית. היא קבעה פגישה עם דונלד טראמפ הבן, כדי לדון בנושא[18][19].

ממשלת רוסיה הרשיעה את מגנטיסקי לאחר מותו. בתגובה להעברת חוק מגנטיסקי, רוסיה נקטה במספר צעדים נגד ממשלת ארצות הברית ואזרחיה. היא אסרה על גופים מארצות הברית לממן פעילות של עמותות ברוסיה. אימוץ ילדים רוסים על ידי אמריקאים נאסר ב"חוק דימה יקובלב"[20]. זאת על שם ילד רוסי שאומץ על ידי משפחה אמריקאית בשנת 2008 וארבעה חודשים לאחר מכן, מת לאחר שנשכח ברכב במשך 9 שעות. בנוסף, ממשל רוסיה הכינה רשימה שחורה של פקידים אמריקאים אשר כניסתם לרוסיה נאסרה[21]. כמו כן בתחילת 2013 התקבל חוק בפרלמנט הרוסי האוסר על גופים מארצות הברית לממן פעילות של עמותות ברוסיה. החוק מטיל מגבלות על השתתפות של אזרחים אמריקאים בעבודת העמותות[22]. תגובתה הקשה של ממשלת רוסיה לא באה רק כנקמה על החקיקה האמריקאית, אלא מתוך שאיפה למנוע חקיקת חוקים דומים במדינות אירופאיות המכוונים נגד השלטונות הרוסיים[22].

איסור על אימוץ ילדים רוסים בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2012 הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית אסרה ברוב של 400 נגד 4 אימוץ ילדים רוסים על ידי אזרחי ארצות הברית. הצעת החוק נקראה באופן לא רשמי על שמו של דמיטרי יקובלב (צ'ייס הריסון), פעוט רוסי שמת ממכת חום בשנת 2008 כשאביו האמריקני המאמץ שכח שהוא במושב האחורי של רכב השטח שלו[23][24]. בשנה שלאחר מכן, 2013, הוצעו שני חוקים נוספים: האחד היה למנוע מאזרחי ארצות הברית לעבוד עם ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים ברוסיה, וחוק שני, שנזנח בסופו של דבר, אמור היה למנוע מכל זר לדבר בטלוויזיה הממלכתית אם הם מכפישים את המדינה[25].

איסור כניסת פקידים אמריקאים לרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -13 באפריל 2013 פרסמה רוסיה רשימה האוסרת על כניסת 18 אמריקאים לרוסיה בגין הפרות זכויות אדם לכאורה, בתגובה לרשימת מגניטסקי.[26] בניהם:

בנוסף, המחוקקים הרוסיים אסרו גם על כמה גורמים אמריקניים, בעיקר משפטנים ואנשי המנהל לאכיפת הסמים, המעורבים בתביעה ובמשפטם של מבריח הנשק הרוסי ויקטור בוט ומבריח הסמים קונסטנטין ירושנקו, שניהם מרצים אות עונשם בכלא בארצות הברית [27][28].

יישום החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־9 בינואר 2017, במסגרת חוק מגניטסקי, משרד הפיקוח על נכסי חוץ של מחלקת האוצר של ארצות הברית עדכן את רשימת אזרחים שהוכנה במיוחד, והכניסו את אלכסנדר בסטריקין, אנדריי לוגובוי, דמיטרי קובטון סטניסלב גורדיבסקי וגנאדי פלקסין לרשימה השחורה. כל נכסיהם הוקפאו בידי מוסדות פיננסיים אמריקאים או עסקאות עם אותם מוסדות ונאסרה כניסתם לארצות הברית[29][30].

הנשיא דונלד טראמפ העביר תזכיר לקונגרס על יישום החוק ב־21 באפריל 2017.

במאי 2017 יישבו רשויות ארצות הברית תיק נגד פרבזון הולדינגס, אחת החברות ששימשו להלבנת הכספים מרוסיה כתוצאה מההונאה שגילה סרגיי מגניטסקי. ההסדר סגר את התיק, וחברת הנדל"ן הסכימה לשלם קנס בסך 5.8 מיליון דולר[31][32].

במאי 2017 החלה חקירה בסך 6.6 מיליון ליש"ט שהועברו לכאורה מתוכנית ההונאה לחברה בנקאית בבריטניה[33].

ב -8 בספטמבר 2017, הנשיא טראמפ, בתזכיר, האציל את סמכותו לשנות את הסנקציות הכספיות על מזכיר האוצר, ועל הנפקת אשרות למזכיר המדינה[34].

במדינות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במארס 2015 העביר הפרלמנט של קנדה הצעה ראשונית לקראת העברת חוק כזה[35]. חוק מגניצקי הקנדי, הידוע גם בשם "חוק צדק לנפגעי פקידים זרים מושחתים", קיבל הסכמה מלכותית והועבר לחוק ב־18 באוקטובר 2017[36].

בשנת 2018 העביר הפרלמנט הבריטי מה שנקרא 'תיקון מגניצקי' ל"חוק הסנקציות ואיסור הלבנת הון" בכדי להעניק לממשלה את הכוח להטיל סנקציות על אנשים המבצעים הפרות זכויות אדם חמורות[37].

ב־6 ביולי 2020, שר החוץ של הממלכה המאוחדת, דומיניק ראב, הודיע על הסנקציות הראשונות במסגרת חוק הדומה לחוק מגניצקי העולמי, במסגרתו הוטלו על 47 מגבלות נסיעה והקפאת נכסים. התקנות נועדו לתת לממשלה סמכות להטיל סנקציות על המעורבים בהפרות קשות של זכויות אדם ברחבי העולם[38].

במרץ 2019 קיבל הפרלמנט האירופי החלטה ברוב של 447 מול 70 בעד העברת חוק מגניצקי לאיחוד האירופי[39]. בספטמבר 2020 נשאה אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, את נאום "מצב האיחוד" השנתי ובו הצהירה כי אחת ממטרות הנציבות היא להעביר חוק מגניצקי אירופי[40].

פולמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטן יוצאי אוסטרליה ג'פרי רוברטסון, המייצג כמה מהקמפיינים של חוק מגניצקי, תיאר את החוק כ"אחת ההתפתחויות החדשות החשובות ביותר בזכויות האדם". לדבריו, הוא מספק דרך להגיע לנהגי הרכבות של אושוויץ, לאפרטצ'יקים, ולאנשים שמרוויחים קצת כסף מהפרות זכויות אדם ובדרך כלל נמצאים מתחת לרדאר"[41]. לעומת זאת ביל ואן אוקן מאתר האינטרנט הסוציאליסטי העולמי גינה את ארצות הברית בגין מה שהוא תיאר כמי שמפעיל את זכויות האדם ככיסוי ל"ריאל פוליטיק" בחוק מגניצקי. הוא הזכיר כי בכירים בוושינגטון די.סי. תמכו ב"פשעים גדולים בהרבה, למשל בבוריס ילצין בשנת 1993, אשר הורה על הפצצת על הבית הלבן של רוסיה, מקום מושבו של הפרלמנט במדינה, והרג 62 בני אדם"[42] [43].

ביוני 2016 התפרסם הסרט התיעודי "חוק מגניצקי - מאחורי הקלעים" המציג תפיסה חלופית של מגניצקי.

הסרט מתאר כי מגניצקי לא הוכה בזמן שהיה במעצר המשטרה, וכי בחקירה הוא הוא לא העלה טענות ספציפיות נגד יחידים בעדותו[44]. הסרט גם מצביע על כך שמגניצקי היה שותף לפשע ולא קורבן.[45]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Russia Human Rights Legislation Passes Foreign Affairs Committee". United States House Committee on Foreign Affairs. 7 ביוני 2012. אורכב מ-המקור ב-January 10, 2013. 
  2. ^ 1 2 דניס ויטצ'בסקי‏, השתלטות עוינת נוסח רוסיה מעיבה על יחסיה עם ארה"ב, באתר וואלה!‏, 6 באוגוסט 2011
  3. ^ Browder, Bill (2015). Red Notice: A True Story of High Finance, Murder, and One Man’s Fight for Justice (Reprint ed.). Simon & Schuster. ISBN 978-1-4767-5574-8 עמ' 329
  4. ^ Peters, Jeremy W. (16 בנובמבר 2012). "House Passes Russia Trade Bill With Eye on Rights Abuses". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-November 17, 2012. בדיקה אחרונה ב-17 בנובמבר 2012. 
  5. ^ "Russia Human Rights Legislation Passes Foreign Affairs Committee". United States House Committee on Foreign Affairs. 7 ביוני 2012. אורכב מ-המקור ב-January 10, 2013. 
  6. ^ Lally, Kathy; Englund, Will (6 בדצמבר 2012). "Russia fumes as U.S. Senate passes Magnitsky law aimed at human rights". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-February 1, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 בדצמבר 2012. 
  7. ^ Baker, Peter (13 ביוני 2012). "Syria Crisis and Putin's Return Chill U.S. Ties With Russia". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-March 11, 2018. בדיקה אחרונה ב-10 במרץ 2018. 
  8. ^ Belton, Catherine; Dyer, Geoff (26 ביוני 2012). "'Magnitsky law' makes progress in Senate". Financial Times. אורכב מ-המקור ב-September 10, 2017. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2012. 
  9. ^ Browder, Bill (2015). Red Notice: A True Story of High Finance, Murder, and One Man’s Fight for Justice (Reprint ed.). Simon & Schuster. ISBN 978-1-4767-5574-8 עמ' 329
  10. ^ Peters, Jeremy W. (16 בנובמבר 2012). "House Passes Russia Trade Bill With Eye on Rights Abuses". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-November 17, 2012. בדיקה אחרונה ב-17 בנובמבר 2012. 
  11. ^ ויל אנגלונד וקתי ללי, Russia fumes as U.S. Senate passes measure aimed at human rights, באתר וושינגטון פוסט, ‏6 בדצמבר 2012 (באנגלית)
  12. ^ דאג פאלמר, Obama signs trade, human rights bill that angers Moscow, באתר רויטרס, ‏14 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  13. ^ Фёдоров, Евгений (29 בנובמבר 2012). "Список Магнитского – манипуляция". Russia.ru (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-March 11, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  14. ^ Kara-Murza, Vladimir (18 במאי 2018). "The Kremlin revives a Soviet-style law against dissent". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-July 31, 2018. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2018. 
  15. ^ "A Russian Patriot and His Country, Part I". 9 באפריל 2017. אורכב מ-המקור ב-December 17, 2019. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2018. 
  16. ^ Kredo, Adam (19 ביולי 2012). "Bank of Putin: Goldman Sachs lobbying against human rights legislation". The Washington Free Beacon. אורכב מ-המקור ב-September 26, 2015. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2012. 
  17. ^ Абаринов, Владимир (3 באוגוסט 2012). "Противозаконное задержание". Graniru.org (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-March 11, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  18. ^ Sullivan, Andy; Mohammed, Arshad (11 ביולי 2017). "Trump Jr. emails suggest he welcomed Russian help against Clinton". Reuters. אורכב מ-המקור ב-June 9, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  19. ^ Watkins, Ali (14 ביולי 2017). "U.S. officials probing Russian lobbyist who met Trump team". Politico. אורכב מ-המקור ב-March 11, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  20. ^ מערכת JDN, ראש בראש • חוק 'דימה יקובלב' הרוסי נגד 'חוק מגניטסקי' האמריקאי, באתר JDN, ‏26 בדצמבר 2012
  21. ^ Heintz, Jim (11 ביולי 2013). "Dead Russian lawyer Magnitsky found guilty". Associated Press. אורכב מ-המקור ב-July 14, 2013. 
  22. ^ 1 2 אלכס וודובוז, רוסיה: מדינה של הזדמנויות, המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בין-לאומי, ‏יוני 2014
  23. ^ Herszenhorn, David M. (19 בדצמבר 2012). "Russia Vote Favors Ban on Adoptions by Americans". New York Times. אורכב מ-המקור ב-December 19, 2012. בדיקה אחרונה ב-20 בדצמבר 2012. 
  24. ^ Jackman, Tom (12 בדצמבר 2012). "Toddler's tragic death in Herndon, in overheated car, continues as political issue in Russia four years later". Washington Post. אורכב מ-המקור ב-December 15, 2012. בדיקה אחרונה ב-20 בדצמבר 2012. 
  25. ^ J.Y. (30 בינואר 2013). "Russian politics: The Kremlin's new Anti-Americanism". The Economist. אורכב מ-המקור ב-December 3, 2013. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2013. 
  26. ^ "Russia strikes back with Magnitsky list response". RT. 13 באפריל 2013. אורכב מ-המקור ב-April 14, 2013. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2013. 
  27. ^ Englund, Will (13 באפריל 2013). "Russia retaliates against U.S., bans American officials". Washington Post. אורכב מ-המקור ב-April 14, 2013. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2013. 
  28. ^ Loiko, Sergei L. (13 באפריל 2013). "18 Americans barred from Russia in tit-for-tat sanctions". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-June 27, 2013. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2013. 
  29. ^ Landler, Mark (9 בינואר 2017). "U.S. to Blacklist 5 Russians, a Close Putin Aide Among Them". New York Times. אורכב מ-המקור ב-January 10, 2017. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2017. 
  30. ^ "Magnitsky-related Designations; Counter Terrorism Designations; Office of Foreign Assets Control: Specially Designated Nationals List Update". United States Department of the Treasury. 9 בינואר 2017. אורכב מ-המקור ב-January 10, 2017. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2017. 
  31. ^ Scannell, Kara (14 במאי 2017). "US strikes $5.8m deal on Russia money-laundering case". Financial Times. אורכב מ-המקור ב-June 12, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  32. ^ "Son of Senior Russian Government Official to Pay US$5.9 Million to the US Treasury in the First Money Laundering Action Linked to Magnitsky Case" (press release). LawAndOrderInRussia.org. 13 במאי 2017. אורכב מ-המקור ב-September 10, 2017. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2017. 
  33. ^ Vardy, Emma (20 במאי 2017). "Police probe UK links to Magnitsky money". BBC News. אורכב מ-המקור ב-May 20, 2017. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2017. 
  34. ^ "Presidential Memorandum for the Secretary of State and the Secretary of the Treasury". The White House. 8 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-March 11, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  35. ^ Clark, Campbell (25 במרץ 2015). "All parties signal support for Magnitsky law to sanction Russian officials". The Globe and Mail. אורכב מ-המקור ב-February 25, 2019. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  36. ^ "Senate Public Bill 42nd Parliament, 1st Session". LEGISinfo. Parliament of Canada. אורכב מ-המקור ב-July 3, 2020. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2020. 
  37. ^ "Magnistky legislation House of Commons Library". אורכב מ-המקור ב-June 16, 2020. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2020. 
  38. ^ "Britain's new toughness on human rights abusers is a welcome change". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-July 13, 2020. בדיקה אחרונה ב-12 ביולי 2020. 
  39. ^ Brzozowski, Alexandra (10 בדצמבר 2019). "EU ministers break ground on European 'Magnitsky Act'". euractiv. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2020. 
  40. ^ Emmott, Robin (16 בספטמבר 2020). "Be courageous in diplomacy, EU chief says, proposing new sanctions". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2020. 
  41. ^ "International human rights lawyer Geoffrey Robertson speaks on fate of Assange". Australian Human Rights Commission. 18 בדצמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-March 11, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  42. ^ Van Auken, Bill (16 באפריל 2013). "Moscow calls Obama's human rights bluff". World Socialist Web Site. אורכב מ-המקור ב-March 12, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2018. 
  43. ^ Hearst, David; Steele, Jonathan (5 באוקטובר 1993). "Yeltsin crushes revolt". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-February 15, 2018. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2018. 
  44. ^ Eckel, Mike (10 ביוני 2016). "Controversial film on Sergei Magnitsky's death set for US screening". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-July 25, 2018. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2018. 
  45. ^ Landler, Mark (9 ביוני 2016). "Film About Russian Lawyer's Death Creates an Uproar". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-June 15, 2016. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2018.