בן קרדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן קרדין
(5 באוקטובר 1943; בולטימור, מרילנד, ארצות הברית) (בן 71)
Ben Cardin portrait.jpg
שם בשפת המקור Ben Cardin
מדינה Flag of the United States.svg  ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג

מירנה (אדלמן) קרדין

cardin.senate.gov
סנאטור מטעם מדינת מרילנד
תקופת כהונה 3 בינואר 2007 - מכהן (8 שנים ו-34 שבועות)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז השלישי של מרילנד
תקופת כהונה 3 בינואר 1987 - 3 בינואר 2007 (20 שנים)

בנג'מין לואיס "בן" קרדיןאנגלית: Benjamin Louis "Ben" Cardin; נולד ב-5 באוקטובר 1943) הוא פוליטיקאי יהודי אמריקאי חבר המפלגה הדמוקרטית, המכהן כסנאטור מטעם מרילנד מאז שנת 2007. הוא הדמוקרטי הבכיר ביותר בוועדת יחסי החוץ בסנאט. במשך עשרים שנה קודם לכן היה חבר בית הנבחרים האמריקאי ולפני כן כיהן במשך כעשרים שנה כחבר ושמונה שנים מתוכן אף יו"ר בית הנבחרים המדינתי של מרילנד. הוא אחד הפוליטיקאים האמריקאים הבכירים היחידים שמעולם לא נוצח במערכת בחירות כלשהי.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדין נולד ב-1943 בבולטימור שבמרילנד, בנם השני של דורה (לבית גרין) (נפטרה ב-1972) ומאיר קרדין (1907 - 2005)‏‏.‏[1] שם המשפחה המקורי היה "קרדונסקי". סבו של קרדין, האריס קרדונסקי שינה את שמו ל-קרדין לאחר שהגיע מרוסיה לארצות הברית ב-1905. גם הוריה של האם דורה, בנימין ורחל גרין היגרו מליטא לארצות הברית בראשית המאה העשרים.

משפחתו של קרדין הייתה פוליטית מאוד. האב כיהן כחבר בית הנבחרים המדינתי מטעם העיר בולטימור החל מגיל 27 ובמשך 4 שנים (1935 עד 1939). אחר כך הקים עם אחיו מוריס, דודו של קרדין, משרד עורכי דין והחל מ-1955 עד 1977 ושוב מ-1984 עד 1994 כיהן במישרות שיפוטיות שונות, כשופט בבית המשפט העירוני של בולטימור וכשופט שלום. מוריס, אחיו - שותפו של מאיר קרדין, הידוע באופן רשמי כמוריס קרדונסקי, כיהן גם הוא כחבר בית הנבחרים המדינתי, נציג העיר בולטימור, מ-1951 עד 1966. האווארד, אחיו הבכור של קרדין, היה פרקליט מחוז בבולטימור. ומושל מרילנד וראש עיריית בולטימור לשעבר, הרפובליקני תיאודור מק'קלדין היה אחד האורחים ב"בר מצווה" של קרדין. בשנת 2002, גם האחיין בן ה-32 של קרדין, ג'ון קרדין, בנו של אחיו הבכור האווארד, נבחר לכהן בבית הנבחרים המדינתי של מרילנד. בהשבעתו נכחו סבו, מאיר קרדין, שכיהן כחבר בית הנבחרים המדינתי של מרילנד, והן דודו.

קרדין למד באוניברסיטת פיטסבורג, פנסילבניה, לתואר ראשון וסיים בהצטיינות ב-1964. בתקופת לימודיו זו, הוא השתייך לאחווה הסטודנטיאלית "פי למדא פי" (Pi Lambda Phi), שהיא אחווה יהודית במקורה ורוב חבריה עד היום יהודים. תקופה מסוימת הוא אף כיהן כנשיא האחווה באוניברסיטה. ב-1967 הוא סיים כראשון בשכבה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מרילנד וקיבל תואר J.D במשפטים. באותה עת הוא כבר היה חבר בבית הנבחרים המדינתי של מרילנד.

בשנים 1995 - 1998, בהיותו חבר הקונגרס האמריקאי כיהן גם כיושב ראש תאגיד השירותים המשפטיים של מרילנד (MLSC) (הסניגוריה הציבורית). מ-1998 עד 1999, כיהן בחבר הנאמנים של "קולג' סיינט מרי של מרילנד", ב-1999 מונה לחבר הנאמנים של קולג' גאוצ'ר לאומנות, וב-2002 מונה לוועדת הייעוץ של אוניברסיטת סיינט מרי, ללימודי דמוקרטיה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדין נואם במליאת בית הנבחרים של ארצות הברית, יוני 2006

בית הנבחרים המדינתי של מרילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 החליט מוריס קרדונסקי שלא לרוץ למושב בבית הנבחרים המדינתי המייצג את העיר בולטימור, כדי שהתלמיד שלו למשפטים, אחיינו בן ה-23, בן קרדין יוכל לרוץ. שם המשפחה קרדין הוכח כבלתי ניתן לעצירה וקרדין הצעיר ניצח, ונכנס לתפקידו כחבר בית הנבחרים המדינתי בינואר 1967. קרדין סיים את בית הספר למשפטים מאוחר יותר באותה שנה. הוא המשיך וכיהן עוד עשרים שנה בתפקיד זה, מכהן לבסוף כיושב ראש בית הנבחרים המדינתי (Speaker) בגיל 36, ובמשך שמונה שנים, לפני שהחליט לעבור למישרה במישור הכלל ארצי, בבית הנבחרים האמריקאי.

בית הנבחרים של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1986 רץ קרדין לקונגרס האמריקאי. הוא ניצח בבחירות המקדימות בתוך המפלגה הדמוקרטית, כשקיבל 82% מהקולות, ניצח בהמשך את המועמד הרפובליקני עם 79% מהקולות ונכנס לתפקידו החדש בינואר 1987. הוא עתיד היה להיבחר מחדש עוד תשע פעמים ולכהן בקונגרס בסופו של דבר עשרים שנה, מנצח ללא קושי בדרך כלל, בכל מערכות הבחירות הללו.

בהיותו בבית הנבחרים של ארצות הברית הוא כיהן כיו"ר ועדת הסחר של הקונגרס וכן כחבר ועדת הדרכים, חבר תת-הוועדה למשאבי אנוש וחבר ועדת "הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה" (OSCE). הוא גם היה פעיל בכיר בוועדת ההיגוי של שדולת חברי הסנאט (Caucus) למען המפלגה הדמוקרטית וכיהן כאחד המצליפים הדמוקרטים.

ב-1997 כיהן קרדין כיושב ראש משותף של צוות עבודה בין מפלגתי שהוקם בקונגרס במאמץ לבצע רפורמה בכללי האתיקה בבית הנבחרים של ארצות הברית. בעקבות זאת וכחבר הקונגרס מטעם מרילנד הוא מונה ב-1998, על ידי בית הנבחרים המדינתי, לכהן כיושב ראש הוועדה שהוקמה במדינה זו למחקר מיוחד בחוק האתיקה הציבורית של מרילנד.

הסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוקן הרשמי של קרדין כסנאטור, 2007

ב-12 בספטמבר 2006, התמודד קרדין בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הדמוקרטית, לקראת קבלת מועמדות המפלגה לסנאט. הוא זכה במועמדות כנגד מספר רב של מועמדים דמוקרטים אחרים, עם 44% מהקולות, כ-4% יותר מהמועמד שהגיע אחריו,‏‏‏[2] ובבחירות הכלליות הביס את יריבו הרפובליקני ברוב של 54% ממניין הקולות‏‏.‏[3] בבחירות נובמבר 2012 ניצח קרדין במירוץ משולש, ברוב עצום. הוא זכה ב-56% מהקולות, בעוד המועמד הרפובליקני זוכה ב-26% בלבד ומועמד עצמאי בכ-16%.

קרדין חבר בוועדת הסנאט לסביבה ועבודות ציבוריות (תת הוועדה למימון על לפסולת סביבתית ובריאות הסביבה, תת-הוועדה לבטיחות תחבורה, וביטחון תשתיות, ותת הוועדה לתחבורה ותשתיות), הוועדה ליחסי חוץ (תת הוועדה לענייני אפריקה, תת-הוועדה לענייני אירופה, תת-הוועדה לענייני המזרח הקרוב ודרום ומרכז אסיה), הוועדה לעסקים קטנים ותאגידים, הוועדה למשפטים (תת הוועדה לאי אמון במונופולי שוק, מדיניות תחרותית וזכויות הצרכן, תת-הוועדה לזכויות אדם והחוק, תת-הוועדה לטרור, טכנולוגיה וביטחון פנים, ותת הוועדה לחוקה), ועדת התקציב וכן מכהן כיו"ר משותף של משלחת הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE) ("ועדת הלסינקי"), בה הוא חבר מאז 1993 (חבר בכיר משנת 2003 ועד 2006). כיום הוא מכהן כסגן נשיא האסיפה הפרלמנטרית של משלחת הארגון.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדין היה מעורב בנושאים פיסקליים, רפורמת הפנסיות וביטוח בריאות, כמעט תמיד מהכיוון השמאלי ביותר של המפה הפוליטית האמריקאית. בין השאר הוא הצליח להעביר למשל חוקים שונים להרחבת הביטוח הרפואי, חוק למימון לימודים לבוגרי רפואה, חוק להגדלת ההשקעות בחינוך, חוק להרחבת תשלומי מזונות, חוק לשיפור תוכנית ויסקונסין, חוק להגדלת הזיכוי ממס בגין הוצאות טיפול בילדים, ועוד.

בתחום החוץ תמך בשיתוף פעולה בנושאים גרעיניים אזרחיים עם הודו‏‏.‏[4] כמו כן, באוקטובר 2002 היה קרדין בין חברי המיעוט בקונגרס האמריקאי, שהצביעו נגד הסמכת הנשיא ג'ורג' בוש (הבן) להשתמש בכוח כנגד עיראק.

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2009 היה קרדין אחד משלושה סנאטורים שקראו לנשיא ברק אובמה, שלא להסתפק בהחלטה נוספת של מועצת הביטחון נגד איראן, אלא ליישם ביתר שאת את ההחלטות הקודמות, בנוסף לקבלת ההחלטה החדשה. השלושה דרשו שמועצת הביטחון תמנה ועדה עצמאית מקצועית, שתפקח על יישום הסנקציות, כמו אלה שמונו ופעלו כדי לוודא את יישום החלטות מועצת הביטחון נגד עיראק בעת שלטונו של סדאם חוסיין. שני הסנאטורים האחרים שהצטרפו לקרדין בקריאה זו היו ג'ו ליברמן עצמאי ודמוקרט לשעבר, יהודי אף הוא, וג'ון קאיל הרפובליקני.‏[5]

בדצמבר 2012 השתתף עם חברי סנאט וקונגרס יהודים אמריקאים נוספים בטקס מיוחד של הדלקת נרות חנוכה וכתיבת אותיות בספר התורה של אל על לאחדות ישראל, בבניין הסנאט בגבעת הקפיטול בוושינגטון.‏[6] בינואר 2013 היה בין הסנאטורים הדמוקרטים הבודדים שהתלבטו אם לתמוך במינויו של צ'אק הייגל למזכיר ההגנה, עקב התבטאיותיו בעבר שנתפסו כאנטי ישראליות, אך לבסוף תמך במינוי.‏[7] בפברואר 2013 הוא עמד בראש משלחת משותפת של חברי הסנאט האמריקאי מטעם שתי המפלגות, בביקור בישראל.‏[8]

ב-23 בנובמבר 2012 פנה קרדין, יחד עם הסנאטורית הרפובליקנית סוזן קולינס, ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ודחק בו לא להמשיך במאמציו לקבלת הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית. ביוני 2014, יזם יחד עם קולינס מכתב לנשיא ברק אובמה, עליו חתמו בסופו של דבר 88 מתוך 100 הסנאטורים משתי המפלגות האמריקאיות, בו קראו לו להימנע מסיוע לממשלת האחדות הפלסטינית, הנתמכת בין השאר על ידי החמאס.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בנובמבר 1964, נישא קרדין למירנה (לבית אדלמן), מורה, אותה הכיר עוד כשלמדו ביחד בבית הספר היסודי. הם החלו "לצאת" בהיותם בני 15 ומאז לא נפרדו. יש להם כיום בת אחת, דברה, המשמשת כמנהלת החינוך במוזיאון היהודי של מרילנד. בנם מייקל התאבד ב-1998 בהיותו בן 30.‏‏‏[9] מירנה קרדין מכהנת כיום (2013) בהנהלת בית החולים "סיני" של בולטימור ובהנהלת הפדרציה הקהילתית היהודית של בולטימור. הוא מחזיק בתוארי כבוד אחדים מכמה מוסדות, בהם בית הספר למשפטים של אוניברסיטת בולטימור (1990), אוניברסיטת מרילנד בבולטימור (1993), האוניברסיטה העברית בבולטימור (1994), וגאוצ'ר קולג' לאומנות (1996).

משפחתו הייתה קשורה לקהילה האורתודוקסית המודרנית במשך שלושה דורות, וקרדין הצעיר ומשפחתו נהגו, וקרדין עצמו נוהג עד היום, להתפלל בבית הכנסת "קהילת בית תפילות", בית הכנסת האורתודוקסי הגדול ביותר בצפון אמריקה, ליד ביתם.‏[10] הוא תומך נלהב בציונות ובמדינת ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בן קרדין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]