חיות הנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיות הנגב
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך פלמ"חפלמ"ח  פלמ"ח
צה"לצה"ל  צה"ל
סוג יחידת סיור וקומנדו
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1947
מקים היחידה שמחה שילוני
פירוק היחידה 1949
מלחמות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
פיקוד
יחידת אם חטיבת הנגבחטיבת הנגב  חטיבת הנגב

יחידת חיות הנגב הייתה קבוצת לוחמים שגויסו בחודש דצמבר 1947 ונשלחו לנגב כתגבורת לכוחות המצומצמים שהיו בו עד אותה שעה. היחידה הוקמה במטרה לשמור על קווי המים ועל הדרכים שבין היישובים. בניגוד לכוחות שהיו בו עד אותה שעה שפעלו כיחידות מרחביות שפעלו בגזרות היישובים השונים, יועדה יחידה זאת להיות ניידת בכל המרחב. היחידה פעלה כיחידת סיור וקומנדו תחת פיקודו של המ"פ שמחה שילוני. בשלב ראשון פעלה היחידה בשתי גזרות: מחלקת משמר הנגב בגזרה המזרחית ומחלקת בארי במערבית. עם הקמת גדוד 9 שהיה לגדוד הפשיטה המשוריין של חטיבת הנגב, הפכה היחידה לפלוגת הסיור של הגדוד כאשר הגמל המשיך להיות הסמל שלה.

הרקע להקמת היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנוכח התלקחות מעשי האיבה ברחבי הארץ החל מה-30 בנובמבר 1947, הורה ישראל גלילי ראש המפקדה הארצית של ארגון ההגנה על גיוסם של 6000 אנשי חי"ש (חיל שדה) ועוד 900 אנשי הרזרבה של חטיבת הפלמ"ח.

הרזרבה של הפלמ"ח נוצרה לראשונה בסוף שנת 1943 כאשר החלו להשתחרר ראשוני המתגייסים לפלמ"ח שסיימו שרות סדיר של שנתיים שכללו עבודה חקלאית בקיבוצים בהם ישבו, סדרות אימונים ופעולות מבצעיות נגד הערבים או הבריטים. לכל גדוד פלמ"ח הוצמדו יחידות הרזרבה שהיו במרחב שלו. היות ששתי פלוגות הרזרבה של הגדוד השני שהיה פרוס בנגב גויסו אך נשארו מרותקות להגנת ירושלים, העיר העתיקה ולאבטחת התחבורה בכביש תל אביב – ירושלים, הוחלט במטה הפלמ"ח לשלוח לנגב את הרזרבה של משקי עמק יזרעאל שהיו כפופות עד אז לגדוד הראשון וכן את זו של חיפה.

ב-15 בדצמבר 1947 יצאו 15 אנשי העמק מעפולה דרומה לנגב. בתל אביב הצטרפו אליהם חמישה איש נוספים. אותם 20 לוחמים הגיעו לניר עם ממנה נשלחו לבארי. הם כונו "מחלקת בארי". הם עסקו בעיקר באבטחת קוו המים המערבי בפעילות יום ולילה.

שתי מחלקות הרזרבה החיפאית תחת פיקודו של שמחה שילוני גויסו ביום ו' ה-19 בדצמבר. מחלקה אחת הייתה פעילה במבצעים והשנייה הייתה מורכבת מסטודנטים שלמדו בטכניון. למחרת היום, יום שבת ה-20 בדצמבר, יצאו שתי המחלקות בשני אוטובוסים מחצר הטכניון דרומה לנגב. עם הגיעם למפקדת הגדוד השני שליד ניר עם, נשלחה מחלקת הסטודנטים לצאלים ואילו המחלקה השנייה תחת פיקודו הישיר של שילוני נשלחה למשמר הנגב. כאן הצטרפו למחלקה זאת 33 אנשי המ"ן (המשמר הנע) בפיקודו של המ"מ דודק'ה מגן ויחד החלו להתגבש כיחידה אחת שמנתה כ- 50 לוחמים. לרשותם עמדו בתחילה משאית וטנדר פתוח ששימש עד אז את המשמר הנע. המגויסים היו מצוידים בנשק קל שכלל: רובי לי אנפילד, תתי מקלע סטן ושני מקלעי ברן. הם היו ללא מכשירי קשר, ביגוד חם לחורף, חגורים וכדומה. את הרימונים והכדורים נשאו בכיסים. הם סבלו ממחסור במזון, ישנו באהלים פרוצים ונאלצו לפעמים לצאת לפעולות ביום כשהם לבושים גופיות כדי לשמור את הסוודרים יבשים לפעולות לילה. בעקבות הפגיעות ברכבים בנגב שוריינו הרכבים והמשאיות. כדי לספק הגנה נגד נשק קל, רותכו לוחות פלדה סביב תאי הנהגים של שתי המשאיות של יחידת משמר הנגב: משאית מסוג CMP-60 ומשאית מסוג גי.אמ.סי. 6 × 6. כמו כן רותכו לוחות פלדה מסביב לארגז עם חרכי ירי. בחלק העליון נשאר הארגז פתוח ללא כיסוי פלדה אלא עם כיסוי הברזנט המקורי ששימש להגנה מהגשם בחורף והשמש בקיץ. בכך יכלו לפעול תוך קבלת הגנה מאש נשק קל.

הדרישה לציוד הגיעה עד למטה הכללי שדאג לרכוש ולהכין משוריינים וכך נשלחו באמצע ינואר 1948 שמונה משורייני פרפר ראשונים לנגב מהם נשלח אחד ליחידה במשמר הנגב. כעבור 3 שבועות הגיעו שני משוריינים נוספים. הופעת המשוריינים שצוידו במכשירי קשר מסוג מק. 18 וכן מק. 19 שנתה את כללי המשחק במאבק על הדרכים.

למחלקת בארי היה קומנדקר פתוח ומשאית שגם היא שוריינה. במקביל לשליחת משורייני פרפר למחלקת משמר הנגב נשלחו שניים גם למחלקת בארי.

משוריין פרפר של יחידת "חיות הנגב" באזור קיבוץ יד מרדכי, אפריל 1948

פעולות תוקפניות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בינואר 1948 נערכה הפעולה התוקפנית הגלויה הראשונה. באותו בוקר הגיע מידע לפיו משאית עם נשק עומדת לצאת מבאר שבע כדי לחלקו לבדואים באזור עימארה. משוריין אחד עם כיתת לוחמים התגברו על עשרות ערבים שנעו מולם במשאיות מספר תוך גרימת אבדות כבדות. גם מחלקת בארי קבלה במחצית ינואר שני משוריינים שתרמו רבות להגברת יכולות הפעולה.

בשבת 31 בינואר יצאו שני משורייני בארי לסיור. אחד נעצר עקב תקלה והשני המשיך עד שנעצר על ידי סיור בריטי. הבריטים החרימו נשק ותחמושת של אנשי המשוריין הראשון וכאשר לפתע הגיע השני, איימו אנשיו על הבריטים ומנעו החרמת נשקם.

בשבת ה-7 בפברואר הגיעה ידיעה שאנשי הועד הערבי העליון עומדים לעבור בכביש באר שבעעזה. לוחמי היחידה יצאו לצומת משמר הנגב להכין חסימה ומארב. ערבי שזיהה אותם הודיע לבריטים ששלחו למקום כוח גדול שנע במשאיות בעקבות טנק (כנראה) קרומוול. הופעת הבריטים שבשה את הפעולה.

הופעת השם והסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודש פברואר 1948 הצטיין בפעילות מוגברת בה פגעו אנשי המחלקה ברכוש הבדואים שחיבלו בקו צינור המים. הפעילות סביב השעון ותנאי החיים גרמו ללוחמים לגדל זקן ולהתנהג בצורה פרועה. אט אט נוצרה סביבם הילה של חבורת גברים פרועה ומגובשת המטילה את מוראה על הערבים. הם כינו את עצמם "חיות הנגב" והחליטו שהגמל יהיה סמלם אותו ציירו על דפנות כלי הרכב שלהם. אחד מאנשי המחלקה נסע העירה והכין סמלים ממתכת אותם ענדו הלוחמים על דש הבגד או על כובעיהם בגאווה רבה. גם מחלקת בארי אימצה לעצמה שם: "עכברי המדבר".

שינויים ארגוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורכי הביטחון דרשו את הגדלת כוחות החטיבה. כך נוספו לחטיבת הנגב שהורכבה עד אז משני גדודים מרחביים: (הגדוד השני הצפוני והגדוד השמיני הדרומי) במרץ 1948 שני גדודי עתודה: הגדוד השביעי, גדוד חי"ר והגדוד התשיעי כגדוד פשיטה ממונע. עם הקמת הגדוד התשיעי, השתלבו בו לוחמי חיות הנגב ופעלו במסגרתו כפלוגת ג'יפים עד תום המלחמה.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשפעת השם "חיות הנגב" הוציא נחום גוטמן בהוצאת עם עובד ספר ציורי לוחמים בשם "חיות הנגב"[1]. תיאטרון המטאטא העלה בשנת 1949 הצגה בשם "חיות הנגב" על חיילים השבים משדה הקרב[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תש"נד - 1994, ע"מ 19 - 127.
  • ישראל כהן (ישרולנה), דרך איש בפלמ"ח, הוצאה עצמית,1993.
  • דוד (מגדל) טפרסון, Eyes of the beholder הוצאה עצמית, 2008.
  • עזרא גרינבוים, ראיון עם שמחה שילוני, חטיבת הנגב, חיות הנגב,בית יגאל אלון, 1986.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]