משה גבעתי (היסטוריון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה גבעתי
MosheGivati.jpg
תאריך לידה 1948 (בן 69 בערך)
מקום לידה קריית חיים, ישראל
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19671990
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
האינתיפאדה הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
תפקידים אזרחיים
היסטוריון צבאי

משה גבעתי (נולד ב-1948) הוא מפקד חטיבה לשעבר בצה"ל והיסטוריון צבאי ישראלי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה גבעתי נולד בקריית חיים ובגיל חמש עבר להתגורר בקריית ביאליק, שם סיים ב-1962 את בית הספר הממלכתי. למד בבית הספר התיכון ע"ש לווינהרץ בקריית מוצקין שאותו סיים ב-1966. ב-1967 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת גולני בגדוד 13. גבעתי עבר הכשרה כלוחם והשתתף בכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. לאחר שסיים קורס מ"כים שירת כמפקד כיתה בגדוד 13. לאחר שסיים קורס קציני חי"ר שירת כמפקד מחלקה בבסיס האימונים החטיבתי, ובגדוד 51, עד שנפצע בספטמבר 1969 בהיתקלות עם מחבלים בדרום רמת הגולן. לאחר שהחלים שירת באג"ם חטיבת גולני. במאי 1970 השתתף בקלחת 2, פשיטה משוריינת ללבנון. בקיץ 1970 מונה לסגן מפקד פלוגה בגדוד 17 (אריות הגולן) ועם פלוגתו לחם בגזרה הצפונית של תעלת סואץ בסיומה של מלחמת ההתשה.

לאחר שסיים את קורס מפקדי פלוגות מונה למפקד פלוגה א' בגדוד 51. עם פלוגתו לחם במחבלים במחנות הפליטים ברצועת עזה. בקיץ 1972 למד באוניברסיטת חיפה והועלה לדרגת סרן. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים שב לגדודו ולחם במסגרתו בקרב החרמון הראשון. בעת ההכנות להבקעה לשטח סוריה הקים כוח הנדסי חטיבתי - 'כוח דחפור' ועימו פעל במובלעת הסורית עד למבצע קינוח. במבצע עצמו הצטרף לטור הממונע כלוחם מן השורה[1]. בשלהי אוקטובר 1973 מונה לקצין המבצעים של גולני ולאחר זמן קצר מונה למפקד פלוגת קורס מ"כים סיירות בגדוד 17. בראש פלוגתו לחם בקרב על שיא החרמון באפריל 1974.

בספטמבר 1974 הועלה לדרגת רס"ן והוצב כמדריך הראשי של בסיס האימונים החטיבתי. בהמשך שובץ בחטמ"ר 300 (עוצבת ברעם) בתפקיד קצין אג"ם. ב-1976 למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל. ב-1977 מונה לקצין המבצעים של פיקוד הצפון. בשנת 1978 הועלה לדרגת סגן אלוף ומונה למפקד גזרת החרמון. בשנים 1982-1979 הושאל למשרד החוץ ושירת בחו"ל כקצין ביטחון בקונסוליה הכללית באיסטנבול, וכקצין הביטחון בשגרירות בבנגקוק. עם שובו ארצה מונה לסגן מפקד חטיבת החרמון. לאחר מכן מונה למפקד בסיס האימונים של גולני ושירת בו עד ספטמבר 1984 עד שנפצע קשה בתאונת המסוק בנחל בזק. בעת התאוששות מהפציעה סיים תואר בהיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות.

בשנת 1986 מונה למפקד מרחב יהודה בחטיבת איו"ש. שנה לאחר מכן הועלה לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד מחוז דן של עורף פיקוד המרכז. בחודשים ינואר-מארס 1988 היה חבר בבית הדין הצבאי ששפט את קמב"ץ חטיבת הנח"ל ואת הש"ג מאירוע 'ליל הגלשונים'. בעת האינתיפאדה הראשונה הקים את חטיבת יהודה, השייכת לאוגדת אזור יהודה ושומרון והיה מפקדה הראשון. שירותו כמפקד החטיבה הסתיים לאחר שלקח אחריות על מותו של פלסטיני רעול פנים. יצא לחופשת לימודים נוספת, וסיים לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. בלחץ התקשורת התבקש ב-1990 על ידי הרמטכ"ל, דן שומרון לפרוש מצה"ל. עם פרישתו הוצב כקצין מילואים במחלקה להיסטוריה של צה"ל בתפקיד נציג המחלקה בלשכת סגן הרמטכ"ל. בתפקיד זה תיעד את דיוני סגן הרמטכ"ל במלחמת המפרץ הראשונה. בשנים 2015-1992 שירת במילואים ביחידת הביקורת של צה"ל. בפברואר 1992 היה חבר בוועדת החקירה המטכ"לית שבראשה עמד האלוף נחמיה תמרי ושבדקה את אירועי ליל הקלשונים. משנת 2015 משרת במילואים במחלקה להיסטוריה של (צה"ל).

לאחר פרישתו מצה"ל לימד במשך שנתיים בבית הספר התיכון 'תיכון חדש' בתל אביב ביטחון לאומי. בשנים 2002–2004 שימש כיועצו של השר לביטחון הפנים בנושאי הביטחון וההתיישבות ביש"ע בשנים 2014-1999 היה חוקר במחלקה להיסטוריה של צה"ל. במלחמת לבנון השנייה שימש במילואים כנציג מחלקת ההיסטוריה בעוצבת הגליל ותיעד שם את שהתרחש בעת הקרבות. במבצע צוק איתן עמד בראש צוות שגבה עדויות מפצועי המבצע מטעם מפקדת קצין החינוך והנוער הראשי. במארס 2016 סיים תואר שני בהצטיינות יתרה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.

מתגורר ברעות, נשוי ואב לשלוש בנות.

ספרים פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

(רשימה חלקית, בנוסף כתב כמה מחקרים מסווגים למחלקת היסטוריה של צה"ל)

  • שלוש לידות בספטמבר (אוטוביוגרפיה), הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1990.
  • בין המשברים - שירים של חייל, הוצאת מסדה, 1993.
  • קשר של שתיקה - דילמות מוסריות של לוחמי צה"ל, הוצאת גבעתי.
  • בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, הוצאת מערכת הביטחון ומערכות, תשנ"ד-1994.
  • בידיהם חושלה הפלדה , הוצאת משרד הביטחון, תשנ"ח-1997.
  • גשר של אהבה, הוצאת רעות, תשס"א-2001.
  • אביר 21 - סיפורו של אלי אברם, מפקד יחידת המסתערבים, הוצאת רעות, תשס"ג-2003.
  • בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים, הוצאת רעות, תשס"ט-2009.
  • הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, הוצאת רעות, תשע"ג-2013.
  • שלוש משפחות - סיפורו של יוסק'ה נווה, הוצאת רעות, תשע"ה-2014.
  • המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, הוצאת מערכות ומודן, תשע"ה-2015.
  • מבקיע חומות - סיפור חייו ופועלו של תא"ל דוד לסקוב, הוצאת ידיעות ספרים, תשע"ה-2015.
  • שורשי הביקורת בצה"ל, בהוצאת יחידת מבקר צה"ל, תשע"ו-2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פריט עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה גבעתי, המלחמה שלי, מערכות, גיליון 391, ‏ אוקטובר 2003.