טבח דאנבליין

טבח דאנבליין
Dunblane Massacre

תאריך	13 במרץ 1996
מקום	דאנבליין , סקוטלנד, הממלכה המאוחדת
קואורדינטות	56°11′20″N 3°58′27″W
סוג	רצח המוני ירי בבית ספר ירי המוני טבח רצח והתאבדות
נשק	שני אקדחי FN HP שני אקדחי 357. מגנום אקדח סמית אנד וסון 19
הרוגים	16
פצועים	15
מבצע	תומאס המילטון
מספר מפגעים	1
מפגעים הרוגים	1
(למפת סקוטלנד מוגדלת)   אדינבורו גלאזגו אברדין פייזלי אייר פרת' אינוורנס לוכגילפהד דנדי איי שטלנד אורקני האיים ההברידיים אנגליה צפון אירלנד אירלנד האוקיינוס האטלנטי הים הצפוני טבח דאנבליין (למפת סקוטלנד רגילה)   אדינבורו גלאזגו אברדין פייזלי אייר פרת' אינוורנס לוכגילפהד דנדי איי שטלנד אורקני האיים ההברידיים אנגליה צפון אירלנד אירלנד האוקיינוס האטלנטי הים הצפוני טבח דאנבליין

טבח דאנבליין (באנגלית: Dunblane Massacre) היה אירוע ירי המוני שהתרחש בבית הספר היסודי של העיירה דאנבליין בסקוטלנד, הממלכה המאוחדת, ב-13 במרץ 1996. המפגע, תומאס המילטון בן הארבעים ושלוש, ירה למוות בשישה עשר תלמידים ופצע כחמישה עשר נוספים לפני שהתאבד.

הטבח

מהלך הטבח

תומאס המילטון בן הארבעים ושלוש עזב את ביתו שבסטירלינג בסביבות השעה 08:15 בבוקר ה-13 במרץ 1996 ונסע צפונה לכיוון העיירה דאנבליין . הוא הגיע לאזור בית הספר היסודי של העיירה לקראת השעה 09:30 והחנה את רכבו בסמוך לעמוד טלגרף שניצב בחניית המוסד הלימודי. לאחר שחתך את קווי התקשורת שסיפקו שירות לכמה מהבתים הסמוכים החל לעשות את דרכו לעבר בנייני הכיתות.

תחילה פנה המילטון לצדו הצפון-מערבי של בית הספר, ונכנס פנימה דרך דלת אשר הובילה לחדרי השירותים ולאולם הספורט, בו נכחו באותה שעה כעשרים ושמונה תלמידי כיתה א' בנוסף לשלושה אנשי סגל מבוגרים. ייתכן כי לפני שנכנס ירה פעמיים לכיוון שירותי הבנות והבמה של אולם הכנסים.

עם כניסתו לאולם הספורט החל המילטון לירות ללא הבחנה ופגע באחת המורות, אילין הארליד, אשר נורתה בזרועותיה ובאזור בית החזה, בשעה שניסתה להגן על התלמידים בגופה. על אף זאת היא הצליחה לדשדש קדימה יחד עם כמה מהם ולהתחבא בתוך ארון שניצב בצדי האולם. מורה נוספת, גוון מאיור, נורתה אף היא ונהרגה. המורה השלישית שהייתה נוכחת באותה שעה, מארי בלייק, נורתה בראשה ובשתי רגליה אך הצליחה לעשות את דרכה גם היא לעבר אחד הארונות עם כמה מתלמידיה.

תוך מספר שניות מהרגע בו נכנס לראשונה לאולם הספיק המילטון לירות כעשרים ותשעה כדורים עם אחד מהאקדחים שנשא, בעזרתם הרג ילד אחד ופצע מספר אחרים. ארבעה מבין אלו שנפצעו פנו להסתתר בארון הסמוך בסיוען של המורות הארליד ובלייק. משם פנה המילטון לצדו המזרחי של האולם כשהוא ממשיך לירות תוך כדי התקדמות, ולבסוף הסתובב אחורה וירה שמונה יריות לכיוון האזור הנגדי ממנו הגיע. לאחר מכן פנה לצעוד לכיוון מרכז האולם, משם ירה שמונה כדורים מטווח אפס לעבר ילדים אשר נפצעו קודם לכן ולא היו מסוגלים לנוע ולהימלט מפניו.

תלמיד בכיתה ז' שצעד בסמוך לקיר הבניין החיצוני בצדו המערבי של אולם הספורט בשעה שהירי החל התקרב והביט פנימה בניסיון לצפות במתרחש. המילטון הבחין בו וירה לכיוונו, אך הוא הצליח לברוח מהמקום לאחר שנפצע קלות מידי רסיסי זכוכית שעפו לעברו. בדקות הבאות נותר המילטון בעמדתו תוך כדי שירה כעשרים וארבעה כדורים נוספים לכיוונים שונים, בעיקר לעבר החלון הסמוך לדלת האש שניצבה בצדו הדרום-מזרחי של האולם, ככל הנראה כדי לפגוע באיש סגל אשר צעד לכיוון מגרש המשחקים ובו הבחין מבעד לזגוגית. מיד לאחר מכן פתח את הדלת וירה ארבעה כדורים נוספים לעבר בניין הספרייה, ופגע באשת סגל נוספת בשם גרייס טווידל אשר נפצעה באופן בינוני.

בכיתה סמוכה אשר פעלה מתוך מבנה נייד הסמוך ליציאת האש ממנה החל המילטון לירות למדו באותה שעה תלמידים מכיתה ז' בהוראת אשת הסגל קתרין גורדון. לאחר שהלה הבחינה בהמילטון יורה מבעד לדלת האש הנחתה את תלמידיה לשכב על הרצפה, כאשר לפתע ירה תשעה כדורים ישירות לעברם אשר פגעו בחפצים בלבד.

לבסוף שב המילטון חזרה לתוך אולם הספורט, הפיל את האקדח בו השתמש עד כה, ושלף שני אקדחים נוספים. לאחר שהכניס את הקנה של אחד מהם לפיו הפנה אותו כלפי מעלה והתאבד באמצעות ירייה בראשו. הטבח כולו נמשך בין שלוש לארבע דקות, במהלכו נפצעו כשלושים ושניים אנשים בסך הכל ומתוכם נהרגו כשישה עשר. חמישה עשר מבין ההרוגים מתו בזירה וילד אחד נכנע לפצעיו באמבולנס במהלך הנסיעה לבית החולים הקרוב.

הגעת כוחות הביטחון לזירה

שיחת הטלפון הראשונה למוקד המשטרה התקבלה בשעה 09:41 באותו בוקר בידי מנהל בית הספר רונלד טיילור, אשר קיבל התראות אודות הירי שהתרחש בשטח המוסד הלימודי מידי אשת סגל בשם אגנס אוולסון. לאחר שדיווחה כי שמעה צרחות ונתקלה במה שנדמה כתרמילי כדורים מפוזרים על הרצפה, צעד טיילור בעצמו לכיוון אולם הספורט על אף שבאותה העת חשב כי הרעשים המדוברים הגיעו מעבודות באתר בנייה סמוך, ולאחר שהבחין בזירת הדמים רץ חזרה למשרדו והורה לאשת סגל אחרת, פיונה אידינגטון, להזעיק למקום עזרה רפואית בדחיפות.

האמבולנס הראשון הגיע לזירה בשעה 09:57, וצוות עזרה ראשונה נוסף מהמרכז הרפואי של דאנבליין הגיע כעבור מספר דקות, בשעה 10:04. ביניהם נמצאו מספר רופאים מוסמכים ואחות, אשר החלו לפעול במהרה ולבצע החייאות בתלמידים הפצועים. לאורך השעה הבא הגיעו צוותים רפואיים נוספים מהיישובים הסמוכים דון וקלנדר , צוות חירום מהמרפאה הרפואית של סטירלינג , וכן וכן צוות רפואי מהמרפאה המחוזית המלכותית בפלקירק .

כל הפצועים הועברו למרפאה המלכותית של סטירלינג עד השעה 11:30 בהמשך אותו היום, למעט ילד אחד, כאמור, אשר נכנע לפצעיו ומת בדרכו לבית החולים. לאחר אבחנה ראשונית הועברו חלק מהפצועים למרפאות אחרות בפלקירק ובגלאזגו. שני תלמידים אשר נכחו בטבח אך לא נפצעו היו שחקני הטניס לעתיד אנדי מארי וג'יימי מארי.

המפגע

ראו גם – תומאס המילטון

תומאס ואט המילטון (באנגלית: Thomas Watt Hamilton,‏ 10 במאי 1952 – 13 במרץ 1996) נולד בגלאגזו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת, לתומאס ואט ואגנס גרהם המילטון. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו והוא נותר בחזקת אמו, אשר עברה להתגורר יחד עם הוריה בקראנהיל .

במהלך חייו עבד המילטון לפרנסתו כפעיל בתנועות נוער רבות ואף הגיע לתפקידי ניהול בכירים, אולם מספר תלונות שהוגשו נגדו בגין ”התנהלות בלתי ראויה” כנגד ילדים צעירים אשר טענו כי נהג לצלם את הקטינים כשהם עירומים למחצה וללא הסכמת הוריהם, בנוסף לכך שהכריח כמה מהם לישון בקרבה מוגזמת אליו בתוך רכבו המסחרי כאשר יצאו יחדיו לטיולי מחנאות, הובילו להשעייתו לאלתר מארגון הצופים של בריטניה ב-13 במאי 1974 בעקבות ”חשדות בדבר כוונותיו המוסריות כלפי ילדים”.

בתגובה להאשמות נגדו שלח המילטון מכתבים רבים לאישים בולטים, ביניהם למלכת הממלכה המאוחדת אליזבת השנייה ולחבר הפרלמנט מייקל פורסית' . חבר פרלמנט אחר בשם ג'ורג' רוברטסון התלונן בפני פורסית' בעניין מועדון הנוער המקומי אותו ניהל המילטון, ולאחר הטבח אף טען שהתווכח עמו בין כותלי ביתו.

מורשת

ועדת החקירה

חקירה ציבורית מקיפה אודות אירועי הטבח נערכה בראשותו של השופט ויליאם קולן והפיקה דוח מקיף אשר הגיש את המלצותיו לממשלת הממלכה המאוחדת מאוחר יותר באותה שנה. בין המלצותיה היו הידוק המגבלות על תפוצת כלי הנשק ברחבי המדינה וכן קידום שיח ודיון בעניין השאלה האם הטלת איסור מוחלט על החזקת כלי נשק פרטיים אכן תשרת את רצון הציבור. בנוסף הועלו מספר הצעות בדבר שינויים בהסדרי האבטחה הקיימים בבתי הספר, ובייחוד בדיקות רקע עמוקות יותר עבור עובדי ציבור אשר מתוקף תפקידם נדרשים לעבוד עם ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה.

בעקבות המחלוקת הציבורית שהתעוררה לאחר הטבח חוקקה הממשלה השמרנית דאז בראשותו של ראש הממשלה סר ג'ון מייג'ור את חוק כלי הנשק (1997) אשר אסר על החזקה פרטית של אקדחים מכל סוג למעט כאלו בעלי תחמושת של קליבר 22 מילימטרים . הממשלה הבאה בראשותו של ראש הממשלה טוני בלייר חוקקה חוק נוסף בשם חוק כלי הנשק השני (1997) אשר אסר גם על החזקתם של האקדחים שהחוק הקודם התיר, ולפיכך רק כלי נשק בעלי ערך היסטורי או כאלו המשמשים למטרות ספורטיביות נותרו חוקיים.

מספר ראיות שהצביעו על קיומו של שיח מסוים בין רשויות החוק לבין המילטון קודם לטבח הוזכרו בדוח החקירה הציבורי, אולם הוסתרו מאוחר יותר תחת חותם ופרסומם נאסר למשך מאה שנים. הסיבה הרשמית להטלת הצנזורה הייתה הגנה על זהותם של הילדים, אך לאחר שהדבר עורר מחלוקת ציבורית כבדה והעלה מספר האשמות שטענו כי הלכה למעשה נועדה הצנזורה להגן על כבודם של מספר בכירים, נבחן מחדש צו איסור הפרסום שהוטל שבידי השופט קולין בויד וכמה מהראיות שוחררו לידי הציבור לאחר שעברו עריכה שסדר גודלה אינו ידוע באחרית שנת 2005. מספר ראיות אחרות אשר הכילו תיקים רפואיים וכן את דוחות הנתיחה שלאחר המוות של כמה מהילדים ושל המילטון נותרו חסויים.

כמה מהמסמכים שנחשפו הצביעו על כך שתלונות כנגד המילטון הצטברו בארכיוני המשטרה הסקוטית התיכונה החל מ-1991 ואף נחקרו בידי יחידה שעיסוקה העיקרי הוא טיפול בפשעים כנגד ילדים , אך דבר לא נעשה בנידון. הדיווחים נגדו אף הציעו להאשימו בעשרה סעיפי אישום שונים בגין שלל עבירות, ביניהן תקיפה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בנוסף למספר הצהרות רשמיות מידי שוטרים אשר טענו כי המילטון לא היה כשיר להחזקת כלי נשק.

הנצחה

מספר אישים בריטיים בכירים ביקרו בדאנבליין בימים שלאחר הטבח, ביניהם ראש הממשלה דאז ג'ון מייג'ור. טקס תפילה לזכר הנרצחים נערך בקתדרלת דאנבליין בו השתתפו אנשי ציבור המשתייכים לדתות שונות. מלכת הממלכה המאוחדת אליזבת השנייה ובתה הנסיכה המלכותית אן השתתפו בטקס הנצחה מקומי שנערך ב-17 במרץ.

משפחות הקורבנות ארגנו טקס הנצחה פרטי כשבעה חודשים לאחר הטבח, באוקטובר 1996, בו נכחו למעלה משש מאות אנשים וביניהם צ'ארלס השלישי, לימים מלך הממלכה המאוחדת. הטקס שודר בשידור חי בערוץ הראשון של תאגיד השידור הבריטי והונחה בידי ג'יימס א. וייט , אישיות בכירה בכנסייה של סקוטלנד.

אולם הספורט של בית הספר היסודי בתוכו התרחש מרבית הטבח נהרס ב-11 באפריל 1996, ובמקומו נשתל גן הנצחה לזכר הקורבנות. כשנתיים לאחר הטבח, ב-14 במרץ 1998, גן הנצחה נוסף נפתח בבית הקברות של דאנבליין, בו נקברו שלושה עשר מהקורבנות שנהרגו בטבח. בגן נבנה מעין מאגר מים המזכיר במראהו מעיין שעליו נבנתה אנדרטה עליה נחרטו שמות הקורבנות.

אנדרטת דמוית מנהיר אשר נבנתה על ידי הפסל ריצ'רד קינדרסליי לזכר הקורבנות הוצבה בתוך קתדרלת דאנבליין ב-12 במרץ 2001. גובהה כשני מטרים וכל אחת מפאותיה מציגה ציטוט אחר מאת הסופרים בייארד טיילור, ויסטן יו אודן, ריצ'רד הנרי סטודארד ואמיל ויקטור ריו .

תרבות

טלוויזיה

• הסרט התיעודי הקצר רשומות מדאנבליין: לקחים מירי בבית ספר מבית נטפליקס בבימויה של קים א. סניידר מ-2018 סובב את אירועי הטבח ויוצר השוואה בינו לבין הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק.
• הסרט התיעודי דאנבליין: זיכרון הילדים שלנו מבית איי. טי. וי. ואס. טי. וי. שודר בטלוויזיה ביום השנה הראשון לטבח והציג ראיונות רבים עם בני משפחותיהם של הקורבנות.
• הסרט התיעודי דאנבליין: כעבור עשור מבית ערוץ חמש שודר ב-2006 בסביבות יום השנה העשירי לטבח.
• התוכנית התיעודית דאנבליין: הסיפור שלנו מבית הענף הסקוטי של תאגיד השידור הבריטי שודרה ב-2016 בסביבות יום השנה העשרים לטבח.
• הסרט התיעודי חזרה לדאנבליין עם לוריין קלי מבית איי. טי. וי. מ-2021 הופק לכבוד יום השנה העשרים וחמישה של הטבח ומציג את ביקורה של העיתונאית לוריין קלי בדאנבליין.

מוזיקה

• להקת הפאנק הבריטית יו. קי. סאבס פרסמה את השיר "דאנבליין" כחלק מאלבומם "דברים עיקריים" מ-1997 העוסק בטבח.
• המלחין הסקוטי ג'יימס מקמילאן כתב את המנגינה "תפילתו של ילד" כמחווה לקורבנות הטבח.
• נגן חמת החלילים רוברט מתיסון מלהקת החלילים שוטס ודייקהד קלדוניה הלחין מנגינה בשם "פעמוני דאנבליין" כמחווה לקורבנות הטבח.
• המוזיקאי טד כריסטופר כתב מילים חדשות עבור הלחן של השיר נקישה על שערי גן עדן כמחווה לקורבנות הטבח ובהסכמתו של יוצרו בוב דילן. ביצועו של השיר החדש נעשה בידי כמה מאחיהם ואחיותיהם של הקורבנות וכן בשיתוף פעולה עם הגיטריסט מארק נופלר. השיר פורסם לראשונה ב-9 בדצמבר 1996.

לקריאה נוספת

סמסון, פיטר; קרואו, אלן; דאנבליין: שנת הדמעות שלנו; הוצאת מיינסטרים, 1997 (מסת"ב 1-85158-975-9)	Samson, Peter; Crow, Alan; Dunblane: Our Year Of Tears; Mainstream Press, 1997 (ISBN 1-85158-975-9)
נורת', מיק; דאנבליין: לעולם לא נשכח; הוצאת מיינסטרים, 2000 (מסת"ב 1-84018-300-4)	North, Mick; Dunblane: Never Forget; Mainstream Press, 2000 (ISBN 1-84018-300-4)
איילווארד, פיטר; להבין את דאנבליין וטבחים נוספים; הוצאת ראוטלדג', 2012 (מסת"ב 1780490941, מסת"ב 978-1780490946)	Aylward, Peter; Understanding Dunblane And Other Massacres; Routledge, 2012 (ISBN 1780490941, ISBN 978-1780490946)

קישורים חיצוניים

• דוח החקירה הציבורית אודות הטבח בבית הספר היסודי דאנבליין, אורכב מהמקור ב-10 במרץ 2016. (באנגלית)
• תמליל החקירה הציבורית אודות התקרית בבית הספר היסודי דאנבליין, פורסם במקור ב-29 במאי 1996, אורכב מהמקור ב-19 במרץ 2014. (באנגלית)