טיוטה:שקר (הלכה)

שקר בהלכה הוא אחד ממצוות לא תעשה, לפיה אסור לומר דבר שאינו אמת. האומר דבר שקר, מלבד שעבר על מצוות לא תעשה של ”וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ” (ויקרא יט, יא), ביטל מצוות עשה של ”מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק” (שמות יג, יז). עם זאת, נחלקו ראשונים בגדרם המדויק של מצוות אלו ושל האיסור לשקר, ויש שצמצמו את האיסור העיקרי מהתורה לשקר שיש לו השלכה ממונית או שגורם נזק.

חז"ל הפליגו מאד בחומרת איסור שקר, ולפי דבריהם כת שקרנים הינה אחת מארבע כיתות שאינן מקבלות פני שכינה לעתיד לבוא.

בהלכה נאמרו כללים שונים בהם הותר או אף ישנה מצווה לשקר. כמו כן הותר לשקר במקרה של פיקוח נפש, שדוחה את כל האיסורים מלבד שלוש עבירות חמורות.

מקור האיסור

איסור שקר נזכר בתורה בשני מקומות, האחד מצוות לא תעשה והשני מצוות עשה: בפרשת קדשים נאמר מצוות לא תעשה: ”לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"א). בפרשת שמות נזכרת מצוות עשה: ”מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ז').

חמור האיסור בחז"ל

(סנהדרין קג.) מובא:

"ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לֵצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי לשון הרע... כת שקרנים, שנאמר (תהלים קא, ז): 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'."

ומסביר המהר"ל (באר הגולה, באר רביעי): "המשקר איננו מקבל פני שכינה, כי לא יתחברו שני הפכים כמו האמת והשקר ביחד, והוא יתברך א-ל אמת וחותמו אמת, איך יקבל המשקר פני שכינה להתחבר עמו פנים בפנים, ו[הרי] דבר זה מציאות שני הפכים ביחד".

שקר שאינו מזיק

בראשונים נחלקו האם אמירת דבר שקר שאינו מזיק לאף אחד, בכלל האיסור מהתורה של שקר או שרק שקר שמזיק לחבירו נאסר מהתורה:

בספר חרדים (פרק י"ב מצוות עשה כ"ו), כתב שכל אמירת שקר אסורה מהתורה.

אך בספר יראים (סימן רלה) מבואר על סמך המשך הפסוק, "...ונקי וצדיק אל תהרוג", כי רק שקר הגורם לנזק אסור מן התורה.

לפי חלק מהפרשנויות אי אמירת אמת, אף אם אינה גורמת לנזק, היא עבירה על מצווה זו.

שקר בתנ"ך

בתנ"ך ישנן כמה דוגמאות לשקרים או להסתרת האמת על ידי נביאים או דמויות אחרות שמוצגות כחיוביות. אחד המקרים הבולטים הוא סיפור גנבת הברכות, בו יעקב אומר ליצחק העיוור "אנוכי עשו בכורך" כדי לגרום לו לברך אותו, על אף שיצחק רצה לברך את עשו הבכור. על אף שבפשטות זהו שקר, במדרש תנחומא נאמר שלא ייתכן שיעקב שיקר כיוון שכתוב ”לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב” (במדבר, כ"ג, כ"א), ולכן יש לפרש ש"אנכי" זו אמירה בפני עצמה כתשובה לשאלת יצחק "מי אתה בני", וההמשך "עשו בכורך" הוא ציון עובדה, וכך יוצא שדברי יעקב לא היו שקר.

אבן עזרא תוקף את הפרשנות הזו וטוען שאין פסול בכך שנביא יאמר דבר שאיננו כהוגן במקום הצורך (פרט למקרים בהם נשלח מה' להעביר ציווי). כראיה לכך הוא מציין מספר נביאים ששיקרו או ניבאו דברים שלא קרו לבסוף, כגון: דוד ששיקר לאחימלך הכהן בעת בריחתו משאול, כדי לשכנע אותו לתת לו מלחם הפנים, מפני צורך השעה. וכן בעת ירידת אברהם למצרים, אברהם הציג את שרה אשתו כאחותו, כי חשש שפרעה יהרוג אותו כדי לקחת את אשתו. אברהם חזר על שקר זה גם בעת ירידתו לגרר.

אופנים שהותר בהם לשקר

כאמור, נחלקו האחרונים, האם איסור שקר או גם במקרה שאינו מזיק לאחרים או לא. גם לדעת האוסרים, ישנם מקרים שבהם ההלכה מתירה לשקר:

בתלמוד

מפני דרכי שלום

בתלמוד במסכת יבמות התירו חז"ל לשקר מפני 'השלום'. האמוראים נחלקו האם יש חובה לשקר מפני דרכי שלום או רק שלא נאסר לשקר, אבל גם אינו חובה:

בהמשך דברי התלמוד מובא שאף אלוהים שיקר מפני השלום, כסיפר לאברהם את דברי שרה אשתו: ”דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב): 'ואדוני זקן', ולבסוף כתיב (שם פס' יג): 'ואני זקנתי.”

אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר ספר בראשית, פרק נ', פסוקים ט"ז–י"ח: ”אביך צִוָה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא...” רבי נתן אומר: 'מצוה, שנאמר (ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק ב'”ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני” (רש"י: "הרי שהקב"ה צִוָה לשנות").

— תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה, עמוד א'

בעקבות כך התירו פוסקי ההלכה לשנות במקרה שאדם רוצה לשהשכין שלום בין אדם לחבירו או לגרום לשלום בית.

יש מהפוסקים שכתבו שאף בזה לא התירו לומר שקר גמור, אלא רק לומר דבר המשתמש לשתי פנים, ואחד מפנים אלה הוא שקר. ויש שהתירו לומר שקר גמור מפני דרכי שלום, במידה ואין אפשרות לומר דבר שמשתמע לשני פנים.

בעקבות היתר זה פסק הבן איש חי כי מותר לזייף צוואה של אדם שנפטר כדי למנוע מבתו לתבוע את חלקה בירושה בערכאות של גויים: "ודאי שרי (מותר) ואין בזה חשש מדבר שקר דארז"ל (דאמרו רבותינו ז"ל) משנים מפני דרכי השלום והא עדיפא להקים דגל התורה ואין לך שלום גדול מזה" כלומר: "הקמת דגל התורה" נחשבת לשלום ולכן מותר לשקר למענה.

מקרים נוספים

התלמוד הבבלי מתיר לשנות מהאמת במסכתא (מסכת), בפוריא (מיטה) ובאושפיזא (אירוח):

• במסכת - היינו לומר מתוך ענווה שלא למד מסכת כלשהי למרות שלמד אותה.
• במיטה - לשנות מהאמת בענייני אישות שבין איש לאשתו.
• אירוח - להסתיר את נדיבותו והכנסת האורחים של חברו כדי שלא ינצלו אותו אנשים שרוצים להרוויח ארוחות חינם.

במחלוקת שבברייתא "כיצד מרקדין לפני הכלה?" נקבעה ההלכה לפי בית הלל כי "מצווה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניה, ולומר שהיא נאה וחסודה אפילו אינה נאה". בראשונים נאמרו טעמים רבים מהי סיבת ההיתר: יש שכתבו שכל אדם יש בו משהו יפה או מפני השלום או מפני שנאה במעשיה הטובים ויש שכתבו משום שנאה בעיני בעלה. רבי משה לימא, בפירושו "חלקת מחוקק", מסייג זאת: "לא שאם יש לה מום יאמר שאין לה מום דזה שקר גמור רק יאמר סתם שהיא נאה וחוט של חסד משוך עליה".

באחרונים

• בספר חסידים כתב שמותר לשקר כדי שלא לגרום בושה לחבירו, אך יעשה זאת באופן שלא יראה כשקר גמור.

נביא שקר ומשיח שקר

ערך מורחב – נביא שקר
ביהדות, נביא שקר הוא נביא שמתיימר לדבר בשם אלוהים או מתנבא בשם אלים אחרים. לפי המסורת, הסימן לכך שאדם הוא נביא שקר ועונשו מוות, הוא שניבא שדבר טוב יקרה והדבר לא התקיים.

משיח שקר הוא אדם שנחשב בעיני עצמו או תומכיו למשיח, בניגוד להשקפת הציבור הדתי אליו הוא משתייך.

שבועת שקר

ערך מורחב – שבועת שקר
האיסור על שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הוא איסור להישבע על דבר ולא לקיים אותו. על שבועת שקר נענשים במלקות.