אחימלך בן אחיטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֲחִטוּב, דמות מקראית, שימש ככהן גדול בנוב. אחימלך הוא בנו של אחיטוב ונינו של עלי הכהן. נזכר בספר שמואל א', פרק כ"א-ספר שמואל א', פרק כ"ב.

אחימלך מוסר לדוד את חרב גלית. ציור מעשה ידי אַרְט דה חלדר משנת 1680 לערך

כאשר ברח דוד משאול סיפק לו אחימלך מזון ואת חרב גָּלְיָת הפלישתי. בכך עורר עליו את זעמו של שאול. דואג האדומי, מאנשי שאול, שהיה נוכח במקום, סיפר לשאול על מפגשו של אחימלך עם דוד. שאול פקד להביא אליו את כהני נוב עם אחימלך ואביו ובאותו היום הוצאו להורג. בנו אביתר נמלט מהמקום וניצל. סיפורו של דוד ומפגשו עם אחימלך וסיפור הוצאתם של כהני נוב להורג כרוכים בקשר של סיבה ותוצאה. אחימלך מגיש עזרה לדוד וזו הסיבה להוצאתו להורג.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחימלך עמד בראש שמונים וחמישה כוהנים. העיר נוב הייתה בימיו עיר הכוהנים. משה צבי סגל טוען כי אחיה בן אחיטוב ואחימלך בן אחיטוב חד הם. לשיטתו מרכיב השם מלך בשמו, אשר הוא מרכיב תיאופורי בהברה האחרונה: 'יה', הוחלף למרכיב 'מלך' כמעין תיקון סופרים.[1] אצל יוסף בן מתיתיהו שמו של אחימלך הוחלף באבימלך.[2] לטענת חוקר המקרא משה גרסיאל וחוקרים אחרים, בעת המלחמה עם פלשתים אחימלך-אחיה הוא זה, שלקח את כלי המקדש שניצלו בשילה, עבר לנוב והקים מחדש בסיס דתי בו עמד אוהל ה'.[3]

מטרת בואו של דוד לנוב היא להשיג מזון. לשם כך הוא מרמה את אחימלך. אחימלך בא לקראת דוד בחרדה גדולה. הוספת המילים למשפט: "וְאִישׁ, אֵין אִתָּךְ"[4] מראה כי אחימלך לא הבין מדוע מפקד צבאי כדוד מגיע לבד וללא ליווי פמלייתו. דוד מסביר כי הוא נמצא בשליחות המלך. אחימלך מוכן לתת את לחם הקודש אך ורק אם הנערים לא 'טמאים' מינית. מתוך כבוד לדוד, אחימלך מזכיר רק את הנערים בתנאי לנתינת המזון. דוד עונה כי לא רק הנערים אלא גם כליהם טהורים. אחימלך נותן את לחם הקודש. בתתו את לחם הקודש וההצטדקות הארוכה בפני דוד, עובר הכהן על האיסור בספר ויקרא, ט"ו, ט"ז: וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב.[5] מעט הוא המסופר במקרא על הפולחן, שקיימו כוהני נב אך אחימלך היה מוכן לתת לדוד ונעריו את לחם הקודש רק אחרי הבטחה, שקיבל כי הנערים לא קיימו יחסי מין מאז יצאו לדרכם. החזקת לחם הפנים על השולחן מקורו בספרות הכוהנית. אחימלך היה צריך להחליפו מידי שבת ולא כל יום. מעבר לכך לחם הקודש היה מיועד לאכילה רק על ידי בני אהרון כמסופר בספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוקים ח'-ט'.[6]

לסיפור לחם הפנים בספר שמואל יש הדים בברית החדשה. במתי י"ב ישוע הצדיק בפני הפרושים את מעשי השליחים, שליקטו מזון בשבת.[7]

בעת השיחה בין דוד לאחימלך נכח במקום דואג האדומי מעבדי שאול. לאחר שדוד משיג את המזון הוא מתרץ את הגעתו ללא נשק מבלי שנשאל. אחימלך נותן לדוד את חרבו של גלית, אשר נשמרה במקדש בנוב. דואג האדומי מלשין לשאול על עזרתו של אחימלך. שאול פונה לאחימלך בכעס ובזלזול. הוא מכנה אותו בזלזול בֶּן-אֲחִיטוּב ולא בתוארו.

נאום אחימלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתח דבריו אחימלך לא מכחיש את העזרה שהגיש לדוד. הוא מסביר לשאול מדוע סייע לדוד. דוד בעל מעמד צבאי ונאמן לשאול כדבריו. אחימלך אף מזכיר לשאול כי דוד הוא חתנו. לפי דבריו נראה כי אחימלך לא היה מודע לירידת קרנו של דוד בעיני שאול. כאשר הוא מכביר במחמאות על דוד, אחימלך אינו מודע לכך שבזה הוא מגביר את חמתו של שאול. הוא אף אומר כי פעמים רבות שאל באלוהים בשביל דוד ואף פעם לא אסרו עליו לעשות זאת ולכן אין לבוא אליו בטענות. כמו כן לא היה מודע לירידה במעמדו של דוד.

מעמדו של אחימלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחימלך ובני ביתו הנקראים לשאול. הדבר מלמד על כפיפותם לשאול ולמשפטו.[8] מעמדם של צאצאי עלי היה גבוה בזמן שאול. אחימלך היה כנראה הכהן הראשי בחצר המלך שאול. ההוראה לפגוע באחימלך ובכוהנים נענתה בשלילה על ידי עובדי המלך, על אף סכנת המוות, אשר ריחפה על ראשם עקב סירובם לשאול. מכך נראה כי מעמדו של אחימלך והכוהנים היה גבוה בעיני העם. על כוהני נב נאמר, ששאלו בה' למען שאול.(שמואל א', י"ד, י"ח).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי אלטר, אמנות הסיפור במקרא, תל אביב, אדם, 1981, ע"מ 82-79.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אחימלך בן אחיטוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה צבי סגל, ספרי שמואל, ירושלים, קריית ספר, 1987, עמ' ק"ב.
  2. ^ יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מאגנס, 2007, ע"מ 206.
  3. ^ משה גרסיאל, עולם התנ"ך שמואל א', תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 126.
  4. ^ שמואל א', כ"א, ב'
  5. ^ שמעון בר אפרת, מקרא לישראל שמואל ב', ירושלים, מאגנס, 1996, עמ' 272.
  6. ^ משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, ירושלים, מאגנס, 1998, עמ' 24.
  7. ^ הברית החדשה, מתי, י"ב 5-4.
  8. ^ זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1991, ע"מ 32.