נביא שקר
 |
||
ביהדות, נביא שקר הוא אדם שמתנבא בשם אלוהים דברים שלא שמע ממנו ועונשו על פי התורה עונש מוות. על פי הרמב"ם, ניתן לדעת שנביא הוא נביא שקר אם הוא מכחיש את נבואת משה[1], מוסיף או גורע ממצוות התורה[2] לדורות, וכמובן שנבואתו לא התקיימה[3].
הגדרת נביא שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. יט וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר, בִּשְׁמִי--אָנֹכִי, אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. כ אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר, וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר, בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים--וּמֵת, הַנָּבִיא הַהוּא.
ההגדרה לעיל, היא הגדרתו של נביא השקר בתורה, אך צירוף המילים למושג "נביא שקר" עצמו מקורו במשנה (סנהדרין, פרק א', משנה ה') אך נזכר גם בתנ"ך:
כה שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-אָמְרוּ הַנְּבִאִים, הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר, לֵאמֹר: חָלַמְתִּי, חָלָמְתִּי. כו עַד-מָתַי, הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים--נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר; וּנְבִיאֵי, תַּרְמִת לִבָּם.
בספר דברים שלוש הגדרות להבחנה בנביא שקר:
- נביא שמדיח את העם לעבודת אלילים, כלומר מצווה אותם בשם ה' לעבוד אל אחר מלבדו. (פרק י"ג, פסוקים א'–ו');
- נביא שמתנבא בשם אלוהים אחרים פרק י"ח, פסוק כ';
- נביא שמדבר בשם ה' למרות שלא נצטווה לכך, ואפשר להכירו אם דבריו אינם מתקיימים (פרק י"ח, פסוקים כ'–כ"ב).
מצוות לא תעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצווה נמנית כאחד מתרי"ג מצוות מצוה:לא להתנבא בשקר
זיהוי נביא שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיבות לקושי בזיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישנם שמות משותפים לדברים מנוגדים "קדושה" ו"קדשה", מזבח לאלוהים ולבעל, יש במקרא קוראים גם לנביאי השקר בשם "הנביאים".
- הלבוש – הנביאים לבשו אדרת[4] ולבשו אזור.[5] לבוש שגם נביא השקר יכול היה ללבוש.
- מטבעות לשון – גם נביאי השקר משתמשים במונח "כה אמר ה'"[6] ובמונח "נאום".[7]
- אפקטים חיצוניים – נביאים נסתייעו ב"נבל ותוף וחליל וכינור", אלו כלי נגינה נפוצים בתקופת המקרא לא רק בקרב נביאי אמת.
- התשלום – נביא מן הגויים, כבלעם, קיבל תשלום, אבל גם אל נביאי האמת לא פנו בידיים ריקות, כפי שמסתבר משיחת שאול עם נערו לקראת לכתם אל שמואל הנביא (ספר שמואל א', פרק ט', פסוקים ז'–ח'), מפניית אשת ירבעם אל אחיהו בדבר בנה החולה (ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ג') וישנן דוגמאות נוספות. אכן שמואל, איש האלוהים, אחיהו ואלישע סירבו לקבל מתת, אבל בתודעת העם היה כי גם נביא אמת צריך לפצותו על טרחתו.
- סוג השאלות – מלבד חמשת הדברים החיצוניים שמשותפים לשני סוגי הנביאים, משותפים לשניהם גם דברים ענייניים שבהם טיפלו. כך בלי לדון בפניות מלכים אל נביאי החצר, היו פניות אל נביאים בעניינים מדיניים מצד שאול, מצד אחאב ויהושפט, מצד יאשיהו ומצד צדקיהו. עם זאת פנו בעניינים משניים ואישיים גם אל נביאי האמת.
ששת הדברים הללו אינם מאפשרים אפוא הבחנה בין נביא אמת לנביא שקר. לעיתים היו היחסים בין השניים ללא מתח. לראשונה מסופר על התנגשות ביניהם במל"א, כ"ב. היחסים מחריפים בעיקר בתקופת ירמיהו. שם חוזרת תכופות המילה "שקר", מזה 22 פעם נגד נביאי השקר ונבואותיהם. נביאי השקר מוזכרים בספר ירמיה ב-15 פרקים והוא קורא בשמותיהם של חמישה נביאים כאלה: פשחור בן אמר, חנניה בן עזור, אחאב בן קוליה, צדקיה בן מעשיה ושמעיהו הנחלמי. מצד שני תבעו מאשימיו של ירמיהו בפרק כ"ו לדונו למוות, שכן הוא נראה להם כנביא שקר על כי ניבא בשם ה', שהבית יחרב.
לירמיהו היה קשה להאבק במתחריו שניבאו דברים דמיוניים, בהתאם למשאלות הלב, על שלום וניצחון, דברים שערבים לאוזני ההמון, הנוטה טבעית להאמין לדברי דמיון מרגיעים. בפרט שגם נביאי השקר השמיעו דברים בשם ה', ולהם היה גיבוי מצד המלך, השרים, הכהנים, ומצד העם עצמו. ירמיהו ניצב בפני הבעיה כיצד לשכנע את העם שמתחריו הם נביאי שקר וכי הוא נביא האמת. הוויכוח הרעיוני מגיע לשיאו בפרק כ"ג שבספר ירמיה, פרק המבטא אולי יותר מכל מקום אחר בתנ"ך את הקשיים בהבחנה בין נביאי אמת לנביאי שקר. נאום קשור עם ברק חיצוני, ואילו נבואה תציין האש הפנימית, זו העצורה בעצמות ומבקשת להתפרץ בקול בעל עצמה וחוצב להבות אש, ואילו נביאי שקר אין בלבם נבואה מה'. לא תמיד ניכרים דברים שאינם אמת, ואם נביא השקר הוא שחקן מוצלח, יוכל לדבר בלהט ובעוז כאילו קול אלוהים מדבר מתוך גרונו וכאילו יוצאים דבריו מן הלב.
אין נביא האמת יוזם השליחות אלא הוא נקרא לשליחות בלי שירצה בה, ושלא בטובתו עליו להשמיע את דברי ה', המושמעים בפיו, למען ייהפכו חלק מאישיותו. השליחות נכפית עליו מגבוה, ועל האלוהים לאמצו בדברי עידוד לשם מילוי הייעוד. ואסור לנביא להזניח את תפקידו פן ייענש. סמכותו כשליח נובעת מכוח שולחו. בניגוד לנביא שקר, אין נביא אמת ומוכיח פועל לפי הרוח הנושבת בעם ולא ישחה עם זרם הכדאיות, אלא יפעל לפי צו מצפונו ויתריס נגד מלכים ושרים, נגד שופטים וחכמים, נגד עשירים וחזקים, נגד כהנים ונביאי שקר- ונגד העם. מטרתו לחנך את העם, לכוונו ולהעלותו למען ייטב לו.
בשאיפתו לחנך את העם ובהתראותיו עקב הפרת צווי האל, יש שעל הנביא לקבל עליו, לפי צו האל, סבל שיסמל שליחותו הכפויה, סבל המסומל בגופו. למשל הליכה כערום יחף כפי שנצטווה על ישעיהו (ישעיהו פרק כ). נביא האמת מסור לאלוהים אך גם לעם. בעת צרה רואה הנביא את עצמו כחלק מהעם כפי שביקש ירמיהו טוב למען העם "חטאנו לך" (ספר ירמיה, פרק י"ד, פסוק כ')
הנביא הוא גם מגיד עתידות ואין לראותו כמטיף בלבד. באי התגשמות נבואותיהם יוכח ההפך ממה שניבאו נביאי השקר. ובניגוד לנביא השקר, החי באשליה, הרואה את החלום כמציאות וההופך את התת-מודע שלו לאלוהות, נביא אמת הוא איש פוליטיקה ריאלית, הרואה בבהירות את אשר עתיד להתרחש. אולם התורה מוצאת יוצא מן הכלל שלפיו ייתכן שהאות של הנביא יתאמת, ובכל זאת הנביא הוא נביא שקר.[8] ירמיהו מוסיף עיקרון שני, לפיו ייתכן שנבואה לא תתגשם, ובכל זאת יהיה הנביא נביא אמת.[9] כל נביא היה נסבל כל עוד לא הוכח כי הוא נביא שקר, השאלה היא כיצד להבחין בין נביא אמת לנביא שקר. צדקתם של נביאי האמת אנשי האמונה והמוסר, שבנאמנותם לצו מצפונם שחו נגד הזרם ורצו לחנך עם, שרדפם בחייהם, צדקתם הוכחה לרוב אחרי מותם, ולעיתים חלפו דורות עד שהוכחה אמיתות חזונם.
דבריהם של נביאי השקר לא הגיעו אלינו מאחר שנגזר עליהם כי "בכתב בית ישראל לא יכתבו" (ספר יחזקאל, פרק י"ג, פסוק ט'). על עמדתם ניתן ללמוד מדברי יריביהם, כלומר מנביאי האמת, אשר מצטטים לעיתים גם דברים משל נביאי השקר תוך פולמוס עמם.
במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרבות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דינו של נביא-שקר מאת מאיר בר-אילן המחלקה לתלמוד . אתר אוניברסיטת בר-אילן.
- הסבר וידאו קצר על נביא שקר (אורכב 11.06.2020 בארכיון Wayback Machine) באתר אור תורה (אורכב 13.08.2019 בארכיון Wayback Machine)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ח', הלכה ג'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ט', הלכה א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק י', הלכה א'
- ^ ראו מלכים א' פרק י"ט, י"ט; וכן זכריה פרק י"ג, ד'
- ^ ראו: מלכים ב' פרק א', ח'
- ^ ראו ירמיה, כ"ח, ב'
- ^ לדוגמה: יחזקאל י"ג, ו'
- ^ ראו: דברים י"ג, ב-ו'
- ^ ראו: ירמיה פרק כ"ח, ח' - ט'
| דיני נפשות ביהדות | ||
|---|---|---|
| מיתה שלא בידי בית דין | מיתה בידי שמיים • הבא במחתרת • הבא להורגך השכם להורגו • רודף • מוסר • קנאים פוגעים בו • מורידין ולא מעלין • גואל הדם | |
| מרכיבי הדינים | סנהדרין בלשכת הגזית • סנהדרין קטנה וסנהדרין גדולה • עדות • התראה | |
| איסורים ומצוות | רצח במשפט העברי • ייהרג ואל יעבור • לא תרצח • לא תעמוד על דם רעך • מסירות נפש • עדים זוממים • פיקוח נפש • קידוש השם | |
| שונות | כרת • הכנסה לכיפה • קם ליה בדרבה מיניה • עיר מקלט • שינוי הדין • המתת חסד בהלכה • הפלה • שור הנסקל • דיני בני נח | |
| ארבע מיתות בית דין | ||
| חייבי סקילה | עבודה זרה • נערה המאורסה • חילול שבת • מסית • מדיח • ברכת השם • קללת אב ואם • משכב בהמה • משכב זכר • שוכב עם אמו • שוכב עם אשת אביו • שוכב עם כלתו • בן סורר ומורה • מכשף • בעל אוב • ידעוני | |
| חייבי שרפה | בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתה • שוכב עם בתו או נכדתו | |
| חייבי הרג | עיר הנידחת • רוצח | |
| חייבי חנק | אשת איש • הכאת הורים • גונב איש • זקן ממרא • נביא שקר | |