יגאל ביבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל ביבי
לידה 21 בינואר 1942 (בן 82)
שבט ה'תש"ב
טבריה, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת בר-אילן
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הכנסת
21 בנובמבר 198817 בפברואר 2003
(14 שנים)
כנסות 12 - 15
ראש עיריית טבריה ה־5
19781988
(כ־10 שנים)
סגן שר להגנת הסביבה
20 בנובמבר 199013 ביולי 1992
(שנה ו־33 שבועות)
תחת השר להגנת הסביבה יצחק שמיר
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יגאל ביבי (נולד ב-21 בינואר 1942) הוא איש ציבור ישראלי. כיהן כראש עיריית טבריה בשנים 1978-1988 וכחבר הכנסת בשנים 19882003 מטעם המפד"ל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבי נולד בטבריה והוא בוגר ישיבות תנועת בני עקיבא. בשנים 1963–1966 הוא היה מרכז סניף בני עקיבא בטבריה[1]. בעל תואר בוגר במדע המדינה ותולדות ישראל מאוניברסיטת בר-אילן.

פעילות ציבורית בטבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 הוא היה פעיל במשמרת הצעירה של המפד"ל בטבריה[2] והוצב במקום השלישי של רשימת המפד"ל לבחירות המקומיות[3]. באותה שנה התמודדה המפד"ל במסגרת חזית דתית וביבי הוצב במקום הרביעי[4]. באותן שנים היה ביבי פעיל באליצור טבריה[5].

בשנת 1969 נכנס לראשונה למועצת עיריית טבריה, מהמקום השני ברשימת המפד"ל[6]. הוא הצטרף לקואליציה של ראש העיר, משה צחר, והיה לסגן ראש עיר בתואר וראש מחלקת הסעד[7]. בסוף 1973 קיבלה המפד"ל שלושה מנדטים, ובאוגוסט 1974 הצטרף לקואליציה ומונה לסגן ראש עיר בפועל[8], הממונה על המשמר האזרחי[9]. בשנת 1975 עתר לבג"ץ נגד מינוי רב אשכנזי ראשי בטבריה, לאור מיעוט התושבים האשכנזים בטבריה[10].

בשנת 1978 התמודד ביבי בראשות רשימה משותפת של המפד"ל ואגודת ישראל[11] ובבחירות האישיות לראשות העיר שהונהגו אז לראשונה. ביבי עלה לסיבוב השני בבחירות לראשות העיר[12], ונתמך על ידי אנשי המערך[13]. בבחירות גבר על מועמד הליכוד, פנחס פרח ונבחר לראש עיריית טבריה[14][15]. לאחר הבחירות הבטיח ביבי שימור על סטטוס קוו בענייני דת[16] והקים קואליציה רחבה[17] ולצורך כך מינה שלושה סגנים בשכר, למרות שלעיר בגודל של טבריה הותר להעסיק שני סגנים בשכר בלבד[18]. בעקבות עתירה של האופוזיציה לבג"ץ הפסיק אחד הסגנים, נציג אגודת ישראל, לכהן כסגן בשכר[19]. ביבי סירב לדרישת משרד הפנים להשיב את המשכורת ששולמה ביתר לקופת העירייה, בטענה שלא ניתן לדרוש ממי שעבד להשיב את המשכורת[20].

לקראת הבחירות בשנת 1983 הביא ביבי לאיחוד של רשימת המפד"ל עם חלק מנציגי הליכוד שפרשו ממנה. בבחירות זכה ביבי בסיבוב הראשון ליותר מ-60% מהקולות[21].

ביבי נבחר גם לסגן יו"ר מרכז השלטון המקומי בישראל.

בבחירות שנערכו בשנת 1988 הפסיד ליוסי פרץ ששימש כסגנו.

בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת 1977 נכנס לרשימת ששת המומלצים של סיעת למפנה לרשימת המפד"ל לכנסת התשיעית[22]. אולם בפועל לא הוצב במקום ריאלי ונדחק למקום ה-23[23]. לקראת הבחירות לכנסת העשירית ב-1981, דרש לשריין את המקום השני ברשימת המפד"ל לספרדי[24].

בשנים 19882003 כיהן כחבר הכנסת מטעם מפד"ל והיה סגן שר במשרד להגנת הסביבה בין השנים 19901992, כשראש הממשלה החזיק בתיק (למעשה ביבי היה השר להגנת הסביבה בפועל) ובמשרד הדתות (19962000). בכנסת ה-12 היה חבר הוועדה למינוי שופטים ובכנסת ה-13 יו"ר הסיעה בכנסת. שימש חבר הוועד המנהל באוניברסיטת בר-אילן.

בבחירות 2006 הוצב במקום ה-108 והסמלי ברשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הודיע על פרישתו והסרת תמיכתו מהמפד"ל ועל תמיכתו בש"ס בטענה כי "ש"ס זה המפד"ל האמיתי".

לקראת הבחירות לכנסת ה-22 ב-2019 הודיע על תמיכתו בעוצמה יהודית[25] ולקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע ב-2021 הכריז על תמיכה ברשימת הציונות הדתית[26].

איסור שידורי פורנו בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל ביבי יזם וקידם שתי הצעות חוק האוסרות שידורי פורנו בטלוויזיה. כשהחלו השידורים הדיגיטליים של יס ושל חברות הכבלים, החלו לשדר בישראל ערוצי פורנו בתשלום בהזמנה אישית של הערוצים. ביס שודרו הערוצים "בלו" ו"פלייבוי" ובחברות הכבלים שודרו הערוצים "ויויד", "ספייס" ו"פלייבוי" לצד סרטי פורנו בהזמנה אישית ב"הום סינמה". החוק הראשון, הידוע גם בשם "חוק הבזק", עבר ביולי 2001. בחוק נקבע שהעובר עליו צפוי לעד 3 שנות מאסר. יס והוט עקפו את החוק על ידי שידור ערוצי הפורנו במתכונת של "שלם וצפה" בה היה צריך להזמין את הערוצים באופן יומי. בתגובה יזם חוק נוסף שאסר שידורי פורנו גם במתכונת זאת. החוק השני עבר ביוני 2002[27]. שני החוקים עברו בתמיכת הלובי הפמיניסטי והח"כים הדתיים, החרדים והערבים. כתוצאה מכך אין היום שידורי פורנו ביס ובהוט: ערוצי הפורנו ירדו מהמסך ולאחר זמן מה הוחלפו בערוצים של ארוטיקה רכה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבי נשוי ואב לחמישה, תושב נווה דניאל שבגוש עציון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חניכי בני עקיבא יצאו במפקד לפידים, מעריב, 4 בדצמבר 1963
    שבת הארגון של בני עקיבא בטבריה, הצופה, 26 במאי 1965
    שבת הארגון בטבריה, הצופה, 28 בדצמבר 1966
  2. ^ חודשה פעילות המשמרת הצעירה של המפד"ל בטבריה, הצופה, 31 במרץ 1965
  3. ^ הנציגות לעירית טבריה, הצופה, 20 בספטמבר 1965
  4. ^ חזית דתית הוקמה בטבריה, הצופה, 1 באוקטובר 1965
  5. ^ ש. גרינבוים, משחה הכנרת מטעם אליצור, הצופה, 3 בספטמבר 1968
    כפר חרוב(ליגה ג') הורחקה מפעילוח לעשרה משחקים, מעריב, 25 באפריל 1976
  6. ^ יעקב ארז, הדתיים דורשים ראש עיר בטבריה, מעריב, 3 בנובמבר 1969
  7. ^ צחר (המערך) ראש עירית טבריה, מעריב, 5 בנובמבר 1969
  8. ^ נציג מגח"ל פרש מהקואליציה הרחבה בטבריה, מעריב, 26 באוגוסט 1974
  9. ^ המשמר האזרחי בטבריה יערוך מיפקד אוכלוסין, דבר, 31 בדצמבר 1974
  10. ^ בג"צ הוציא צו ביניים נגד מינוי רב אשכנזי בטבריה, מעריב, 6 במרץ 1975
  11. ^ ההתמודדות ברשויות בגליל - להילוך גבוה, דבר, 17 בספטמבר 1978
  12. ^ יצחק בן חורין, אם לא תסיר את מועמדותך ישיג אותך כדור, מעריב, 19 בנובמבר 1978
  13. ^ אברהם רותם, במספר רשויות כבר קבעו העסקנים את המנצחים, מעריב, 20 בנובמבר 1978
  14. ^ ילקוט הפרסומים 2494, עמודים 500, 507
  15. ^ נצחון למפד"ל: יגאל ביבי ראש העיריה, מעריב, 22 בנובמבר 1978
  16. ^ יצחק בן חורין, בטבריה יישמר הסטטוס קוו בענייני דת - מבטיח יגאל ביבי, מעריב, 23 בנובמבר 1978
  17. ^ נחתם הסכם קואליציוני בעירית טבריה, מעריב, 28 בינואר 1979
  18. ^ יצחק בן חורין, ראש עיריית טבריה חוייב לנמק מדוע לא יפטר אחד מ-3 סגניו, מעריב, 6 ביולי 1979
  19. ^ יצחק בן חורין, בטבריה יהיו 2 סגנים לראש העיריה במקום 3, מעריב, 15 בנובמבר 1979
  20. ^ יצחק בן חורין, טבריה חויבה לגבות שכר ששולם שלא כדין, מעריב, 30 בדצמבר 1979
  21. ^ שמעון וייס, ביבי (מפד"ל) - לקואליציה מקיר אל קיר בטבריה, דבר, 27 באוקטובר 1983
  22. ^ 2 'רבי סיכויים' לא נכללו בצמרת סיעת "למפנה", מעריב, 15 במרץ 1977
  23. ^ 13 מועמדים לכל כיסא, מעריב, 13 באפריל 1977
  24. ^ א. כנרתי, מהומה הדשה במפד"ל: עדות המזרח דורשות המקום השני, דבר, 20 במאי 1981
  25. ^ מצב הרוח, גיליון 548, 28 באוגוסט 2019
  26. ^ יגאל ביבי: ״בצלאל החזיר את הכבוד למפד״ל״, באתר ערוץ 7, 17 במרץ 2021
  27. ^ חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 27), התשס"ב-2002, באתר הכנסת
ראשי עיריית טבריה
זאכי אלחדיף שמעון דהאן משה צחר מאיר אדרעי משה צחר יגאל ביבי יוסי פרץ
‏1928–1938 ‏1938–1950 ‏1950–1965 ‏1965–1969 ‏1969–1978 ‏1978–1988 ‏1988–1998
בני קריתי זוהר עובד יוסף בן-דוד רון קובי שמעון מעתוק
(ו. קרואה)
בועז יוסף
(ו. קרואה)
יוסי נבעה
‏1998–2003 ‏2003–2013 ‏2013–2018 ‏2018–2020 ‏2020 ‏2020–2024 ‏2024–