האיחוד הלאומי-מפד"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האיחוד הלאומי-מפד"ל
Ihud-leumi-Mafdal 02.png
אפיון רשימת מפלגות ימין
עם זיקה אל הציונות הדתית
כנסות הכנסת השבע עשרה
אותיות טב
מנהיגים הרב בנימין אלון וזבולון אורלב
שיא כוחה 9 מנדטים (הכנסת ה-17)
נוצרה מתוך האיחוד הלאומי והמפד"ל
התמזגה לתוך התפצלה לרשימות הבית היהודי והאיחוד הלאומי-מולדת
פתק הצבעה של המפלגה
החולצה שלבשו פעילי המפלגה ביום הבחירות

"האיחוד הלאומי-מפד"ל" היא רשימה משותפת של האיחוד הלאומי והמפד"ל לכנסת ה-17. רוב חברי הרשימה מזוהים עם הציונות הדתית ועם מחנה הימין.

היסודות האידאולוגיים של הרשימה כוללים: תמיכה בארץ ישראל השלמה, מלחמה בטרור, חינוך לערכים, חיזוק צביונה היהודי של מדינת ישראל, מאבק בפער החברתי, מלחמה בשחיתות ותמיכה בהתנחלויות.

את הרשימה הרכיבו המפלגות מולדת, מפד"ל, תקומה וציונות דתית לאומית מתחדשת.

הרשימה הוקמה ב-8 בפברואר 2006 ויוצגה בכנסת ה-17 על ידי 9 חברי כנסת. ב-2008, סמוך לתחילת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, הפכה הרשימה למפלגה אחת בשם הבית היהודי, אך תוך זמן קצר פרשו ממנה מפלגות מולדת, תקומה והתקווה - מפלגה ציונית לאומית שרצו ביחד ברשימת האיחוד הלאומי.

אידאולוגיה ומטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האידאולוגיה של האיחוד הלאומי-מפד"ל היא שילוב של אידאולוגיות המפלגות המרכיבות את המפלגה. כ-3 מתוך 4 המפלגות ברשימה באו מחיק הציונות הדתית ומצען בהתאם. להרחבה בנושא אנא עיינו בערכי כל אחת מהמפלגות.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצע רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל נפתח בסיסמה "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". האיחוד הלאומי-מפד"ל תומכת בארץ ישראל השלמה, מתנגדת למדינה פלסטינית ממערב לירדן ומתנגדת לנסיגות, בין אם חד-צדדיות או בהסכם. הרשימה מתנגדת לכל פעולה של פינוי התנחלויות (אותה היא מכנה "עקירת יישובים"), והתנגדה לתוכנית ההתנתקות ולתוכנית ההתכנסות, אותן היא רואה כתוכניות אכזריות אשר פוגעות במתנחלים (רובם אנשי הציונות הדתית), וכן משדרות כניעה ולכן פוגעות בביטחון ישראל ומעודדות טרור.

כרשימה שרובה דתית, האיחוד הלאומי-מפד"ל שמה לעצמה להיאבק על הזהות היהודית של מדינת ישראל בדרכי נועם. בין השאר שמה הרשימה דגש על ערכים יהודים כבסיס מכונן, שמירת דמות השבת ושיקום שירותי הדת בישראל. פן זה בא לביטוי גם בתחום החינוך כאשר המפלגה תומכת בחיזוק החינוך הממלכתי-דתי והוספת שיעורי יהדות ומסורת לחינוך הממלכתי. המפלגה תומכת ביום לימודים ארוך, חיזוק מעמד המורה וביטול תשלומי הורים במערכת חינוך חובה.

מבחינה חברתית-כלכלית מאמינה האיחוד הלאומי-מפד"ל ש"כלכלה בריאה היא אמצעי לקיומה של חברה מתוקנת המושתתת על עקרונות מוסר, צדק חברתי ומניעת ניצולו של הזולת" ולכן תומכת בחקיקה למען השכבות החלשות ומציגה קבלות של עשייה. בתחום החברתי הרשימה תומכת בקצבאות למשפחות מרובות ילדים, בסיוע לדיור, במלחמה באבטלה ובהנהגת מס הכנסה שלילי והגדלת שכר המינימום. בתחום הכלכלי הרשימה תומכת במדינת רווחה עם משק חופשי תוך סיוע ממשלתי לתעשיות ההיי-טק, החקלאות והתיירות.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתה המוצהרת של רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל היא להיות רשימת הימין החזקה והגדולה בכנסת, ובכך להחליף את הליכוד שלטענתם פשט את הרגל והוכיח שאי-אפשר לסמוך עליו שידבוק בעמדות ימניות. המטרות לטווח הקרוב הן סיכול הקמת ממשלה בראשות מפלגת קדימה ומניעת התנתקויות נוספות. המטרות לטווח הרחוק של הרשימה היא לשמש בית לציונות הדתית ולימין הישראלי (הן הדתי, הן המסורתי ואפילו החילוני) ולהחליף את הממשלה בממשלת ימין-דתיים שתפעל למען צביונה היהודי של מדינת ישראל, תוך דגש על חיזוק החינוך היהודי, הקטנת הפער החברתי, רפורמות במערכת השלטון והמשפט (להרגשתם בג"ץ מוטה כנגד הדתיים והימין, ובפסיקותיו מתנתק מהיהדות) ותמיכה בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל ובביטחון.

בתור סיעת אופוזיציה, מטרתה להוביל את המאבק בכנסת ובציבור כנגד פינויי יישובים נוספים ונסיגה מחבלי מולדת. בפרט, היא שמה לעצמה מטרה לסכל את תוכנית ההתכנסות של אולמרט ולהפיל את הממשלה. כמו כן, שמה לעצמה המפלגה לקדם את שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון ולחוקק חוק שיתקן את העוול של חוק פינוי-פיצוי ויבטיח להם פיצויים הולמים ופיצוי על עוגמת הנפש. בנוסף מתכוונת הסיעה לפעול למען הגברת המלחמה בטרור, חיזוק הזהות היהודית של מדינת ישראל ודאגה לחלשים באמצעות חקיקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע לאיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר כשהוחלט על הקדמת הבחירות אחרי אוקטובר 2005 וביצוע תוכנית ההתנתקות, החלו מגעים בין האיחוד הלאומי למפד"ל על ריצה משותפת בבחירות לכנסת השבע עשרה. המטרה הייתה לחזק את כוחן של שתי המפלגות וליצור גוש ימין חזק בכנסת. ברם, כמה גורמים העיבו על המגעים: התחרות בין שתי המפלגות על אותו קהל יעד, התחושה של האיחוד הלאומי שהמפד"ל היו פשרנים מידי ביחסם לתוכנית ההתנתקות, התחושה של המפד"ל שהאיחוד הלאומי מרוכזת מידי רק במישור המדיני והמשקעים האישיים שנותרו בין זבולון אורלב לאפי איתם, מאז שהאחרון פרש מהמפד"ל. המגעים התנהלו במשך מספר חודשים ולמרות מספר "פיצוצים" שדווחו בכלי התקשורת הם מעולם לא נקטעו. בין השאר הוצע להציב רבנים ואנשי רוח המזוהים עם הימין בראש הרשימה, כאשר ההצעה הקונקרטית ביותר הייתה לרב מרדכי אלון, אחיו של בנימין אלון וראש ישיבת הכותל, שסירב ומאחר ורצה לשמור על ממלכתיות ולא להפוך לאישיות פוליטית. בין השאר הועלו שמות כגון זה של פרופסור ישראל אומן אך הם נותרו בגדר רעיונות בלבד.

ב-21 בנובמבר 2005 פרש ראש הממשלה אריאל שרון ממפלגת הליכוד והקים את מפלגת קדימה - מפלגת מרכז שאיחדה פורשי ליכוד, עבודה ומפלגות אחרות תחת מנהיגותו של שרון. הרשימה, שגייסה מספר רב של אנשי ציבור לתמוך, וכן ח"כים ממפלגות אחרות, נהפכה ל"מלכת הסקרים" עם מספר חזוי של כ-40 מנדטים (בממוצע). ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי, שרצו בנפרד, זכו כל אחת ל 6-10 מנדטים בסקרים. המפד"ל, לעומת זאת, הדרדרה ל-3 מנדטים בלבד (על סף אחוז החסימה).

האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מפץ פוליטי" זה ולחץ רב מצד אנשי ציבור ורבנים בציבור הדתי-לאומי והימין, גרמו להאצה של המגעים ולמאמץ ניכר מצד שתי המפלגות להתפשר. כאשר קרב המועד הסופי להגשת הרשימות, נכנסו המגעים למרתון שבסופו הושגו פשרה והסכם ריצה משותפת. ב-י' שבט ה'תשס"ו (8 בפברואר 2006) - יום לפני המועד האחרון להגשת הרשימות לכנסת השבע עשרה - סיכמו האיחוד הלאומי והמפד"ל על ריצה משותפת לכנסת. ההסכם אושר ברוב גדול במרכז המפד"ל.

מלבד הרכב הרשימה, סוכמו גם העקרונות הבאים:

ב-9 בפברואר הכריזו שתי המפלגות על האיחוד במסיבת עיתונאים. השם שנבחר לרשימה הוא האיחוד הלאומי-מפד"ל והסימן שלהם בפתקי ההצבעה יהיה "טב" שילוב האות ט של מולדת עם האות ב של המפד"ל ונקרא כ"טוב" (עם חולם). מאוחר יותר נוסף לשם הרשימה גם המשפט "רשימה יהודית לאומית מאוחדת" שהופיע גם בפתקי ההצבעה.

הבחירות לכנסת השבע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעת בחירות של האיחוד הלאומי-מפד"ל בעיתון "ישראל שלי" ועלון בחירות שמחולק ברחובות

ב-21 בפברואר השיקה את המפלגה את קמפיין הבחירות שלה. במסיבת העיתונאים דיברו הרב בני אלון, זבולון אורלב ואפי איתם על מטרות המפלגה. אלון אמר ש"ימין שאיננו יהודי בשורשיו פשט את הרגל" ואילו איתם הסביר שמטרת הרשימה היא להנהיג את מחנה הימין בכנסת. אורלב הוסיף שהרשימה רוצה להוות בית לימין ולציונות הדתית, ומטרה היא להיות הסיעה השלישית בגודלה בכנסת.

סיסמאות הקמפיין של המפלגה:

  • "יוצאים מהמילכוד - ימין חדש עולה"
  • "מאמינים במדינה - מחליפים ממשלה".
  • "יחד יהיה טֹב" (אותיות פתק ההצבעה שלהם).

כחלק ממסע הבחירות, ארגנה הרשימה מספר מבצעי "פנים אל פנים" בהם פעילים וח"כים של האיחוד-הלאומי-מפד"ל מבקרים ביישובים (כל פעם יישוב אחר), פוקדים בתי אב ומדברים עם התושבים, ומנסים לשכנע אותם להצביע לרשימה. הח"כים אפי איתם ואריה אלדד פעילים רבות במפגשים. השניים גם ערכו ביחד סיור בברים של תל אביב וכן סיור בשוק מחנה יהודה יחד עם הרב בני אלון, הרב יצחק לוי וח"כ אורי יהודה אריאל.

ב-12 במרץ 2006 הודיע מטה מאבק הנכים על התגייסותו לתמיכה באיחוד הלאומי-מפד"ל וקרא לציבור הנכים להצביע עבורם כדי להכניס את ח"כ שאול יהלום לעוד קדנציה בכנסת. התמיכה באה לאות הוקרה על פעילותם ארוכת השנים של יהלום וח"כ זבולון אורלב למען הנכים.[1]

המפלגה זכתה לתמיכתם של מספר נכבד של רבנים חשובים, ביניהם הרב אברהם שפירא, הרב אברהם צוקרמן, הרב יגאל קמינצקי (רבה של גוש קטיף), הרב זלמן מלמד, הרב שלמה אבינר, הרב שבתי סבתו והרב אליקים לבנון. הרב שפירא ברך על איחוד הרשימה וקרא לתלמידיו לפעול למען חיזוקה בכנסת.

ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות התברר כי האיחוד לא הועיל למפלגות ומספר המצביעים למפלגה המשיך לרדת.[2] מכיוון שגם מרזל וקליינר ירדו ממעל 36,000 קולות בשנת 2003 לכ-27,000 קולות בבחירות 2006, ואחוזי ההצבעה בקלפיות הציונות הדתית הייתה גבוהה (כ-90% לעומת ממוצע ארצי של 63%), מסתבר שהירידה בתמיכה באיחוד של המפד"ל והאיחוד הלאומי לא נבעה מאיבוד קולות לכיוון יותר ימני. הירידה במספר הקולות התבטאה בירידה מעשרה מנדטים לתשעה מנדטים בלבד, מה שהותיר את חברי הכנסת גילה פינקלשטיין ושאול יהלום מהמפד"ל שהיו ממוקמים במקומות 10 ו-11 בהתאמה ברשימה מחוץ לכנסת. התקווה שהאיחוד יסייע להגדיל את כוחן של המפלגות, במיוחד לאחר תוכנית ההתנתקות ופינוי עמונה, נגוזה. ראשי המפלגה הביעו אכזבה רבה מהתוצאות והאשימו את ברוך מרזל ומיכאל קליינר, שהובילו רשימות ימין שלא עברו את אחוז החסימה בכך שגזלו מהם מנדט פוטנציאלי.

הבחירות לכנסת ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הוחלט על איחוד של כל המפלגות שהיו חברות באיחוד לאומי-מפד"ל למפלגה אחת, בשם "הבית היהודי".[3] חברי הכנסת אריה אלדד ואפי איתם העדיפו שלא להצטרף לאיחוד לאחר שדרישתם למפקד ופריימריס לבחירת חברי הכנסת לא נענתה ולאור הדומיננטיות הדתית של המפלגה המאוחדת. אריה אלדד עבר לתנועת התקווה ואילו אפי איתם הודיע שיתמודד על מקום ברשימת הליכוד ומאוחר יותר התאחדה מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת עם הליכוד. .[4][5] ב-25 בדצמבר הודיע גם ח"כ אורי אריאל כי הוא פורש מ"הבית היהודי"[6] על מנת להקים מחדש את "האיחוד הלאומי" שבראשו יעמוד יעקב כץ (כצל'ה).[7]

נציגי הרשימה בכנסת ה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה של "האיחוד הלאומי-מפד"ל" לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה
חברי כנסת הערות
9 מנדטים:
  1. מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: גילה פינקלשטיין, שאול יהלום (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
  2. ב-3 בדצמבר 2008 לקראת הבחירות לכנסת ה-18 שינתה הסיעה את שמה ל"הבית היהודי מיסודם של המפד”ל והאיחוד הלאומי". ב-23 בדצמבר התפלגה הסיעה החדשה ל-3 סיעות נפרדות: האיחוד הלאומי, הבית היהודי ואח"י.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר הרשמי:

חדשות וידיעות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ורד לוביץ', מטה מאבק הנכים: יוצאים לרחובות למען המפד"ל, באתר ynet, 12 במרץ 2006
  2. ^ בבחירות 1999 קבלו שתי המפלגות ביחד 240,488 קולות. בשנת 2003, המפד"ל ירדה בכ-8000 קולות ואם נייחס את הירידה של האיחוד בין ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי באופן פרופורציונלי לשיעור ההצבעה למפלגות אלו בבחירות 1999, אזי האיחוד הלאומי ירד בכ-6500 קולות. בבחירות 2006 הייתה ירדיה נוספת והאיחוד של שתי המפלגות ירדה בעוד כ-2000 קולות
  3. ^ מרב דוד, מפלגת הימין זוכה לשם חדש: "הבית היהודי", nrg, ה-19 באוקטובר 2008
  4. ^ ברירת מפד"ל, מקור ראשון, 10 בנובמבר 2008
  5. ^ חזקי עזרא, אריה אלדד מצטרף למפלגת התקווה, 4 בנובמבר 2008, ערוץ 7
  6. ^ איציק וולף, אריאל התחרט; יקים מחדש את האיחוד הלאומי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 26 בדצמבר 2008
  7. ^ בראשות האיחוד הלאומי - מולדת יעמוד יעקב (כצל'ה) כץ, באתר ערוץ 7, 28 בדצמבר 2008