יהודה ארבל (פופקו)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה ארבל (פופקו)
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 27 בפברואר 1926
מצרים
פטירה 5 במאי 2017 (בגיל 91)
תל אביב
מקום קבורה עינת עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1933
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "פופקו", "מר דקוטה"
השתייכות ההגנה
פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
חיל האוויר
דרגה סגן-אלוף (אוויר) סגן-אלוף
תפקידים בשירות
  • מפקד טייסת 103
  • נספח חיל האוויר בארצות הברית
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
עיטורים
עיטור לוחמי המדינה
עיטור לוחמי המדינה

אות ההגנה
אות ההגנה

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודה ארבל (כונה בחיל האוויר הישראלי פופקו, מר דקוטה, 27 בפברואר 1926 - 5 במאי 2017) היה לוחם פלמ"ח, מוותיקי טייסי התובלה של חיל האוויר, ומפקד טייסת 103 ("הפילים").[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ושירות בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבל נולד במצרים למרים וגרשון פופקו. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל וב-1945 התגייס לפלמ"ח. שירת בפלוגה ו' במחלקת תל-יוסף, עם מפקדי המחלקות דני מס, עודד מסר ומדריך הגדוד יצחק רבין. בין השנים 1945 – 1946 עבר אימוני חי"ר במסגרת המחלקה, ושירת בגדוד הראשון. באביב 1946 עבר ארבל למחלקת הטיס של הפלמ"ח ושירת בפלוגה ז' בקיבוץ נען. את גיחתו הראשונה ביצע ב-18 ביוני 1946.

בשבת השחורה (29 ביוני 1946) נעצר בנען על ידי הבריטים ונפצע בראשו. הוא אושפז בבית החולים במחנה סרפנד (כיום המרכז הרפואי שמיר) עם חבר נוסף מקיבוץ נען, הסופר משה מוסנזון. לאחר שהחלים נאסר במחנה המעצר בלטרון במשך כ-110 יום. עם שחרורו שב ארבל לטוס במחלקת הטיס של הפלמ"ח.[2] במחצית הראשונה של 1948 יצא ארבל בשליחות לאנגליה בנושאי פלמ"ח והגנה.

על תרומתו הצבאית של ארבל בתקופה של לפני קום המדינה הוענקו לארבל עיטור לוחמי המדינה ואות ההגנה.

שירות בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבל שירת בחיל האוויר 46 שנים, מתוכם כ-20 שנים בשירות מילואים. פעמיים היה מפקד טייסת 103, לראשונה לאחר ששירת כראש ענף מבצעים במטה חיל האוויר, ופעם שנייה לאחר מבצע קדש. במשך שנים רבות היה ארבל קברניט מטוס דקוטה. במבצע קדש היה ארבל ממפקדי הרכבת האווירית של מטוסי דקוטה ונורד אשר הצניחו צנחנים וציוד בא-טור לקראת כיבוש שארם א-שייך.[3] בנוסף למטוסי הדקוטה הטיס ארבל גם מטוסי נורד נוראטלס והיה מעורב בהבאת מסוקים לישראל. בחיל האוויר כונה ארבל "מר דקוטה", והוא נחשב למומחה הראשון במעלה בחיל למטוס זה.

בין שאר תפקידיו עסק ארבל בקישור בין חיל האוויר וחטיבת הצנחנים. כמו כן עסק בתחום הבטיחות בתעופה. הוא כיהן כנספח חיל האוויר וחיל הים בשגרירויות ישראל בארצות הברית ובקנדה, ועסק גם ברכש עבור חיל האוויר במשרד הביטחון. בתפקיד זה כיהן כסגן ראש אגף חימוש. ארבל היה בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם), במחזור הראשון.

את גיחתו האחרונה בחיל-האוויר עשה ארבל ב-19 ביוני 1991. לאחר שהוחלט להוציא את המטוס הוותיק משירות פעיל הוזמן ארבל להשתתף במטס הפרידה מה"דקוטה", שנערך בשנת 2001.

עברות שם המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ 1953 התחוללה רעידת אדמה קשה במערב טורקיה.(אנ') מדינת ישראל שלחה מטוס תובלה ובו סיוע הומניטרי לעזרת נפגעי האסון. ארבל, שהיה מפקד טייסת 103 ("הפילים") באותה עת והיה אחראי על ביצוע הטיסה לטורקיה, הוזמן אל ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, לתדרוך. בסיום התדרוך פנה ראש הממשלה לארבל ודרש ממנו לשנות את משחתו, פופקו, לשם עברי. השניים הסתכלו על המפה שהייתה תלויה בחדר, ובן-גוריון בחר עבורו את השם "ארבל", על שם הר הארבל.

חיים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל בדרגת סא"ל היה ארבל אחראי טיסה והפעילות האווירית של מטוסים ומסוקים של חברת נתיבי נפט, חברה ממשלתית שהייתה אחראית על הפקת נפט משדה אבו רודס בחצי האי סיני, אז בשליטת ישראל. בשנים שלאחר מכן עבד במפעל "בקרה" בקבוצת גבע בפיתוח וייצור סולנואידים. כן עסק ארבל בניתוח מערכות מחשוב.

ארבל זכה בפרס קפלן בנושא תעופה בתשל"ג (1973).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבל היה נשוי ליונה, לשעבר לוחמת פלמ"ח. סיימה קורס סיירות בנען, במלחמת העצמאות שירתה כאלחוטאית בדרום.

לזוג, שהתגורר ברמת אביב, היו שלוש בנות. ארבל נפטר ב-5 במאי 2017 והובא למנוחות בקיבוץ עינת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]