יוהאן פוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוהאן פוגל
Vogel061115.jpg
פוגל, 2006
מידע אישי
לידה 8 במרץ 1977 (בן 41)
ז'נבה שבשווייץ
שם מלא יוהאן לואיס פרנסואה פוגל
גובה 1.77 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
1984 - 1992 מרן
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1992 - 1999
1999 - 2005
2005 - 2006
2006 - 2007
2008 - 2009
2012
סך הכול:
גראסהופרס ציריך
פ.ס.וו. איינדהובן
מילאן
ריאל בטיס
בלקברן רוברס
גראסהופרס ציריך
133 (13)
169 (7)
14 (0)
17 (0)
7 (0)
3 (0)
343 (20)
נבחרת לאומית כשחקן
1995 - 2007 שווייץ 94 (2)
קבוצות כמאמן
2013 - 2018
2018 -
גראסהופרס ציריך (נוער)
פ.ס.וו. איינדהובן (נוער)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

יוהאן לואיס פרנסואה פוגלצרפתית: Johann Louis François Vogel; נולד ב-8 במרץ 1977 בז'נבה) הוא כדורגלן עבר שווייצרי ששיחק בעמדת הקשר, וכיום מאמן נוער בקבוצת פ.ס.וו. איינדהובן.

פוגל החל את הקריירה בגראסהופרס ציריך, במדיה פרץ וזכה להצלחה עם שלוש אליפויות, וממנה עבר לפ.ס.וו. איינדהובן, במדיה זכה בארבע אליפויות וגביע אחד. בהמשך הקריירה שיחק באיטליה, ספרד ואנגליה. לזכותו של פוגל קרוב למאה הופעות במדי נבחרת שווייץ, אותה הוביל כקפטן למונדיאל 2006, וכן ייצג אותה בשני טורנירי יורו.

לאחר פרישתו פנה לקריירת אימון, ולאחר שהוביל במשך מספר שנים את מחלקת הנוער של גראסהופרס ציריך, עבר לאמן במחלקת הנוער של פ.ס.וו. איינדהובן.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראסהופרס ציריך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגל, יליד העיר ז'נבה, החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער החובבנית של מרן מאזור הולדתו, אך את קריירת הבוגרים החל בגראסהופרס ציריך, שצירפה אותו לסגל הקבוצה הבוגרת בגיל 16 בלבד. עם זאת, בשתי עונותיו הראשונות בקבוצה, צבר בסך הכול שבע הופעות ליגה. בעונתו השנייה במועדון נכלל בסגל הקבוצה שהניפה את הגביע השווייצרי.

בעונת 1994/1995, עוד בטרם מלאו לו 18, כבר היה פוגל לשחקן משמעותי בסגל של גראסהופרס, וערך 23 הופעות ליגה בעונה בה זכתה הקבוצה באליפות שווייץ, הישג אותו שחזר עם הקבוצה עונה לאחר מכן, עם 24 הופעות. בתקופה זו תופקד גם מחוץ לתפקודו הטבעי, כאשר תפס לא פעם את עמדת הבלם או המגן הימני, ואף תופקד כקשר אחורי בשל יכולת המסירה והשליטה בכדור, שתרמו הן למשחק ההגנה והן למשחק ההתקפה.

בשלוש העונות הבאות החל פוגל לתרום גם בפן ההתקפי. הוא כבש בסך הכול 13 שערי ליגה, וסייע לקבוצה לזכות באליפות נוספת, סגנות ומקום שלישי. הוא סיים את דרכו במועדון לאחר שבע עונות בהן כבש 13 שערי ליגה ב-133 הופעות, זכה בשלוש אליפויות וגביע אחד.

פ.ס.וו. איינדהובן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1999/2000 עזב פוגל לראשונה בקריירה את שווייץ, ועבר לפ.ס.וו. איינדהובן ההולנדית של המאמן אריק גרטס הבלגי. מתחילת דרכו במועדון היה פוגל לשחקן הרכב משמעותי, וסייע לקבוצתו לזכות באליפות בפער 16 נקודות בראש הטבלה. עונה לאחר מכן שמרה פ.ס.וו. על התואר, כשהיא מקדימה את פיינורד ב-17 נקודות, ומעפילה במקביל עד לרבע גמר גביע אופ"א לאחר שהודחה בשלב הבתים בליגת האלופות. עונה לאחר מכן איבדה הקבוצה את האליפות לאייאקס אמסטרדם, העפילה פעם נוספת לרבע גמר גביע אופ"א, אך שם נעצרה על ידי פיינורד בדו-קרב בעיטות עונשין. באותה העונה, בעקבות היכולת הגבוהה שהפגין, זכה פוגל בנעל הזהב ההולנדית.

הגעתו של המאמן חוס הידינק לקבוצה לקראת 2002/2003, החזירה לקבוצה את השליטה בליגה, ובאותה העונה הקדימה הקבוצה את אייאקס בנקודה אחת וזכתה בתואר האליפות, השלישי של פוגל במועדון. עונה לאחר מכן נעצרה הקבוצה פעם נוספת ברבע גמר גביע אופ"א, ובליגה הפסידה את האליפות לאייאקס, אך בעונת 2004/2005 רשמה מספר הישגים קבוצתיים מרשימים. פוגל הרכיב חוליית קישור דומיננטית לצדם של מארק ואן בומל ופיליפ קוקו, ויחד החזירה הקבוצה את תואר האליפות בפער עשר נקודות מאייאקס, תוך שהיא רושמת הפסד ליגה בודד לאורך כל העונה. פ.ס.וו. השלימה זכייה בדאבל עם זכייה בגביע לאחר ניצחון 4-0 מרשים בגמר על וילם II (פוגל פתח ושיחק לאורך כל המשחק), ובליגת האלופות רשמה הקבוצה קמפיין מוצלח כאשר צלחה את שלב הבתים, הדיחה את מונקו ואת אולימפיק ליון כדי להעפיל לשלב חצי הגמר, שם נעצרה על ידי מילאן עקב חוק שערי חוץ בלבד.

בתום העונה המוצלחת, שהייתה השישית שלו במועדון (בכולן היה לשחקן הרכב קבוע), סיים פוגל את דרכו בקבוצה. לזכותו 169 הופעות ליגה, בהן כבש שבעה שערים.

מילאן ובטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2005/2006 בסרייה א', החליט פוגל לעזוב את איינדהובן ולעבור לקבוצת הפאר האיטלקית, מילאן של המאמן קרלו אנצ'לוטי, שהייתה סגנית אלופת אירופה המכהנת. פוגל הצטרף לחוליית קישור עמוסת כוכבים, בה שיחקו בין היתר ג'נארו גאטוזו, קלרנס סיידורף, אנדראה פירלו, רוי קושטה, מארק יאנקולובסקי וקאקה, והתקשה לתפוס מקום קבוע בהרכב. הוא רשם 14 הופעות ליגה בלבד, מתוכן תשע בלבד בהרכב, כשקבוצתו סיימה כסגנית האלופה לאחר מאבק צמוד עם יובנטוס. בעקבות פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' 2006 נשללה האליפות מיובנטוס שהורדה לליגת המשנה, אך בשל מעורבותה של מילאן ספגה הקבוצה עונש של הפחתת שלושים נקודות ממאזנה וירדה למקום השלישי.

ב-31 באוגוסט 2006, לקראת עונת 2006/2007 ולאחר עונה אחת בלבד במילאן, הצטרף פוגל לריאל בטיס בעסקת חליפין במסגרתה עשה ריקרדו אוליביירה את הדרך ההפוכה. פוגל סבל מעונה קשה, אישית וקבוצתית, בה עברה הקבוצה חילופי מאמנים באמצע העונה, וסיימה אותה במקום ה-16, שני מקומות מעל לקו האדום, בפער נקודה בלבד מסלטה ויגו שירדה לבסוף לליגת המשנה. פוגל עצמו ערך 17 הופעות ליגה בלבד לאורך העונה כולה, פחות ממחצית מהמשחקים.

בתום העונה הודיעה בטיס לפוגל כי הוא רשאי למצוא קבוצה, ועל אף מגעים מתקדמים עם אברטון, העסקה כשלה עקב דרישתה של בטיס לקבל תשלום גבוה עבור השחקן. הבעיות הכלכליות הביאו למחלוקות בין המועדון לשחקן, שאף תבע את המועדון על חובות כלפיו שלא שולמו. בעקבות המצב, העביר פוגל חצי עונה ללא כדורגל, במהלכה כלל לא שותף בסגל הקבוצה. ב-27 בדצמבר 2007, לאחר כשנה וחצי, הסכים פוגל לעזוב את המועדון ללא תמורה.

בלקברן רוברס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ 2008, בשלהי עונת 2007/2008 בפרמייר ליג, חתם פוגל לשנתיים וחצי בבלקברן רוברס של המאמן מארק יוז. פוגל הצטרף לבני ארצו, סטפן הנשוז וברונו ברנר, וכן לחברו לשעבר לקבוצה באיינדהובן, אנדרה אויחר. שבוע לאחר מכן קיבל פוגל את השחרור הבינלאומי, ואת החולצה מספר 8 שהייתה שייכת לרובי סבאג' טרם עזיבתו לדרבי קאונטי.

משחק הבכורה של פוגל היה ב-5 באפריל, כשלושה שבועות לאחר החתימה, כאשר עלה בהרכב במשחק מול טוטנהאם הוטספר (שוויון 1-1 בסיום). פוגל המשיך ופתח בהרכב עד לתום העונה, בסך הכול שש הופעות רצופות בהרכב הפותח של הקבוצה. עם זאת, מעמדו של פוגל התערער לחלוטין בעונה לאחר מכן. חילופי המאמנים, במסגרתם עזב יוז את המועדון בתום העונה ובמקומו הצטרף פול אינס, הביאו להקפאתו של פוגל. הקשר שותף רק פעם אחת במהלך העונה כולה, כשעלה כמחליף לשש דקות בלבד בהפסד לליברפול ב-6 בדצמבר 2008. גם החלפתו של אינס בסם אלרדייס לא הביאה לשינוי המיוחל מבחינתו של פוגל, שב-7 באפריל 2009 קיבל הודעה על שחרורו מהמועדון. זמן קצר לאחר מכן פרש פוגל ממשחק פעיל בגיל 32.

חזרה מפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2011, כשנתיים וחצי לאחר פרישתו ממשחק, החליט פוגל לשוב לשחק כדורגל מקצועני. הוא הצטרף לגראסהופרס ציריך, בשורותיה פתח את הקריירה הבוגרת, ורשם את חזרתו למגרשים ב-5 בפברואר 2012, כשעלה בהרכב של המאמן צ'יריאקו ספורצה, חברו לקבוצה כשחקן בתחילת הקריירה בגראסהופרס (ובנבחרת שווייץ), מול פ.צ. תון. לאחר שתי הופעות ליגה נוספת, אף הן בהרכב, פרש ממשחק פעיל בפעם השנייה, בגיל 35.

נבחרת שווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגל ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת שווייץ תחת המאמן רוי הודג'סון ב-8 במרץ 1995, יום הולדתו ה-18, כאשר עלה כמחליף במחצית משחק הידידות מול יוון (1-1 בסיום).

שנה לאחר מכן, על אף ששיחק עד אז במשחקי ידידות ספורים בלבד, זומן פוגל על ידי המאמן ארתור ג'ורג' לסגל הנבחרת לקראת יורו 1996. פוגל פתח ושיחק לאורך כל שלושת משחקיה של שווייץ בטורניר, כאשר זו פתחה עם שוויון 1-1 מול המארחת אנגליה, אך הפסידה להולנד (2-0) ולסקוטלנד (1-0), וסיימה את דרכה כבר בתום שלב הבתים. פוגל הוכיח את עצמו כשחקן הרכב משמעותי עבור שווייץ בשנים הבאות, וזכה לעלות לראשונה עם סרט הספורט בהפסד החוץ 2-0 לויילס במסגרת מוקדמות יורו 2000, במקומו של צ'ירי ספורצה שלא שותף.

פוגל שותף בכל שמונת משחקיה של שווייץ במסגרת מוקדמות יורו 2004, בסיומם סיימו השווייצרים בראש הבית והעפילו לטורניר הגמר, שהיה הטורניר המשמעותי הראשון של הנבחרת מזה שמונה שנים. פוגל זומן לסגל הנבחרת על ידי המאמן קובי קון, ופתח בהרכב במשחק הפתיחה מול קרואטיה. פוגל ספג כרטיס צהוב כבר בדקה הרביעית, ובדקה החמישים ספג את הצהוב השני והורחק בכרטיס אדום. המשחק הסתיים בשוויון 0-0, ופוגל נאלץ להחמיץ את המשחק מול אנגליה בו הובסה שווייץ 3-0. הוא שב להרכב במשחק האחרון מול צרפת, אך לא הצליח לסייע לנבחרתו שהפסידה 3-1 בסיום בדרך להדחה בשלב הבתים.

עם תום טורניר היורו ופרישתו של יורג שטיל, קיבל פוגל מקון את המינוי לקפטן הקבוע של הנבחרת, תפקיד אותו נשא עד לפרישתו ממשחק בינלאומי. כקפטן, פתח פוגל בהרכב ושיחק לאורך כל 12 משחקיה של שווייץ במוקדמות מונדיאל 2006, שכללו עשרה משחקים בשלב הבתים ושני משחקי פלייאוף מול טורקיה. פוגל ונבחרתו העפילו לטורניר הגמר בגרמניה, והקפטן זומן על ידי קון לסגל הנבחרת לטורניר. את שלב הבתים פתחה שווייץ בשוויון 0-0 עם צרפת, המשיכה לניצחון 2-0 על טוגו, ולאחר ניצחון 2-0 על דרום קוריאה, עלתה שווייץ לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית. בשמינית הגמר פגשה שווייץ את אוקראינה. לאחר 120 דקות ללא שערים, החמיצה שווייץ את כל שלושת הפנדלים שבעטה בדו-קרב בעיטות עונשין, הפסידה 3-0 והודחה מהטורניר. פוגל פתח ושיחק לכל אורך משחקיה של שווייץ בטורניר.

טורניר המונדיאל היה האחרון בו רשם פוגל הופעה רשמית. מאז הטורניר שותף בחמישה משחקים נוספים בלבד, האחרון שבהם הפסד 3-1 לגרמניה במשחק ידידות ב-7 בפברואר 2007. בסך הכול ערך פוגל 94 הופעות במדי הנבחרת, מתוכם שלושים כקפטן, וכבש שני שערים. הוא ממוקם חמישי בטבלת מלך ההופעות של הנבחרת בכל הזמנים.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגל פרש ממשחק פעיל במדיה של גראסהופרס, ונותר בקבוצה גם לאחר פרישתו. בקיץ 2013 התמנה לתפקיד מאמן מחלקת הנוער של הקבוצה, תפקיד אותו נשא בהצלחה במשך חמש עונות.

בקיץ 2018 החליט לעזוב את המועדון ולעבור לתפקיד מאמן מחלקת הנוער של פ.ס.וו. איינדהובן, קבוצה נוספת בה כיכב כשחקן.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראסהופרס ציריך
פ.ס.וו. איינדהובן
תארים אישיים

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה ליגה בליגה
הופעות שערים
1992/1993 גראסהופרס ציריך שווייץשווייץליגת העל השווייצרית 3 0
1993/1994 4 0
1994/1995 23 0
1995/1996 24 0
1996/1997 28 3
1997/1998 24 5
1998/1999 27 5
1999/2000 פ.ס.וו. איינדהובן הולנדהולנדליגת העל ההולנדית 31 2
2000/2001 30 1
2001/2002 25 1
2002/2003 32 1
2003/2004 24 1
2004/2005 27 1
2005/2006 מילאן איטליהאיטליהסרייה א' 14 0
2006/2007 ריאל בטיס ספרדספרדלה ליגה 17 0
2007/2008 0 0
2007/2008 בלקברן רוברס אנגליהאנגליהפרמייר ליג 6 0
2008/2009 1 0
2011/2012 גראסהופרס ציריך שווייץשווייץליגת העל השווייצרית 3 0
סך הכול בקריירה 343 20

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת שווייץ
שנה הופעות שערים
1995 2 0
1996 8 0
1997 4 0
1998 7 0
1999 11 1
2000 7 0
2001 8 1
2002 6 0
2003 8 0
2004 9 0
2005 11 0
2006 12 0
2007 1 0
סה"כ 94 2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהאן פוגל בוויקישיתוף


נבחרת שווייץ - יורו 1996

1 פסקולו | 2 הוטיגר | 3 קוונטין | 4 הנשוז | 5 גייגר | 6 ויקי | 7 פורנייה | 8 סילבסטרה | 9 גראסי | 10 ספורצה | 11 שפויזאט | 12 להמן | 13 ז'אנרה | 14 טורקילמאז | 15 וגה | 16 קולר | 17 פוגל | 18 רוטנבולר | 19 ססה | 20 קומיסטי | 21 בונווין | 22 קורמנבף | מאמן: ז'ורז'ה

שווייץשווייץ
נבחרת שווייץ - יורו 2004

1 שטיל | 2 האס | 3 ברנר | 4 הנשוז | 5 מ.יאקין | 6 פוגל | 7 קבאנאס | 8 ויקי | 9 פריי | 10 ה.יאקין | 11 שפויזאט | 12 צוברבולר | 13 צוויסיג | 14 מאנין | 15 גיגקס | 16 סלסטיני | 17 שפיכר | 18 הוגל | 19 ברנטה | 20 מולר | 21 ראמה | 22 פונלנטן | 23 רוט | מאמן: קון

שווייץשווייץ
נבחרת שווייץ - מונדיאל 2006

1 צוברבולר | 2 ד'זורו | 3 מאנין | 4 סנדרוס | 5 מארגאריאז | 6 פוגל | 7 קבאנאס | 8 ויקי | 9 פריי | 10 גיגקס | 11 שטרלר | 12 בנאליו | 13 גריכטינג | 14 ד. דגן | 15 דז'מאילי | 16 ברנטה | 17 שפיכר | 18 לוסטרינלי | 19 בהראמי | 20 מולר | 21 קולטורטי | 22 יאקין | 23 פ. דגן | מאמן: קון

שווייץשווייץ