יוליה (דמות)
 | |
| יוצרים |
Luigi Da Porto  |
|---|---|
| מידע | |
| מקום לידה |
ורונה |
| אזרחות |
הרפובליקה של ונציה |
| מקום פטירה |
ורונה |
| דמויות קשורות | |
| משפחה |
Tybalt (maternal first cousin), Rosaline (דודנית) |
  | |
יוליה קפולט (באנגלית: Juliet Capulet, באיטלקית: Giulietta Capuleti) היא הגיבורה הנשית בטרגדיה הרומנטית של ויליאם שייקספיר, רומיאו ויוליה, שבה היא נערה בת 13, בתו היחידה של ראש משפחת קפולט. היא מתאהבת בגיבור הגברי רומיאו, ממשפחת מונטגיו, אשר מנהלת סכסוך דמים עם משפחת קפולט. לסיפור יש היסטוריה ארוכה הקודמת גם לימיו של שייקספיר עצמו.
גילה של יוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחזה, יוליה קרבה ליום הולדתה הארבעה עשר. היא נולדה ב"ערב חג הקציר" (1 באוגוסט), כך שיום ההולדת שלה חל ב-31 ביולי. יום הולדתה הוא "מכאן שבועיים", כך שזמן ההתרחשות של המחזה הוא באמצע יולי. בתרבויות ובתקופות זמן רבות, נשים נישאו והולידו ילדים בגיל צעיר מאוד, כפי שמעידה ליידי קפולט עצמה במורת רוח על בתה: "לחשבוני, הייתי כבר אמך בגיל הזה, ואת עוד בתולה."
לעומת זאת, אביה מנסה לשכנע את הרוזן פריז, מחזר עשיר, שימתין מעט לפני שיחשוב לשאת את יוליה, מתוך תחושה שהיא עדיין צעירה מדי: "בתי זרה עדיין לעולם, לא ראתה ארבע-עשרה שנים עוד".
בשיר האנגלי שעליו מבוסס הסיפור ("רומאוס ויוליה" מאת ארתור ברוק),[1] מתקרבת יוליה ליום הולדתה השש עשרה, ורומיאו הוא בן גילה. לעומת זאת, בנובלה של מתיאו בנדלו (אנ') עליה ביסס שייקספיר את המחזה, יוליה כמעט בת שמונה עשרה ורומיאו הוא בערך בן עשרים.[2]
מבחינה עובדתית, פשוטי העם האנגלים בדרך כלל לא היו בשנות העשרה כאשר נישאו. אפילו בקרב בני האצולה של אותה תקופה כלה בת 13 הייתה נדירה מאד, ביחס מקורב של אחת מכל 1,000 כלות; באותה תקופה, הרוב המכריע של הכלות האנגליות היו לפחות בנות 19 כשנישאו לראשונה, וגיל הנישואין הממוצע באנגליה היה 25–26 שנים לנשים ו-27–28 לגברים. האצילות האנגליות היו לפחות בנות 16 כשהן נישאו, וגיל הנישואים הממוצע היה 19–21 (לעומת 24–26 שנים לאצילים האנגלים הגברים).[3]
הסבר אפשרי לפער זה נעוץ בכך שבאותה תקופה התפקידים של נשים צעירות גולמו על ידי ילדים טרם גיל ההתבגרות, וייתכן כי שייקספיר לקח בחשבון בעת הכתיבה את מבנה גופם, כמו גם את היותם של רומיאו ויוליה ממשפחות עשירות ולכן סביר יותר שיינשאו מוקדם יותר מפשוטי העם.[4]
ביתה של יוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברחוב Via Cappello מס' 23 בעיר ורונה שוכן "קאסה די ג'ולייטה", בית מתחילת המאה ה-14 שנטען כי הוא בית משפחת קפולט ובשל כך הפך לאטרקציה תיירותית, על אף שהוא ריק ברובו. השם האמיתי של המשפחה שהתגוררה בו היה באיטלקית קפלטי (Cappelletti), משפחת אצולה, ולא קפולטי (Capuleti). מקורם של בני משפחת קפלטי הוא בדלמטיה ואלבניה, והם היו חלק מחיל הפרשים של הרפובליקה של ונציה, אשר לחמו עבורה מאז המאה ה-13. בבית מוצגת המרפסת של סצנת האהבה המופיעה בתמונה השנייה של המערכה השנייה (אם כי קריאה מדויקת תגלה כי מדובר שם דווקא בחלון), וכן חצר קטנה שבה פסל ברונזה של יוליה. זהו אחד האתרים המתויירים ביותר בעיר.
ישנן מספר אמונות טפלות ומסורות הקשורות באתר, וביניהן:
- האגדה מספרת כי מי שילטף את הצד הימני של החזה של הפסל שבחצר, יזכה לגורל טוב ומזל באהבה. עקב כך, שבו נשחקה המתכת בחלק של החזה
- אנשים רבים כותבים את שמותיהם ואת שמותיהם של יקיריהם על קירות הכניסה לבית, המכונה החומה של יוליה. במהלך שנת 2019,[5] עבר המבנה שיקום וניקיון, והייתה כוונה לקבוע לוחות הניתנים להחלפה[6] או יריעות לבנות מחוץ למבנה על מנת שהכתובות ייעשו עליהם.
- מכתבי אהבה קטנים מונחים מדי שנה ברבבות על קירות המבנה,. עובדי האתר מסירים אותם באופן קבוע על מנת לשמור על ניקיון החצר.[7]
- אוהבים נוהגים לרשום את שמם ושם מושא אהבתם על גבי מנעול, אותו הם מצמידים לשער המקושט הגדול שנמצא באחורי החצר.
מועדון יוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנות ה-30 הגיעו לורונה מכתבים המוענים ליוליה. נכון לשנת 2010, התקבלו מדי שנה למעלה מ-5,000 מכתבים, ש - 75% היו מנשים. קבוצת השולחים הגדולה ביותר הייתה של בני נוער אמריקאים.[8]
המכתבים נקראים על ידי מתנדבים מקומיים שגם משיבים עליהם, שהתארגנו מאז שנות ה-80 במועדון יוליה (Club di Giulietta) אותו מממנת עיריית ורונה. אודות המועדון נכתב ספר מאת ליז וסיל פרידמן, שבעקבותיו נוצר בשנת 2010 הסרט מכתבים ליוליה.
מבצעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
סיפור האהבה שבמחזה הוא אחד הידועים בכל הזמן, והיווה השראה עבור הפקות ועיבודים רבים לרבות סרטים, מחזות זמר (למשל, וג'ולייט) ופארודיות. כשלתפקידה של יוליה נכנסו שחקניות (ולעיתים אף שחקנים) רבות, ביניהן:
בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרי סונדרסון (אנ') הייתה האישה הראשונה שגילמה כשחקנית את התפקיד, במהלך המאה ה-17. קודם לכן כל השחקנים היו גברים בלבד.
- פגי אשקרופט הייתה אחת היוליות הידועות ביותר בהיסטוריה, ובמיוחד בהפקה הלונדונית בשנת בבימויו של ג'ון גילגוד, שבה גילגוד ולורנס אוליבייה גילמו לסירוגין את תפקידיהם של רומיאו ומרקוציו.
- נורמה שירר בסרט רומיאו ויוליה של הבמאי ג'ורג' צוקור משנת 1936, עם לסלי הווארד היה רומיאו שלה.
- אדריאנה קאסלוטי שרה את תפקידה של יוליה המחפשת את רומיאו, בשירו של איש הפח "If I Only Had a Heart" בסרט הקוסם מארץ עוץ של ויקטור פלמינג משנת 1939.
- ג'ודי דנץ' בהפקה הלונדונית של פרנקו זפירלי בשנת 1960 בתיאטרון אולד ויק.
- משחקה של אוליביה הוסי בתפקיד הוא אחד המפורסמים, בסרט רומיאו ויוליה של פרנקו זפירלי משנת 1968 שהיה נכון לזמנו העיבוד המצליח ביותר בקופות של המחזה.
- ניב קיוזאק בשנת 1986 במסגרת חברת שייקספיר המלכותית, עם שון בין כרומיאו שלה.
- קלייר דיינס בגרסה המודרנית של באז לורמן משנת 1996, "רומיאו + יוליה", לצד לאונרדו דיקפריו בתור רומיאו.
- גוגו אמבתה-רו בהפקה משנת 2005.
- היילי סטיינפלד בעיבוד הקולנועי של קרלו קרלי, מול דאגלס בות' בתור רומיאו.
עיבודים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיפיקה פדוקון גילמה את יוליה בעיבוד ההינדי של סנג'אי לילה בהנסאלי ל-2013 לרומיאו ויוליה.
- תרזה פאלמר גילמה את תפקיד את ג'ולי גריג'יו, בת דמותה של יוליה בעיבוד לסרט הזומבים "מת עליה" משנת 2013, מול ניקולס הולט כ-R, בן דמותו הזומבי של רומיאו.
- בסרט המצויר "רומיאו ויוליה: חתום בנשיקה", יוליה היא למעשה כלבת ים לבנה, המדובבת על ידי פטרישיה טריפט בגרסה המקורית ועל ידי טליה ברקאי בדיבוב לעברית.
- בסרט המצויר נומיאו ויוליה, יוליה היא גמדת גינה בדיבובה שלאמילי בלאנט, שחזרה לתפקיד גם בסרט ההמשך עולמם הסודי של גמדי הגינה. בגרסאות של הסרטים בעברית דיבבה את הדמות דקלה הדר
- בסרט זוכה פרס האוסקר "שייקספיר מאוהב", מגלמת את היוליה הראשונה לכאורה בהיסטוריה העלמה ויולה דה לספס (גווינת' פלטרו), תחת זהות בדויה של גבר, תוך שהיא מנהלת רומן אסור עם וויליאם שייקספיר (ג'וזף פיינס).
- הזמרת והיוצרת האמריקאית טיילור סוויפט נכנסה לתפקיד יוליה בקליפ שלה לשיר Love Story, ובו הסוף שונה מטרגי לטוב.
- בסרט רוזליין משנת 2022, שהוא עיבוד קומי לטרגדיה, איזבלה מונר היא יוליה.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה הועלה ועובד פעמים רבות בישראל, ושחקניות רבות גילמו את תפקיד הנערה המאוהבת:
יש להזכיר גם את המחזה ההומוריסטי "הו, הו יוליה" של אפרים קישון משנת 1974, המציג המשך קורותיהם של רומיאו ויוליה לולא התאבדו, ובו גילמה את יוליה השחקנית שושיק שני, כשלצידה בעלה אריק לביא בתפקיד רומיאו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "אילוף רומיאו של ג'ולייט" קרולין אי בראון; SEL: Studies in English Literature 1500–1900, Vol. 36, 1996
- "פרופיל פסיכולוגי של ג'ולייט של שייקספיר: או שזה היה רק הורמונים?" Nancy Compton Warmbrod The English Journal, Vol. 69, מס' 9 (דצמ' 1980), עמ'. 29
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מועדון יוליה בורונה
- רשימת המעריצים של ג'ולייט (אורכב 01.09.2018 בארכיון Wayback Machine)
- ניתוח דמותה של יוליה (באנגלית)
- מדוע יצר שייקספיר את יוליה בת שלוש עשרה?
- יוליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Tragical History of Romeus and Juliet, Arthur Brooke.
- ^ Franson, J. Karl (Summer 1996). ""Too Soon Marr'd": Juliet's Age as Symbol in 'Romeo and Juliet.'". Papers on Language & Literature. 32 (3).
- ^ Young, Bruce W. (2008). Family Life in the Age of Shakespeare. Westport, Connecticut: Greenwood Press. p. 41. ISBN 978-0313342394.
- ^ Laslett, Peter (1965). The World We Have Lost. New York City: Charles Scribner's Sons. pp. 82–86. ISBN 978-0415315272.
- ^
Renato Groppo. "Casa di Giulietta". Verona.com. נבדק ב-10 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
Veronissima. "Veronissima – Juliet's Wall Graffiti". Veronissima.com. נבדק ב-4 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Desenzano Lake Garda Italy – Verona – Romeo and Juliet". DesenzanoItaly.com. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2012. נבדק ב-4 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
Hooper, John (19 במאי 2010). "Dear Juliet: the fans who write to Shakespeare's heroine". The Guardian. נבדק ב-20 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה)