אביגיל הררי
 | |
| אביגיל הררי ב-2022 | |
| לידה |
29 במאי 1989 (בת 37) תל אביב, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה |
תלמה ילין |
| תקופת פעילות | מ-1994 |
| פרסים והוקרה |
צל"ש בפסטיבל הסרטים של ונציה, מועמדות לפרס אופיר בקטגוריית "שחקנית המשנה הטובה ביותר", מועמדות לפרס אופיר בקטגוריית "השחקנית הטובה ביותר" |
| פרופיל ב-IMDb | |
אביגיל הררי (נולדה ב-29 במאי 1989) היא שחקנית טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הררי נולדה בתל אביב וגדלה ברמת גן. אביה, ד"ר חגי הררי, התקבל בצעירותו לבית צבי אך בחר בקריירה רפואית והתקדם לתפקיד מנהל היחידה הפסיכיאטרית, מרכז לטיפול בנפגעי טראומה ומשבר במרכז לבריאות הנפש שלוותה. אמה דפנה היא רקדנית לשעבר והיום מנהלת אמנותית של קבוצת מחול מודרני. יש לה אח תאום, סטודנט לרפואה, ושתי אחיות קטנות תאומות[1]. אחת מהן, נעמי הררי, עושה את צעדיה הראשונים בתחום ושיחקה בעונה השלישית של "המפקדת". ב-2007 סיימה את לימודיה במגמת תיאטרון בתלמה ילין.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלה את הקריירה שלה בגיל 5 כששיחקה בסרט הדרכה רפואי. בשנת 1995 הצטלמה לקלטות ילדים "למיכלי כבר לא כואב", "אבא עושה בושות" ו"פרפר נחמד". מגיל שש התחרתה בתחרויות התעמלות קרקע, אך בגיל 13 החליטה לעזוב את הספורט ולהתמסר למשחק.
בשנת 1997 השתתפה בקלטת הילדים "גומות החן של זוהר" ע"פ מאיר שלו עם אחיה התאום ניתאי. בנוסף באותה השנה השתתפה בקלטת הילדים "מועדון גן הרקדנים".
בשנת 1998 השתתפה לצד ליאור כלפון, ציפי שביט, ואורי הוכמן בקלטת הילדים "טמבולינה והפיסטוקים" בתפקיד ילדה.
בשנת 1999 שיחקה בתפקיד הראשי בסדרה "מי גנב את ההצגה" לצד יון תומרקין, של הזכיינית רשת.
בשנת 2002, שיחקה בהצגה "יום במותה של ג'ו" (אנג') (פיטר ניקולס (אנג')) בתיאטרון הקאמרי. בהמשך שיחקה בהצגות נוספות.
למדה בתיכון לאמנויות "תלמה ילין" במגמת דרמה, ואמנויות וסיימה אותו בשנת 2008.
בשנת 2006 גילמה לראשונה תפקיד משמעותי בקריירת המשחק שלה, בסרט הקולנוע "למראית עין" עם טלי שרון ואסי דיין, שזכה בשני פרסי אופיר. הררי עצמה הייתה מועמדת לפרס אופיר בקטגוריית "שחקנית המשנה הטובה ביותר" על גילום תפקיד יערה הצעירה. כעבור שנה זכתה בפרס "אריה הזהב" בפסטיבל הסרטים של ונציה על משחקה בסרט. בשנת 2007 שיחקה בסדרה "אולי הפעם" של yes בתפקיד שירי רימון.
בשנים 2007–2010 גילמה את ליבי, אחת הדמויות הראשיות בסדרת המדע הבדיוני לילדים והנוער "האי" של HOT. בתחילת 2008 התגייסה לצה"ל, בתור מש"קית חינוך במג"ב, ובשל כך קוצץ תפקידה בסדרה באופן משמעותי. סיימה את השירות בשנת 2010.
בשנת 2011 החלה ללמוד משחק בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין ובשנת 2014 סיימה את לימודיה בהצלחה. במסגרת הלימודים זכתה בשורה של פרסים: היא זוכת מלגת קרן שרת 2013, זוכת תחרות מונולוגים ישראליים 2013, זוכת תחרות מונולוגים קלאסיים 2013–2014, זוכת תחרות מונולוגים קומיים 2013, זוכת תחרות שירי מחזות זמר 2014 וזוכת תחרות שירי אהוד מנור 2014. במהלך הלימודים שיחקה בין היתר בתפקיד הראשי את אנה קארנינה בהצגה על פי לב טולסטוי ובהצגות "אמת אלימה" (קית' רדין (אנג')), "עדי ראייה" (יהושוע סובול) ו"היידי בת ההרים" (יוהנה ספירי)[2][3][4].
בשנת 2012 שרון אנגלהרט כתבה וביימה סרט קצר "שחייה לילית" כסרט הגמר שלה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, שם שיחקה הררי בתפקיד הראשי. על משחקה קיבלה פרס השחקנית הטובה על שם מוסקו אלקלעי. הסרט הוצג בפסטיבל קולנוע לנשים רחובות בשנת 2013[5].
בשנת 2013 לקחה חלק מטעם בית הספר יורם לוינשטיין בסטודיו למשחק על שם ארנסט בוש בברלין. שם כיכבה בהצגת יחיד "אנטיגונה", הגרסה העכשווית של המחזה מאת סופוקלס, כאביגיל, שחקנית ישראלית שבאה לברלין לשחק במחזה המקורי ומוצאת קווי דמיון רבים בינו לבין חייה שלה. כמו כן, שיחקה בתיאטרון הברלינאי "השאובינה".
בשנת 2014 שיחקה בסרט קולנוע על עובדים זרים בשם "מנפאואר" את חגית – חיילת ואחראית משמרת בארומה, המנהלת מערכת יחסים סבוכה עם נער ישראלי-פיליפיני שנאבק להתגייס לצה"ל.
בשנים 2014–2017 השתתפה ב-2 העונות של סדרת הדרמה של HOT "מתים לרגע" גילמה את יעל, אחת הדמויות הראשיות והחשובות בסדרה.
ב-2015 שיחקה בהצגה "עד ראייה" מאת יהושע סובול בתיאטרון הקאמרי. ב-2017 שיחקה במחזה "ציד המכשפות" מאת ארתור מילר בתיאטרון הקאמרי.
שיחקה בתפקידים הראשיים בהצגות רבות של תיאטרון באר שבע. ביניהם בשתי הצגות בתפקיד הראשי מול תום אבני כפרטנר: ברומיאו ויוליה (ויליאם שייקספיר) בתפקיד יוליה, בחתונת הדמים (פדריקו גארסיה לורקה) בתפקיד הכלה. הצגות נוספות באותו תיאטרון הן בית ברנרדה אלבה (אותו לורקה) בתפקיד אדלה, ועפיפונים מאת רומן גארי בתפקיד לילה. כמו כן, שיחקה בתיאטרון גשר בהצגה המחברת הגדולה (אגוטה קריסטוף) בתפקיד שפת ארנבת, ובשנת 2018 בהצגת "ציד המכשפות" של תיאטרון הקאמרי.
בשנת 2017 השתתפה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בתפקיד ראשי בסרט קצר "אחותך" בנושא אלימות נגד נשים, בהפקת בית הספר סם שפיגל. כמו כן, התארחה בתפקיד מעיין בסדרה האחיות המוצלחות שלי ובנוסף שיחקה בסרט הקצר יום העדכונים בתפקיד יולי.
בשנת 2018 שיחקה בהצגה "אותלו" בתיאטרון הקאמרי בתפקיד דסדמונה לצד עמוס תמם. באותה שנה השתתפה גם בסרטו של הבמאי אבי נשר, "סיפור אחר".
בשנת 2019 שיחקה בהצגה "הנכד" בתיאטרון הקאמרי. בנוסף שיחקה בהצגה "אניהו" בתיאטרון הקאמרי. באותה שנה החלה לגלם את גלית בסדרת הדרמה "ביום שהאדמה רעדה" של קשת 12.
בשנת 2020 כיכבה בהצגה "גדר חיה" (המבוססת על ספר באותו שם מאת דורית רביניאן) לצד אמיר ח'ורי.
בשנת 2021 יצא הסרט "אחד בלב" בכיכובה, של הבמאית טליה לביא, לצד השחקן רן דנקר. באותו סרט קיבלה מועמדות לפרס אופיר לתואר השחקנית הראשית הטובה ביותר.
בשנת 2022 החלה לשחק בהצגה "בואו נפתח את זה", לצד השחקן והמחזאי גלעד שמואלי. ההצגה נסגרה באמצע 2024.
בשנת 2023 החלה לשחק בהצגה ״מלאכים באמריקה״ בתיאטרון הקאמרי בבימויו של גלעד קמחי. באותה שנה החלה לגלם את שירן בסדרה. ״קורדרוי״ של הוט
בשנת 2024 החלה לשחק בהצגה ״מי מפחד מווירג'יניה וולף?״ ובנוסף החלה לשחק בהצגה בניאדם.
בשנת 2025 החלה לשחק בהצגה ״הנפש הטובה מסצ'ואן״. בנוסף, באותה שנה החלה לשחק בהצגה ״מי בעד״.
בשנת 2026 יצא הסרט ״תפקיד ראשי״ בכיכובה, בתפקיד ״דסי״, לצד יון תומרקין, מיכאל מושונוב וגיה באר גורביץ׳[6].
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995 – בוא אליי פרפר נחמד – ילדה
- 1997 – מועדון גן הרקדנים – ילדה
- 1998 – טמבולינה והפיסטוקים – ילדה
- 1999 – מי גנב את ההצגה – ליל
- 2007 – אולי הפעם – שירי רימון
- 2007–2010 – האי – ליבי עיני/ליבי הציידת
- 2014–2017 – מתים לרגע – יעל "יולה" (דבורה) אבוטבול
- 2016 – האחיות המוצלחות שלי – מעיין
- 2019 – ביום שהאדמה רעדה – גלית
- 2023 – קורדרוי – שירן
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995 – למיכלי כבר לא כואב – מיכל
- 1995 – אבא עושה בושות – ילדה
- 1997 – גומות החן של זוהר
- 2006 – למראית עין – יערה הצעירה
- 2012 – שחייה לילית – שירה
- 2014 – מנפאואר – חגית
- 2016 – אחותך – גילי
- 2017 - יום העדכונים - יולי
- 2018 – סיפור אחר – שרי אלטר
- 2021 – אחד בלב – אלינור (הכלה)
- 2026 - תפקיד ראשי - דסי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביגיל הררי, ברשת החברתית אינסטגרם- אביגיל הררי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אביגיל הררי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אביגיל הררי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אביגיל הררי, באתר התיאטרון הקאמרי
- מור קומפני, עכבר העיר אונליין, אביגיל הררי: "מנפאואר בעט לפוליטיקה הישראלית מתחת לחגורה", באתר הארץ, 17 באוקטובר 2014
יקיצה, סרט גמר של יעל אלפנבאום החוג לקולנוע ותקשורת סמינר הקיבוצים, סרטון באתר יוטיוב, 2 ביולי 2015- דני בלר, "הקהל הבאר שבעי הוא קהל מסוג אחר, במובן הטוב של המילה", באתר ברנז'ה, 14 באוקטובר 2016
- ליאת רון, אני עדיין בשיאו של מרד הנעורים, באתר גלובס, 5 במאי 2016
איה חיות, השחקנית אביגיל הררי: "רציתם לגנוז את זה מהתודעה ומהחברה הישראלית? אז לא", באתר הארץ, 5 ביולי 2020- גאיה חלמיש, "אני עוברת לציבור מתחת לרדאר וטוב שכך", באתר מאקו, 22 ביולי 2021
- "אני נוטה להיות מושפעת ממה שאחרים אומרים. זו תכונה שאני לא מתה עליה", באתר "את", 22 ביולי 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אלון הדר, למות עליה, עמ' 56–59, 7 ימים, ידיעות אחרונות, 22 באוגוסט 2014
- ↑ לירן, אנה קרנינה - מאת הלן אדמונדסון - מחזור 2014, באתר יורם לוינשטיין, 2016-02-07
- ↑ תיאטרון - היידי בת ההרים (מדיטק), באתר www.habama.co.il
- ↑ אביגיל הררי - קראו על אביגיל הררי בכוכבים של ביגי! - BIGI TV, באתר ביגי BIGI TV
- ↑ ידיעון סם שפיגל, עמודים 1, 29
- ↑ יעל נודלמן, תפקיד ראשי, באתר israelfilmacademy.co.il
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| בקרת זהויות |
|