יופי תירוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר, קישורים חיצוניים מגוף הטקסט.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יופי תירוש
תירוש, דצמבר 2020
תירוש, דצמבר 2020
לידה 1970 (בת 52 בערך)
מסלול
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תחומי מחקר שוויון ודיני איסור הפליה, משפט ותרבות
תפקידים בולטים

מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

ראש בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר
פרסים והוקרה

פרס גורני על פעילות יוצאת דופן בתחום המשפט הציבורי (2018)

אות ע״ש יוסף קטן על שילוב מחקר ואקטיביזם לקידום צדק מגדרי מעמותת רוח נשית (2017)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יופי תירוש (נולדה ב-1970) היא משפטנית, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2017–2020 כיהנה כראש בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר. כפעילה ציבורית לקידום זכויות האדם קיבלה אותות הוקרה שונים על השילוב בין פעילות אקדמית וציבורית, ובהם פרס גורני מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל ב-2018.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תירוש נולדה וגדלה במושב מסלול שבצפון-מערב הנגב, בת לאסתי ושלמה תירוש. למדה בתיכון האזורי "מרחבים" ובתיכון לחינוך סביבתי במדרשת שדה בוקר.

את התואר הראשון במשפטים למדה באוניברסיטה העברית בירושלים (1997). התמחתה בלשכתו של השופט מישאל חשין בבית המשפט העליון. השלימה תואר שני ושלישי באוניברסיטת מישיגן באן ארבור (2004), ושם גם הייתה עמיתה במכון ללימודים הומאניים (2003–2004). לאחר הוראה של שלוש שנים בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל (2004–2007) ופוסט דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק (2007–2008), הצטרפה לסגל אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2013 הועלתה לדרגת מרצה בכיר. שימשה מרצה אורחת בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון ובאוניברסיטת קווינס באונטריו, קנדה. מלמדת דיני עבודה, פילוסופיה של המשפט, אפליה, גוף במשפט, וכן משפט ואוכל.

תירוש היא פעילה ציבורית לקידום זכויות האדם, ובפרט במאבק בהדרת נשים בישראל. בשנת 2013 יזמה מאבק בהפרדה מגדרית בתוכניות לחרדים באקדמיה.[1] באוקטובר 2014 הוגשה נגד התוכנית עתירה לבג"ץ[2] בגין ההפרדה המגדרית והפליה נגד מרצות, בהובלת תירוש.[3]

בשנה שבה הייתה חברה בהנהלת שדולת הנשים בישראל יזמה את הקמתה של מחלקה למאבק בהדרת נשים בשדולה.[4]

תירוש כיהנה כחברת הוועדה המייעצת לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, בוועדה הציבורית לבחינת קריטריון הגיל בתור לתרומת איברים מן המת ובוועדה הציבורית לבחינת מודלים לקידום תרומות איברים.

תירוש כיהנה בוועד המנהל של "איתך - משפטניות למען צדק חברתי", בוועד המנהל של "תמורה: המרכז המשפטי למניעת אפליה", בוועדה לפישוט העברית המשפטית של לשכת עורכי הדין. כחברת הנהלה בשדולת הנשים בישראל הקימה ב-2016 את הפרויקט של השדולה למאבק בהדרת נשים. בעקבות מינויה לראש בית הספר למשפטים בספיר ב-2017 פרשה מכהונתה בשדולת הנשים.

תירוש פועלת נגד התפשטות הדרת הנשים ונרמול המסגרות הנפרדות לנשים וגברים - בהשכלה הגבוהה, בשוק התעסוקה, בסקטור השירותים ועוד.[5] היא ארגנה (עם פרופ' מנחם מאוטנר) את הכנס האקדמי הראשון בנושא הפרדה בין המינים באקדמיה ביוני 2013,[6] ומקדמת את בלימת הדרת הנשים בזירות שונות, ובהם חקיקה, בתי משפט, ופעילות תקשורתית.[7][8][9] נמנתה על רשימת 100 המשפיעים של מגזין דה מרקר לשנת 2019.[10]

תירוש נשואה לד"ר זהר כוכבי, אחיו של אביב כוכבי.

נושאי מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריה עוסקים בשוויון ואיסור אפליה, ובממשקים שבין משפט, חברה ותרבות, תוך דגש על תאוריה של שוויון ועל יחס המשפט לגוף האנושי.

על מחקריה בתחום השוויון ואיסור האפליה, והשילוב בין פעילות אקדמית וציבורית לקידום שוויון בין המינים ובלימת הדרת נשים זכתה בפרס גורני מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל (2018), בפרס ע"ש פרופ' יוסי קטן מטעם עמותת רוח נשית, לאקדמאים המשלבים מחקר ואקטיביזם לקידום צדק מגדרי (2017), ובמדליית DeRoy Testamentary Foundation על מצוינות בהוראה אקדמית מאת התכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. ב-2018 זכתה במענק מחקר של הקרן הלאומית למדע בתחום דיני איסור האפליה.

את ראשית הקריירה המחקרית שלה הקדישה תירוש לפיתוח הבנה תאורטית של הממשק שבין המשפט לבין היבטים חיצוניים של זהות ואישיות. תירוש טוענת כי בשונה מהמשפט הישראלי, יחסו של המשפט האמריקאי לסוגיית ההגנה על מראה חיצוני איננו מספק. לדבריה, שיטת משפט זו נכשלת שוב ושוב בהכרה בצורך לאזן בין אינטרסים של מעבידים או של המדינה לבין אינטרסים של הפרט. תירוש עוסקת גם בסממני זהות אחרים של הפרט, כגון מוגבלויות והשתייכות למיעוטים גזעיים ומגדריים.

תחום עיסוק נוסף של תירוש הוא שוויון ואיסור הפליה, במיוחד בהקשר המגדרי. מחקריה בתחום העדפה מתקנת וייצוג הולם צוטטו בהסכמה בפסיקת בית המשפט העליון כאסמכתא לקביעותיו.[11]

תירוש עושה לעיתים קרובות שימוש בכלי ניתוח טקסטים מתחום הספרות (רטוריקה, מבנה נרטיבי וכדומה) לחילוץ יסודות רעיוניים סמויים בטקסטים משפטיים, למשל התפיסה שאונס בין בני זוג נשואים חמור פחות מאונס רגיל,[12] וקשר בין השקפות שיפוטיות ביחס לזמן הלאומי (בין תקופת חירום לתקופת רגיעה) לבין הנכונות להגן על זכויות האדם.

מבחר פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרט ומראה גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בעקבות האהבה והפרט"[13] (תמיכה בהכרה שהעניק בג"ץ לחופש גידול הזקן כחלק מכבוד האדם של העותר).
  • Adjudicating Appearance.[14] (הצעה למשפט האמריקאי להעדיף את מושג ה"אישיות" על מושג ה"זהות" כדי לתת מענה מתאים יותר לרצונם של פרטים לשמור על מראם החיצוני).
  • "להתיר את הקשירה הפנימית"[15] (מעמדו של האדם השמן בחברה בת ימינו)
  • Weighty Speech‏[16]
  • The Right To be Fat,[17] (היחס המשפטי למידות הגוף הוא שאלה של חירות הפרט, ותחום שיש להגן עליו מפני התערבות של המדינה).
  • ״משקל גוף: קטגוריה חדשה במשפט הישראלי״

סממני זהות של הפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרדה בין המינים והדרת נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדפה מתקנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ייצוג הולם לבני שני המינים בשירות המדינה"[18] (שזכה בפרס ג'ורג' וובר למאמר מצטיין של סטודנט ובמלגה על שם אליס שלוי) (מציע פרשנות ותוכנית עבודה ליישום חוק שירות המדינה (מינויים), שקבע חובת ייצוג הולם לנשים בשירות המדינה)

"ייצוג הולם במשפט הישראלי: סיכום ביניים ריאליסטי"[19]

שוויון ואיסור הפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקדמה לג'ון סטיוארט מיל, "שעבוד האישה", (רסלינג, 2009) (עם ד"ר זהר כוכבי)
  • Reciprocal Antidiscrimination Arguments, 6 Law and Ethics of Human Rights 229 (2012) (המשגה למקרים שבהם קבלת טענת הפליה של קבוצה אחת עשויה להוביל להעמקת הפגיעה בקבוצה אחרת ואמות מידה להכרעה במקרים כאלה).
  • אדם שנער ויופי תירוש, ״אמפתיה מתקנת״, עבודה, חברה ומשפט טו, 37 (2017) (ביקורת על השימוש בקריטריון האמפתיה ככלי לבחינת התקיימותה או אי-התקיימותה של הפליה).

ניתוח טקסטואלי של פסקי דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורי פרשנות בעיתונות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חרדים להשכלה, חרדים להשכלה
  2. ^ באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
  3. ^ בג"ץ 8010/16 מלכה נעמה ברזון ואחרים נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-12 ביולי 2021
  4. ^ שדולת הנשים - חדשות, www.iwn.org.il
  5. ^ ירדן סקופ, מספרם של הסטודנטים החרדים צפוי לעלות ב-60% בתוך שנתיים, באתר הארץ, 25 בפברואר 2014
  6. ^ לסרטונים מוקלטים של כנס "חרדים להשכלה: כלום יש לאפשר השכלה גבוהה בתנאי הפרדה בין המינים?" (יוני 2013, אוניברסיטת תל אביב). http://www.youtube.com/playlist?list=PLNiWLB_wsOg7X2nEafqRV07f3leAVPVxV
  7. ^ יופי תירוש וזהר כוכבי "התרומה החילונית להדרת נשים" הארץ 21.11.13.
  8. ^ יפעת ביטון ויופי תירוש, אסור להיכנע להפרדה, באתר הארץ, 20.3.2013.
  9. ^ אמיר אטינגר, בג”ץ ההפרדה מגדרית: “כפיית דעות מזעזעת”, ערוץ 20, ‏21.07.2020
  10. ^ מאבק חסר פשרות בהדרת נשים, themarker
  11. ^ בג"ץ בעניין יעל ארן נ' ממשלת ישראל; בג"ץ שדולת הנשים נ' שר העבודה והרווחה.
  12. ^ יופי תירוש, "סיפור של אונס, לא יותר": על הפוליטיקה של ייצוג טקסטואלי בע"פ 3031/98 מדינת ישראל נ' דן שבתאי, משפטים לא(3) (תשס"א), 579
  13. ^ יופי תירוש, בעקבות "האהבה והפרט" למרתה נוסבאום: על עניין נוף נ' מדינת ישראל ומאפייניהם החד-פעמיים של נמעני המשפט, משפטים על אהבה (חנה נווה ואורנה בן-נפתלי עורכות, רמות תשס"ה) 433.
  14. ^ Adjudicating Appearance: From Identity to Personhood, 19 Yale Journal of Law & Feminism 49 (2007).
  15. ^ יופי תירוש, ‏להתיר את הקשירה הפנימית: כתיבה על הגוף השמן בתרבות של רזון, תיאוריה וביקורת 32, אביב 2008
  16. ^ Weighty Speech: Addressing Body Size in the Classroom, 28(3-4) Review of Education, Pedagogy And Cultural Studies 267-280 (2006).
  17. ^ The Right to Be Fat, 7 Yale Journal of Health Policy, Law, and Ethics 264
  18. ^ יופי תירוש, ייצוג הולם לבני שני המינים בשירות המדינה: תיקון מס' 7 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959: פרשנותו וקווי יסוד ליישומו, משפטים ל (תשנ"ט) 183.
  19. ^ יופי תירוש, ייצוג הולם במשפט הישראלי: סיכום ביניים ריאליסטי, ספר מישאל חשין (נבו וכתב העת "משפטים", 2009) 669.
  20. ^ יופי תירוש, "תקופה מתקתקת: תפיסות שיפוטיות של הזמן הלאומי וזכויות האדם בישראל" משפט, חברה ותרבות 217 (ראיף זריק ואילן סבן עורכים, 2017).