יופי תירוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יופי תירוש, אוגוסט 2010

יופי תירוש (נולדה ב-1970) היא משפטנית, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב והדיקן הנכנסת של בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר (סתיו תשע״ח).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תירוש נולדה וגדלה במושב מסלול שבצפון-מערב הנגב, בת לאסתי ושלמה תירוש. למדה בתיכון האזורי "מרחבים" ובמדרשת שדה בוקר.

את התואר הראשון במשפטים למדה באוניברסיטה העברית בירושלים (1997). התמחתה בלשכתו של השופט מישאל חשין בבית המשפט העליון. השלימה תואר שני ושלישי באוניברסיטת מישיגן באן ארבור (2004), ושם גם הייתה עמיתה במכון ללימודים הומאניים (2003–2004). לאחר הוראה של שלוש שנים בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל (2004–2007) ופוסט דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק (2007–2008), הצטרפה לסגל אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2013 הועלתה לדרגת מרצה בכיר. שימשה מרצה אורחת בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון ובאוניברסיטת קווינס באונטריו, קנדה. מלמדת דיני עבודה, פילוסופיה של המשפט, אפליה, גוף במשפט, וכן משפט ואוכל.

מחקריה עוסקים במשפט, חברה ותרבות, תוך דגש על תאוריה של שוויון ועל יחס המשפט לגוף האנושי.

בשנת 2017 זכתה בפרס ע״ש פרופ׳ יוסי קטן, לאקדמאים המשלבים מחקר ואקטיביזם לקידום צדק מגדרי, מטעם עמותת רוח נשית.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרט המשפטי ומראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרה "בעקבות האהבה והפרט"[1] דן בעתירה לבג"ץ שעסקה בזכותו של אדם מזוקן לקבל מסכת אב"כ מסובסדת, וזאת על אף שלא גידל את זקנו מתוך אמונה דתית. המאמר מצדד בהכרה שהעניק בג"ץ לחופש גידול הזקן כחלק מכבוד האדם של העותר.

תירוש טוענת כי בשונה מהמשפט הישראלי, יחסו של המשפט האמריקאי לסוגיית ההגנה על מראה חיצוני איננו מספק. לדבריה, שיטת משפט זו נכשלת שוב ושוב בהכרה בצורך לאזן בין אינטרסים של מעבידים או של המדינה לבין אינטרסים של הפרט. טענה זו מפותחת במאמר Adjudicating Appearance.[2] המאמר מציע למשפט האמריקאי להעדיף את מושג האישיות על מושג הזהות כדי לתת מענה מתאים יותר לרצונם של פרטים לשמור על מראם החיצוני.

במאמר "סיפור של אונס, לא יותר",[3] מנתחת תירוש את הטקסט של פסק דין בערעור על עונשו של אדם שאנס את אשתו בזמן שהיו פרודים. המאמר מתמקד בשפה של פסק הדין ובאופן שבו הוא מעצבת את המציאות. תירוש מבקרת את ההבחנה המוסווית, לטעמה, שעשו השופטים בין "אונס אמיתי" (real rape) לבין "אונס סתם" (simple/date rape), ולפיה אונס בין בני זוג נשואים חמור פחות. בנוסף, היא מבקרת את הבניית דמותו של האנס שהורשע, על ידי השופטים, באופן המקשה על התייחסות אליו כאנס ("אורח חיים נורמטיבי ללא רבב"), תוך שהם מדגישים, ללא צורך לדעתה של תירוש, את השפעת הרשעתו על המשך חייו התקינים.

במאמר "להתיר את הקשירה הפנימית" היא עוסקת במעמדו של האדם השמן בחברה בת ימינו.[4] ו-Weighty Speech‏[5] במאמרה The Right To be Fat,[6] טוענת תירוש כי היחס המשפט למידות הגוף הוא שאלה של חירות הפרט, ותחום שיש להגן עליו מפני התערבות של המדינה.

מחקר משותף עם פרופ׳ מיכאל בירנהק בחן את סורקי הגוף בשדות התעופה מהיבטים של הזכות לפרטיות ושל שוויון של אנשים עם מוגבלויות ושל מיעוטים גזעיים ומגדריים.

העדפה מתקנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמר "ייצוג הולם לבני שני המינים בשירות המדינה"[7] (שזכה בפרס ג'ורג' וובר למאמר מצטיין של סטודנט ובמלגה על שם אליס שלוי) מציע פרשנות ותוכנית עבודה ליישום חוק שירות המדינה (מינויים), שקבע חובת ייצוג הולם לנשים בשירות המדינה. המאמר "ייצוג הולם במשפט הישראלי: סיכום ביניים ריאליסטי"[8] מנתח את הסיבות ליישום הלא מספק לדעת תירוש של חקיקת הייצוג ההולם. מחקריה בתחום העדפה מתקנת וייצוג הולם צוטטו בהסכמה בפסיקת בית המשפט העליון כאסמכתא לקביעותיו.[9]

מאמרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תירוש היא חברת הוועדה המייעצת לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. כיהנה בוועדה הציבורית לבחינת קריטריון הגיל בתור לתרומת איברים מן המת ובוועדה הציבורית לבחינת מודלים לקידום תרומות איברים.

הייתה חברה במשך עשור בוועד המנהל של "איתך - משפטניות למען צדק חברתי", והיא חברה בוועד המנהל של "תמורה: המרכז המשפטי למניעת אפליה". היא חברה בוועדה לפישוט העברית המשפטית של לשכת עורכי הדין. במאי 2016 נבחרה כחברת הנהלה בשדולת הנשים בישראל. היא מרכזת ועדה של השדולה בנושא "הדרת נשים".

תירוש פועלת נגד קיום מסגרות נפרדות לנשים וגברים - בצבא, בהשכלה הגבוהה ועוד.[10] היא ארגנה (עם פרופ' מנחם מאוטנר) את הכנס האקדמי הראשון בנושא הפרדה בין המינים באקדמיה ביוני 2013,,[11] הובילה הליכים משפטיים בנושא, והיא כותבת ומתראיינת בעניין.[12][13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורי פרשנות בעיתונות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יופי תירוש, בעקבות "האהבה והפרט" למרתה נוסבאום: על עניין נוף נ' מדינת ישראל ומאפייניהם החד-פעמיים של נמעני המשפט, משפטים על אהבה (חנה נווה ואורנה בן-נפתלי עורכות, רמות תשס"ה) 433.
  2. ^ Adjudicating Appearance: From Identity to Personhood, 19 Yale Journal of Law & Feminism 49 (2007).
  3. ^ יופי תירוש, "סיפור של אונס, לא יותר": על הפוליטיקה של ייצוג טקסטואלי בע"פ 3031/98 מדינת ישראל נ' דן שבתאי, משפטים לא(3) (תשס"א), 579
  4. ^ יופי תירוש, ‏להתיר את הקשירה הפנימית: כתיבה על הגוף השמן בתרבות של רזון, תיאוריה וביקורת 32, אביב 2008
  5. ^ Weighty Speech: Addressing Body Size in the Classroom, 28(3-4) Review of Education, Pedagogy And Cultural Studies 267-280 (2006).
  6. ^ The Right to Be Fat, 7 Yale Journal of Health Policy, Law, and Ethics 264
  7. ^ יופי תירוש, ייצוג הולם לבני שני המינים בשירות המדינה: תיקון מס' 7 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959: פרשנותו וקווי יסוד ליישומו, משפטים ל (תשנ"ט) 183.
  8. ^ יופי תירוש, ייצוג הולם במשפט הישראלי: סיכום ביניים ריאליסטי, ספר מישאל חשין (נבו וכתב העת "משפטים", 2009) 669.
  9. ^ בג"ץ בעניין יעל ארן נ' ממשלת ישראל; בג"ץ שדולת הנשים נ' שר העבודה והרווחה.
  10. ^ ירדן סקופ, מספרם של הסטודנטים החרדים צפוי לעלות ב-60% בתוך שנתיים, באתר הארץ, 25 בפברואר 2014
  11. ^ לסרטונים מוקלטים של כנס "חרדים להשכלה: כלום יש לאפשר השכלה גבוהה בתנאי הפרדה בין המינים?" (יוני 2013, אוניברסיטת תל אביב). http://www.youtube.com/playlist?list=PLNiWLB_wsOg7X2nEafqRV07f3leAVPVxV
  12. ^ יופי תירוש וזהר כוכבי "התרומה החילונית להדרת נשים" הארץ 21.11.13.
  13. ^ יפעת ביטון ויופי תירוש, אסור להיכנע להפרדה, באתר הארץ, 20.3.2013.