יחסי אזרבייג'ן–ארמניה באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי אזרבייג'ן–ארמניה
אזרבייג'ןאזרבייג'ן ארמניהארמניה
Armenia Azerbaijan Locator.svg
אזרבייג'ן ארמניה
שטחקילומטר רבוע)
86,600 29,743
אוכלוסייה
10,244,278 2,969,620
תמ"ג (במיליוני דולרים)
144,374 40,384
תמ"ג לנפש (בדולרים)
14,093 13,599

ארמניה השתתפה באירוויזיון מ-2006, ואילו אזרבייג'ן השתתפה באירוויזיון מ-2008. הסכסוך המתמשך בין שתי המדינות סביב אזור נגורנו קרבאך, שנחשב דה יורה חלק מאזרבייג'ן על ידי האו"ם, אך היה בשליטת רפובליקת נגורנו קרבאך שנתמכת דה פקטו על ידי ארצות הברית מ-1993, השפיע על האירוויזיון במספר הזדמנויות.

סכסוכים בין ארמניה לאזרבייג'ן הופיעו לראשונה ב-2006, כאשר כלי התקשורת האזרבייג'נית מתחו ביקורת על אתר האירוע על כך שרשם את נגורנו קרבאך כמקום הולדתו של הנציג הראשון של ארמניה, אנדרה (אנ'), מפני שבאותה תקופה, היה חלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית. הסכסוכים החריפו במיוחד במהלך התחרות ב-2009, שבמהלך חצי הגמר הראשון, התנגדו פקידי אזרבייג'ן לתיאור הפסל "אנחנו ההרים שלנו", במהלך סרטון היכרות לנציגים הארמנים, "Jan Jan" (אנ') של אינגה ואנוש ארשאקיאן. בתגובה, ארמניה הגיבה במהלך הגמר והציגה מספר תמונות של האנדרטה תוך הצגת תוצאותיה. בעקבות התחרות, עלו טענות לפיהן שדרן המדינה של אזרבייג'ן התעסק עם השידור בשביל לצנזר את השיר הארמני, וכי ממשלת אזרבייג'ן חקרה אזרחים שהצביעו לארמניה, והאשימה אותם בהיותם לא פטריוטיים ואיום לביטחון המדינה. בעקבות חקירה זו, נקנסה אזרבייג'ן על ידי איגוד השידור האירופי (EBU) בגין הפרת פרטיות הבוחרים.

בעקבות אירוויזיון הילדים 2010, טענו בתקשורת הארמנית כי השדר של אזרבייג'ן ניתק את השידור כשהתברר שארמניה ניצחה; עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי האם התחרות אף שודרה באזרבייג'ן, מפני שהם טרם השתתפו באירוויזיון הילדים. לפיכך, כאשר אזרבייג'ן התכוננה לארח את אירוויזיון 2012 בעקבות זכייתה באירוויזיון 2011, קבוצה של מוזיקאים ארמנים הובילה מאמץ חרם, שמטרתו הייתה לפרוש מהתחרות, ולגרום לשדר לקנס בגין הודעה מאוחרת.[1] ארמניה חזרה שנה מאוחר יותר, במהדורת 2013, שהתקיימה בשוודיה.[2]

הסכסוכים בין שתי המדינות החלו להתפתח שוב לקראת תחרות 2015, שם עלו טענות לפיהן הכניסה הארמנית, "Don't Deny" (אנ') של גנאלוגיה (אנ'), הייתה קריאה להכרה ברצח העם הארמני (שהונצח לפני מאה שנה להיווסדו, במהדורת 2015). מפני שאזרבייג'ן מכחישה את רצח העם, הוציאו גורמים מהמדינה הודעה שאיימה בארמניה על ניסיון להשתמש באירוויזיון כמוצא ל-"שאיפותיה הפוליטיות". לאחר מכן, שונה שם השיר ל-"Face the Shadow", בשביל להתמודד עם החששות מהנושאים הפוליטיים לכאורה שלו. בשנה שלאחר מכן, ננזפה נציגת ארמניה איווטה מוקוצ'יאן על ידי המארגנים על כך שהציגה את דגל נגורנו קרבאך במהלך חצי הגמר הראשון.

הופעות ראשוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמניה השתתפה לראשונה ב-2006. אתר האירוויזיון הרשמי ציין את מקום הולדתו של הזמר אנדרה (אנ') בהיותו מ-"הרפובליקה של נגורנו קרבאך". כלי תקשורת באזרבייג'ן מתחו ביקורת על מארגני התחרות על הכרתם ברפובליקה, במיוחד בהתחשב בכך שהאזור היה מחוז אוטונומי בתוך הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית, כאשר אנדרה נולד ב-1979. מאוחר יותר, הוסר רישום מקום הולדתו בפרופיל של אנדרה.[3][4]

אזרבייג'ן השתתפה לראשונה ב-2008. באותה שנה, ארמניה סיימה במקום הרביעי עם השיר "Qélé, Qélé" (אנ') של סירושו, ואזרבייג'ן סיימה במקום השמיני עם השיר "Day After Day" (אנ') של אלנור חוסיינוב וסמיר ג'וואדזאדה (אנ')‏.[5][6]

אירוויזיון 2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקת הגלויות ותוצאותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמחאה על תלונותיה של אזרבייג'ן על השימוש בה במהלך חצי הגמר, ארמניה הציגה מספר תמונות של הפסל אנחנו ההרים שלנו, בזמן שהציגה את קולותיה בגמר האירוויזיון 2009.

במהלך חצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2009, הגלויה, שהציג את הצמד אינגה ואנוש ארשאקיאן עם השיר "Jan Jan" (אנ'), הוצג בין היתר את הפסל אנחנו ההרים שלנו, יצירת אמנות הממוקמת בעיר חאנקנדי, בירת נגורנו קרבאך. בשל טענות המדינה על האזור, פקידים אזרבייג'נים התנגדו להצגת הפסל כנקודת ציון ארמנית. למשדר הגמר, הסרטון נערך, והפסל הוסר מהסרטון.[7][8]

במחאה על ההחלטה, הוצגו מספר תצלומים של הפסל, במהלך הצגת תוצאות ההצבעה מארמניה; אחד הוצג על מסך וידאו בכיכר הרפובליקה של ירוואן ברקע, ואחר הוצג על גב הלוח של ההצבעה הארמנית ממנה סירושו הקריאה ממנו תוצאות.[7][9] למרות המחלוקת, 1,065 ארמנים הצביעו עבור השיר של אזרבייג'ן, מספיק בשביל לתת למדינה נקודה אחת. לעומת זאת, רק 43 אזרבייג'נים הצביעו עבור השיר הארמני.[10]

צנזורה, חקירת בוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התחרות הופיעו דיווחים כי שדרן אזרבייג'ני המקומי, İctimai Television, ניסה לצנזר את ההופעה הארמנית בזמן שידורו של הגמר, וטשטש את מספר ההצבעות לשיר, במטרה להרתיע את ההצבעה עבורה. השדרן האזרבייג'ני הכחיש את הטענות הללו, וסיפקו צילומים שהראו כי לא פגעו בשידורו.[11][12] באוגוסט 2009, הוזמנו לחקירה מספר אזרבייג'נים שהצביעו לשיר הארמני, במהלך התחרות במשרד לביטחון לאומי בבאקו, במהלכה הואשמו כי הם "לא פטריוטיים" והם "איום ביטחוני אפשרי".[13][14] רובשאן נסירלי הוזמן לחקירה, והוא הצביע לשיר הארמני, מפני שהוא הרגיש שזה ביטוי טוב יותר למוזיקה האזרבייג'נית מאשר השיר האזרבייג'ני, "Always" (אנ') של איסל תימורזאדה (אנ') וארש. הוא אמר כי חוקריו אמרו לו שיש להם את כל השמות והכתובות של כל 43 האזרבייג'נים שהצביעו לארמניה.[15]

בעקבות דיווחים אלו, המפקחת על האירוויזיון, סוונטה סטוקסליוס (אנ'), הודיעה על חקירת האירועים.[16] בתגובתם, הודיעה İctimai Television כי בעוד ששני אנשים הוזמנו למשרד לביטחון לאומי, המשרד נתן הבטחות שאיש לא נחקר, באופן רשמי או לא רשמי, על הצבעה בתחרות עצמה. מנכ"ל איגוד השידור האירופי (EBU), ז'אן רווילון, הגיב על כך באומרו כי חופש ההצבעה הוא אחד מאבני היסוד של התחרות וכי "כל פגיעה בפרטיות בנוגע להצבעה, או חקירת אנשים, אינה מקובלת לחלוטין".[17] שר הנוער והספורט האזרבייג'ני, אזאד רחימוב (אנ'), הכחיש כי מישהו הוזמן למשרד לביטחון לאומי על הצבעה לשיר הארמני, והאשים את רדיו אירופה החופשית וגורמי חדשות אחרים בדיווח על ההאשמות בשביל יצירת שערורייה.[10]

קבוצת ההתייחסות של ה-EBU, המארגנת אירוויזיון, בחנה את הנושא בפגישה באוסלו, נורווגיה ב-11 בספטמבר 2009. בהצהרה שפורסמה ב-17 בספטמבר על ידי איגוד השידור האירופי, האיגוד אמר כי גורמים אזרבייג'ניים חוקרים את המצביעים ומפרים את פרטיותם. האיגוד הודיע כי אמנם לא תטיל סנקציות על אזרבייג'ן או תאסור על השתתפות המדינה במהדורות עתידיות של התחרות (המדינה הייתה יכולה לא להשתתף בתחרות למשך שלוש שנים), היא קנסה את המשלחת האזרבייג'נית ב-2,700 אירו, ושינתה את כלליה בשביל להטיל אחריות, על שדרני המדינות המשתתפות בה, על "גילוי מידע העשוי לשמש לזיהוי מצביעים" במהלך המהדורות העתידיות של התחרות. בעבר, ספקי טלקומוניקציה היו אחראים לכך, אך ה-EBU לא יכול היה להטיל עליהם סנקציות.[12][18]

אירוויזיון הילדים 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר ארזומניאן (אנ') הוא זמר מנגורנו קרבאך שייצג את ארמניה, שבסופו של דבר, זכה, באירוויזיון הילדים 2010. בכלי התקשורת הארמניים נטען כי שידור התחרות באזרבייג'ן הופרע כאשר התברר שארמניה ניצחה.[19][20]

טענות אלו גרמו למחלוקת. מפיקת AMPTV (אנ') ומנהלת משלחת האירוויזיון הארמנית, דיאנה מנצקניאן, הכחישה גם את הדיווחים כי המדינה נערכת להגיש תלונה ל-EBU בנושא. היא ציינה כי גוף השידור כלל לא ידע אם אזרבייג'ן בכלל שידרה את התחרות, בהתחשב בכך שהמדינה טרם השתתפה באירוויזיון הילדים, ואין לה "שום עניין" בה באותה עת, וכי הדיווחים על האירוע לכאורה היו מוגבלים לפרסומים בפורומים האזרבייג'ניים.[21] בסופו של דבר, אזרבייג'ן עשתה את הופעת הבכורה הרשמית שלה באירוויזיון הילדים, רק שנתיים לאחר מכן, ב-2012.[22]

אירוויזיון 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמניה פרשה מאירוויזיון 2012 בעקבות חרם רשמי של קבוצת מוזיקאים מקומיים (בתמונה: אולם התחרות, אולם הקריסטל של באקו).

אירוויזיון 2012 נערכה בבאקו, אזרבייג'ן לאחר זכייתם של אל וניקי עם השיר "Running Scared" ב-2011. אזרבייג'ן תקנה באופן זמני את מדיניות הוויזה שלה בשביל לאפשר לארמנים, שבדרך כלל מנועים מהם להיכנס למדינה, להשתתף באירוע. עם זאת, בפברואר 2012, התקיים מאמץ חרם בארמניה בעקבות אירוע בו נורה למוות חייל ארמני בן 20 בגבול בין שתי המדינות. בכירים בארמניה האשימו, בתחילה, את הצלף האזרבייג'אני במותו של החייל. עם זאת, דיווחים סותרים הצביעו על כך שהמוות היה תוצאה של ירי דו-צדדי. בפברואר 2012, טען נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, את הצהרה המחדשת את עמדת המדינה נגד הארמנים, וטען כי הם שולטים ב-"פוליטיקאים צבועים ומושחתים". 22 מוזיקאים ארמנים, בהם נציגי האירוויזיון הארמניים הקודמים, אמי (אנ') ואווה ריבס, חתמו על מכתב גלוי התומך בחרם, וקבעו כי הם "יסרבו להופיע במדינה ידועה בזכות ההרג ההמוני והטבח בארמנים, במדינה בה הרגשות האנטי-ארמנים הועלו לרמה מדינית."[9][23]

ב-7 במרץ 2012, הודיעו פקידים ארמנים כי המדינה תפרוש מתחרות 2012. ה-EBU הצהיר כי הוא "מאוכזב באמת" מפרישת ארמניה, וכי "למרות מאמציו של ה-EBU והשדרן המארח להבטיח השתתפות חלקה של המשלחת הארמנית בתחרות השנה, נסיבות שאינן בשליטתנו מובילות להחלטה אומללה זו."[24][25] מנכ"ל İctimai Television, איסמיל עומרוב, הביע את צערו על פרישת ארמניה מהתחרות, והאמין שנוכחותה של המדינה יכולה להיות "מסר שלום משותף לעולם".[26] גם הפוליטיקאי המקומי, עלי אחמדוב (אנ'), מתח ביקורת על החלטת המשלחת הארמני, וקבע כי "סירובה לקחת חלק בתחרות מכובדת שכזו יגרום נזק נוסף לתדמיתה, שכבר נפגעה, של ארמניה."[9]

בשל פרישתה המאוחרת של ארמניה, נדרשה ארמניה לשלם את דמי הכניסה שלה, בתוספת קנס בסך מחצית משווי דמי הכניסה.[1]

אירוויזיון 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חשיפתו של השיר במרץ 2015, אפיינו כלי תקשורת את השיר הארמני לאירוויזיון 2015, "Don't Deny" (אנ') של גנאלוגיה (אנ'), כמחווה לרצח העם הארמני, שהונצח במלאת מאה שנה ב-24 באפריל 2015. בעיני המבקרים, השיר נתפס כקריאה להכרה ברצח העם, והוסיף כי הווידאו קליפ של השיר הכיל סצנה המתארת את חברי הקבוצה המתייצבים לתמונה משפחתית בתלבושות מלחמת העולם הראשונה, ואז נעלמת מן העין. גוהר גספאריאן, ראש משלחת האירוויזיון בארמניה, תיאר את השיר כעל אהבה ואחדות, ולא התייחס לשום כוונה או נושא פוליטי ספציפי. נציגי אזרבייג'ן, שלצידה טורקיה, שמכחישים את רצח העם הארמני, ביקרו את השיר על הנושאים הפוליטיים לכאורה שלו, והצהירו כי הם "יפעלו כראוי" כדי למנוע מהתחרות "להקריב לשאיפות הפוליטיות של המדינה".[27][28][29][30]

ב-16 במרץ 2015, הודיעה המשלחת הארמנית כי שם השיר שונה ל-"Face the Shadow", והצהירו כי שם השיר החדש נועד "לחזק" את הנושאים של השיר, ולרפא את החששות מהסאבטקסט הפוליטי לכאורה שלו. המשלחת המשיכה להכחיש כי קיים סאבטקסט פוליטי ספציפי בשיר.[27][31]

אירוויזיון 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שה-EBU התיר להציג רק את דגלי המדינות החברות באו"ם המלאות בתחרות 2016,[32] במהלך חצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2016, ב-10 במאי 2016, הנציגה הארמנית, איווטה מוקוצ'יאן, נראית מחזיקה את דגל נגורנו קרבאך. בעקבות זאת, נכתבו תגובת נגד למהלך בעיתונות האזרבייג'נית.[33][34] במהלך מסיבת עיתונאים בעקבות חצי הגמר, הגיבה מוקוצ'יאן לאירוע וציינה כי: "אני לא צריכה לשכוח את מי שאני מייצגת, את מדינתי בלבי, את מחשבותיי, את רגשותיי, ואת כל רגשותיי. המחשבות שלי הן עם מולדת שלי, ומה שאני רוצה להפיץ הוא שלום בגבולות. כתבתי את "LoveWave" (אנ'), כי זה קורה בתוכי."[35]

ה-EBU וקבוצת ההתייחסות פרסמו למחרת הצהרה והסבירו כי הם "מגנים בתוקף את ניפוף דגל נגורנו קרבאך", במהלך השידור החי של חצי הגמר הראשון, ורואים בזה מראה "מזיק" למותג התחרות. קבוצת ההתייחסות אישרה את דברי ה-EBU לשדרן הארמני, AMPTV (אנ'), והוספיה כי אופי הסנקציה ייקבע, תוך התייחסות להפרה של הכלל לפיה "אין הודעות המקדמות ארגון, מוסד, גורם פוליטי כלשהו או סיבות אחרות". יתר על כן, קבוצת ההתייחסות ציינה כי הפרה נוספת של כללי התחרות עלולה להוביל לפסילה מאירוע השנה או מכל מהדורות עוקבות.[36] היקמט חג'ייב (אנ'), דובר משרד החוץ האזרבייג'ני (אנ'), כינה את פעולת מוקוצ'יאן "פרובוקטיבית" ובלתי מתקבלות על הדעת, וטען גם כי "הצד הארמני נוקט בכוונה בצעדים כאלו בשביל לעודד ולקדם את ההיווצרות הבלתי חוקית שנוצרה בשטחי אזרבייג'ן הכבושים"}.[37]

אירוויזיון 2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קיום גמר אירוויזיון 2019, השדרן האזרבייג'ני, İctimai Television, הגיש תלונה ל-EBU בשל הגרפיקה שהוצגה במהלך ההצבעה,[38] זאת מאחר שנחצ'יבאן לא הצוגה במפה של אזרבייג'ן, כשהוצג במהלך השידור.

היסטוריית הצבעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היחסים העוינים מאוד בין שתי המדינות לאורך השנים, עדיין הוחלפו נקודות בין שתי המדינות. הטבלאות שלהלן מציגות את הנקודות שהוענקו בין ארמניה לאזרבייג'ן, מאז שהאחרונה הופיעה לראשונה באירוויזיון 2008.

אזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ןארמניהארמניה  ארמניה
נקודות סך הכל שנים
12 נקודות 0
10 נקודות 0
8 נקודות 0
7 נקודות 0
6 נקודות 0
5 נקודות 0
4 נקודות 0
3 נקודות 1 2009(TF)
2 נקודות 1 2008(SF)
נקודה אחת 1 2009(F)
ארמניהארמניה  ארמניהאזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ן
אזרבייג'ן מעולם לא נתנה לארמניה נקודות. כל חבר השופטים של המשלחת האזרית, דירגה את ארמניה אחרונה. בהצבעות הקהל, דורגה ארמניה אחרונה כמעט בכל שנה, למעט ב-2016, כאשר הנציגה הארמנית, איווטה מוקוצ'יאן, דורגה במקום ה-14 מ-17 מדינות, במהלך חצי הגמר.
מפתח
  • SF – חצי גמר
  • F – גמר
  • T – הצבעת הקהל
  • J – הצבעת השופטים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Armenia Fined for Refusal to Take Part in Eurovision 2012". RIA Novosti. אורכב מ-המקור ב-25 June 2012. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2012. 
  2. ^ Brey, Marco (22 בינואר 2013). "Gor Sujyan will represent Armenia!". Eurovision.tv. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2014-10-17. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2021. 
  3. ^ "You need friends to win in Eurovision". The Daily Telegraph. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-11-21. בדיקה אחרונה ב-4 ביוני 2014. 
  4. ^ "Абульфаз Гараев: "Руководство Евровидения устранило ошибку на своем сайте"". Day.az (ברוסית). ארכיון ארכיון מהמקור מ-2010-06-06. בדיקה אחרונה ב-4 ביוני 2014. 
  5. ^ "Azerbaijan: Major success since 2008 debut". Eurovision.tv. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-03-04. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2014. 
  6. ^ "Disappointing Performance Leaves Armenia Behind at Eurovision". The Armenian Weekly. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2014-12-08. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2014. 
  7. ^ 1 2 Krikorian, Onnik (16 במאי 2009). "Ethnic rivalry wins over kitsch in the Caucasus". Frontline Club. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-15. בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2008. 
  8. ^ Deasy, Kristin (15 במאי 2009). "Eurovision: A Melting-Pot Contest, Where Native Doesn't Always Mean Best". Radio Free Europe/Radio Liberty. אורכב מ-המקור ב-17 May 2009. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2009. 
  9. ^ 1 2 3 "How Armenia and Azerbaijan Wage War Through Eurovision". Time. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-07. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2014. 
  10. ^ 1 2 "Azerbaijani Minister Criticizes RFE/RL Over Eurovision Interrogation Story". Radio Free Europe/Radio Liberty. 4 בספטמבר 2009. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-08-25. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2012. 
  11. ^ "Голосование за Ингу и Ануш в Азербайджане /ВИДЕО/". 1news.az. 26 במאי 2009. אורכב מ-המקור ב-20 October 2012. בדיקה אחרונה ב-5 ביולי 2011. 
  12. ^ 1 2 "Can Eurovision Succeed Where Diplomacy Has Failed?". Ararat. אורכב מ-המקור ב-6 June 2014. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2014. 
  13. ^ "Azerbaijanis in Eurovision probe". BBC News. 17 באוגוסט 2009. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2017-09-01. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2009. 
  14. ^ "Azerbaijani Authorities Interrogate Music Fan Over Eurovision Vote For Armenia". Radio Free Europe/Radio Liberty. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-07-18. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2014. 
  15. ^ "Azeris Questioned Over Eurovision Vote For Armenia". Radio Free Europe/Radio Liberty. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-06-04. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2014. 
  16. ^ "Eurovision Organizer Probes Azeri Crackdown". Radio Free Europe/Radio Liberty. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-03-05. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2014. 
  17. ^ "EBU receives responses from Azerbaijan". Eurovision.tv. 11 בספטמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-26 September 2012. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2012. 
  18. ^ "Eurovision Amends Rules, Does Not Sanction Azerbaijan". Radio Free Europe/Radio Liberty. 17 בספטמבר 2009. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-03-04. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2012. 
  19. ^ "Azerbaijan interrupted Eurovision-2010 broadcast after the victory of the Armenian performer from Karabakh". NEWS.am. 13 ביוני 2009. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2017-04-10. בדיקה אחרונה ב-8 באוגוסט 2012. 
  20. ^ "Azerbaijan does not "endure" victory of Vladimir Arzumanyan at 2010 Junior Eurovision". PanARMENIAN.Net. 21 בנובמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-24 March 2012. בדיקה אחרונה ב-8 באוגוסט 2012. 
  21. ^ "Public Television of Armenia denies the country's intention to file complaint against Azerbaijan to European Broadcasting Union". PanARMENIAN.Net. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-09-09. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2014. 
  22. ^ "Junior 2012: 12 countries to take part". European Broadcasting Union. 1 בספטמבר 2012. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2017-09-12. בדיקה אחרונה ב-3 בספטמבר 2012. 
  23. ^ "Armenians Are Shunning Song Contest in Azerbaijan". The New York Times. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-04-15. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2014. 
  24. ^ "Armenia withdraws from Eurovision 2012". Eurovision.tv. אורכב מ-המקור ב-27 September 2012. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2012. 
  25. ^ "Armenia Officially Rejects Eurovision Song Contest". RIA Novosti. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2014-11-01. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2012. 
  26. ^ "Ismayil Omarov: "The performance of Armenia's representative on Baku stage could be a joint peace message to the world"". APA. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-05-12. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2012. 
  27. ^ 1 2 Siim, Jarmo (17 במרץ 2015). "Armenia changes song title". eurovision.tv. European Broadcasting Union. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2015-05-10. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2015. 
  28. ^ "Azerbaijan to adequately act if Armenia turns Eurovision into political arena". Trend.az. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-01-27. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2015. 
  29. ^ Lomsadze, Giorgi (13 במרץ 2015). "Armenia Takes Genocide-Recognition to Eurovision". Eurasianet. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-06-13. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2015. 
  30. ^ "Possible messages for recognition of 'Armenian genocide' in Armenia's song for Eurovision to be looked for". APA.az. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-02-16. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2015. 
  31. ^ "Armenia Dodges Eurovision Controversy". Eurasianet.org. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-03-26. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2015. 
  32. ^ "Palestinians condemn Eurovision Song Contest for flag ban". Euronews. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-10. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2016. 
  33. ^ "Armenia faces Eurovision ban for flag-waving". Euronews. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-15. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2016. 
  34. ^ "Iveta från Armenien med känsliga flaggan i Eurovision 2016 – kan vara regelbrott". svt.se. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2016-05-13. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2016. 
  35. ^ "Armenia threatened with Eurovision disqualification after breaking regional flag rule". Metro. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-08-17. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2016. 
  36. ^ "Official statement on use of Nagorno-Karabakh flag at Eurovision Song Contest". EBU - Facebook. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-05-16. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2016. 
  37. ^ Armenian provocation prevented at Eurovision Song Contest (אורכב 29.11.2020 בארכיון Wayback Machine) // azernews.az, 11 May 2016.
  38. ^ "Azerbaijan: Local media reports Chingiz's feeling of "injustice" after result...as broadcaster Ictimai sends formal complaint to the EBU over voting map". wiwibloggs. 27 במאי 2019. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-02-09. בדיקה אחרונה ב-3 ביוני 2019.