אזרבייג'ן באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אזרבייג'ן באירוויזיון
EuroAzerbaiyán.svg
מדינה אזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ן
רשת שידור İTV
השתתפות ראשונה סרביהסרביה בלגרד, 2008
זכיות גרמניהגרמניה דיסלדורף, 2011
השתתפויות 11
היעדרויות 0
אירוח האירוויזיון אזרבייג'ןאזרבייג'ן באקו, 2012
השתתפות אחרונה פורטוגלפורטוגל ליסבון, 2018
אלנור וסמיר בבלגרד (2008)
אייסל וארש במוסקבה (2009)
פאריד מאמאדוב במאלמה (2013)
דילארה קזימובה בקופנהגן (2014)
סמרה רחימלי בסטוקהולם (2016)
אייסל בליסבון (2018)

אזרבייג'ן נטלה חלק באירוויזיון כ-11 פעמים החל מהצטרפותה לתחרות ב-2008 לאחר שרשות השידור האזרית הפכה לחברה פעילה באיגוד השידור האירופי ב-2008. ב-2011, בהופעתה הרביעית בתחרות, קטף השיר האזרי את המקום הראשון בתחרות. ב-2018, אזרבייג'ן כשלה להעפיל לגמר התחרות משלב חצי-הגמר לראשונה בתולדותיה.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הופעת הבכורה של אזרבייג'ן בתחרות, היא תמיד הצליחה להעפיל לגמר התחרות. הופעת הבכורה שלה הייתה בתחרות האירוויזיון 2008 שנערכה בבלגרד שבסרביה, עם השיר "Day After Day" ("יום אחרי יום"), שבוצע על ידי אלנור וסמיר. השיר התמקם במקום ה-8 בגמר התחרות עם 132 נקודות, לאחר שהעפיל מהמקום ה-6 בחצי הגמר עם 96 נקודות.

בשנת 2009 אזרבייג'ן זכתה במקום ה-3 בגמר התחרות עם 207 נקודות, עם השיר "Always" שבוצע על ידי אייסל והזמר האיראני-שוודי ארש. השיר התמקם במקום ה-2 בחצי הגמר עם 180 נקודות. שנה לאחר מכן, באירוויזיון 2010, התמקמה אזרבייג'ן במקום ה-5 בגמר התחרות עם 145 נקודות, עם השיר "Drip Drop" ("טפטוף"), שבוצע על ידי סאפורה. באותה שנה, אזרבייג'ן הוכתרה כפייבוריטית לניצחון בתחרות על ידי סוכנויות ההימורים יחד עם גרמניה, אולם, כאמור, היא מוקמה רק במקום ה-5 בגמר התחרות עם 145 נקודות, בניגוד מוחלט לתחזיות.

בשנת 2011 אזרבייג'ן ניצחה בתחרות האירוויזיון שנערכה בדיסלדורף שבגרמניה, עם השיר "Running Scared", שבוצע על ידי אל וניקי, עם 221 נקודות בגמר התחרות. אזרבייג'ן שברה שיא שלילי והפכה למדינה הזוכה בעלת הניקוד הנמוך ביותר תחת מערכת ההצבעה הנוכחית (רק עם 5.14 נקודות בממוצע שהוענקו לה מכל מדינה)[1] ואת הסכום המקסימלי של דירוגים נמוכים יותר (לאזרבייג'ן הוענקו באותה שנה 12 נקודות רק משלוש מדינות בתחרות: רוסיה, מלטה וטורקיה). לאור ניצחונה של אזרבייג'ן באותה שנה, תחרות אירוויזיון 2012 נערכה בבאקו, בירת אזרבייג'ן. בשנת 2012, אזרבייג'ן זכתה במקום ה-4 עם 150 נקודות, עם השיר "When the Music Dies" שבוצע על ידי סבינה באביאבה, מאחורי שוודיה הזוכה, רוסיה וסרביה.

בשנת 2013 אזרבייג'ן זכתה במקום ה-2 בגמר התחרות עם 234 נקודות, עם השיר "Hold Me", שבוצע על ידי פאריד מאמאדוב. אף על פי שבתחילה לא היה השיר אהוב ולא הוגדר כפייבוריט על ידי סוכנויות ההימורים, לאחר שבועות מספר של חזרות ולאחר הופעתו של פאריד מאמאדוב בחצי הגמר של התחרות, הוגדר השיר כפייבוריט על ידי סוכנויות ההימורים. באותה שנה הייתה זו הפעם הראשונה שבה אזרבייג'ן הצליחה להתמקם במקום הראשון בחצי הגמר של התחרות עם 139 נקודות. בנוסף, באותה שנה, לאזרבייג'ן העניקו כ-10 פעמים את הציון המרבי בגמר התחרות (12 נקודות), הישג מרשים עבור מדינה שלא זכתה בתחרות.

בשנת 2014, לאחר כחמש שנים ברציפות בה מוקמה אזרבייג'ן באחד מחמשת המקומות הראשונים בתחרות, היא השיגה את תוצאתה הגרועה ביותר בתחרות, בה מוקמה במקום ה-9 בחצי הגמר עם 57 נקודות ובמקום ה-22 בגמר התחרות עם 33 נקודות, עם השיר "Start a Fire", שבוצע על ידי דילארה קזימובה. זו גם הפעם הראשונה שבה מוקמה אזרבייג'ן מחוץ לעשרת המקומות הראשונים בגמר התחרות.

בשנת 2015, אלנור חוסיינוב שב לייצג את ארצו בתחרות עם השיר "Hour of the Wolf", לאחר שייצג אותה בהופעת הבכורה שלה בתחרות, בשנת 2008, כחלק מהצמד אלנור וסמיר. על פי סוכנויות ההימורים, אזרבייג'ן הייתה צפויה להתמקם באחד מעשרת המקומות הראשונים בגמר התחרות לאחר כישלונה הצורב בשנה הקודמת, אבל בניגוד לתחזיות סוכנויות ההימורים, היא השיגה את תוצאתה הגרועה ביותר אי פעם בחצי הגמר של התחרות, והתמקמה במקום ה-10, עם 53 נקודות. בגמר התחרות התמקם השיר במקום ה-12 עם 49 נקודות.

בשנים 2016 ו-2017 לא הצליחה אזרבייג'ן לשחזר את הצלחותיה מהשנים הראשונות בהן לקחה חלק בתחרות, וסיימה במקומות ה-17 וה-14 בגמרי התחרות בהתאמה בשנים אלו.

בשנת 2018 כשלה אזרבייג'ן לראשונה בתולדותיה לעלות לגמר.

פופולריות התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר דורגה אזרבייג'ן באחד מעשרת המקומות הראשונים בהשתתפותה הראשונה בתחרות, הפכה תחרות האירוויזיון לפופולרית באזרבייג'ן. לאחר שמוקמה אזרבייג'ן במקום השמיני בגמר בהשתתפותה הראשונה בתחרות ודורגה באחד מחמשת המקומות הראשונים בשנים 2009-2013, התחרות הפכה למן "גאווה לאומית" בעלת חשיבות גבוהה במדינה. כהוכחה לחשיבותה הגבוהה של התחרות במדינה ניתן לציין כי פורסם בשנת 2013 כי נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, פתח בחקירה שתסביר מדוע ארצו לא העניקה נקודות לרוסיה בגמר אירוויזיון 2013, שנערך במאלמה, שוודיה.[2]

אזרבייג'ן מצפה מאומניה הנשלחים לתחרות להתמקם באחד מחמשת המקומות הראשונים בתחרות, ולעיתים קרובות שוכרת כותבים ומפיקים (רובם מוזיקאים שוודים) כדי שיכתבו ויפיקו את שירה והופעתה של אזרבייג'ן לתחרות. מאז שנת 2009 הפכה באופן עקבי תחרות האירוויזיון לתוכנית הטלוויזיה הנצפית ביותר בטלוויזיה האזרית, אף על פי שהתחרות משודרת באזרבייג'ן החל מהשעה 00:00 (שעון מקומי באזרבייג'ן) בשל הפרשי הזמן מאזור הזמן של מרכז אירופה. לאחר זכייתה של אזרבייג'ן בתחרות אירוויזיון 2011, אזרבייג'ן הנפיקה בול דואר המוקדש לניצחונה של אזרבייג'ן עם תמונתם של הזוכים אל וניקי. לאחר זכייתם של אל וניקי באירוויזיון 2011 הם הפכו לכוכבים לאומיים באזרבייג'ן.

בנוסף, אזרבייג'ן השקיעה סכום של כ-160 מיליון € (כ-300 מיליון מאנאט אזרבייג'ני) על אירוח תחרות האירוויזיון 2012, על מנת לבנות ולהקים זירה חדשה בה יארחו את תחרות האירוויזיון. יש לציין כי היה זה הסכום הגבוה ביותר שמדינה אי פעם השקיעה באירוח האירוויזיון.

יחסי אזרבייג'ן וארמניה באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי ארמניה ואזרבייג'ן היו עוינים משהחלו שתי המדינות ליטול חלק בתחרות ב-2006 (ארמניה) ו-2008 (אזרבייג'ן). שתי המדינות נמנעו מלהצביע אחת לשנייה עקב הסכסוך הקיים ביניהן על חבל הארץ נגורנו קרבאך, הנמצא תחת שלטון ארמני דה פקטו משנת 1993, אך נמצא תחת שלטון אזרי דה יורה. חבל הארץ נגורנו קרבאך מהווה מקור מתמיד למחלוקת ומתח צבאי בין אזרבייג'ן לארמניה, מאבק שהסלים והחריף בעקבות התפרקות ברית המועצות ב-1991.

  • ב-2006, כאשר ארמניה נטלה חלק בתחרות בפעם הראשונה בתולדותיה (אזרבייג'ן טרם נטלה חלק בתחרות ועתידה הייתה ליטול חלק בתחרות ב-2008), באתר האינטרנט הרשמי של האירוויזיון נרשם כי מקום הולדתו של הזמר אשר משמש כנציגה של ארמניה בתחרות באותה שנה, אנדריי, הוא הרפובליקה של נגורנו קרבאך. כלי תקשורת באזרבייג'ן פנו למארגני התחרות להכיר ברפובליקה כחלק מאזרבייג'ן, במיוחד בהתחשב בעובדה שרפובליקה הייתה חלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית כאשר הנציג הארמני נולד ב-1979. בעקבות פנייתה של אזרבייג'ן למארגני התחרות, מקום הולדתו של הנציג הארמני הוסר לחלוטין מהפרופיל שלו באתר הרשמי של האירוויזיון.[3]
  • יחסי שתי המדינות בתחרות הסלימו והחריפו ב-2009 כאשר במהלך חצי-הגמר הראשון של התחרות ב-2009 הוצגה ב"גלויה" אשר שודרה טרם הופעתה של ארמניה אנדרטת We Are Our Mountains, יצירת אמנות הנמצאת בלב סטפנקרט, נגורנו קרבאך. אזרבייג'ן פנתה בתגובה לאיגוד השידור האירופאי תוך בקשה להסיר את התמונה, ובמהלך מופע הגמר של התחרות לא הוצגה עוד תמונת האנדרטה. במחאה על החלטת איגוד השידור האירופי, ברקע של הקראת הניקוד הארמני הוקרנה על מסך וידאו בכיכר הרפובליקה של ירוואן תמונת האנדרטה וסירושו, שהקריאה את הניקוד של ארמניה, הציגה את תמונת האנדרטה.[4] למרות המחלוקת בין שתי המדינות, 1,065 ארמנים הצביעו לשיר האזרי, וכך העניקה ארמניה נקודה אחת לאזרבייג'ן, ו-43 אזרים הצביעו לשיר הארמני.[5] עלו האשמות לפיהן רשות השידור האזרית צנזרה את שידור השיר הארמני בתחרות וטשטשה את מספר הטלפון בו ניתן היה להצביע לשיר הארמני. רשות השידור האזרית דחתה והכחישה את הטענות, והראתה את קטע הווידאו אשר שודר ובו ניתן לראות את מספר הטלפון בו ניתן היה להצביע לשיר הארמני. אף על פי, מצא לבסוף איגוד השידור האירופאי לנכון לקנוס את רשת השידור האזרית ב-2,700 € על כך שטשטשה את מספר הטלפון של השיר הארמני. בנוסף, הועלו האשמות כי באוגוסט 2009, אזרבייג'ן זימנה לחקירה במשרד לביטחון לאומי תושבים אשר הצביעו לשיר הארמני בתחרות, כאשר במהלכה הם הואשמו בהיותם "לא פטריוטים" ו"איום ביטחוני פוטנציאלי".[6] אחד מהתושבים שהתבקשו להגיע לחקירה במשרד לביטחון לאומי, רובשן נאסירלי, אמר כי נאמר לו בחקירתו כי הם מחזיקים בשמות ובכתובות של אותם 43 תושבים שהצביעו לשיר הארמני בתחרות.[7] בעקבות הדיווח אודות האירועים, מפקח תחרות האירוויזיון, סוונטה סטוקסליוס, הודיע שהוקמה ועדת חקירה שתחקור את האירועים. בתגובה, המשרד לביטחון לאומי נתן הבטחה שאף תושב לא נחקר, באופן רשמי או לא רשמי, לגבי דפוסי הצבעותיו בתחרות. מנכ"ל איגוד השידור האירופי, ג'אן רביילון, אמר בתגובה כי "חופש ההצבעה הוא אחת מאבני היסוד של התחרות, וכל הפרת פרטיות לגבי דפוסי הצבעותיו של אדם או חקירת אנשים לגבי דפוסי הצבעותיהם, לחלוטין אינה מתקבלת על הדעת".[8] בתגובה, שר הנוער והספורט של אזרבייג'ן, אזאד רחימוב, הכחיש כי תושבים נחקרו במשרד לביטחון הלאומי עקב הצבעותיהם לשיר הארמני בתחרות, והאשים את רדיו אירופה החופשית וערוצי חדשות נוספים ברחבי אירופה בניסיון ליצור שערוריות.[9] איגוד השידור האירופי חקר ובדק את העניין בישיבה שהתקיימה ב-11 בספטמבר 2009 באוסלו, ובהודעה שהתפרסמה בתקשורת ב-17 בספטמבר 2009, נאמר כי איגוד השידור האירופי מכיר בטענות כי גורמים רשמיים באזרבייג'ן ניהלו חקירה נגד תושבים אזרים אשר הצביעו לשיר הארמני בתחרות והפרו את פרטיותם. עם זאת, איגוד השידור האירופי החליט לא להטיל סנקציות על אזרבייג'ן או לאסור עליה ליטול חלק בתחרות, אך איגוד השידור האירופי הוסיף ואמר כי בפעם הבאה בו מקרה מהסוג יתרחש, תורחק אזרבייג'ן מהתחרות למשך שלוש שנים רצופות.
  • ב-2012, נערכה התחרות בעיר באקו, בעקבות ניצחונה של אזרבייג'ן בשנה הקודמת. אף על פי שאזרבייג'ן החליטה לשנות, באופן זמני, את מדיניות אשרת הכניסה שלה האוסרת על כניסת תושבים ארמנים לשטחה, כדי לאפשר לארמנים להיכנס לתחומי המדינה בשל קיומה של התחרות בשטחה, בפברואר 2012, נוצר חרם על אזרבייג'ן בארמניה, לאחר אירוע בו חייל ארמני בן 20 נורה למוות בגבול בין שתי המדינות. בתחילה, גורמים רשמיים בארמניה האשימו צלף אזרי במותו של החייל הארמני, אך מאוחר יותר עלה מדיווחים סותרים כי החייל הארמני נורה מאש כוחותיו על ידי חייל ארמני אחר.[10] נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, הצהיר מחדש את עמדת המדינה נגד ארמנים, בטענה כי שולטים בארמניה "פוליטיקאים צבועים ומושחתים". עשרים ושניים אמנים ארמנים, ומתוכם גם נציגות האירוויזיון הארמניות אווה ריבס ואמי, חתמו על מכתב התומך בחרם, בו נאמר כי הם "מסרבים להופיע במדינה שידועה במעשי הרג וטבח המוניים בארמנים ובמדינה שבה רגשות אנטי-ארמנים הם חלק ממדיניות המדינה".[10] חודשים מספר טרם קיומה של התחרות ביקשה ארמניה ערבויות לכך שישמרו על ביטחונה של המשלחת הארמנית לתחרות. לאחר אי-קבלתם של האישורים, ב-7 במרץ 2012, הודיעה ארמניה לאיגוד השידור האירופי כי באותה שנה היא לא תיטול חלק בתחרות. בתגובה, איגוד השידור האירופי אמר כי הוא "באמת מאוכזב" בשל נסיגתה של ארמניה מהתחרות, וכי "למרות המאמצים של איגוד השידור האירופי והמדינה המארחת להבטיח לארמניה נטילת חלק בטוחה בתחרות, נסיבות שאינן בשליטתנו הובילו להחלטתה של ארמניה לפרוש מהתחרות".[11] מנכ"ל רשות השידור האזרית, איסמעיל עומרוב, הביע חרטה על נסיגתה של ארמניה מהתחרות, מתוך אמונה כי נוכחותה של ארמניה בתחרות הייתה יכולה להיות "הודעה משותפת לשלום בין שני העמים לכל העולם".[12] כמו כן, פוליטיקאי אזרי מקומי בשם אלי אחמדוב מתח ביקורת על החלטתה של ארמניה לפרוש מהתחרות, וקבע כי "הסירוב של ארמניה ליטול חלק בתחרות מכובדת כמו האירוויזיון יגרום נזק למוניטין של ארמניה, שהיה ועודנו פגום". בשל פרישתה המאוחרת של ארמניה, היא נדרשה לשלם את דמי הצטרפותה לתחרות, בתוספת קנס כספי בשווי מחצית מדמי הצטרפותה.[13] במהלך מופע הגמר של התחרות באותה שנה, הוצגו גלויות טרם השירים להצגת נפלאותיה של המדינה המארחת, בחלק מהסרטונים הוצגו חבלים גאוגרפיים של המדינה וטרם הופעתה של אזרבייג'ן בחרו מארגני התחרות להציג סרטון בו מצוין כי האזור המוצג הוא "מחוזות נגורנו קרבאך". בסמיכות לסיומה של התחרות באזרבייג'ן, אישרה ארמניה שתיטול חלק בתחרות בשנה הבאה בשוודיה.
  • ב-2015, כלי תקשורת דיווחו אודות פרסום שירה של ארמניה בתחרות, "Don't Deny", ואפיינו אותו כמחווה לרצח העם הארמני כאשר יום השנה ה-100 לרצח העם הארמני צוין ב-24 באפריל 2015, כחודש טרם קיומה של התחרות. השיר, שכותרתו היא "Don't Deny", נתפס כקריאה של ארמניה להכרה ברצח העם הארמני; מבקרים גם ציינו כי הוידאו הרשמי של השיר מקרין תמונות חזותיות המרמזות אודות רצח עם, עם סצנה אחת בה חברי הקבוצה הצטלמו בתלבושות מסורתיות לתמונה משפחתית בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן נעלמו מן העין. גוהר גספאריין, ראש המשלחת הארמנית לתחרות, תיאר את השיר כעוסק באהבה ואחדות ולא כעוסק בכוונות פוליטיות ספציפיות. אזרבייג'ן אשר, לצד טורקיה, מכחישה נחרצות את רצח העם הארמני, העבירה ביקורת אודות הנושאים הפוליטיים, לכאורה, שהשיר הארמני עוסק בהם, וציינה כי היא "תפעל כראוי" כדי למנוע שהתחרות תהיה "הקרבה לשאיפות פוליטיות של מדינה". ב-16 במרץ 2015, המשלחת הארמנית לתחרות הודיעה כי היא תשנה את שם השיר ל"Face the Shadow", כדי "לשכך דאגות בנוגע לנושאים הפוליטיים, לכאורה, של השיר, ולחזק את נושא השיר". עם זאת, כותרתו המקורית של השיר "Don't Deny", עדיין מופיעה כחלק מרפרן השיר.[14]
  • ב-2016, אף על פי שאיגוד השידור האירופי מאפשר להציג בתחרות רק דגלי מדינות אשר הן חברות באומות המאוחדות, במהלך חצי-הגמר הראשון של התחרות, ב-10 במאי 2016, נתפסה הנציגה הארמנית לתחרות, איבטה מוקוצ'יאן, מחזיקה את דגל נגורנו קרבאך, השטח אשר נמצא במחלוקת בין ארמניה לאזרבייג'ן, והדבר גרם לתגובה חריפה מצד העיתונות האזרית. המצב הוסיף להסלים כאשר במהלך מסיבת העיתונאים של חצי-הגמר העיתונות האזרית מתחה ביקורת על המשלחת הארמנית ועל איגוד השידור האירופי אשר אפשר שיוצג הדגל במהלך התחרות. הנציגה הארמנית, איבטה מוקוצ'יאן, הגיבה לדברים באומרה: "המחשבות שלי נמצאות עם המולדת שלי. אני רוצה שלום בכל מקום". גם הנציגה האזרית לתחרות, סמרה רחימלי, התייחסה לדברים וקבעה כי "האירוויזיון הוא תחרות שירה וזה כל העניין במוזיקה". למחרת היום, איגוד השידור האירופי פרסם כי הוא "מגנה בתוקף הצגה ונפנוף דגל נגורנו קרבאך", במהלך השידור החי של חצי-הגמר של תחרות האירוויזיון, ורואה בדבר כ"מזיק" לתחרות. הארגון ציין גם כן כי הפרה נוספת של תקנון התחרות עלולה להוביל לפסילה של ארמניה מהתחרות הנוכחית או משאר התחרויות בשנים הבאות. דובר משרד החוץ האזרי, חיקמט חג'ייב, אמר שפעולותיה של מוקוצ'יאן הן "פרובוקטיביות ובלתי מקובלות", בטענה כי "ארמניה נוקטת במכוון צעדים כאלה על מנת לקדם פעולות בלתי חוקיות אשר נוצרות בשטחים האזרים הכבושים".

השירים שייצגו את אזרבייג'ן באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Disc Plain yellow dark.svg שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
Plain Disc 40% grey.svg שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
Disc Plain olive.svg שורה בירוק-זית מסמלת תחרות שבה המתמודדת פרשה ממנה או לא השתתפה

Circle Ochre Solid.svg שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
Disc Plain red.svg שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

שנה מבצע שיר תרגום לעברית גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
2008 אלנור וסמיר "Day After Day" "יום אחרי יום" 8 132 6 96
2009 אייסל וארש "Always" "תמיד" 3 207 2 180
2010 סאפורה "Drip Drop" "טפטוף" 5 145 2 113
2011 אל וניקי "Running Scared" "בורח בבהלה" 1 221 2 122
2012 סבינה באביאבה "When the Music Dies" "כאשר המוזיקה מתה" 4 150 המדינה המארחת
2013 פאריד מאמאדוב "Hold Me" "החזיקי אותי" 2 234 1 139
2014 דילארה קזימובה "Start a Fire" "להצית אש" 22 33 9 57
2015 אלנור חוסיינוב "Hour of the Wolf" "שעת הזאב" 12 49 10 53
2016 סמרה רחימלי "Miracle" "נס" 17 117 6 185
2017 דיאנה האג'ייבה "Skeletons" "שלדים" 14 120 8 150
2018 אייסל "X My Heart" "נשבעת" X X 11 94
2019

אירוח האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה העיר המארחת מקום התחרות מנחים
2012 אזרבייג'ןאזרבייג'ן באקו אולם הקריסטל של באקו חצאי גמר וגמר: אלדר גסימוב, ליילה אלייב ונארגיז ברק-פיטרסן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החישוב הוא חילוק כמות הנקודות שקיבלה אזרבייג'ן במספר המדינות שיכלו להצביע לה בגמר התחרות.
  2. ^ "אזרבייג'ן בודקת מדוע לא העניקה לרוסיה נקודות", אתר ה-BBC (באנגלית)
  3. ^ "אתה צריך חברים כדי לנצח בתחרות האירוויזיון", אתר www.telegraph.co.uk (באנגלית)
  4. ^ "יריבות אתניות גוברות על הקיטש בקווקז", אתר www.frontlineclub.com (באנגלית)
  5. ^ "האירוויזיון מתקן חוקים, אין סנקציות נגד אזרבייג'ן", אתר רדיו אירופה החופשית (באנגלית)
  6. ^ "אזרבייג'ן בחקירת אירוויזיון", אתר ה-BBC (באנגלית)
  7. ^ "אזרים תוחקרו אודות הצבעתם לארמניה באירוויזיון", אתר רדיו אירופה החופשית (באנגלית)
  8. ^ "איגוד השידור האירופי מקבל תשובות מאזרבייג'ן", אתר האירוויזיון (באנגלית)
  9. ^ "שר אזרי מאשים את רדיו אירופה החופשית במהלך חקירת אירועי האירוויזיון", אתר רדיו אירופה החופשית (באנגלית)
  10. ^ 10.0 10.1 "ארמנים נמנעים מתחרות האירוויזיון באזרבייג'ן", אתר הניו יורק טיימס (באנגלית)
  11. ^ "ארמניה דוחה באופן רשמי את תחרות האירוויזיון", אתר www.sputniknews.com (באנגלית)
  12. ^ "איסמעיל עומרוב: נוכחותה של ארמניה בתחרות הייתה יכולה להיות הודעה משותפת לשלום בין שני העמים לכל העולם", אתר www.en.apa.az (באנגלית)
  13. ^ "ארמניה נקנסה עקב סירובה לקחת חלק באירוויזיון 2012", אתר www.sputniknews.com (באנגלית)
  14. ^ "ארמניה משנה את כותרת השיר", אתר האירוויזיון (באנגלית)
תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 1956195719581959196019611962196319641965196619671968196919701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989199019911992199319941995199619971998199920002001200220032004200520062007200820092010201120122013201420152016201720182019
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 1982198419861988199019921994199619982000200220042006200820102012201420162018
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 2003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
אירוויזיון אסיה 2018
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)
ראו גם רשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיון
Eurovision Song Contest logo.svg
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלארוסבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמונטנגרומלטהמקדוניהנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבוסניה והרצגובינהטורקיהלוקסמבורגמונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
זוכים
שנות החמישים שווייץשווייץ ליס אסיההולנדהולנד קורי ברוקןצרפתצרפת אנדרה קלאבוהולנדהולנד טדי סחולטן
שנות השישים צרפתצרפת ז'קלין בואייהלוקסמבורגלוקסמבורג ז'אן-קלוד פסקלצרפתצרפת איזבל אוברהדנמרקדנמרק גרטה ויורגן אינגמןאיטליהאיטליה ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורגלוקסמבורג פראנס גלאוסטריהאוסטריה אודו יורגנסבריטניהבריטניה סנדי שוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) מסיאלצרפתצרפת פרידה בוקארההולנדהולנד לני קורבריטניהבריטניה לולוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) סלומה
שנות השבעים אירלנדאירלנד דנהמונקומונקו סבריןלוקסמבורגלוקסמבורג ויקי לאנדרוסלוקסמבורגלוקסמבורג אן-מארי דודשוודיהשוודיה אבבאהולנדהולנד טיץ' איןבריטניהבריטניה אחוות האדםצרפתצרפת מארי מריםישראלישראל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראלישראל חלב ודבש
שנות השמונים אירלנדאירלנד ג'וני לוגןבריטניהבריטניה באקס פיזגרמניהגרמניה ניקוללוקסמבורגלוקסמבורג קורין הרמסשוודיהשוודיה הרייסנורווגיהנורווגיה בוביסוקס!בלגיהבלגיה סנדרה קיםאירלנדאירלנד ג'וני לוגןשווייץשווייץ סלין דיוןיוגוסלביהיוגוסלביה ריווה
שנות התשעים איטליהאיטליה טוטו קוטוניושוודיהשוודיה קרולהאירלנדאירלנד לינדה מרטיןאירלנדאירלנד ניב קבאנהאירלנדאירלנד פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגןנורווגיהנורווגיה סיקרט גארדןאירלנדאירלנד איימר קוויןבריטניהבריטניה קתרינה והגליםישראלישראל דנה אינטרנשיונלשוודיהשוודיה שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרקדנמרק האחים אולסןאסטוניהאסטוניה טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביהלטביה מארי אןטורקיהטורקיה סרטאב ארנראוקראינהאוקראינה רוסלנהיווןיוון הלנה פפאריזופינלנדפינלנד לורדיסרביהסרביה מריה שריפוביץ'רוסיהרוסיה דימה בילאןנורווגיהנורווגיה אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניהגרמניה לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ןאזרבייג'ן אל וניקישוודיהשוודיה לורןדנמרקדנמרק אמילי דה פורסטאוסטריהאוסטריה קונצ'יטה וורסטשוודיהשוודיה מונס סלמרלובאוקראינהאוקראינה ג'מאלהפורטוגלפורטוגל סלבדור סובראלישראלישראל נטע ברזילי