יחסי איטליה–אלבניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איטליה–אלבניה
איטליהאיטליה אלבניהאלבניה
Albania Italy Locator.svg
איטליה אלבניה
שטחקילומטר רבוע)
301,340 28,748
אוכלוסייה
62,246,674 3,057,220
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,317,000 36,010
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,223 11,779
משטר
רפובליקה רפובליקה

יחסי איטליה–אלבניה מתייחסים ליחסים הנוכחיים, התרבותיים וההיסטוריים של אלבניה ואיטליה.

בגלל נוכחותם החזקה של אלבנים באיטליה ונוכחותה ההיסטורית של קהילת ארבארשה שם, שתי המדינות נהנות כיום מיחסים דיפלומטיים ידידותיים מאוד. ישנם קשרים ברמה גבוהה בין ממשלות אלבניה ואיטליה. שתי המדינות חברות בארגונים בינלאומיים רבים, וחולקות דעות פוליטיות משותפות על הבלקן והעולם, כאשר איטליה היא תומכת חזקה במועמדותה של אלבניה להצטרפות אל האיחוד האירופי. במהלך ביקורו האחרון של ראש ממשלת איטליה מתאו רנזי בטירנה, הוא החשיב את אלבניה כבעלת בריתה הקרובה ביותר של איטליה באזור.[1]

קיימת מידה רבה של קווי דמיון היסטוריים ותרבותיים בין אלבנים ואיטלקים אשר סייעה מאוד ליחסי התרבות. אלבניה היא גם ביתם של 20,000 מהגרים איטלקים והיא מונה 5,000 קהילות של ילידי איטליה.[2]

המדינות הן גם חברות בארגון האמנה הצפוני האטלנטי (נאט"ו) ומועצת אירופה. כחברה ומייסדת האיחוד האירופי (EU), איטליה תומכת באלבניה בדרכה לשילוב בגוש האירו ונחשבת לאחת התומכות החזקות ביותר באלבניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים איטלקיים בוולורה, אלבניה במלחמת העולם הראשונה. דגל הטריקולור של איטליה הנושא את המגן המלכותי של בית סבויה מוצג תלוי לצד דגל אלבני ממרפסת המטה האיטלקי.

היחסים הרשמיים בין שתי המדינות כוננו ב-1912, לאחר שממלכת איטליה תמכה בהכרזת העצמאות של אלבניה בשנת 1912.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הוקם הפרוטקטורט האיטלקי על אלבניה על ידי ממלכת איטליה, במאמץ להבטיח את אלבניה העצמאית דה-יורה הנמצאת תחת שליטה איטלקית. הפרוטקטורט התקיים מ-23 ביוני 1917 עד קיץ 1920. מ-4 ביוני עד 3 בספטמבר 1920 התרחשה סדרה של קרבות בין כוחות איטלקיים שהחזיקו בכל אזור ולורה, ולאומנים אלבנים המחולקים בקבוצות קטנות של לוחמים, וקרבות אלה נקראו לימים "מלחמת ולורה", שסיימה את הפרוטקטורט האיטלקי מעל אלבניה.

מאוחר יותר בתקופת המלוכה ותקופת שלטונו של המלך זוגו, איטליה הפכה לבעלת בריתה הקרובה ביותר של אלבניה, והכריזה שוב על חסות דה-יורה על הממלכה הקטנה. איטלקית נלמדה כשפה שנייה בכל בתי הספר במדינה, והכלכלה הייתה תלויה מאוד בהלוואות וסיוע כספי שניתן מאיטליה. באביב 1925 נחתמו שני ויתורים חשובים עם איטליה; הראשון היה הזכות להקמת בנק לאומי והשני אישור הקמת חברה איטלקית (SVEA), לפיתוח כלכלת אלבניה. בהמשך הוקם הבנק הלאומי של אלבניה עם בירת איטליה ואיטליה סייעה בהנפקה והצגת המטבע הרשמי של אלבניה, הלק.[3]

דגל ממלכת אלבניה (1939–1943) על פי צו המלך ויטוריו אמנואלה השלישי, 28 בספטמבר 1939.

ב-7 באפריל 1939 פלשו כוחותיו של מוסוליני לאלבניה. למרות התנגדות עיקשת מסוימת, במיוחד בדורס, האיטלקים כבשו עד מהרה את אלבניה. המלך זוג נאלץ לגלות, והמדינה הפכה לחלק מהאימפריה האיטלקית כממלכה נפרדת באיחוד אישי עם הכתר האיטלקי.

לאחר כניעת איטליה בשנת 1943, גרמניה הנאצית כבשה את אלבניה ואחרי תום מלחמת העולם השנייה נותקו היחסים בין איטליה לאלבניה. במהלך השלטון הקומוניסטי באלבניה המדינה הייתה מבודדת ולא התקיימו יחסים עם מדינות המערב, כולל איטליה.

היחסים כוננו מחדש לאחר נפילת הקומוניזם באלבניה. לאחר התפרקות המשטר הקומוניסטי, איטליה הייתה יעד ההגירה העיקרי של עזיבת אלבנים מארצם. זאת מכיוון שאיטליה היוותה סמל של המערב עבור אלבנים רבים בתקופה הקומוניסטית ובשל קרבתה הגאוגרפית. ממרץ 1997 הנהיגה איטליה סיור קפדני על הים האדריאטי בניסיון לבלום את ההגירה מאלבניה. ומאז איטליה סייעה לכלכלה של אלבניה בתקופת מעבר זו. איטליה סייעה גם בשיקום החוק והסדר באלבניה לאחר המרד ב-1997, באמצעות מבצע "אלבה".

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה היא השותפה העיקרית לייצוא של אלבניה, עם 42.8%[4] מהיצוא וגם שותפת הייבוא העיקרית עם 33.4% מכלל המוצרים המיובאים על ידי אלבניה. איטליה היא אחת התורמות הגדולות ביותר לאלבניה וגם תומכת גדולה בשילוב האירו-אטלנטי של הרפובליקה של אלבניה. שתי המדינות חולקות גבול ימי ויש ביניהן אזור כלכלי בלעדי. איטליה מימנה פרויקטים שונים בתחומים רבים, ובין השאר בתחום הפוליטי, השיפוטי, אנרגיה ותיירות.

ביקורים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בנובמבר 2008 ערך ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, ביקור ממלכתי בטירנה, שם נפגש עם מקבילו ראש הממשלה סאלי ברישה. במהלך ביקור זה נחתם הסכם להקמת שתי תחנות כוח פחמיות, הממומנות על ידי איטליה שיסייעו בהגברת הכלכלה של אלבניה.[5]

נשיא איטליה, ג'ורג'ו נפוליטנו, ביקר בטירנה ב-4 במרץ 2014, שם נפגש עם הנשיא, ראש הממשלה ויו"ר הפרלמנט. הוא גם קיים פגישה עם הקהילה האיטלקית המתגוררת בטירנה.[6] מאוחר יותר ב-10 במרץ, ממשלות של שתי המדינות חתמו על הסכם על שיתוף פעולה באנרגיה לקידום חיבור ושילוב של מערכות אנרגיה חשמלית וגז טבעי בשתי המדינות, מה שהיה החלטה חשובה לפרויקט הצינור הטרנס אדריאטי, שיוביל גז טבעי, החל מיוון דרך אלבניה והים האדריאטי לאיטליה והמשך למערב אירופה.[7]

ב-20 בדצמבר 2014 ביקר ראש ממשלת איטליה, מתאו רנצי באלבניה, במהלך ביקור ממלכתי בו נפגש עם ראש הממשלה של אלבניה אדי רמה, הנשיא בויאר נישני וחברי הקהילה האיטלקית בטירנה. במהלך פגישה זו נחתם הסכם להכרה בפנסיות. במהלך נאומו אמר ראש הממשלה רנצי כי אלבניה היא בעלת בריתה הקרובה ביותר של איטליה באזור וכי איטליה תומכת באופן מלא בשילוב עתידי של אלבניה באיחוד האירופי.

ב-13 באוקטובר 2016 ביקרה נשיאת בית הנבחרים של איטליה לורה בולדריני בטירנה, ותמכה שוב בנתיב האינטגרציה של אלבניה וברפורמה המשפטית שעברה הפרלמנט לאחרונה.[8]

נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבניה מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא ו-6 קונסוליות בבארי, קוסנצה, פירנצה, ג'נובה, לה ספציה ומילאנו. מאידך, איטליה מחיקה באלבניה שגרירות בטירנה ושתי קונסוליות בג'ירוקסטרה ובוולורה.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] Italian PM Renzi: Albania, our closest partner
  2. ^ https://www.bbc.com/news/blogs-news-from-elsewhere-27733135
  3. ^ http://foreignpolicynews.org/2014/03/02/italy-albania-political-economic-alliance-italian-invasion-1939/
  4. ^ [2] Export Partners of Albania
  5. ^ [3] Italy PM to Visit Albania to Seal Coal Plant Deal
  6. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2017-01-08. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2016. 
  7. ^ [4] Intergovernmental agreement between Albania and Italy: important milestone for the Trans Adriatic Pipeline project achieved
  8. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2016-10-13. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2016. 
  9. ^ אתר על יחסי מדינות