יחסי איטליה–רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איטליה–רוסיה
איטליהאיטליה רוסיהרוסיה
Italy Russia Locator.svg
איטליה רוסיה
שטחקילומטר רבוע)
301,340 17,098,242
אוכלוסייה
62,246,674 142,122,776
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,317,000 4,016,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,223 28,257
משטר
רפובליקה פרלמנטרית רפובליקה פדרלית

יחסי איטליהרוסיה הם הדו-צדדיים יחסי החוץ בין שתי המדינות.[1][2][3] שתי המדינות הם חברות מלאות של מועצת אירופה ושל הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי איטליה-ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלתו של בניטו מוסוליני באיטליה, וממשלתו של יוסיף סטלין בברית המועצות הכירו האחת בשנייה וכוננו יחסים דיפלומטיים ב-7 בפברואר 1924 (זמן קצר לאחר מותו של ולדימיר לנין). הסכם ראשוני נחתם ב-26 בדצמבר 1921, והוא כלל הכרה דה פקטו בברית המועצות על ידי איטליה. שתי המדינות חתמו על הסכם ידידות ב-2 בספטמבר 1933, והוא נותר בתוקף עד ה-22 ביוני 1941, כאשר איטליה הכריזה מלחמה על ברית-המועצות כחלק מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.

אפילו במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר איטליה לחמה לצד גרמניה הנאצית נגד ברית המועצות, החיילים האיטלקים העניקו טיפול טוב יותר לאזרחים הסובייטים, טיפול שהיה הרבה יותר טוב מאשר הגרמנים. אחרי שהאיטלקים חתמו שכל כניעה לבעלות הברית ב-29 בספטמבר 1943, נחתם הסכם מוסקבה בין בעלות הברית לאיטליה, ובו, הרוסים, האמריקנים והבריטים אימצו הצהרה לגבי איטליה, אשר בה הסכימו להפיל את הפשיזם באיטליה, ולהוציא את הפשיסטים מן החיים הציבוריים, והקמת דמוקרטיה באיטליה. ברית המועצות כוננה יחסים דיפלומטיים מלאים עם איטליה ב-25 באוקטובר 1944, וב-11 בדצמבר 1948 נחתם הסכם סחר בין המדינות.

בשנות ה-60 חברת פיאט האיטלקית בנתה מפעל הרכבה למכוניות בברית המועצות, בעיר טוליאטי (עיר הקרויה על שם המזכיר האיטלקי של המפלגה הקומוניסטית פלמירו טוליאטי). לבסוף, זמן רב איטליה הייתה המפלגה הקומוניסטית האיטלקית הגדולה ביותר בעולם המערבי, עם למעלה מ-2 מיליון חברים.

הפדרציה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006, רוסיה ואיטליה חתמו על הסכם לשיתוף פעולה למלחמה בפשע ולהגנה על חירויות האזרח. יש קשרים מסחריים הדוקים בין שתי המדינות. איטליה היא שותפתה המסחרית השנייה החשובה ביותר של רוסיה באיחוד האירופי, לאחר גרמניה, וחברת האנרגיה הממשלתית שלה, ENI, חתמה באחרונה על חוזה ארוך טווח ארוך עם גזפרום לייבוא ​​גז רוסי לאיטליה.

בעידן המודרני, רוסיה ממשיכה לקיים יחסים חמים עם איטליה. ממשלות סילביו ברלוסקוני (20012006 ו-20082011) חיזקו את הקשרים של איטליה עם רוסיה, בשל ידידותו האישית עם הנשיא ולדימיר פוטין. שיתוף הפעולה התרחב גם לתחום התעופה, בין החברה האיטלקית אלניה איירמאקי לחברה הרוסית סוחוי, בפיתוח משותף של כלי טיס חדשים. בנוסף, הרוסים תמיד מבקרים באיטליה במספרים גדולים.

בשנת 2017 רוסיה המאוחדת, מפלגתו של ולדימיר פוטין, חתמה על הסכם עם הליגה הצפונית, על חיזוק שיתוף הפעולה הפוליטי ביניהן.

ראש ממשלת איטליה לשעבר מתאו רנצי, מנהיג המפלגה הדמוקרטית, פרסם כי ארגונים הנתמכים על ידי הרוסים הפיצו חדשות מזויפות באיטליה, על מנת להשפיע על תוצאות הבחירות, והאשים את תנועת חמשת הכוכבים על הפצת מידע התומך בממשלה הרוסית וביחסי החוץ שלה.

בדצמבר 2017, האשים סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ו ביידן את רוסיה בסיוע למפלגות האופוזיציה תנועת חמשת הכוכבים והליגה הצפונית. במרץ 2018, הממשלה האיטלקית בראשותו של מתאו רנצי, גירשה 2 דיפלומטים רוסים, בעקבות הרעלתו של סקריפאל בבריטניה.

הכוחות שזכו בבחירות 2018 באיטליה והקימו את הממשלה, הליגה הצפונית ותנועת חמשת הכוכבים, הביעו את אי שביעות רצונם מהסנקציות שהוטלו על רוסיה על ידי ארצות הברית והאיחוד האירופי, ואת תוכניתם לשפר את היחסים בין שתי המדינות על ידי ביטול הסנקציות שהוטלו כתוצאה מהמשבר באוקראינה. ראש הממשלה המכהן של איטליה, ג'וזפה קונטה, אמר שהוא "יתמוך בפתיחות כלפי רוסיה, אם הסנקציות יגרמו נזק לכלכלת איטליה."

יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא ו-9 קונסוליות באנקונה, ג'נובה, מסינה, מילאנו, נאפולי, פאלרמו, אודינה, ונציה וורונה, ואילו איטליה מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה ו-8 קונסוליות בקלינינגרד, קרסנודר, ליפצק, נובי אורנגוי, סמרה, סוצ'י, סנקט פטרבורג ויקטרינבורג.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Paolo Valentino. "Gentiloni - Dialogue with Russia Continues". Corriere.it. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2016. 
  2. ^ "Interview toб═theб═Italian newspaper Il Corriere della Sera Б─╒ President ofб═Russia". En.kremlin.ru. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2016. 
  3. ^ "IAI Istituto Affari Internazionali". Iai.it (באיטלקית). 15 בספטמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2016. 
  4. ^ אתר על יחסי מדינות