יחסי הרשות הפלסטינית – נורווגיה
| יחסי הרשות הפלסטינית – נורווגיה | |
|---|---|
|
|
| |
| הרשות הפלסטינית | נורווגיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 6,220 | 323,802 |
| אוכלוסייה | |
| 5,483,844 | 5,511,155 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 19,112 | 579,267 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,485 | 105,108 |
| משטר | |
| דמוקרטי (דה יורה) סמכותני (דה פקטו) |
מונרכיה חוקתית |
יחסי הרשות הפלסטינית – נורווגיה הם היחסים הבילטרליים בין הרשות הלאומית הפלסטינית לממלכת נורווגיה. נורווגיה הכירה במדינה פלסטינית ב-28 במאי 2024,[1] ויש לה נציגות דיפלומטית בכפר א-ראם.[2] לרשות הפלסטינית נציגות באוסלו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-40 של המאה ה-20 נחשבה נורווגיה לפרו-ישראלית ביותר מבין המדינות הנורדיות: מפלגת העבודה הנורווגית, מפלגת השלטון באותה תקופה, החזיקה בעמדה פרו-ישראלית, ועבור רוב הנורווגים הלא-סוציאליסטים והנוצרים ייצגה המדינה היהודית החדשה את התגשמותן של נבואות הברית הישנה.[3] ב-1945 הכריזה מפלגת העבודה כי הקמת מדינה יהודית "אינה אפשרית ובלתי הוגנת", אך ב-1947 הצביעה נורווגיה, בה שלטה, בעד תוכנית החלוקה.[3]
רוב הציבור הנורווגי תמך בישראל גם במהלך מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים,[3] אך עם מינויו של קנוט פרידנלונד ממפלגת העבודה לשר החוץ ב-1973 הוא מילא תפקיד מכריע בקידום דרישות פלסטיניות. כך למשל, ב-1974 תמכה נורווגיה בנאומו של יושב ראש הארגון לשחרור פלסטין יאסר ערפאת בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, אך מאוחר יותר באותה שנה הצביעה נגד החלטה 3236, המכירה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, והחלטה 3237, שהעניקה לאש"ף מעמד משקיף בעצרת הכללית.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 חלה התקרבות נוספת בין נורווגיה לאש"ף, כשב-1982 נפגש פרידנלונד עם ערפאת באופן לא רשמי ב-1989 נפגש עימו באופן רשמי שר החוץ תורוואלד סטולטנברג.[3]
הסכמי אוסלו עד מלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]
נורווגיה עזרה לתווך בהסכמי אוסלו בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין, וההסכם הראשון אף נחתם בחשאי על ידי שמעון פרס ומחמוד עבאס בבירה אוסלו.[4] בספטמבר 1993 העבירו ישראל ואש"ף מכתבי הכרה הדדיים דרך שר החוץ הנורווגי יוהאן יורגן הולסט,[5] וב-1994 נבחרו על ידי ועדת נובל הנורווגית מובילי ההסכם, יצחק רבין, פרס וערפאת, לקבל את פרס נובל לשלום.
עד 2007 הייתה לנורווגיה שגרירות בתוניסיה על מנת לתקשר טוב יותר עם מטה אש"ף ששכן בבירה תוניס.[6] בדצמבר 2010 שדרגה ממשלת נורווגיה את מעמדה של הנציגות הפלסטינית באוסלו מנציגות כללית למשלחת דיפלומטית[7] וקראה להקים מדינה פלסטינית. במרץ 2011 הצהיר שר החוץ יונס גר סטרה כי אם המשא ומתן עם ישראל ייכשל עד ספטמבר נורווגיה תכיר בפלסטין.[8]
במאי 2017 הונצחה דלאל מוגרבי, חברת ארגון הטרור הפלסטיני פת"ח שהשתתפה בפיגוע כביש החוף, במרכז נשים בכפר בורקה שנבנה בסיוע ממשלת נורווגיה וארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים. בתגובה דרש שר החוץ הנורווגי בורגה ברנדה להחזיר את המימון הנורווגי לבניין ולהסיר ממנו את סמל המדינה.[9]
במאי 2020 דחה הסטורטינג, הפרלמנט הנורווגי, הצעה למוצרים ישראליים המיוצרים ביהודה ושומרון,[10] אך הצעה דומה אושרה ביוני 2022 בעקבות מדיניות האיחוד האירופי.[11]
מלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-27 באוקטובר 2023 הייתה נורווגיה אחת מ-121 המדינות שהצביעו בעד החלטה ES-10/21 של העצרת הכללית של האו"ם הקוראת להפסקת אש מיידית במלחמת חרבות ברזל. בנובמבר דחה ראש ממשלת נורווגיה יונס גר סטרה את "התוקפנות הישראלית בעזה" והצהיר כי היא מפרה את דיני המלחמה הבין-לאומיים.[12] על אף חשיפת מעורבות עובדי אונר"א במתקפת הפתע על ישראל, המשיכה נורווגיה במימון הארגון.[13]
בפברואר 2024 הוכרז כי נורווגיה תשמור על כספי המסים שגובה ישראל עבור הרשות הפלסטינית, בעקבות סירובו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וממשלת ישראל להעביר לרשות כספים אלו.[14]
הכרה במדינה פלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 בנובמבר 2023 אישר הסטורטינג החלטה הקוראת לממשלה להיות מוכנה להכיר במדינה פלסטינית. ב-22 במאי 2024 הודיעה נורווגיה, יחד עם ספרד ואירלנד, שתכיר בפלסטין,[15] והיא הכירה בה רשמית ב-28 במאי.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יחסים בילטרליים, באתר נציגות נורווגיה לרשות הפלסטינית
- איתמר אייכנר, עקפה גם את אירלנד: זו כנראה המדינה האירופית שהכי עוינת את ישראל, באתר ynet, 24 בפברואר 2024
דייוויד סטברו, ישראל-נורווגיה: יחסים על האש, באתר TheMarker, 8 באפריל 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אחרי ספרד: נורבגיה הודיעה על הכרה רשמית במדינה פלסטינית, באתר ynet, 28 במאי 2024
- ^ הנציגות בפלסטין, באתר משרד החוץ של נורווגיה (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 מישל פייס, Norway's ambiguous approach towards Israel and Palestine, Global Affairs, 2018
- ^ אמנון ברזילי, הקשר הנורווגי של פרס, חדשות, 1 בספטמבר 1993
- ^ יואב טוקר, אמנון ברזילי, שיחות של הרגע האחרון בפריז לגיבוש הסכם ההכרה ההדדית, חדשות, 9 בספטמבר 1993
- ^ Flytter norsk ambassade fra Tunisia til Algerie, Bergens Tidende, [מועברת שגרירות נורווגיה מתוניסיה לאלג'יריה], 19 בינואר 2007 (בנורווגית)
- ^ פנחס וולף וניר יהב, כעס בישראל על שידרוג מעמד הפלסטינים בנורבגיה, באתר וואלה, 16 בדצמבר 2010
- ^ ברק רביד, Norway May Recognize Palestinian State if Peace Process Remains Stalled, הארץ, 3 במרץ 2011 (באנגלית)
- ^ איתמר אייכנר, זעם בנורבגיה: כספי הסיוע הושקעו במרכז ע"ש מחבלת, באתר ynet, 28 במאי 2017
- ^ אריאל כהנא, הפרלמנט הנורבגי דחה חוק לסימון מוצרים מיהודה ושומרון, באתר ישראל היום, 25 במאי 2020
- ^ איתמר אייכנר, נורבגיה: "נסמן מוצרים מהשטחים הכבושים". משרד החוץ: "היחסים ייפגעו", באתר ynet, 11 ביוני 2022
- ^ Støre: – Palestinarane har rett til å forsvare seg, NRK, [סטרה: לפלסטינים יש זכות להגנה עצמית], 9 בנובמבר 2023 (בנורווגית)
- ^ איתמר אייכנר, עקפה גם את אירלנד: זו כנראה המדינה האירופית שהכי עוינת את ישראל, באתר ynet, 24 בפברואר 2024
- ^ ברק רביד, בחתימת סמוטריץ': נורבגיה הודיעה על הסדר להעברת כספים פלסטיניים מישראל אליה, באתר וואלה, 18 בפברואר 2024
- ^ גיא אלסטר, ספרד, נורבגיה ואירלנד הכירו במדינה פלסטינית, באתר וואלה, 22 במאי 2024
