יחסי יפן–קוריאה הדרומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי יפן–קוריאה הדרומית
יפןיפן קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
Japan South Korea Locator.PNG
יפן קוריאה הדרומית
שטחקילומטר רבוע)
377,915 99,720
אוכלוסייה
126,168,156 51,418,097
תמ"ג (במיליוני דולרים)
5,443,000 2,035,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
43,141 39,578
משטר
מונרכיה חוקתית רפובליקה

יחסי יפן–קוריאה הדרומית אלו היחסים הדיפלומטיים הדו צדדיים שבין הרפובליקה של קוריאה ויפן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפן מקדישה תשומת לב רבה לבניית יחסים עם שתי הקוריאות, מכיוון שהיא מכירה בחשיבותה של מדיניות זו ביטחון ליציבות באסיה, כמו גם לביטחונה שלה. יפן היא אחת מארבע המדינות העיקריות (יחד עם ארצות הברית, רוסיה וסין) שיש להן אינטרסים בחצי האי הקוריאני. עם זאת, השתתפותה של יפן בפתרון סוגיות מדיניות וביטחון בחצי האי הקוריאני מוגבלת יותר מהשתתפותן של שלוש המדינות האחרות. בשנים 1910–1945 נשלטה קוריאה על ידי יפן, מה שמשפיע לרעה על היחסים הנוכחיים של יפן עם קוריאה הדרומית ועם קוריאה הצפונית. סקרים של האוכלוסייה שלאחר המלחמה ביפן ובדרום קוריאה הראו כי לאנשים במדינות אלה יש סלידה עמוקה זה מזה.[1]

הסעיף התשיעי לחוקת יפן מנסח את עקרון הסירוב ליצור כוחות צבאיים ולנהל פעולות צבאיות ממלכתיות. כתוצאה מכך, ליפן לא היו שיתופי פעולה ביטחוניים וצבאיים משמעותיים עם קוריאה הדרומית. עם זאת, ממשלת יפן תמכה ברפובליקה הקפיטליסטית של קוריאה בשיטות אחרות. במקרה של התקפה של קוריאה הצפונית על קוריאה הדרומית, סיפקה יפן את שטחה לעקירת הכוחות המזוינים של ארצות הברית. יפן פעלה גם כמתווכת במגעים בין קוריאה הדרומית ובין סין, אשר תרמה להרחבת היחסים בין סין לקוריאה הדרומית בשנות ה-80.[1]

יפן וקוריאה הדרומית הן שכנות גאוגרפיות, אך בהתחשב בהיסטוריה המשותפת המורכבת, התפתחו יחסים לא יציבים בין המדינות. בשנת 1965 נוצרו יחסים דיפלומטיים לאחר חתימת הסכם היסוד ליחסים בין יפן לקוריאה בתיווך ארצות הברית. על סדר היום ביחסים בין המדינות היו: כינון יחסי סחר, מעמדו של המיעוט הקוריאני ביפן, תוכן המקטעים על ההיסטוריה בספרי הלימוד, יחסים בין טוקיו לפיונגיאנג. מאז 1987 החלו קשרים קבועים בין שרי החוץ של שתי המדינות, הנושא העיקרי היה פיתוח יחסי סחר בין שתי המדינות. שר החוץ היפני אמר כי ארצו מוכנה לעזור לסיאול להתארגן ולארח את המשחקים האולימפיים. בשנות התשעים חתמו סיאול וטוקיו על הסכם דו צדדי על שיתוף פעולה בתחום הבטיחות והחירום הימי.[2]

ב-1988 נערכה בטוקיו ישיבת שרי החוץ של שתי המדינות. יפן וקוריאה הדרומית הסכימו להרחיב את חילופי התלמידים והמורים, להקים ועדה של המאה ה-21 ולקבוע שיתופי פעולה ביטחוניים באולימפיאדת סיאול. מדיניותו הצפונית של נשיא קוריאה הדרומית, נו טה-וו, ריככה מעט את יחסו השלילי של סיאול למגעים בין יפן וקוריאה הצפונית. המפלגה הסוציאליסטית של יפן, במיוחד, חיזקה את היחסים לא רק עם קוריאה הצפונית, אלא גם עם סיאול. באוקטובר 1988 המנהיג לשעבר של המפלגה הסוציאליסטית של יפן, ישיבאשי מסאשי (אנ'), הוזמן על ידי פוליטיקאים דרום קוריאנים לסיאול. ביקורו של ישיבאשי מסאשי היה יצרני באופן יוצא דופן: דמותה של המפלגה הסוציאליסטית של יפן בסיאול שופרה, והוא הודיע על נכונותו להפוך למתווך בין סיאול לפיונגיאנג. יפן תפסה באופן חיובי את השיפור ביחסים בין קוריאה הדרומית ובין ועדת מוסקבה לבין קוריאה הצפונית, אך לא בירכה על יחסי ההתחממות בין סאול למוסקבה.[2]

אולם בשנים האחרונות, היחסים נטו להתדרדר בגלל סכסוכים רבים, ביניהם: תביעות טריטוריאליות עבור סלעי ליאנקור, ביקורים של ראשי ממשלה יפניים במקדש יסוקוני, השקפות שונות על מדיניותה של יפן הקיסרית ביחס לקוריאה הקולוניאלית, כמו גם סירוב יפן להתנצל ולפצות על התעללות בנשים קוריאניות במלחמת העולם השנייה. סתירות אלה בין מדינות סיבכו את משימתם של האמריקאים ליצור חזית משותפת באזור זה כנגד הרפובליקה העממית של סין.[3]

בשנת 2014 ערך ה-BBC בשירות העולמי סקר: 13% מהיפנים בעלי דעה חיובית כלפי קוריאה הדרומית ו-37% הם בעלי דעה שלילית, בעוד ש-15% מהדרום קוריאנים הם בעלי דעה חיובית כלפי יפן ו-79% הם בעלי דעה שלילית, מה שהופך את קוריאה הדרומית לאחת המדינות שלאזרחיה דעה שלילית כלפי יפן.[4] משרד החוץ של יפן מאפיין את היחסים עם סיאול דרך הפריזמה של איחוד ערכי היסוד, כגון: חופש, דמוקרטיה, כבוד לזכויות אדם בסיסיות, אינטרסים משותפים לשמירת השלום באזור.[5]

יחסי מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 ייצאה יפן סחורות 29.1 מיליארד דולר לקוריאה הדרומית, תוך שהיא מייבאת סחורות דרום קוריאניות כמעט 5.8 מיליארד דולר. בשנת 1990 ההשקעה הישירה של יפן בכלכלה הדרום קוריאנית הסתכמה ב-4.4 מיליארד דולר. חברות יפניות ודרום קוריאניות יצרו קשרים מועילים הדדית, מה שהעניק ליפן יתרון בשוק הצומח של מדינה זו. מוצרים רבים מקוריאה הדרומי התבססו על עיצוב וטכנולוגיה יפניים. בשנת 1990 חלה עלייה חדה בייבוא המוצרים הדרום קוריאניים ליפן, הנובעת בחלקה כתוצאה מפעילותם של המשקיעים היפנים בקוריאה הדרומית.[1] בשנת 2016 ייצאה קוריאה הדרומית סחורות ליפן בסכום של 24.4 מיליארד דולר,[6] והיצוא היפני לקוריאה הדרומית הסתכם ב-46.2 מיליארד דולר.[7]

הסלמת היחסים ב-2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1 ביולי 2019 הטילה טוקיו מגבלות ייצוא על חומרים אסטרטגיים (חומרים לתעשיית המוליכים למחצה) לקוריאה הדרומית, שנגרמת מהחלטת בית המשפט העליון של סיאול לחייב חברות יפניות לשלם פיצויים לצאצאי עובדים קוריאנים שגויסו בכוח לעבודה בדאגה למפעלים במהלך הכיבוש היפני בשנים 1910–1945. המצב הוביל לסיבוך של מכלול היחסים בין סיאול לטוקיו, המפלגות פנו להאשמות זו כלפי זו בנושאים פוליטיים, בקוריאה הדרומית החל קמפיין להחרמת מוצרים יפניים. ב-12 באוגוסט, קוריאה הדרומית מחקה את יפן מרשימת המדינות הזכאות ליבוא מואץ של מוצריה (סיאול הבטיחה לעשות זאת בתחילת אוגוסט, כאשר טוקיו הטילה סנקציות דומות, אך ביקשה לא לנקום) - מספטמבר, לחברות יפניות העובדות עם קוריאה הדרומית צריכות להמתין 15 יום להשלמת כל ההליכים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]