יחסי הודו–יפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הודו–יפן
הודוהודו יפןיפן
India Japan Locator.svg
הודו יפן
שטחקילומטר רבוע)
2,973,190 364,555
אוכלוסייה
1,380,004,385 126,476,461
תמ"ג (במיליוני דולרים)
9,474,000 5,443,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
6,865 43,036
משטר
רפובליקה סוציאליסטית פדרלית מונרכיה חוקתית
ראש הממשלה נרנדרה מודי מהודו וראש הממשלה שינצה אבה מיפן, במהלך ביקורו הבילטרלי של לשעבר ביפן, 2014.

יחסי הודו–יפן היו חזקים באופן מסורתי. תושבי הודו ויפן עסקו בחילופי תרבות, בעיקר כתוצאה מהבודהיזם שהתפשט בעקיפין מהודו ליפן, דרך סין וקוריאה. תושבי הודו ויפן מונחים על ידי מסורות תרבותיות נפוצות כולל מורשת הבודהיזם וחולקים מחויבות חזקה לאידיאלים של דמוקרטיה, סובלנות, פלורליזם וחברות פתוחות. הודו ויפן, שתיים מהדמוקרטיות הגדולות והוותיקות ביותר באסיה, בעלות דרגה גבוהה של הלימה של אינטרסים פוליטיים, כלכליים ואסטרטגיים, רואות זו את זו כשותפות שאחראיות עליהן ומסוגלות להגיב לאתגרים גלובליים ואזוריים. הודו היא המקבלת הגדולה ביותר של סיוע בפיתוח רשמי מיפן (ODA).[1] נכון לשנת 2013 הסחר הדו-צדדי בין הודו ליפן עמד על 16.31 מיליארד דולר וצפוי להגיע ל-50 מיליארד דולר עד שנת הכספים 20–2019.

הכובשים הבריטיים של הודו ויפן היו אויבים במהלך מלחמת העולם השנייה, אך היחסים הפוליטיים בין שתי המדינות נותרו חמים מאז עצמאות הודו. לחברות יפניות כמו ימאהה, סוני, טויוטה והונדה מתקני ייצור בהודו. עם צמיחת הכלכלה ההודית, הודו היא שוק גדול עבור חברות יפניות. חברות יפניות היו מהחברות הראשונות שהשקיעו בהודו. החברה היפנית הבולטת ביותר שהשקיעה בהודו היא סוזוקי חברת מכוניות רב-לאומיות, בשיתוף פעולה עם חברת המכוניות ההודית מרוטי סוזוקי, יצרנית הרכב הגדולה בשוק ההודי, וחברת בת של החברה היפנית.

בדצמבר 2006, ביקורו של ראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג ביפן הגיע לשיאו בחתימת "ההצהרה המשותפת לקראת שותפות אסטרטגית בין יפן להודו". יפן סייעה במימון פרויקטים רבים של תשתיות בהודו, ובמיוחד מערכת המטרו של דלהי. מועמדים הודים התקבלו בברכה בשנת 2006 לתוכנית JET, כאשר בשנת 2006 ניתן להודו מקום אחד, ובשנת 2007 התוכנית הורחבה ל-41 מקומות. בשנת 2007 השתתפו כוחות ההגנה של יפן וחיל הים ההודי בתרגיל ימי משותף מלבר 2007 באוקיינוס ההודי, שכלל גם את כוחות הימים של אוסטרליה, סינגפור וארצות הברית. 2007 הוכרזה כשנת הידידות של הודו-יפן.[1]

על פי סקר השירות העולמי של ה-BBC ב–2013, 42% מהיפנים חושבים כי ההשפעה הבינלאומית של הודו חיובית בעיקר, כאשר 4% חושבים שהיא שלילית.[2]

הידידות בין יפן להודו מכונה לעיתים קרובות "אחווה יפנית-הודית".[3]

יחסים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שההינדואיזם הוא דת עם מעט השפעה ביפן, עדיין היה לה תפקיד משמעותי אך עקיף בהיווצרות התרבות היפנית. בעיקר בשל אמונות ומסורות בודהיסטיות רבות (שחולקות שורש דרמטי משותף עם ההינדואיזם) שהתפשטו ליפן מסין דרך חצי האי הקוריאני במאה השישית. רבים מההיבטים של התרבות ההינדית שהשפיעו על יפן השפיעו גם על התרבות הסינית. נכתבו ספרים על עבודת האלילים ההינדים ביפן.[4] גם כיום, נטען כי יפן מעודדת מחקר מעמיק יותר של אלים הינדים.[5]

בודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבודהיזם נהג ביפן מאז הצגתו הרשמית בשנת 552 לספירה על פי הניהון שוקי[6] מבייק'ה, קוריאה על ידי נזירים בודהיסטים.[7][8] אם כי כמה מקורות סיניים מציבים את התפשטות הדת הראשונה קודם לכן בתקופת קופון (250 עד 538). הבודהיזם השפיע רבות על התפתחות החברה היפנית ונשאר היבט משפיע על התרבות עד היום.[9]

חילופי תרבות בין הודו לבין יפן החלו בתחילת המאה ה-6, עם כניסתה של הבודהיזם ליפן מהודו. הנזיר ההודי בודהיזנה הגיע ליפן בשנת 736 כדי להפיץ את הבודהיזם ונשאר ביפן עד מותו בשנת 760. לבודהיזם ולתרבות ההודית המקושרת במהותה היה השפעה רבה על התרבות היפנית, והיא מורגשת עד היום, והביאה לתחושה טבעית של ידידותיות בין שתי המדינות.

כתוצאה מקישור הבודהיזם בין הודו ליפן, נזירים ומלומדים יצאו לרוב למסע בין שתי המדינות.[10] רשומות עתיקות מהספרייה שנהרסה כעת באוניברסיטת נלנדה בהודו מתארות חוקרים ותלמידים שלמדו בבית הספר מיפן.[11] אחד המטיילים היפנים המפורסמים ביותר לתת-היבשת ההודית היה טנג'יקו טוקוביי (1612–1692), שנקרא על שם טנג'יקו ("משכנו שמימי"), השם היפני להודו.

במהלך המאה ה-16 יצרה יפן קשר פוליטי עם מושבות פורטוגזיות בהודו. היפנים הניחו בתחילה כי הפורטוגזים הם מהודו וכי הנצרות היא "אמונה הודית" חדשה. הנחות שגויות אלה נבעו מאחר שהעיר ההודית גואה הייתה בסיס מרכזי עבור חברת הודו המזרחית הפורטוגזית וגם מפני שחלק לא מבוטל מהצוותים באוניות הפורטוגזיות היו נוצרים הודים.[12] לאורך המאות ה-16 וה-17, מלחים הודים ביקרו לעיתים קרובות ביפן כאנשי צוות על סיפון אוניות פורטוגזיות, ובהמשך על סיפון אוניות בריטיות במאות ה-18 וה-19.[13]

במהלך הרדיפות האנטי-נוצריות בשנת 1596, נוצרים יפנים רבים ברחו למושבה גואה בהודו. בראשית המאה ה-17 הייתה קהילה של סוחרים יפנים בגואה בנוסף לעבדים יפניים שהובאו על ידי אוניות פורטוגזיות מיפן.[14]

היחסים בין שתי המדינות נמשכו מאז, אך חילופי דברים פוליטיים ישירים החלו רק בתקופת מייג'י (1868–1912), כאשר יפן החלה בתהליך המודרניזציה.

תנועת העצמאות ההודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיבת ארוחת ערב שנערכה לכבודו של ראש בהארי בוס (השני מימין) על ידי חבריו היפנים הקרובים, מיצורו טיאאמה, מנהיג פאן-אסיאתיות (במרכז, מאחורי השולחן), וצויושי אינוקאי, ראש ממשלת יפן לעתיד (לימינו של טיאמה). 1915.

הופעתה של יפן כמעצמה בראשית המאה ה-20 נצפתה בחיוב בהודו, וסימלה את מה שנתפס כתחילת התחייה האסייתית. בהודו הייתה הערצה רבה לתחייה הכלכלית של יפן שלאחר המלחמה והצמיחה המהירה בעקבותיה.[15] סורשצ'נדרה בנדופדהיאי, מנמת'ה נאת גוש והריפרובה טקדה היו מההודים הראשונים שביקרו ביפן וכתבו על חוויותיהם שם.[16] כחלק מהאימפריה הבריטית, הודים רבים התרעמו על השלטון הבריטי. הברית האנגלו-יפנית הסתיימה ב-17 באוגוסט 1923. כתוצאה מכך, במהלך שתי מלחמות העולם אימצה INA את הגישה "אויב אויבנו הוא ידידנו", מורשת שנמצאת שנויה במחלוקת כיום בהתחשב בפשעי המלחמה שביצעה יפן הקיסרית ובעלות בריתה.

בשנת 1899 כוננה האוניברסיטה הקיסרית בטוקיו קורס בסנסקריט ובפאלי. בסביבה זו הגיעו מספר סטודנטים הודים ליפן בראשית המאה העשרים, והקימו את אגודת הצעירים המזרחיים בשנת 1900. הפעילות הפוליטית האנטי-בריטית שלהם גרמה לסערה בממשלת הודו הבריטית.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהודו הייתה תחת שלטון בריטי כשפרצה מלחמת העולם השנייה, היא הצטרפה למלחמה בצד בעלות הברית. למעלה משני מיליון הודים השתתפו במלחמה; רבים שירתו בקרב נגד היפנים שכבשו את בורמה והגיעו לגבול הודו. כ-67,000 חיילים הודים נפלו בשבי על ידי היפנים כשסינגפור נכנעה בשנת 1942, ורבים מהם הפכו לימים לחלק מהצבא הלאומי ההודי (INA). בשנים 19441945, כוחות בריטיים והודים משולבים הביסו את היפנים בסדרת קרבות בבורמה והצבא הלאומי ההודי התפרק.[17]

הצבא הלאומי ההודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב-סרן איוואיצ'י פוג'יווארה מיפן מברך את סרן מוהן סינג מהצבא הלאומי ההודי, אפריל 1942

סאבאס צ'אנדרה בוס, שהוביל את אזאד הינד, תנועה לאומנית שמטרתה לסיים את הראג' הבריטי בהודו באמצעים צבאיים, השתמש בחסות יפנית להקמת הצבא הלאומי ההודי (INA). ה-INA הורכב בעיקר משבויי מלחמה לשעבר מצבא הודו הבריטית שנלכדו על ידי היפנים לאחר נפילת סינגפור. הם הצטרפו בעיקר בגלל התנאים הקשים ביותר, הקטלניים לעיתים קרובות במחנות השבויים. ה-INA גייסה גם מתנדבים מגולים יוצאי הודו בדרום מזרח אסיה. בוס היה להוט להשתתף בכל פלישה להודו, ושכנע כמה יפנים שניצחון כמו שצפה מוטאגוצ'י יביא לקריסת השלטון הבריטי בהודו. הרעיון שהגבול המערבי שלהם יהיה בשליטת ממשלה ידידותית יותר היה אטרקטיבי. יפן מעולם לא ציפתה שהודו תהיה חלק מתחום השגשוג במזרח אסיה הגדולה.[18]

ממשלת יפן בנתה, תמכה בצבא הלאומי ההודי ובליגת העצמאות ההודית. הכוחות היפניים כללו יחידות INA בקרבות רבים, בעיקר במתקפת או גו במניפור. המתקפה הגיעה לשיאה בקרבות אימפאל וקוהימה שם נדחקו הכוחות היפנים לאחור וה-INA איבד את לכידותו.

יחסים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק התפרסם השופט ההודי ראדאבינוד פאל בזכות שיפוטו המתנגד לטובת יפן. פסק דינו זכור גם ביפן,[1] והפך לסמל לקשרים ההדוקים בין הודו ליפן.

כתוצאה מהיחסים בין שתי המדינות הייתה בשנת 1949, כאשר הודו שלחה לגן החיות של טוקיו שני פילים לעודד את רוחה של האימפריה היפנית המובסת.[19][20]

הודו סירבה להשתתף בוועידת השלום בסן פרנסיסקו בשנת 1951 בגלל חששותיה ממגבלות שהוטלו על ריבונות יפנית ועצמאות לאומית.[15][21] לאחר שחזור ריבונותה של יפן, חתמו יפן והודו על הסכם שלום, שכונן יחסים דיפלומטיים רשמיים ב-28 באפריל 1952, בה ויתרה הודו על כל תביעות הפיצויים נגד יפן. אמנה זו הייתה אחת האמנות הראשונות שיפן חתמה לאחר מלחמת העולם השנייה.[22] קשרים דיפלומטיים, מסחריים, כלכליים וטכניים בין הודו ליפן היו מבוססים היטב. עפרות הברזל של הודו סייעו להתאוששותה של יפן מההרס של מלחמת העולם השנייה, ובעקבות ביקורו של ראש ממשלת יפן נובוסוקה קישי בהודו בשנת 1957, החלה יפן לספק הלוואות ין להודו בשנת 1958, כסיוע הלוואת הין הראשון שהעניקה ממשלת יפן. עם זאת, היחסים בין שתי המדינות הוגבלו על ידי הפוליטיקה של המלחמה הקרה. יפן, כתוצאה מהתבוסה במלחמת העולם השנייה, הייתה בעלת ברית של ארצות הברית, ואילו הודו נקטה במדיניות חוץ נייטרלית, ונטתה לעיתים קרובות לעבר ברית המועצות. אולם מאז שנות ה-80 נעשו מאמצים לחזק את הקשרים הדו-צדדיים. מדיניות "Look East" של הודו הציבה את יפן כשותפה מרכזית. מאז 1986 הפכה יפן לתורמת הסיוע הגדולה בהודו, והיא נותרה כך עד היום.

היחסים בין שתי המדינות הגיעו לשפל קצר בשנת 1998 כתוצאה מ"פוקראן-II", ניסוי הנשק הגרעיני ההודי באותה השנה. יפן הטילה סנקציות על הודו בעקבות הניסוי, שכלל השעיית כל החילופים הפוליטיים וניתוק הסיוע הכלכלי. הסנקציות הללו הוסרו שלוש שנים לאחר מכן. היחסים השתפרו באופן מעריכי בעקבות תקופה זו, שכן הקשרים הדו-צדדיים בין המדינות השתפרו שוב,[23] עד הזמנתו של ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, להיות האורח הראשי במצעד יום הרפובליקה של הודו בשנת 2014.[24]

בשנת 2014 ביקר ביפן ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי. במהלך כהונתו כשר הראשי של גוג'ראט, מודי שמר על קשרים טובים עם ראש הממשלה היפני שינזו אבה. ביקורו ב-2014 חיזק עוד יותר את הקשרים בין המדינות והביא למספר הסכמי מפתח, כולל הקמת "שותפות גלובלית אסטרטגית מיוחדת".[25] [26]

מודי ביקר ביפן בפעם השנייה כראש ממשלה בנובמבר 2016. במהלך הפגישה חתמו הודו ויפן על "ההסכם לשיתוף פעולה בשימושים למטרות שלום באנרגיה גרעינית", הסכם גרעיני אזרחי, במסגרתו יפן תספק להודים כורים גרעיניים, דלק וטכנולוגיה. הודו אינה חתומה על אמנת אי ההפצה (NPT) והיא המדינה היחידה שאינה חתומה שקיבלה פטור מיפן.[27] שני הצדדים חתמו גם על הסכמים על פיתוח מיומנות בייצור בהודו, שיתוף פעולה בחלל, מדעי כדור הארץ, חקלאות, ייעור ודייג, תחבורה ופיתוח עירוני.[28]

יוגנדרה פורניק, הפך לראש העיר יליד הודו הראשון שנבחר ביפן, וייצג את מועצת העיר אדוגאווה בטוקיו. ניצחונו התקבל היטב על ידי הציבור והתקשורת ההמונית, לא רק בהודו וביפן אלא בכל רחבי העולם כולל סין.

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2000 ביקר בהודו ראש ממשלת יפן. בפגישה זו הסכימו יפן והודו על הקמת "שותפות גלובלית של יפן-הודו במאה ה-21". ראש ממשלת הודו וואג'פיי ביקר ביפן בדצמבר 2001, שם הוציאו שני ראשי הממשלה את "הצהרת המשותפת של יפן והודו". באפריל 2005 ביקר ראש ממשלת יפן קוזומי בהודו וחתם על הצהרה משותפת "שותפות יפן-הודו בעידן האסייתי החדש: אוריינטציה אסטרטגית של שותפות גלובלית של יפן-הודו."

יפן היא כיום המקור הרביעי בגודלו בהודו להשקעות ישירות בחו"ל. באוקטובר 2008 חתמה יפן על הסכם עם הודו לפיו היא תספק לה הלוואה בריבית נמוכה בשווי 4.5 מיליארד דולר להקמת פרויקט רכבת בין דלהי למומבאי. זהו הפרויקט הגדול ביותר בחו"ל שמומן על ידי יפן ושיקף את השותפות הכלכלית ההולכת וגוברת בין שתי המדינות. הודו היא גם אחת משלוש המדינות היחידות בעולם איתן יש ליפן הסכם ביטחון. נכון למרץ 2006, יפן הייתה המשקיעה השלישית בגודלה בהודו.

קניצ'י יושידה, מנהל חברת Softbridge Solutions Japan, הצהיר בסוף 2009 כי המהנדסים ההודים הופכים להיות עמוד השדרה של תעשיית ה-IT של יפן וכי "חשוב שהתעשייה היפנית תעבוד יחד עם הודו". על פי התזכיר, כל יפנים שיגיעו להודו לצורך עסקים או עבודה יקבלו מייד ויזה לשלוש שנים, ונהלים דומים יבוצעו על ידי יפן. נקודות עיקריות נוספות בביקור זה כוללות ביטול מכס על 94 אחוז מהסחר בין שתי המדינות בעשור הבא. על פי ההסכם, תעריפי המכסים יוסרו על כמעט 90 אחוז מהיצוא של יפן להודו, ו-97 אחוז מהיצוא של הודו ליפן. גם הסחר בין שתי המדינות גדל בהתמדה.

הודו ויפן חתמו על הסכם בדצמבר 2015 לבניית קו רכבת כדורים בין מומבאי לאחמדאבאד בטכנולוגיית שינקנסן היפנית,[29] עם הלוואה מיפן של 12 מיליארד ליש"ט בריבית של 0.1%.[30]

שיתוף פעולה צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח ההגנה הימית היפנית של יפן וספינות מלחמה של חיל הים ההודי לקחו חלק בתרגילי חיל הים במלאבר 2007 מול חופי מערב הודו, אחד הרבים מהתרגילים הרב-צדדיים שכאלה שיפן לקחה חלק בסמל לשיתוף פעולה צבאי הדוק בין הודו ליפן.

להודו ויפן יש קשרים צבאיים הדוקים. יש להם אינטרסים משותפים בשמירה על ביטחון נתיבי הים באסיה-פסיפיק ובאוקיינוס ההודי ובשיתוף פעולה במלחמה בפשע בינלאומי, טרור, פיראטיות והפצת נשק להשמדה המונית.[31] שתי המדינות קיימו לעיתים קרובות תרגילים צבאיים משותפים ומשתפים פעולה בטכנולוגיה.[15] הודו ויפן סיכמו הסכם ביטחון ב-22 באוקטובר 2008.[32][33]

ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, נחשב בעיני רבים כ"אינדופיל", ובעת מתחים גוברים בסכסוכים טריטוריאליים עם שכנותיה של יפן, הוא דגל בשיתוף פעולה הדוק יותר עם הודו.[34][35][36]

ביולי 2014 השתתף חיל הים ההודי בתרגיל מלאבר עם חיל הים היפני וארצות הברית, מה שמשקף נקודות מבט משותפות על הביטחון הימי ההודי-פסיפיק. הודו מנהלת משא ומתן גם לרכישת מטוסים אמפיביים של US-2 עבור חיל הים ההודי.[37]

ב-11 בספטמבר 2020 חתמו הודו ויפן על ברית הגנה צבאית למשך עשר שנים, צעד שנועד לבלום את פעילות צבא סין באזור האינדו-פסיפי ולסייע בהתמודדות עם סכסוכי הגבולות בין הודו לסין.[38]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי הודו–יפן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 PM'S ADDRESS TO JOINT SESSION OF THE DIET, Indian Prime Minister's Office, 14 בדצמבר 2006, בדיקה אחרונה ב-14 בנובמבר 2009 
  2. ^ "2013 World Service Poll", BBC 
  3. ^ "Employment News". employmentnews.gov.in. 
  4. ^ Chaudhuri, Saroj Kumar. Hindu Gods and Goddesses in Japan. (New Delhi, 2003) ISBN 81-7936-009-1.
  5. ^ "Japan wants to encourage studies of Hindu gods"Satyen Mohapatra
  6. ^ Bowring, Richard John (2005). The religious traditions of Japan, 500–1600. Cambridge, UK: Cambridge University Press. עמ' 16–17. ISBN 978-0-521-85119-0. 
  7. ^ Bowring, Richard John (2005). The religious traditions of Japan, 500–1600. Cambridge, UK: Cambridge University Press. עמ' 15–17. ISBN 978-0-521-85119-0. 
  8. ^ Dykstra, Yoshiko Kurata; De Bary, William Theodore (2001). Sources of Japanese tradition. New York: Columbia University Press. עמ' 100. ISBN 978-0-231-12138-5.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  9. ^ Asia Society Buddhism in Japan, accessed July 2012
  10. ^ Leupp, Gary P. (2003). Interracial Intimacy in Japan. Continuum International Publishing Group. עמ' 37. ISBN 978-0-8264-6074-5. 
  11. ^ Garten, Jeffrey (9 בדצמבר 2006). "Really Old School". New York Times. בדיקה אחרונה ב-8 בנובמבר 2008. 
  12. ^ Leupp, Gary P. (2003). Interracial Intimacy in Japan. Continuum International Publishing Group. עמ' 35. ISBN 978-0-8264-6074-5. 
  13. ^ Leupp, Gary P. (2003). Interracial Intimacy in Japan. Continuum International Publishing Group. עמ' 49. ISBN 978-0-8264-6074-5. 
  14. ^ Leupp, Gary P. (2003). Interracial Intimacy in Japan. Continuum International Publishing Group. עמ' 52. ISBN 978-0-8264-6074-5. 
  15. ^ 1 2 3 "Ambassador Ronen Sen's remarks at a luncheon meeting of the Japan Society in New York". indianembassy.org. אורכב מ-המקור ב-7 September 2008. בדיקה אחרונה ב-8 בנובמבר 2008. 
  16. ^ Das, Subrata Kumar (5 בספטמבר 2008). "Early light on the land of the rising sun". The Daily Star. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2013. 
  17. ^ Ian Sumner (2001). The Indian Army 1914–1947. Osprey Publishing. עמ' 23–29. ISBN 9781841761961. 
  18. ^ Joyce C. Lebra, Jungle Alliance, Japan and the Indian National Army (1971) p 20
  19. ^ Nayar, Mandira (15 בפברואר 2007). "India, Japan and world peace". The Hindu (Chennai, India). בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2008. 
  20. ^ Mathai, M.O. (1979). My Days with Nehru. Vikas Publishing House. 
  21. ^ "Nehru and Non-alignment". P.V. Narasimha Rao. Mainstream Weekly. 2 ביוני 2009. בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2009. 
  22. ^ "Japan-India Relations". Japanese Ministry of Foreign Affairs. בדיקה אחרונה ב-8 בנובמבר 2008. 
  23. ^ Mansingh, Lalit. "India-Japan Relations". אורכב מ-המקור ב-25 June 2007. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2008. 
  24. ^ "Japanese Prime Minister Shinzo Abe to be Republic Day chief guest". The Times of India (PTI). 6 בינואר 2014. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2014. 
  25. ^ Iain Marlow (3 בספטמבר 2014). "India's Modi maintains warm ties with Japan's Abe". The Globe and Mail. 
  26. ^ Dipanjan Roy Chaudhury (2 בספטמבר 2014). "India, Japan sign key agreements; to share 'Special Strategic Global Partnership'". Economic Times. 
  27. ^ "India, Japan sign landmark civil nuclear deal – Times of India". The Times of India. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2016. 
  28. ^ Roche, Elizabeth (11 בנובמבר 2016). "India, Japan sign landmark civilian nuclear deal". Livemint. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2016. 
  29. ^ "Japan PM Abe returns home after 'fruitful' India visit". newsbing.com. 21 בדצמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-2015-12-22. בדיקה אחרונה ב-21 בדצמבר 2015. 
  30. ^ Safi, Michael (14 בספטמבר 2017). "India starts work on bullet train line with £12bn loan from Japan". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2017. 
  31. ^ Roy Choudhury, Srabani (2 באוקטובר 2017). "Shinzō Abe's India Visit: A Prologue". IndraStra Global 003 (September (09)): 0013. ISSN 2381-3652. 
  32. ^ "India And Japan Sign Security Pact". IndiaServer. 23 באוקטובר 2008. אורכב מ-המקור ב-27 November 2009. בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2009. 
  33. ^ "Joint Declaration on Security Co-operation between Japan and India". Ministry of Foreign Affairs of Japan. 22 באוקטובר 2008. בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2009. 
  34. ^ Ankit Panda (8 בינואר 2014). "India-Japan Defense Ministers Agree To Expand Strategic Cooperation". The Diplomat. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2014. 
  35. ^ Japan and India Bolster Trade and Defense Ties TIME
  36. ^ Three reasons why Shinzo Abe’s visit to India is a game changer RT
  37. ^ David Brewster (29 ביולי 2014). "Malabar 2014: a Good Beginning. Retrieved 13 August 2014". 
  38. ^ India and Japan sign 10-year military pact to counter China in the Indo-Pacific — strengthening the QUAD, באתר "Business Insider India", ‏11 בספטמבר 2020 (באנגלית).