יחסי יפן–מלזיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי יפן–מלזיה
יפןיפן מלזיהמלזיה
Japan Malaysia Locator.svg
יפן מלזיה
שטחקילומטר רבוע)
364,555 328,550
אוכלוסייה
126,476,461 32,365,999
תמ"ג (במיליוני דולרים)
5,443,000 933,300
תמ"ג לנפש (בדולרים)
43,036 28,836
משטר
מונרכיה חוקתית מונרכיה פדרטיבית

יחסי יפן–מלזיה מתייחס ליחסים הבילטרליים ויחסי החוץ בין שתי המדינות, יפן ומלזיה. היחסים ההיסטוריים המוקדמים ביותר בין שתי המדינות הם יחסי המסחר בין סולטנות מלאקה לממלכת ריוקיו במאה ה-15. זה המשיך גם במאה העשרים עם עליית האימפריה היפנית ופלישתה וכיבושן לאחר מכן של חצי האי המלאי ובורנאו הבריטיים במהלך מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחר ימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר בית הקברות היפני סנדקן בעיר סנדקן, סבה שבו מרבית הקברים שייכים לנשים יפניות וקיים מלפני מלחמת העולם השנייה.

ממלכת ריוקיו ניהלה יחסי סחר עם סולטנות מלאקה במאה ה-15. המסחר הימי שלה עם ממלכות בדרום-מזרח אסיה כלל מוצרים יפניים - כסף, חרבות, מניפות, כלי לכה, מסכי קיפול - ומוצרים סיניים - צמחי מרפא, מטבעות טבעות, קרמיקה מזוגגת, ברוקדות, טקסטיל - נסחרו בעבור עץ סאפאן דרום-אסייתי (Biancaea sappan), קרני קרנף, בדיל, סוכר, ברזל, ענבר אפור, שנהב הודי ולבונה ערבית. בסך הכל התקיימו 150 מסעות בין הממלכה לדרום-מזרח אסיה באוניות ריוקיואניות, אשר תועדו ברקידאי הואן (אנ'), רשומה רשמית של מסמכים דיפלומטיים שנערכה על ידי הממלכה, כפי שהתרחשה בין 1424 ל-1630, כאשר 61 מהם נועדו לסיאם, 10 עבור מלאקה, 10 עבור ממלכת פטאני (אנ') ו-8 עבור ג'אווה, בין היתר.[1]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת המלחמה היפנית של טוואו בטאו, סבאח.

במאה ה-20 ביססה יפן את עצמה כאימפריה, ופתחה במערכה ברחבי דרום-מזרח אסיה, כולל מלאיה שהייתה כבושה אז בידי הבריטים. בקרב מלאיה ב-8 בדצמבר 1941 הביס הצבא היפני הקיסרי את הצבא הבריטי וכוחות חבר העמים. הכיבוש היפני גרם לתנועה אנטי-יפנית חזקה במלאיה, המונעת מהכעס שלהם בשל הפלישה היפנית לסין, בתוך הקהילה הסינית, שהביאה להקמת הצבא האנטי-יפני של העמים המלאניים (MPAJA).

התנועה לא מצאה תמיכה מספקת של המלזים וההודים עמם פעל הצבא היפני הקיסרי בתעמולה של "Asia untuk Orang Asia" ("אסיה לאסייתים"), כשהיא מציגה את היפנים כמושיעי תושבי המקום מהשלטון הבריטי. האוכלוסייה המקומית מצאה השראה לעצמאות מעדותם ליכולתה של יפן הקיסרית לגרש את הקולוניאליסטים האירופיים בדרום מזרח אסיה. Kesatuan Melayu Muda (האיחוד המלאי הצעיר) עבד עם היפנים להפצת אידאולוגיות נגד האימפריאליסטים הבריטים.[2] עם זאת, הרשויות היפניות לא אישרו בקשות לעצמאות מצד האוכלוסייה המקומית. התמיכה המשמעותית ביפנים התדרדרה והבריטים הצליחו להחזיר את מלאיה ואת סינגפור כמו גם את צפון בורנאו בסוף מלחמת העולם השנייה.

עם תבוסתה וכיבושה לאחר מכן בידי ארצות הברית, יפן ניסתה ליצור קשרים דיפלומטיים מחדש עם מדינות שכנותיה. אחרי העצמאות המלאית מהבריטים ב-31 באוגוסט 1957 כוננה מלזיה (אז בתור פדרציית מלאיה) יחסים דיפלומטיים עם יפן. השגרירות היפנית הוקמה בקואלה לומפור ב-9 בספטמבר 1957.

מדיניות הביטו מזרחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מדיניות הביטו מזרחה" הייתה מדיניות כלכלית עליה הכריז ראש הממשלה הרביעי והשביעי של מלזיה מאהאטיר מוחמד במהלך "הוועידה השנתית החמישית של MAJECA / JAMECA" בקואלה לומפור ב-8 בפברואר 1982. המדיניות נקבעה כהמשך למדיניות "קנה מבריטניה באחרונה" שהוכרזה גם על ידי ראש הממשלה באוקטובר 1981.[3]

המדיניות ביקשה ללמוד מיפן ומדרום קוריאה, הנחשבות כמעצמות-על של המזרח, את מוסר העבודה, הפרקטיקות והמדיניות שסייעו לשתי המדינות להתקדם במגזרים תעשייתיים וכלכליים שונים לעיתים הרבה יותר ממקביליה המערביים. סטודנטים ועובדי מדינה נשלחו לקורסי לימוד במגזרים תעשייתיים, טכניים, מנהלים ומסחריים. הנתונים הרשמיים העריכו עד 15,000–16,000 אזרחים מלזים נהנו מהמדיניות מאז הקמתה בשנת 1982, והממשלה המלזית הנוכחית ניסתה לשנות את המדיניות כך שתכלול טכנולוגיה ירוקה וביוטכנולוגיה.[4][5] מאז שחזר מהאטיר להיות ראש ממשלה בשנת 2019, הוא החיה את מדיניות "מבט למזרח" ומפציר בעוד מלזים ללמוד ביפן, ובמקביל הוא מברך על כל אוניברסיטאות יפניות בראשות אזרחים יפנים לפתוח את סניפיה במלזיה למלזים. סטודנטים שאינם יכולים להרשות לעצמם עלות מגורים ביפן.[6][7]

סחר כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניון Æon Group היפני בג'והור, מלזיה.

המסחר הכולל בין מלזיה ליפן בשנת 2011 הסתכם ב-145.3 מיליארד רינגיט מלזי כאשר 80 מיליארד רינגיט היוו את היצוא ממלזיה ליפן, בעוד שהיבוא מיפן הסתכם ב-655.3 מיליארד. יש כ-1,400 חברות יפניות הפועלות במלזיה, מה שמייצר יותר מ-11,000 מקומות עבודה.[8]

יפן הגדילה את יבוא הגז הטבעי הנוזלי לכ-34%. לפני 2007 השיעור הדו-צדדי בין שתי המדינות היה בגירעון.[9] בענף החלאל, אישור חלאל על ידי ממשלת מלזיה אפשר לחברות מלזיות בתעשיית המזון חלאל להתחרות היטב בשוק היפני. גם בניית פארק חלאל ביפן נלקחת בחשבון.

בשנת 2016 ביקרו במלזיה כ-413,000 תיירים יפנים ואילו 394,000 תיירים מלזים ביקרו ביפן.[5] עד 2017 פועלות במלזיה כ-1,500 חברות יפניות. כדי לעודד חברות יפניות נוספות להשקיע במלזיה, Sumitomo Mitsui Banking Corporation (SIMBC) חתמה על מזכר הבנות (MoU) עם הרשות לפיתוח השקעות מלזי (MIDA) ו-InvestKL.‏[10] ב-5 במאי 2017, שתי המדינות סיכמו הסדר החלפת מטבע של עד 3 מיליארד דולר אמריקאי דרך בנק יפן (BOJ) ובנק נגארה מלזיה (BNM) כדי לתרום ליציבות בשוק הפיננסי ולחיזוק הקשר בין שתי המדינות.[11]

ביקורים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלות יפן ומלזיה ביקרו זו בזו פעמים רבות. ביקורים בולטים כוללים את היאנג די-פרטואן אגונג ממלזיה שביקר ביפן בשנת 2005 ואילו בשנת 2006 ביקרו קיסר וקיסרית יפן במלזיה.[12] יפן ומלזיה הן חברות בפסגה של מזרח אסיה, APEC,‏[13]‏ ASEAN + 3 וארגון הסחר העולמי.

יחסי ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2016, ממשלת יפן, באמצעות ראש ממשלתה שינזו אבה, העניקה סירות סיור בחינם למלזיה בעקבות הסכמים דומים עם הפיליפינים ווייטנאם.[14] כלי השיט הצבאיים, ששימשו בעבר את משמר החופים ביפן, העבירו למלזיה כדי להתמודד עם פעילויות צבאיות סיניות במימי מלזיה.[15] במאי 2017 יפן ביקשה למסור את מטוסי הסיור לוקהיד P-3 אוריון שלה למלזיה.[16]

נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפן מחזיקה במלזיה שגרירות בקואלה לומפור, ו-3 קונסוליות בג'והור באהרו, קוטה קינבאלו ופננג. מאידך, מלזיה מחזיקה ביפן שגרירות בטוקיו וקונסוליה כללית בפוקואוקה.[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי יפן–מלזיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Shunzō Sakamaki (1964). "Ryukyu and Southeast Asia". The Journal of Asian Studies (Association for Asian Studies, JSTOR) 23: 383–389/383–384. JSTOR 2050757. doi:10.2307/2050757. 
  2. ^ Peter N. Stearns; Mary Reilly (2001). "b. Peninsular and Island Southeast Asia". Houghton Mifflin Company. Encyclopedia of World History. אורכב מ-המקור ב-18 December 2002. בדיקה אחרונה ב-18 באפריל 2017. 
  3. ^ "Dasar Pandang Ke Timur" (במלאית). Department of Information, Malaysia. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2012. 
  4. ^ "Masa Untuk Pertimbangkan Semula Dasar Pandang Ke Timur, Kata Najib" (במלאית). Bernama. 20 באפריל 2010. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2012. 
  5. ^ 1 2 "Malaysia seeks to entice Japanese investors". The Japan Times. 20 באפריל 2017. בדיקה אחרונה ב-20 באפריל 2017. 
  6. ^ "Mahathir welcomes setting up of Japanese varsities in M’sia". Bernama. Daily Express. 9 באוגוסט 2019. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2019. 
  7. ^ Takashi Nakano (18 באוגוסט 2019). "Malaysia's 'Look East' revival rekindles student interest in Japan". Nikkei Asian Review. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2019. 
  8. ^ "Asean set to draw more Japanese investment". My Sinchew. 5 באוקטובר 2012. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2012. 
  9. ^ "Malaysia-Japan Bilateral Trade To Continue To Strengthen". Bernama. 22 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-31 באוגוסט 2012. 
  10. ^ "SMBC deal aims to promote Japanese investment in Malaysia". Nikkei Asian Review. 17 באפריל 2017. בדיקה אחרונה ב-18 באפריל 2017. 
  11. ^ Syahirah Syed Jaafar (5 במאי 2017). "Malaysia, Japan plan US$3b currency swap". The Edge Markets. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2017. 
  12. ^ "MOFA: Japan-Malaysia Relations (VIP Visits section)". Ministry of Foreign Affairs of Japan. בדיקה אחרונה ב-2 בספטמבר 2011. 
  13. ^ "APEC Members". Foreign Affairs and International Trade Canada. אורכב מ-המקור ב-2013-05-27. בדיקה אחרונה ב-2 בספטמבר 2011. 
  14. ^ "Japan gives Malaysia two patrol boats". Japan Today. 17 בנובמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2017. 
  15. ^ Gaku Shimada (7 בספטמבר 2016). "Japan to grant patrol boats to Malaysia to counter China". Nikkei Asian Review. אורכב מ-המקור ב-11 September 2016. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2017. 
  16. ^ "Japan seeks to give patrol planes to Malaysia". Nikkei Asian Review. 5 במאי 2017. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2017. 
  17. ^ אתר על יחסי מדינות