יחסי דנמרק–יפן
| יחסי דנמרק–יפן | |
|---|---|
|
|
| |
| דנמרק | יפן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 43,094 | 377,915 |
| אוכלוסייה | |
| 5,932,546 | 122,793,587 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 395,404 | 4,231,141 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 66,650 | 34,457 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | מונרכיה חוקתית |
בין ממלכת דנמרק לבין יפן מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. היחסים בין המדינות כוננו בשנת 1867, נותקו במהלך מלחמת העולם השנייה, וכוננו בשנית בשנת 1952.
יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1988 הגיע הסחר בין דנמרק ליפן ל-2 מיליארד דולר. היצוא העיקרי מיפן הם מכוניות, אופנועים ומחשבים. מאידך יפן מייבאת מדנמרק חזירים, תרופות, חסילונים וגבינה. קיימות השקעות דניות ביפן של החברות לגו ונובו נורדיסק[1].
ביקורים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש ממשלת יפן ג'וניצ'ירו קואיזומי ביקר בדנמרק בשנת 2002, וראש ממשלת דנמרק אנדרס פוג ראסמוסן ביקר ביפן ב-2002 וב-2006. ראש ממשלת יפן יוקיו הטויאמה, ערך שלושה ביקורים לא רשמיים בדנמרק בשנת 2009, פעם אחת בדיון על ההצעה לאירוח האולימפי בטוקיו, שהוחלטה בקופנהגן באותה שנה, ופעמיים בועידת האו"ם לשינוי האקלים (2009). ראש ממשלת דנמרק לארס לקה ראסמוסן ערך ביקור לא רשמי ביפן באביב 2009.
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יפן מחזיקה בדנמרק שגרירות בקופנהגן, וקונסוליה כללית באורהוס. מאידך, דנמרק מחזיקה ביפן שגרירות בטוקיו, ו-5 קונסוליות כבוד בפוקואוקה, הירושימה, נאגויה, אוסקה וסאפורו [2].
