קרנפים (מחזה)

קרנפים
Rhinocéros

כתיבה	אז'ן יונסקו
סוגה	תיאטרון האבסורד
הצגת בכורה	6 בנובמבר 1959
שפה	צרפתית

קרנפים (בצרפתית: Rhinocéros) הוא מחזה אבסורד מאת המחזאי הרומני-צרפתי אז'ן יונסקו, העוסק בקונפורמיות. בעקבות המחזה נטבע בשפה העברית המונח "התקרנפות".

הרקע לכתיבת המחזה

המחזה נכתב ב-1958, בהשפעת תיאטרון האבסורד, סוגה תיאטרונית שהושפעה ממלחמת העולם השנייה. בראיון למגזין הצרפתי ל'אקספרס הסביר יונסקו כי כתב את המחזה, שהוא הגדיר כ"אנטי-נאצי", בהשראת חוויותיו מרומניה מולדתו, שם ראה כיצד שכבת האינטליגנציה במדינה הלכה ונהפכה לנאצית ואנטישמית, בתהליך שהוא השווה להתפשטות של מגפה: "מזמן לזמן קם אחד מחברינו ואמר: 'ודאי שאיני מסכים לדעתם (של הנאצים), אבל בנקודות מסוימות חייב אני להודות; למשל, עניין היהודים...' דברים אלה היו האות. כעבור שלושה שבועות, או חודשיים לכל המאוחר, נעשה אדם זה נאצי. הוא נסחף במערבולת, נהפך לקרנף. לבסוף נותרנו שלושה או ארבעה מתנגדים להידבקות זו."

את הבחירה בקרנף כדימוי לאידאולוגיה אלימה הסביר יונסקו במילים "חיפשתי חיה איומה, עיקשת, המסתערת נגד פניה", והוסיף "הקרנף הוא אדם המקבל רעיונות מן המוכן. במחזה רציתי פשוט לספר את סיפורה של הידבקות אידאולוגית אחת". טעות נפוצה גורסת שהבחירה בקרנף קשורה בתופעת העדריות המתוארת במחזה, אך יונסקו שלל השערה זו: "אך, לדעתי, אין הקרנף מתאים לצורכי, מפני שהוא בעל חיים בודד. היה ראוי להשתמש במילה 'כבש'. אחרי ככלות הכול, אין גם עדרי קרנפים. הכבש מתאים יותר, שכן מדובר במעין מגפה קולקטיבית".

עלילת המחזה

למחזה שלוש מערכות וארבע תמונות.

מערכה ראשונה

התמונה הראשונה מתרחשת ברחוב, ונפתחת בהיעלבותה של חנוונית מעקרת בית שלא רוצה לקנות אצלה. לאחר מכן מגיעים למקום ברנז'ה (דמות שהופיעה ברבים ממחזותיו של יונסקו) וחברו ז'אן. ז'אן נוזף בברנז'ה על כך שאינו מטפח את עצמו, לא מתערה בחברה ומרבה בשתיית אלכוהול. במהלך השיחה מתחיל להישמע "שאון של בהמה מתנשפת, דוהרת, נוחרת באריכות ומתקרבת במהרה", ומתברר כי קרנף דוהר ברחובות העיר. הקרנף מושך למקום קהל רב אשר מביט בו בפליאה, ורק ברנז'ה נשאר לשבת במקומו בחוסר עניין ולא מסב את מבטו. למקום מגיעה עקרת הבית, מספרת שהיא כמעט ונהרגה על ידי הקרנף, ומביעה שמחה על כך שלמרות שהמצרכים שקנתה התפזרו, חתולהּ ניצל. לאחר זמן מה נעלם הקרנף בהמשך הרחוב, והדבר גורם לסערה רבה בעיר.

לאחר שהקהל מתפזר, שואל ז'אן את עצמו מאין הגיע הקרנף הזה, וברנז'ה מעלה בחוסר עניין השערות חסרות בסיס, שגורמות לז'אן לחזור ולתקוף אותו: הוא שתיין, משעמם,'עושה צחוק' מחברו ועוד. במהרה עולה שוב נושא הקרנף בהקשר אחר: ברנז'ה אינו מסכים עם ז'אן שקרנף המשוטט בחוצות העיר הוא דבר מסוכן. באותו רגע נכנסת לבמה דייזי, פקידה בלונדינית העובדת עם ברנז'ה באותו משרד. ברנז'ה מתרגש ושופך על עצמו כוס משקה, וז'אן חוזר לנזוף בו על שתיינותו. לבמה נכנסים לוגיקן ואיש זקן, ומתחילה סצנה בה מתנהלים במקביל שני דיאלוגים: ז'אן ממשיך להטיף לברנז'ה ונותן לו עצות כיצד לזכות בליבה של דייזי, ואילו הלוגיקן מציג בפני האיש הזקן היקשים לוגיים שגויים. במקרים רבים נאמרים בשני הדיאלוגים בו זמנית משפטים זהים בהקשרים שונים.

לפתע נשמעים שוב רעשים חזקים, וברחוב דוהר קרנף נוסף, הפעם בכיוון ההפוך. קהל הסקרנים חוזר ומתקבץ, והפעם גם ברנז'ה מתעניין, למרות שהוא עדיין לא קם מכיסאו. הרעשים דועכים במהרה, ועקרת הבית נכנסת לבמה ומספרת שהפעם חתולהּ נרמס על ידי הקרנף. שוב מתרחשים שני אירועים במקביל: הקהל ברחוב דואג לעקרת הבית שאיבדה את חתולהּ, ולצידם מתווכחים ז'אן וברנז'ה האם הקרנף השני הוא אותו קרנף מקודם או קרנף נוסף. הדיון ביניהם מתלהט, מסתעף למחלוקת על מספר הקרניים של מינים שונים של קרנפים, ומושך את תשומת הלב של הקהל, אשר זונח את עקרת הבית ומצטרף לוויכוח. ז'אן מתעצבן מכך שסותרים אותו ועוזב את המקום בזעם, ואז מזכיר הלוגיקן לנוכחים שהשאלה האמיתית היא כמה קרנפים נראו בעיר. הוא מציע לשאלה מספר פתרונות לוגיים שאינם מקנים תשובה של ממש, ועוזב. ברנז'ה נשאר במקום לבדו, ומצטער על כך שהתעצבן על ז'אן.

מערכה שנייה

התמונה השנייה מתרחשת במשרד שבו עובד ברנז'ה, ונפתחת בוויכוח בין עמיתיו לעבודה: מר פרפר (מנהל המחלקה), דודאר (סגנו), בוטאר ודייזי. נושא הוויכוח הוא האם באמת עבר בעיר קרנף. דודאר טוען שכן, ודייזי מסכימה איתו ואף טוענת שראתה אותו במו עיניה. בוטאר טוען שבתקשורת לא דובר במפורש על קרנף, אלא דווח כי "חתול נרמס למוות על ידי יונק עבה עור". הוא מוסיף כי גם אילו נכתב במפורש "קרנף" הוא לא היה מאמין בכך, כי לא ראה זאת במו עיניו, ומנסה לשנות את הנושא לנושאים אחרים, כמו גזענות ודת, דבר המעצבן את כולם. ברנז'ה מגיע למשרד באיחור, אך דייזי ממהרת לרשום אותו ברשימת הנוכחות כאילו הגיע בזמן. ברנז'ה נשאל האם ראה את הקרנפים ומשיב בחיוב, אך בוטאר עדיין אינו מוכן להאמין וטוען שלברנז'ה יש דמיון מופרך. הוויכוח נמשך גם אחרי שמר פרפר נכנס למשרדו בניסיון לקטוע אותו.

בהמשך, יוצא מר פרפר ממשרדו ושואל האם מר שור הגיע היום לעבודה. הוא נענה בשלילה, ולפתע נכנסת גברת שור ומסבירה בהתרגשות שבעלה לא יכול היה להגיע, כי נדבק בשפעת קשה. כששואלים מדוע היא מתרגשת, היא עונה שמביתה עד למשרד רדף אחריה קרנף, שנמצא כרגע במורד המדרגות. באותו רגע הקרנף ממוטט את גרם המדרגות, ובוטאר מביט כלפי מטה, רואה אותו ומכיר בקיומו. מר פרפר מתלונן על כך שהמינהל הכללי לא התקין למשרד מדרגות בטון, שלא היו מתמוטטות. כששואלת דייזי איך יוכלו לרדת, מר פרפר מלטף את פניה ומציע לה שיקפצו שניהם יחדיו, אך היא דוחה אותו בגסות והולכת להתקשר למכבי האש, שמספרים לה שיש בעיר עוד מקרים של אנשים שזקוקים לחילוץ בגלל קרנפים. בינתיים גברת שור מסתכלת על הקרנף, ומזהה אותו כלא אחר מאשר בעלה, מר שור. היא מחליטה לעזור לו, וקופצת מן הבניין על הקרנף. כעבור זמן מה מגיעים מכבי האש ומחלצים אותם מן הבניין, ומר פרפר מודיע שהעבודה במשרד מבוטלת עד אשר יותקנו מדרגות חדשות.

התמונה השלישית מתרחשת בביתו של ז'אן.

בתחילת התמונה ברנז'ה דופק בדלת ביתו של ז'אן, וקשיש, שגם שמו הוא ז'אן, פותח לו את הדלת. הקשיש מסרב להכניס את ברנז'ה וחוזר לחדרו. ברנז'ה ממשיך לדפוק בדלת, ואז ז'אן מברר במי מדובר, וברנז'ה אומר את זהותו. ז'אן קם ממיטתו, פותח לברנז'ה את הדלת וחוזר למיטתו. השיחה נפתחת בשאלה מדוע אין הם בעבודה, ובכך שאיש מהם לא זיהה את קולו של האחר. ברנז'ה מתנצל בפני ז'אן, וז'אן סולח. ז'אן מספר שהוא לא מרגיש טוב. קולו של ז'אן נעשה צרוד מרגע לרגע, והוא מתלונן על כאבים במצחו. לטענתו של ברנז'ה, יש לז'אן תפיחה על ראשו, אך ז'אן טוען שאין. ז'אן הולך לחדר האמבטיה, והוא חוזר כשהוא ירקרק מעט. הדבר גורם לברנז'ה לחשוב ומבקש מז'אן שילך לרופא, אך ז'אן מסרב בטענה שאין צורך. עם המשך השיחה מסתבר גם שעורו של ז'אן מתקשה ושוורידיו נעשים בולטים. בנוסף ז'אן נהפך לגס רוח, וטוען ש"לרוחו להיות מיזנתרופ" ושלא אכפת לו מבני אדם. ברנז'ה מספר לז'אן כי מר שור הפך לקרנף, וז'אן טוען שמדובר בלא יותר מתחפושת. במהלך השיחה ז'אן יוצא ונכנס לחדר האמבטיה, ובכל פעם שהוא יוצא גון עורו נעשה ירוק יותר, קולו משתנה והתפיחה שמעל אפו גדלה.

ברנז'ה וז'אן ממשיכים להתווכח על עניין הקרנפים, כאשר ז'אן טוען שהקרנפים שווים לבני האדם, בעוד שברנז'ה שם את האדם מעליהם. ז'אן שוב יוצא ונכנס לחדר האמבטיה, וכשהוא יוצא הוא נעשה ירוק לחלוטין והתפיחה מעל ראשו הפכה לקרן של קרנף. ז'אן מנסה להתנער מכל דבר שקשור לבני האדם, כגון בגדים. ברנז'ה נבהל, מפני שהוא מבין שז'אן הפך לקרנף. ז'אן רוצה לרמוס אותו, אך ברנז'ה מצליח לנעול אותו בחדר האמבטיה. הוא מבקש שיתקשרו למשטרה. הישיש שואל במה העניין, וברנז'ה מספר לו כי ז'אן הפך לקרנף. הישיש לא מאמין לו וחוזר לחדרו. ברנז'ה מנסה לקרוא לשוער, אך מתא השוער יוצא ראש של קרנף. ברנז'ה ממהר לדלת חדרו של הישיש, אך מן החדר יוצאים שני ראשי קרנפים (של הישיש ואשתו). מעוד ועוד מקומות מתחילים לבצבץ ראשי קרנפים, מה שגורם לברנז'ה לברוח מהמקום בבהלה.

מערכה שלישית

התמונה האחרונה מתרחשת בביתו של ברנז'ה. במהלך כל התמונה עוברים הלוך ושוב מתחת לחלונו של ברנז'ה עדרי קרנפים.

ברנז'ה נמצא במצב אנוש בביתו, והוא פוחד לצאת מביתו בגלל הקרנפים. דודאר בא לבקר את ברנז'ה. ברנז'ה מראה סימני היפוכונדריה לפי התסמינים שהיו לז'אן לפני שהפך לקרנף (שינויים בקול, עור מוריק, כאבי ראש ותפיחה על המצח וכו'). דודאר מרגיע אותו בקשר לכל התסמינים, מבלי להבין על מה ברנז'ה מדבר. ברנז'ה שרוי בהלם מכך שז'אן, שנתפס כמגנה של האנושות, יצא כנגדה והפך לקרנף. ברנז'ה מודיע כי ימשיך להגן על עמדותיו, ושלא יהפוך לקרנף בעצמו בשום פנים ואופן, ודודאר מסכים איתו ואומר שאם יהיה לו כוח רצון, לא יהפוך לקרנף. עם זאת, דודאר לא מבין מדוע ברנז'ה כה פוחד לצאת החוצה, כשכל מה שצריך לעשות זה לסור מדרכם של הקרנפים כשאלו נראים בדרך. דודאר טוען שהוא אינו מצדד בקרנפים, אך גם לא מתנגד להם. ברנז'ה רוצה לעשות משהו בעניין ההתקרנפות, ודודאר אומר לו שיש לתת לשלטונות להגיב בעצמם לתופעה.

דודאר מספר לברנז'ה על כך שהמשרד עוד לא שב לתפקד, מפני שלא מוצאים פועלים שיבנו את המדרגות, ושהמדרגות למרות הכל יהיו מדרגות עץ ולא מדרגות בטון. בנוסף מספר דודאר כי מר פרפר הגיש את התפטרותו, ושלמעשה הפך לקרנף בעצמו. ברנז'ה מבקש לשמוע עוד, בתקווה לדעת כי בוטאר שפט את מר פרפר לחומרה, ותקוותו מאושרת על ידי דודאר. לאחר זמן מה, עובר עדר קרנפים נוסף מתחת לביתו של ברנז'ה, ומתברר שגם הלוגיקן, שייצג את ההיגיון והשכל הישר, הפך לקרנף. לאחר זמן מה דייזי נכנסת לבית, ובפיה בשורה: גם בוטאר הפך לקרנף, למרות ביקורתו על ההתקרנפות, בטענה כי "צריך לצעוד עם הזמן". בנוסף מספרת דייזי כי כרבע מאנשי העיר הפכו לקרנפים. כאשר הם מסתכלים החוצה, אל העיר, מגלים השלושה שכל הכבאים גם הם הפכו לקרנפים, ומיד לאחר מכן גם עוד רבים מתושבי העיר, מה שהופך את הקרנפים לרוב בעיר.

דודאר עוזב את הבית, והופך אף הוא לקרנף. ברנז'ה מסתכל שוב ברחוב, ומגלה שמלבדו ומלבד דייזי, לא נשארו יותר בני-אדם. הם משוחחים על אהבתם, והשיחה מתגלגלת לכך שאולי העובדה שדייזי העליבה את מר פרפר היא הדבר שגרם לו להחליט להפוך לקרנף. לאחר שהשיחה נמשכת, הטלפון מצלצל, וממנו נשמעים נחירות הקרנפים. כאשר הם מפעילים את הרדיו, גם משם נשמעים קולות הקרנפים. דייזי מנסה להשלים עם כך שהיא וברנז'ה הם בני האדם היחידים שנשארו ולמצוא עם הקרנפים שפה משותפת, וברנז'ה טוען כי הדבר אינו אפשרי. לאחר ויכוח ביניהם, דייזי יוצאת מהדירה והופכת גם היא לקרנף. ברנז'ה נשאר לבדו. ברנז'ה תוהה מה יהיה איתו, מי הוא, האם יצליח להחזיר את הקרנפים לצורתם האנושית ועוד. לאחר כמה תהיות הוא מתפתה להפוך לקרנף בעצמו, אך אינו מצליח בכך, ובסופו של דבר, מחליט שטוב שכך ומחליט להיאבק על אנושיותו.

הדמויות

הדמויות העיקריות במחזה הן:

• ברנז'ה – אנטי גיבור טיפוסי: הוא אלכוהוליסט, עצלן, היפוכונדר ולפעמים מראה סימנים של רכרוכיות וחוסר עמוד שדרה. למרות זאת, דווקא הוא מראה סימנים של חשיבה עצמאית, ובסופו של דבר הוא היחידי שאינו הולך עם הזרם ונשאר אנושי.
• ז'אן - ההפך הגמור מברנז'ה: חרוץ, ומטופח, ותופס את עצמו כאדם מושלם שנטמע בחברה ותמיד שומר על בריאות ואיזון. ז'אן מהווה מעין גיבור טרגי: הוא בעל תכונות נעלות, אך חוטא ביהירות ובנטייה לכעס, וכך בסופו של דבר דבק גם בו הרוע, והוא הופך לקרנף.
• דייזי - בתחילה נראית כמי שמסוגלת לעמוד על דעתה. לדוגמה, היא עומדת על דעתה שאכן היה קרנף למרות שבוטאר סותר את דבריה שוב ושוב. למרות זאת, בסופו של דבר גם היא הופכת לקרנף.
• דודאר - גם דודאר מראה חשיבה עצמאית בתחילת המחזה: הוא טוען שאין הוא מצדד בקרנפים, אך גם לא מתנגד להם. למרות זאת, כאשר הוא מגלה שגם הלוגיקן, שמייצג את החשיבה, ובוטאר, המייצג את האנטי-ממסדיות, הפכו לקרנפים, הוא נשאב אחריהם והופך גם הוא לקרנף.
• בוטאר - בוטאר מייצג את האנטי-ממסדיות: הוא יוצא נגד התקשורת באשר לידיעה שפרסמה באשר ל"יונק עבה-העור", מסרב להאמין שדייזי ראתה קרנף עד אשר יהיו הוכחות, ומצהיר על עצמו כ"בז לדת". עם זאת, אפילו כאשר מר שור הקרנף נמצא מחוץ למשרד הוא מסרב להאמין שאכן מדובר בקרנף, ומכך ניתן להבין שגם לבוטאר אין חשיבה עצמאית, ושלמעשה דעתו היא רק היפוכה של הדעה המקובלת. משום כך גם הוא הופך בסופו של דבר לקרנף.
• מר פרפר - מר פרפר מייצג את הממסד. לאורך הוויכוח בין דייזי, דודאר ובוטאר באשר לקרנפים, הוא אינו מחווה דעה מיוחדת, אלא רק מעיר הערות שאמורות לשמור על מהלך הוויכוח המקורי. הדבר מראה חוסר חשיבה עצמאית של ממש, ובסופו של דבר גם הוא הופך לקרנף.
• הלוגיקן - מייצג את השכל הישר וההיגיון, לכאורה, אך למעשה רוב טיעוניו אינם לוגיים, כשההיקש המגוחך ביותר הוא שמשום שכל החתולים הם בני תמותה, וגם סופוקלס הוא בן תמותה, סופוקלס הוא חתול. הטענה כי סופוקלס הוא חתול אינה נכונה בהכרח אלא רק אפשרית, מפני שלא נאמר כי כל בני התמותה הם חתולים. בסוגיית הקרנף, הלוגיקן נותן מספר אפשרויות למספר הקרנפים שעברו ברחוב, אך למרות היותם של הטיעונים נכונים, הם חסרי תועלת ואין הם מספקים את התשובה. בכך מייצג הלוגיקן חשיבה מגוחכת ומיותרת שבאה על חשבון החשיבה העצמאית, וכך גם הוא בסופו של דבר הופך לקרנף.
• האיש הזקן - בן השיח של הלוגיקן. האיש הזקן מצליח להבין כל היקשיו של הלוגיקן, וכאשר עקרת הבית מגיעה הוא עוזר לה. בכך האיש הזקן מייצג את ההבנה (הן של הלוגיקה והן של ההתנהגות החברתית הדרושה), אך את חוסר החשיבה העצמאית - כלומר הבנה של דפוסים קיימים במקום פיתוח דפוסים עצמאיים. בסופו של דבר גם האיש הזקן הופך לקרנף (הדבר לא נאמר במפורש, אבל ניתן להבין זאת מאחר שכולם הפכו לקרנפים).

מבנה המחזה

מבנה המחזה הוא מעגלי (בתחילה קרנף אחד, ובסופו של דבר אדם אחד), וגם שונה ממחזות רגילים בכך שאינו כולל סיבוך והתרה, אלא סיבוך בלבד (אנשים הופכים לקרנפים). הדבר מייצג את התמידיות שבקונפורמיות.

העלאת המחזה בישראל

המחזה הועלה בישראל שש פעמים:

1. ב-1962, בתיאטרון חיפה, בבימויו של הצרפתי רובר פוסטק (צר') (ועוזרו, דוד ברגמן), ובכיכובם של חיים טופול, ז'רמן אוניקובסקי, יעקב בודו.
2. ב-2004, בתיאטרון נוצר, בבימויו של אבישי מילשטיין ובכיכובם של יגאל זקס, יעל ברנפלד ועופר זוהר.
3. ב-2012, בתיאטרון סמינר הקיבוצים, בבימויו של חוה אורטמן.
4. ב-2017, בתיאטרון בית צבי, בבימויו של אלון טיראן ובכיכובם של ליאור בן יהודה, ניר לוגסי, אלי אשכנזי ומור חנסון.
5. ב-2021, ב-תיאטרון גבעתיים, בבימויו של אבי חדש וקאסט שחקנים בוגרים מבית הספר למשחק ובידור של ענת ברזילי.
6. ב-2025 בתיאטרון בית ליסין בבימויו של יאיר שרמן ובכיכובם של תום חגי, בני אלדר וליהי קורנובסקי.

מסרים

• היעדר חשיבה עצמית - המחזה מראה את החברה כשוללת החשיבה העצמית, והפיכתם של האנשים ליצורים שאינם יכולים לחשוב. העובדה כי דמויות רבות עשו זאת מרצונן (מר פרפר, בוטאר, דודאר ודייזי), מראה כי החברה פעמים רבות גורמת לאנשים לוותר מרצונם על החשיבה העצמית, על מנת להיטמע בחברה. בכך, ישנה גם ביקורת על הפשיזם.
• כוחניות - דרך נוספת של המחזה להעביר ביקורת על הפשיזם, היא הביקורת על הכוחניות. בדומה לתנועות פשיסטיות שונות, שנתנו למצטרפים אליהם כוח לפגוע באנשים הסובבים אותם, כך גם דמויות המחזה: כאשר ז'אן הופך לקרנף, הוא מעוניין לרמוס את ברנז'ה, ועדרי הקרנפים מכריחים את התושבים שנשארים אנושיים לסור מדרכם, ובכך מהווים את השולטים בעיר.
• עיסוק בטפל במקום בעיקר - פעמים רבות נראים ויכוחים חסרי תוחלת. לדוגמה, כאשר עובר הקרנף השני, הוויכוח עוסק מהר מאוד בשאלה לאיזה קרנף יש שתי קרניים ולאיזה אחד, במקום להתעסק בשאלה כיצד הגיעו ומה יש לעשות בעניין.
• ריקנותן של המילים - המחזה עוסק בכך שהמילים כבר אינן משמשות לתקשורת, אלא שתוכנן ריק. לדוגמה, כאשר עוברים הקרנפים, ישנו שימוש בקלישאה "רק זה חסר לנו", השגור בפי האומרים זאת, ללא חשיבה מוקדמת.

המונח "התקרנפות"

את המילה "התקרנפות" חידש אשר נהור, מבקר התיאטרון של “ידיעות אחרונות”, בביקורת שכתב להפקה של תיאטרון חיפה של ההצגה, בשנת 1962. תחילה שימשה המילה רק בהקשר המוגבל של המחזה ויצירתו של יונסקו, עד שדן אלמגור השתמש במילה במשמעות המטפורית של היסחפות אחר להט לאומני בביקורת שכתב למחזמר "קברט" בעיתון "מעריב" ב-1967. משם השימוש במילה התפשט בעברית, תחילה במשמעות הצרה של היסחפות לאומנית ואז במשמעות של היסחפות אחר הכלל באופן כללי.

ארי רמז, במאי ההצגה "קרנפים" במסגרת החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב עמד על תוצאה של השתרשות המושג "התקרנפות":

העלאת המחזה 'קרנפים' בישראל דהיום מזמנת לנו מקרה יוצא דופן של מפגש עם ציפיות הצופה. מושג ההתקרנפות, שחדר עמוק אל השפה המדוברת, קיבל חיים משל עצמו במנותק ממחזה שמעטים מכירים או קראו. הצופה, אם כן, מגיע לאולם התיאטרון חדור ציפיות לחזות במשל, שאת הנמשל שלו כבר הביא עמו מן הבית.

ראו גם

• אז'ן יונסקו
• קונפורמיות
• מפלגת הקרנפים
• הגל (ספר)

קישורים חיצוניים

• קרנפים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• על קרנפים באוהל שם
• נחמן בן עמי, מותר האדם מן הקרנף, מעריב, 29 באפריל 1962
• עזרא זוסמן, במזל קרנפים, דבר, 4 במאי 1962
• טליה בנון צור, "קרנפים" שוב עולה בישראל, ולכולנו נוח להיות חלק מהעדר, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2025