כל אנשי הנשיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כל אנשי הנשיא
All the President's Men
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי אלן ג'יי פאקולה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי וולטר קובלנץ עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ויליאם גולדמן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה רוברט ל. וולף עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים רוברט רדפורד (בוב וודוורד)
ולרי קרטין
פרנק וילס (פרנק וילס)
פול למברט
ג'ון פרלונג
John O'Leary
בסיל הופמן
נווה פטרסון
ג'ון רנדולף (ג'ון ניוטון מיטשל)
ג'רלד פורד (ג'רלד פורד)
ג'ורג' וינר
כריסטופר מארי
דייוויד ארקין
Stanley Bennett Clay
ריצ'רד ונטור
ג'ס אוסונה
פני פייסר
Ralph Williams
Nate Esformes (וירג׳יליו גונסאלס)
ג'ושוע שלי (אלפרד א. לואיס)
Henry Calvert (ברנרד בארקר)
רון הייל (פרנק סטרג'יס)
אלין מקליר
פרנק לטימור
Eugene Dynarski
מרטין בלסם (הווארד סימונס)
נד ביטי (מרטין דרדיס)
סטיבן קולינס (יו ו. סלואן ג'וניור)
מרדית' בקסטר (יו ו. סלואן ג'וניור)
ג'יין אלכסנדר (ג'ודי הובק מילר)
ג'ק וורדן (הארי מ. רוזנפלד)
האל הולברוק (גרון עמוק)
דסטין הופמן (קארל ברנסטין)
ג'ייסון רוברדס (בנימין סי. בראדלי)
פולי הולידיי
רוברט ולדן (דונלד סגרטי)
דומיניק קיינסה (יוז׳יניו מרטינס)
ג'ון מקמארטין
Bryan Clark
ניקולס קוסטר
פני פולר (מרילין ברגר)
ג'יימס קארן
ריצ'רד הרד (ג'יימס וו. מק'קורד ג'וניור)
פ. מארי אברהם
לינדזי קרוס
קארה דאף-מקורמיק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה דיוויד שייר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום גורדון ויליס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה האחים וורנר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה האחים וורנר, נטפליקס, וודו עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 30 בספטמבר 1976 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 138 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית, ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט פשע, סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים, סרט היסטורי, סרט מתח פוליטי עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו allthepresidentsmen
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כל אנשי הנשיאאנגלית: All the President's Men) הוא סרט קולנוע משנת 1976 המתבסס על ספרם התעודי באותו שם של בוב וודוורד וקארל ברנסטין, שני העיתונאים שחקרו את פרשת ווטרגייט מטעם הוושינגטון פוסט. בעיבוד לסרט מגלמים רוברט רדפורד את וודוורד ודסטין הופמן את ברנסטין, הוא הופק בידי וולטר קובלנץ, נכתב בידי ויליאם גולדמן ובוים בידי אלן ג'יי פאקולה.

בעקבות הסרט התפרסמה אמרת הכנף "Follow the money".

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "כל אנשי הנשיא" עובד לקולנוע בידי ויליאם גולדמן. הספור גולל את קורותיהם של העיתונאים החוקרים זוכי פרס הפוליצר וודוורד וברנסטין החל מהדיווח הראשוני שלהם על הפריצה לווטרגייט ועד לחשיפתם את מסע התעמולה המושחת של ממשל ניקסון שמחבל במירוץ לבחירות של יריביו הפוליטיים. הוא מתאר את האירועים שעמדו מאחורי סיפורים מרכזיים שכתבו השניים עבור הוושינגטון פוסט, הם נוקבים בשמותיהם של כמה מקורות שבתחילה סירבו להזדהות למאמרים הראשוניים, במיוחד יו סלואן. הוא גם מספק דיווח מפורט של פגישותיהם הסודיות של וודוורד עם המקור "גרון עמוק", שזהותו נשמרה בסוד במשך למעלה משלושים שנה.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות אודות הדמות
דסטין הופמן קארל ברנסטין עיתונאי הוושינגטון פוסט, מחושפי פרשת ווטרגייט.
רוברט רדפורד בוב וודוורד עיתונאי הוושינגטון פוסט, מחושפי פרשת ווטרגייט.
ג'ק וורדן הארי מ. רוזנפלד (אנ') עורך החדשות המקומיות בוושינגטון פוסט.
מרטין בלסם הווארד סימונס (אנ') העורך המנהל של הוושינגטון פוסט.
האל הולברוק גרון עמוק המקור של וודוורד וברנסטין.
ג'ייסון רוברדס בן בראדלי העורך הראשי של הוושינגטון פוסט.
ג'יין אלכסנדר מנהלת החשבונות של הועדה לבחירתו מחדש של הנשיא (אנ'). דמותה מבוססת על ג'ודי הובק מילר (אנ').
סטיבן קולינס (אנ') יו ו. סלואן ג'וניור (אנ') הגזבר של הועדה לבחירתו מחדש של הנשיא (אנ').
נד ביטי מרטין דרדיס (אנ') חוקר ראשי במחוז מיאמי-דייד, פלורידה.
מרדית' בקסטר דבורה מורי סלואן אשתו של יו ו. סלואן ג'וניור (אנ').
פני פולר (אנ') סאלי אייקן עיתונאית. דמותה מבוססת על מרילין ברגר (אנ').
פני פייסר (אנ') שרון ליונס
לינדזי קראוס קיי אדי
רוברט וולדן (אנ') דונלד סגרטי (אנ') פעיל פוליטי בועדה לבחירתו מחדש של הנשיא (אנ').
פ. מארי אברהם סרג'נט פול ליפר
דייוויד ארקין (אנ') יוג'ין בצ'ינסקי
ריצ'רד הרד (אנ') ג'יימס וו. מק'קורד ג'וניור (אנ') אחד מהפורצים למתחם ווטרגייט.
הנרי קלוורט (אנ') ברנרד בארקר (אנ') אחד מהפורצים למתחם ווטרגייט.
דומיניק קיינסה יוז׳יניו מרטינס (אנ') אחד מהפורצים למתחם ווטרגייט.
רון הייל (אנ') פרנק סטרג'יס (אנ') אחד מהפורצים למתחם ווטרגייט.
נייט אספורמס (אנ') וירג׳יליו גונסאלס (אנ') אחד מהפורצים למתחם ווטרגייט.
ניקולס קוסטר (אנ') מרקהאם
ג'ושוע שלי (אנ') אלפרד א. לואיס (אנ') עיתונאי הוושינגטון פוסט.
ראלף וויליאמס ריי שטויבן
ג'ין לינדזי אלפרד ד. בולדווין
פולי הולידיי מזכירתו של מרטין דרדיס (אנ').
קרול טרוסט מזכירתו של בן בראדלי.
ג'יימס קארן (אנ') עורך-דינו של יו ו. סלואן ג'וניור (אנ').
בזיל הופמן (אנ') עוזר עורך חדשות המטרו.
סטנלי בנט קליי עוזר עורך חדשות המטרו.
ג'ון מקמרטין (אנ') עורך חדשות החוץ.
ג'ון דוולין עורך חדשות המטרו.
פול למברט עורך חדשות הארץ.
ריצ'רד ונטור (אנ') עוזר עורך חדשות המטרו.
ג'ון פרלונג (אנ') עורך דסק החדשות.
ולרי קרטין (אנ') מיס מילאנד
ג'ס אוסונה (אנ') ג'ו סוכן FBI
אלין מקליר (אנ') קרולין אבוט
כריסטופר מארי (אנ')
פרנק וילס (אנ') בתפקיד עצמו - וילס שימש בשומר במתחם ווטרגייט.
קארה דאף-מקורמיק (אנ') תמי אולריך
ג'ון רנדולף (אנ') ג'ון ניוטון מיטשל

ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט רדפורד רכש את זכויות ספרם של וודוורד וברנסטין בשנת 1974 עבור סכום של $450,000 כשחשב לעבד אותו לסרט עם תקציב של 5 מיליון דולר[1]. בן בריידל הבין שעומדים להפיק את הסרט בין אם הוא יאשר זאת או לא והוא חש ש"צריך להכניס בו יותר היגיון כדי להשפיע על הדיוק בעובדות"[1] העורך הכללי של הוושינגטון פוסט קיווה שלסרט תהיה השפעה חשובה על אנשים שהייתה להם תדמית שלילית של העיתונות.

הבמאי אלן ג' פקולה ורדפורד לא היו מרוצים מהטיוטה הראשונית שכתב התסריטאי גולדמן.

וודוורד וברנסטין גם קראו אותו ולא אהבו אותה. רדפורד ביקש מהם הצעות, אבל ברנסטין והסופרת נורה אפרון כתבו טיוטה משלהם. רדפורד קרא ולא אהב אותה, באומרו, "הרבה מזה נכתב ברמה של תלמידי השנה השנייה באוניברסיטה והוא רחוק מלתאר סקופים"[1]. הוא ופקולה שקדו ימים ארוכים בעבודה על התסריט. הבמאי בילה שעות בראיונות עם העורכים והכתבים, ורשם לעצמו את סיפוריהם.

דסטין הופמן ורדפורד הסתובבו במשרדי הוושינגטון פוסט במשך חודשים, ישבו במסיבות עיתונאים וניהלו מחקר עבור תפקידיהם[1]. הפוסט לא אישר להפקה לצלם בחדר החדשות, כך שהתפאורנים נטלו את מידותיהם של משרדי העיתון, צילמו כל דבר, וקופסאות ואשפה נאספו והועברו כדי ליצור מחדש את חדר החדשות בשני אולמות באולפני ברבאנק Burbank של הוליווד בעלות של $200,000. הקולנוענים עשו רבות כדי לשוות דיוק ואמינות, בכלל זה יצירת העתקים של ספרי טלפונים שלא היו כבר בשימוש[1]. כמעט 200 מכתבות בעלות $500 האחת נקנו מאותה חברה שמכרה לפוסט בשנת 1971. השולחנות נצבעו גם בדיוק באותו הצבע. ההפקה צוידה בלבנה מהאולם הראשי של הפוסט כך שהיא תוכל לשכפל את הפיברגלס בשביל אתר ההסרטה. הצילומים החלו ב-12 במאי 1975, בוושינגטון הבירה[1].

הסרט הלך בעקבות הנוסחה של ג'יימס סטיוארט וג'ון ויין בסרטו של ג'ון פורד האיש שירה בליברטי ואלנס (1962), כשרדפורד הופיע יותר מהופמן בפוסטרים ובקדימונים בעוד שהופמן שיחק יותר מרדפורד בסרט עצמו.

הבדלים בין הספר לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלא כמו הספר, הסרט עצמו מכסה את שבעת החודשים הראשונים של פרשת ווטרגייט, מזמן התפרצותה לכניסתו של ניקסון לקדנציה השנייה ב-20 בינואר 1973. סדרת כותרות מסיימות את הסרט, חושפות את כדור השלג של מאמציהם של וודוורד וברנסטין לגלות את הסיפור, ומסיימות בהודעת ההתפטרות של ניקסון באוגוסט 1974.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האתר Box Office Mojo הכנסותיו של הסרט בקופות הסתכמו ב-70.6 מיליון דולר.

ב-2007 התווסף הסרט לרשימת 100 הסרטים הטובים ביותר במאה השנים האחרונות של מכון הסרטים האמריקני כמקום 77 ברשימה. מכון הסרטים גם בחר בסרט במקום 34 ברשימת הסרטים מעוררי ההשראה ביותר של אמריקה ובמקום 57 ברשימת מאה המותחנים הטובים ביותר. דמויותיהם של בוב וודוורד וקרל ברנסטין חולקות את המקום ה-27 ברשימת מאה הגיבורים והנבלים הבולטים במאה השנים האחרונות שבחר מכון הסרטים האמריקני. העיתון Entertainment Weekly דירג את כל אנשי הנשיא כאחד מ-25 "המותחנים הפוליטיים החזקים ביותר"[2].

הסרט, שהדגיש את כוחה של המילה הכתובה, הביא לעלייה בשיעור הנרשמים לחוגי התקשורת בארצות הברית ויש הטוענים שתרם גם להצלחתו של ג'ימי קרטר בזכייה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1976[3].

זכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (ג'ייסון רוברדס)
  • פרס האוסקר לארט דיירקטורים הטובים ביותר (George Jenkins ו-George Gaines)
  • פרס האוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (ויליאם גולדמן)
  • פרס האוסקר לעיבוד הקול הטוב ביותר (Arthur Piantadosi, James E. Webb, Les Fresholtz ו-Dick Alexander)
  • פרס ממבקרי הסרטים של העיר קנזס (Kansas City Film Critics) לשחקן המשנה הטוב ביותר (Jason Robards)
  • פרס National Board of Review לבמאי הטוב ביותר
  • פרס National Board of Review בחר אותו במקום הראשון בין עשרת הסרטים הטובים ביותר של השנה
  • פרס National Board of Review לשחקן המשנה הטוב ביותר (Jason Robards)
  • פרס מבקרי הסרטים של העיר ניו יורק (New York Film Critics) לבמאי הטוב ביותר (אלן ג' פקולה)
  • פרס מבקרי הסרטים של העיר ניו יורק (New York Film Critics) לסרט הטוב ביותר
  • פרס מבקרי הסרטים של העיר ניו יורק (New York Film Critics) לשחקן המשנה הטוב ביותר (Jason Robards)
  • פרס גילדת הכותבים של אמריקה (Writers Guild of America)‏ (WGA) לתסריט המעובד הטוב ביותר (ויליאם גולדמן)

מועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Shales, Tom; Tom Zito and Jeannette Smyth (April 11, 1975). "When Worlds Collide: Lights! Camera! Egos!" Washington Post.
  2. ^ "Democracy 'n' Action: 25 Powerful Political Thrillers". Entertainment Weekly.
  3. ^ שלמה זאנד, הקולנוע כהיסטוריה: לדמיין ולביים את המאה העשרים, עם עובד, 2002, עמ' 53.