לא נבחרות לא בוחרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לא נבחרות לא בוחרות היא תנועה פמיניסטית חרדית בישראל. התנועה החלה את פעילותה בדף פייסבוק שהוקם על ידי אסתי שושן באוקטובר 2012, במחאה על הדרתן של הנשים החרדיות מהמפלגות החרדיות ומהציבוריות החרדית בכלל. הדף קרא לציבור הנשים החרדיות והגברים החרדים להימנע מהצבעה למפלגות שמדירות נשים, ש"ס ויהדות התורה. המחאה סוקרה בהרחבה בכלי תקשורת רבים, אך התקבלה בביקורת רבה על ידי אישים מהמיינסטרים החרדי. התנועה מוכרת גם בשם הקיצור שלה "לונילובו".

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק על זכות הבחירה והיבחרות בישראל החל מאז הצהרת בלפור ב-1918, אז רצו נשות היישוב היהודי בארץ ישראל לקחת חלק פעיל במוסדות הציבור כבוחרות וכנבחרות.

רצונן של הנשים נתקל בחומת התנגדות קשה. במוקד המאבק עלתה השאלה האם נשים זכאיות לבחור ולהיבחר. המאבק נגד זכותן של נשים לבחור ולהיבחר נוהל בעיקר על ידי אנשי היישוב הישן בירושלים, קהילות החרדים ואף תנועת המזרחי. בסופו של דבר, נשות ארץ ישראל קבלו זכות בחירה והיבחרות.

במשך השנים הנשים החרדיות נשארו מאז מחוץ למרחבים הציבוריים והפוליטיים, היה מקובל להניח כי אין זה מרצונן לבקש ייצוג פוליטי נשי, או להיבחר ולייצג את הציבור. המפלגות החרדיות אגודת ישראל ובהמשך, ש"ס ויהדות התורה מעולם לא שילבו נשים ברשימותיהן לכנסת ולרשויות העירוניות.

בעקבות תהליכים סוציולוגיים בחברה החרדית,[1] קמה מחאה הדורשת נציגות חרדית-נשית בתוך המפלגות החרדיות.

המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2012 כמה חודשים לפני הבחירות לכנסת ה-19 פתחה אסתי שושן דף פייסבוק הקורא לנשים חרדיות לא להצביע למפלגות החרדיות שלהן הן רגילות לתת את קולן, כצעד ראשון בדרך לשילוב נשים חרדיות במוסדות הציבוריים והפוליטיים החרדים בישראל.[2]

בעקבות מחאה זו, החלו ניסיונות ראשונים של נשים חרדיות ברחבי הארץ להתמודד ברשימות לרשויות המוניציפליות בבחירות שהתקיימו באוקטובר 2013,[3] בין הניסיונות הבולטים היו התמודדותה של מפלגת הנשים "עיר ואם" בראשות מיכל צ'רנוביצקי באלעד.[4]

קמפיין המחאה המשיך גם בבחירות לכנסת ה-20. בראשו עמדו אסתי שושן, אסתי רידר אינדורסקי, טלי פרקש, מיכל צ'רנוביצקי ורחלי איבנבוים. בדצמבר 2015 הן שלחו מכתב פומבי לחברי הכנסת החרדיים ובו הן שטחו את בקשתן לנציגות נשית במפלגות החרדיות "יהדות התורה ו"ש"ס".[5] הקמפיין קיבל סיקור תקשורתי רחב ותרם לשיח בחברה הכללית והחרדית בשאלת זכויותיהן ומעמדן של נשים חרדיות בתוך הקהילה החרדית ובחברה הישראלית כולה. בבחירות אלו התמודדה מפלגת נשים בראשות רות קוליאן בשם "ובזכותן", אך נשות לא בוחרות לא נבחרות לא תמכו בה בטענה שמפלגת נשים חרדית לא תהיה רלוונטית וכי הנשים יוכלו להשפיע רק מתוך המפלגות החרדיות.

הקבוצה ביצעה מספר פעילויות כמו הדבקת פשקווילים בשכונות החרדיות ברחבי הארץ,[6] חלוקת קונטרסים עם דיון הלכתי בדבר ייצוג נשים בשכונות החרדיות ואף בבתי המדרש ובישיבות, את הקונטרסים חילקו הנשים גם לחברי הכנסת של אגודת ישראל בכנס בחירת הרשימה שלהם. נשות התנועה פרסמו מאמרים רבים בנושא והתראיינו לכלי תקשורת חרדיים וכלליים בארץ ובעולם.

תגובות הציבור התקשורת והמפלגות החרדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הסיקור התקשורתי הרב שקיבלה המחאה מהתקשורת הכללית, היא התקבלה בביקורת רבה במיינסטרים החרדי. כך לדוגמה, בדצמבר 2014 הרב מרדכי נויגרשל אמר כי מהות החרדיות היא הרצון לחיות לפי רצון האל, לא רק לפי ציווייו הכתובים בתורה, אלא גם לפי רוחם כפי שמבינים אותה חכמי התורה. לפיכך, גרס, הצגת השאיפה לכפות על חכמי התורה רצון של הפרט לייצוג, תחת הכותרת "נשים חרדיות", יש בה יש בה מן הסכיזופרניה. בהמשך דבריו, הציג את האיסור ההלכתי הקיים, לדעת פוסקים מרכזיים, למינוי נשים לתפקידים ציבוריים.[7]

נשות הקבוצה אף ספגו איומים שונים, ביניהם הצהרתו של מרדכי בלוי, מס' 48 ביהדות התורה שכתב במנשר פנימי שהופץ כי "כל אשה שתתקרב למפלגה שלא בהנהגת גדולי-ישראל - תצא בלא כתובה ואסור ללמוד במוסדות החינוך שלה, וכן לרכוש ממנה כל מוצר, ומצווה להוציא את כל הצאצאים שלה מהמוסדות [...] והנ"ל אמור גם לגברים"[8]. מנשר זה הוביל את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר ואת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית ג'ובראן להעביר פנייה חריפה לראשי כל המפלגות הרשומות בישראל, תוך איום בסנקציות פליליות.[9]

לעומת הביקורת, יצחק רביץ, יושב ראש דגל התורה בביתר עילית, אמר כי אם יינתן לכך היתר הלכתי, לכאורה אין סיבה שנשים לא יוכלו לבצע היטב גם את העבודה הפרלמנטרית.[10] דבריו עוררו סערה, והוא כתב מכתב הבהרה, בו הדגיש שהלכתית אסור שנשים תשמשנה כנציגות ציבור.[11] בנוסף, לקראת הבחירות לכנסת ה-20 הודיע אריה דרעי, יו"ר ש"ס במסיבת עיתונאים משותפת עם עדינה בר שלום, על הקמת מועצת נשים שתייעץ למפלגה, בראשות בר שלום ואשתו יפה דרעי.

התנועה היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015 "לא נבחרות לא בוחרות" נרשמה כעמותה בשם "נבחרות".[12] את התנועה מובילות אסתי שושן ואסתי רידר אינדורסקי.

העיתונאית טלי פרקש ומיכל צ'רנוביצקי, מקימת התא החרדי במפלגת העבודה, משמשות כחברות בוועדת ההיגוי.

התנועה עוסקת בהעלאת מודעות ושיח ציבורי לייצוג נשים חרדיות ולזכויותיהן ומעוררת שיח פמיניסטי בתוך המגזר החרדי בפלטפורמות שונות, בכנסים ובהפצת חומרים בעלי מסר דתי פמיניסטי.

התנועה מצהירה כי מטרתה היא שילוב נשים במוסדות הפוליטיים הקיימים חרדיים וכלליים והיא שוללת הקמת מפלגות לנשים בלבד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר אורלי צרפתי, מנשים שקופות לנשים נוכחות: מאבקן של נשים חרדיות על ייצוגן בכנסת ה-20*, כתב העת מגדר, ‏ינואר 2015, עמ' 12-14
  2. ^ לירון שמם, הנשים החרדיות דורשות ייצוג בכנסת, מאקו, ‏דצמבר 2012
  3. ^ דורשות דמוקרטיה: הנשים החרדיות הגיעו לפוליטיקה, מאמע-כיכר השבת, ‏ספטמבר 2013
  4. ^ לראשונה מפלגת אמהות חרדיות באלעד, Ynet, ‏ספטמבר 2013
  5. ^ "בלי מועמדת חרדית - נחרים אתכם" - ידיעות אחרונות דצמבר 2014
  6. ^ קובי נחשוני, אהה! הפמיניסטיות החרדיות בלבלו את החרדים, באתר ynet, 25 בדצמבר 2014
  7. ^ סרטונים לא נבחרות לא בוחרות, סרטון, באתר YouTube
  8. ^ אלי כהן, "אשה לא תעז להתקרב למפלגה חילונית", פורסם בט"ו כסלו תשע"ה 07/12/2014 באתר בחדרי חרדים
  9. ^ אלי שלזינגר, הפרקליטות שוקלת: חקירת הרב מרדכי בלוי, בחדרי חרדים, ‏ינואר 2015
  10. ^ ישראל כהן, יצחק רביץ: "בכפוף להלכה, אישה יכולה להיות בכנסת", כיכר השבת, ‏ינואר 2015
  11. ^ ארי וידר, בעקבות המהומה: רביץ שיגר מכתב הבהרה לחברי הכנסת של דגל התורה, קול חי, ‏ינואר 2015
  12. ^ דף העמותה באתר גיידסטאר