הדרה חברתית

הדרה חברתית (באנגלית: Social exclusion) היא מושג במדעי החברה ובשיח הציבורי המתאר מצבעים ותהליכים של דחיקה לשוליים, אי-שוויון, והגבלת השתתפות חברתית. המונח משמש לניתוח האופנים שבהם יחידים וקבוצות מודרים ממוקדי כוח, משאבים והכרה, בהקשרים פוליטיים, כלכליים, תרבותיים, חינוכיים ומרחביים.

השימוש במונח הדרה נהוג בשיח פוסט-קולוניאלי, פמיניסטי וסוציולוגי, כדי לציין מבנה חברתי אי-שוויוני, המתקיים במרחב פיזי, תקשורתי או מקוון, המוציא מהכלל חברים בקבוצות מסוימות שבתוכו. כך מבנה חברתי זה אחראי למיקומם בשולי של קבוצות מובחנות במערך החברתי, לתחושת הקיפוח, ולחוסר יכולתם להשתלב ולקחת בו חלק.

הגדרה

במדעי החברה "הַדָּרָה" (באנגלית: exclusion) מתייחסת להרחקה, דחיקה, אי-הכללה או מניעת השתתפות של אדם או קבוצה ממסגרת חברתית מסוימת. השימוש במונח הדרה חברתית נכנס לשיח האקדמי והפוליטי באירופה לקראת סוף המאה ה-20, בעיקר כתחליף למושג העוני בשיח על מצוקה חברתית, מתוך ניסיון להצביע על ממדים רחבים יותר של אי־שוויון מעבר למחסור כלכלי בלבד. עם זאת, ההגדרה התאורטית של הדרה חברתית נחשבת עמומה ועשויה להיות שנויה במחלוקת.

בספרות המחקרית מקובל לראות בהדרה חברתית תהליך חברתי מתמשך שבמסגרתו קבוצות מסוימות באוכלוסייה - והיחידים המרכיבים אותן - נדחקות לשוליים, ונמנעת מהן השתתפות מלאה בחיי החברה שבה הן חיות. תהליך זה יוצר מרחב חברתי לא-שוויוני בו חברי קבוצות מסוימות מובחנים מאחרים על בסיס קטגוריות חברתיות וזהותיות כמו מגדר, לאום, אתניות, צבע עור, דת, גיל, מעמד חברתי-כלכלי, נטייה מינית, מוגבלות או מצב בריאותי ועוד.

מידת ההדרה החברתית של קבוצה נבחנת, בין היתר, לפי יכולתם של הפרטים המרכיבים אותה להשתתף באופן מלא בתחומי חיים מרכזיים: קיום בכבוד באמצעות צריכה בסיסית, השתתפות בשוק העבודה ובפעילות יצרנית מתגמלת, מעורבות פוליטית ואזרחית, והשתלבות ברשתות של אינטראקציה ואינטגרציה חברתית.

הדרה חברתית עשויה להיחשב לעיתים עניינית ומוצדקת בהקשרים מסוימים; כך, למשל, הדרת ילדים ממוסדות השלטון או מכוח העבודה נתפסת כהדרה עניינית הנשענת על שיקולי גיל. לעומת זאת, כאשר הדרה אינה מבוססת על שיקולים ענייניים, היא נתפסת בחברות דמוקרטיות כאפליה פסולה, הפוגעת בזכויות יסוד ובהן הזכות לשוויון, לכבוד האדם, לחירות ולאזרחות מהותית.

המחקר מצביע על כך שהדרה חברתית נובעת לרוב משילוב של גורמים כלכליים, מוסדיים ותרבותיים. לצד עוני ואי־ביטחון כלכלי, היא עשויה לנבוע גם מהשכלה בלתי מספקת, מבריאות לקויה, מהיעדר כישורים תעסוקתיים או חברתיים, וכן ממבנים חברתיים ופיזיים שתוכננו באופן המיטיב עם קבוצות מסוימות על חשבון אחרות. בהקשר זה, הדרה אינה רק תוצאה של מאפייני הפרט, אלא גם של אופני ארגון, מדיניות ויחסי כוח חברתיים רחבים יותר.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 אימצו מוסדות האיחוד האירופי את המונח הדרה חברתית כקטגוריה מרכזית במדיניות החברתית. בשנת 1989 קיבלה מועצת השרים של האיחוד האירופי החלטה הקוראת להיאבק בהדרה חברתית ולקדם אינטגרציה וסולידריות חברתית, והמאבק בהדרה הוגדר כאחת ממטרות המדיניות של האיחוד.

גישות תאורטיות להדרה חברתית

בספרות התאורטית נתפסת הדרה חברתית לא רק כתוצאה של פערים חומריים או מאפייני פרט, אלא כתהליך חברתי-פוליטי הקשור ליחסי כוח, להבניית זהויות ולשימור הגמוניה. גישות אלו מדגישות כי הדרה אינה מתרחשת באופן מקרי, אלא נטועה במבנים חברתיים, בנורמות תרבותיות ובאידאולוגיות המגדירות מי נחשב לנורמלי, רצוי ולגיטימי, ומי מסומן כחריג או כ"אחר".

אחת הטענות המרכזיות בגישות אלו היא כי זהות קבוצתית וחברתית מתעצבת לא רק באמצעות הכללה, אלא גם באמצעות הוצאה מן הכלל. תהליכי הדרה מסייעים לתחימת גבולות חברתיים ולחיזוק תחושת הלכידות והאחידות של קבוצות דומיננטיות, תוך סימון קבוצות אחרות כמי שאינן עומדות בסטנדרטים החברתיים המקובלים של נורמליות, בריאות, תפקוד או ערך.

בהקשר זה, ההדרה נתפסת כמנגנון פעיל של כוח: באמצעות שיח, ייצוגים, מוסדות ופרקטיקות יומיומיות, מעוצבת דמותו של ה"אחר" כמי שנמצא מחוץ לגבולות החברה הראויה. תהליך זה אינו רק תיאורי, אלא נושא עמו משמעויות נורמטיביות, המצדיקות לעיתים אי־שוויון, פיקוח או הדרה בפועל ממשאבים, מזכויות ומהשתתפות חברתית מלאה.

חלק מהגישות הביקורתיות מדגישות כי הדרה חברתית כרוכה במפגש בין מערכות דיכוי שונות, כגון מגדר, אתניות, מעמד, לאום ויכולת גופנית או נפשית. מנקודת מבט זו, קבוצות מודרות אינן עומדות מול "החברה" באופן אחיד, אלא חוות הדרה במידות ובאופנים שונים בהתאם למיקומן בצמתים של יחסי כוח חברתיים.

גישות תאורטיות אלה שימשו בסיס לניתוח ביקורתי של מדיניות ציבורית, תכנון חברתי וייצוגים תרבותיים, והן מדגישות כי מאבק בהדרה חברתית מחייב לא רק סיוע לפרטים מודרים, אלא גם בחינה מחודשת של המבנים, הנורמות וההנחות המארגנים את החברה. אופני פעולה שנועדו להקטין או למנוע הדרה כוללים תכנון נהלים או שיטות שמחזקים נגישות, שקיפות, שיתוף הציבור, העצמה ושוויון הזדמנויות.

חנה ארנדט, אשר ראתה במרחב החברתי ככזה המאפשר לפרט להגשים את ייחודו, עסקה בהרחבה בהדרתם של עמים חסרי מדינה, וטענה כי שלילת אזרחות ושייכות לקהילה פוליטית מבטלת למעשה את ההגנה על זכויות הפרט. לדבריה, עצם ההשתייכות לקהילה גאוגרפית וסימבולית היא תנאי מוקדם למימוש זכויות, והיעדרה עלול להוביל להדרה מוחלטת ואף להשמדה פיזית, כפי שקרה ליהודים באירופה במאה ה-20.

מנגנונים ואמצעי הדרה

שפה

אחד המנגנונים השכיחים של הדרה חברתית היא שימוש בשפה שאינה נגישה לכלל הקבוצות בחברה. כך, למשל, מסמכים משפטיים כמו חוקים, חוזים, פסקי דין, וקנסות המנוסחים בז'רגון מורכב או בשפה שאינה מובנת לקבוצה חברתית מסוימת, מקשים על אותן קבוצות לעמוד על זכויותיהם ולממשן. טענה דומה מופנית כלפי השיח המשפטי בכללותו: בעוד שאנשים בעלי אמצעים כלכליים יכולים להיעזר באנשי מקצוע המתווכים עבורם את החוק, קבוצות עניות מתקשות לעשות כן, ולעיתים אינן מודעות לזכויות המוקנות להן.

הדרה לשונית באה לידי ביטוי גם בשילוט ובהכוונה במרחב הציבורי. בישראל במשך שנים רבות שלטי רחובות ושילוט ציבורי הוצגו בעברית ובאנגלית בלבד, ללא שימוש בערבית, דבר שפגע בנגישות המידע עבור דוברי ערבית.

צורה נוספת של הדרה לשונית קשורה באנאלפביתיות. במדינות רבות בעבר, ובחלק ממדינות העולם השלישי כיום, נמנעה מנשים האפשרות ללמוד קרוא וכתוב. בהקשר של השכלה גבוהה, סוג דומה של הדרה הקשורה בהשכלה הוא נומרוס קלאוזוס - הגבלת מספר הסטודנטים בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות על רקע פוליטי או דתי.

רכישת הון סימבולי

הדרה תרבותית מתרחשת כאשר קבוצות אליטה מחזיקות בצורות ידע, תרבות ונורמות התנהגות שאינן נגישות לקבוצות אחרות. רכישת הון סימבולי זה דורשת לעיתים משאבים כלכליים או השתייכות למסגרות חברתיות סגורות. ידיעה משותפת של קודים תרבותיים משמשת אז אמצעי לבדל את חברי האליטה מקבוצות הנתפסות כנחותות. דוגמה לכך נמצאה בחברה האנגלית, שבה נלמדו טקסים ונימוסים מסוימים בבתי ספר פרטיים, שלא היו מוכרים לשכבות עניות יותר.

בתקשורת

אמצעי התקשורת ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב דימויים חברתיים. מחקרים מצביעים על כך שבישראל, קבוצות מסוימות מודרות באופן שיטתי מהייצוג בתוכניות טלוויזיה ובפרסומות, ובפרט בשעות צפיית שיא. בין הקבוצות המוזכרות בהקשר זה נמנות נשים, חרדים, יוצאי אתיופיה וערבים. בנוסף, מתוארת גם תופעת הגילנות, המתבטאת בהדרה של אנשים מבוגרים מהמרחב התקשורתי.

היעדר נגישות

הדרה חברתית עשויה להתבצע גם באמצעים פיזיים ומרחביים. תכנון תחבורתי או עירוני שאינו מותאם לכלל האוכלוסייה עלול להקשות על השתתפות חברתית. דוגמאות לכך כוללות היעדר התאמות לנכים במבנים ציבוריים, תכנון רחובות המעדיף כלי רכב פרטיים על פני הולכי רגל, עיוורים, קשישים או הורים עם עגלות, וכן חסימת מדרכות באמצעות חניה.

בנוסף, תכנון של כבישים ראשיים עשוי ליצור חציצה בין שכונות עוני לבין מוקדי תעסוקה, מסחר ופנאי, ולהעמיק את בידודן. היעדר תחבורה ציבורית נגישה לשכונות ולעיירות עניות מהווה אף הוא מנגנון הדרה. בישראל הוזכר שיכונם של עולים חדשים ביישובים מרוחקים ממקורות השכלה ופרנסה כדוגמה לכך.

דוגמאות לקבוצות מודרות

הדרת נוער

הדרה של בני נוער נחשבת לתופעה נפוצה, הקשורה למיקומם החברתי על בסיס גילם. חוקרים מצביעים על תפקידן של מערכות החינוך וההכשרה התעסוקתית בשעתוק אי-שוויון, בין היתר באמצעות תוכניות לימודים סלקטיביות וסטנדרטים נוקשים. ישנה טענה כי תוכנית הלימודים היא ביטוי למסורת סלקטיבית, המעשירה את התלמידים במידע ובמדיניות מסוימים התלויים בשוק הכלכלי. כיוון שיישום הסטנדרטים הנוקשים המרכיבים את תוכנית הלימודים אינו משוחרר אף פעם מהקשר חברתי, כלכלי ומוסדי, בתי הספר משעתקים את השיח, הערכים וזכויות היתר של האליטות הקיימות, ומאפשרים לקבוצות האליטה להימצא בעמדה של כוח והשפעה אסימטרית.

פאולו פריירה תיאר תהליך זה בשם "תרבות השתיקה", שבמסגרתו מועברים ערכי התרבות השלטת באמצעות החינוך. כך תעודות והערכה לימודית משמרות את הסדר הקיים בכך שהן מאשרות כישרונות חברתיים מסוימים ודוחות את האחרים. לטענתו, מורים עשויים לשעתק קטגוריות תפיסה אלו על תלמידיהם מבלי להיות מודעים לכך. תהליכי הדרה אלו נועדו, בין היתר, למקסם הצטיינות של קבוצות מסוימות באמצעות כלי בחינה מדירים כמו שיפוט תוצאה על פני תהליך, מדידה באמצעות מבחן על פני עבודה, דרישה לנייטרליות לכאורה, וקביעת קריטריונים למתן ציונים.

הדרת ערבים

הדרה של פלסטינים וערבים מתוארת בספרות המחקרית בהקשרים אזוריים ולאומיים רחבים. אדוארד סעיד הצביע על חוקים ותקנות במדינות שונות המונעים מפלסטינים סטטוס מלא של תושבים, מגבילים את חופש התנועה והעבודה שלהם, ומחייבים פיקוח מתמשך.

בהקשר הישראלי, ועדת אור קבעה כי אזרחי המדינה הערבים חיים במציאות של אפליה ממוסדת, הנובעת מהגדרת המדינה כיהודית ומתורגמת לסמלים, חקיקה ומדיניות. מציאות זו יוצרת תחושות של הדרה וזרות. נוסף על כך, נשים ערביות סובלות מהדרה מרובה, שכן הן מצויות בהצטלבות זהויות שוליים של מגדר, מעמד, לאום ועוני. וסובלות מהדרה מרובה במישורים אזרחיים וחברתיים.

בישראל

מחקרים רבים מצביעים על כך שבחברה הישראלית, מזרחים וערבים הן קבוצות מודרות ומוחלשות. כך גם קבוצות כמו נכים, נפגעי נפש, להטב"ק, תושבי הפריפריה ומיעוטים נוספים. קבוצות אלו סבלו במשך שנים ממצב של אפליה ממסדית, תרבותית וחברתית. על אף שמצבן השתפר עם השנים, קבוצות אלו עדיין סובלות מהדרה מתמשכת.

דוגמאות למצבי הדרה בישראל

• הדרה בשיח מומחים - מחקר שבחן את השיח ההיסטורי של מומחים לקשיי למידה בישראל מצא, ששיח זה ייצר הדרה של הורים לילדים מתקשים, שנמנו על אוכלוסייה מזרחית, מעוטת השכלה וממעמד נמוך. הורים אלו של ילדים שזוהו 'כטעוני טיפוח' תויגו 'כבעייתיים' באמצעות סדרה של סטריאוטיפים שליליים ואף הובנו כסובלים מפתולוגיה נפשית וחברתית. הבנייה זו של הורים לילדים טעוני טיפוח כהורים "אחרים", התבטאה גם בזיהוי הקשיים של ילדיהם כנבדלים מבחינה איכותית מקשיים דומים ואף זהים של ילדים שלא נמנו על האוכלוסייה 'טעונת הטיפוח'. הדרה טקסטואלית זו שבשיח המומחים עתידה הייתה גם למצוא ביטוי ממשי בהסללתם החינוכית מטה של הילדים 'טעוני הטיפוח' ובהדרתם בבתי ספר ובהקשרים חברתיים נוספים.
• הדרה בלימודי ההיסטוריה - בעבודתו של האמן מאיר גל, "תשע מתוך ארבע מאות", מופיעה תמונה של גל אוחז בתשעת העמודים הבודדים הדנים בהיסטוריה של המזרחים מתוך ארבע מאות העמודים הדנים "בהיסטוריה של עם ישראל". עבודה זאת מביעה מחאה על ההדרה של יהדות ארצות האסלאם מלימודי ההיסטוריה בתיכון.
• הדרה בתחום הפרסום - דורית דיין בעבודת התזה שלה בדקה למעלה מ-700 פרסומות ומצאה שיש פחות מזרחים בפרסומות. הפרסומות בהן הופיעו מזרחים היו בעיקר בתחומים לא "יוקרתיים", כגון בישול וניקיון.
• הדרה בשמות הרחובות בישראל - רק מיעוט משמות הרחובות בישראל נקראים על שמותיהם של נשים, גברים מזרחים וערבים.
  • הדרת נשים - בולטת במיוחד הדרת נשים משמות הרחובות בערי ישראל. בערים הגדולות רק אחוזים בודדים מהרחובות שקרויים על שמות אישים, קרויים על שמות נשים. בתל אביב למשל, הידועה באופי הליברלי והחופשי שלה, רק 2% משמות כל הרחובות בה קרויים על שמות של נשים, ורק 5% מתוך הרחובות שקרויים על שם אישים, קרויים על שם נשים. בערים הגדולות האחרות המצב לא שונה באופן משמעותי.
  • הדרת ערבים - בתל אביב יפו, בתחומי יפו עצמה, נכון לשנת 2021, רק חמישה רחובות נושאים שמות של ערבים, המהווים רוב מכריע של תושבי האזור. יותר מ-90 רחובות נושאים עדיין שמות של מספרים, מבלי שינוצלו לצמצום חוסר האיזון הקיים שם בתחום זה.
  • הדרת דמויות "מזרחיות" - גם בתחום זה קיימת הדרה, גם אם אין נתונים מספריים על כך. פרופ' מעוז עזריהו מאוניברסיטת חיפה שחוקר את הנושא צופה, שבמהלך שנות ה-20 של המאה הנוכחית ייקראו יותר ויותר שמות רחובות על שם גברים ונשים ממוצא מזרחי.
• הדרה בשיח ההקרבה, השכול וההנצחה על בסיס שיוך פוליטי בעקבות השואה ומלחמת העצמאות. חלקם של הבונדיסטים, הקומוניסטים והרוויזיוניסטים - אצ"י, שהיו הכוח המיומן והמשמעותי במרד גטו ורשה הודר מן ההיסטוריוגרפיה הישראלית לטובת חלקו של אי"ל בשר מבשרו של הממסד הארץ ישראלי. תרומתם של שורדי השואה - מגויסי מח"ל ואחרים במלחמת השחרור, שני שלישים מהכוח הלוחם של צה"ל מקרבות עשרת הימים, לעומת חלקו של הפלמ"ח לא נודע בציבוריות הישראלית. היחס המפלה בין השכול של רבקה גובר לשכול של רבקה גרבובסקי.

דרכי התמודדות

הדרה חברתית פוגעת בתנאי החיים של היחידים החווים אותה, ועשויים אף להיות מועברים מדור לדור. תנאי ראשוני להתמודדות עמה הוא זיהוי התופעה, הכרה בקיומה והעלאתה לשיח הציבורי. גישות שונות מדגישות מעבר מדפוסי הדרה ליחסי גומלין, המבוססים על אינטראקציה, שיתוף והכרה הדדית. לפי תפיסות אלו, יציאה מהדרה מחייבת שינוי ביחסי הכוח ובאופני האינטראקציה בין קבוצות מודרות לבין קבוצות דומיננטיות, ופיתוח מיזמים משותפים המאפשרים השתתפות הדדית במרחב החברתי.

ראו גם

• אפליה
• אי-שוויון חברתי
• צדק חברתי
• מיעוט
• נגישות
• הון חברתי
• הון תרבותי
• סולידריות חברתית
• ריבוד חברתי
• סטיגמה
• פמיניזם מזרחי
• פוסטקולוניאליזם

קישורים חיצוניים

• הַדָּרָה, באתר של האקדמיה ללשון העברית
• רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: הדרת נשים והדרת קודש, באתר nrg‏, 22 בדצמבר 2011
• אברהם דורון, בין הדרה חברתית למדיניות חברתית, באתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים, דצמבר 2006
• דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "הדרה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
• ענת ג'ורג'י, מענת גוב עד רונית אלקבץ: משהו חדש קורה ברחובות, אבל זאת עדיין טיפה בים, באתר TheMarker‏, 30 בדצמבר 2022
• קליפורניה: ביהמ"ש ייבחן מחדש תיקי נידונים למוות, בעקבות הדרת יהודים מחבר המושבעים, באתר ynet, 14 במאי 2024